||| גר בדרום וחושב גם על הצפון. ליבי במזרח ואנוכי בסוף הנגב המערבי.
פיד RSS לרשומות-
רשומות אחרונות
- הדרמה הפרה-היסטורית שנשכחה ||| חוזרים ל״קניון הקבור״ ול״אירוע המסיני״ שייבש את הים התיכון
- עוברים דירה ||| למה עשיתי טררם גדול משינוי פרוצודורלי קטן
- שפת הגוף הציוני ||| מה אומרות תנוחות הידיים של מנהיגי ישראל לדורותיהם
- צוק אית״ן ||| האקדמיה ללשון נלחמת על העברית הישנה. אני ״ינסה״ לעזור
- הצייר שבא מהכפר ||| יושב בסן פרנסיסקו על המים ומצייר את נופי הנגב המערבי
תגובות אחרונות
- igalz ב-מ"הקניון הקבור" ועד ה"גרנד קניון" ||| תולדות הקניונים בבאר-שבע ב-16 מיליון השנים האחרונות
- יהודה ב-מ"הקניון הקבור" ועד ה"גרנד קניון" ||| תולדות הקניונים בבאר-שבע ב-16 מיליון השנים האחרונות
- igalz ב-שפת הגוף הציוני ||| מה אומרות תנוחות הידיים של מנהיגי ישראל לדורותיהם
- igalz ב-שפת הגוף הציוני ||| מה אומרות תנוחות הידיים של מנהיגי ישראל לדורותיהם
- מיכה ב-שפת הגוף הציוני ||| מה אומרות תנוחות הידיים של מנהיגי ישראל לדורותיהם
כל הפוסטים הקודמים
- 11 הנקודות אגד אובמה אותיות אייפון אמנות אמריקה אפליקציה אפרים קישון אפריקה בארי באר שבע בחירות בלוג בן גוריון בנימין נתניהו בעלי חיים בצלאל בר מצווה גוגל דבר דגל ישראל דפוס דפוס בארי דפוס בלט האדם הקדמון הארץ הביטלס הומו סאפיינס הוצאת הקיבוץ המאוחד הליכוד וורדפרס זוטולוגיה חדר אוכל חיטה חיפה חלוציות חקלאות טכנולוגיה טנקים טרקטור ילדים ים תיכון ירושלים ישראל כדור הארץ לוגו מלחמה מפלגות מצעד הפזמונים משחקי ילדים נגב נוסטלגיה נתניהו סבא סדריה עלי מוהר עמוד ענן עצים עתידנות פייסבוק צאלים צבע אדום צוק איתן צילום ציפורים צריפים קווים ונקודות קיפוד שדרות שלום שעשועים שריון תל אביב תשבצים
קטגוריות
- הבלוג הזה הוא בלוג אישי חוויתי, ואין בכוונתי להפר זכויות יוצרים. אם תרצו להסיר מסמך או פרטים מתוקף זכויות יוצרים או מטעמי צנעת הפרט אנא הודיעו לי ואפעל בהתאם. תודה.
הרשומות והעמודים הנצפים ביותר ב-48 השעות האחרונות
בלוגים שאני קורא
יגאל מפקדי היקר
איכשהו נתקלתי בבלוג המקסים שלך ונזכרתי בימים יפים של ויכוחים נוקבים
איפשהו שווה להפגש שוב עם שערות לבנות
עדי מינץ
עדי היקר,
איך מצאת אותי? ואני בכלל לא הנפתי דגל בצריח, ולא הבהבתי עם פנס לאחור. שמח שהגעת ותודה על המחמאה.
ולמרות הויכוחים שנשארו נוקבים (תוכל לראות בחלק גדול מהפוסטים), בסופו של דבר אנחנו שנינו מאותו הטנק (טוב, לא בדיוק. מאותה המחלקה). ואין לנו ארץ אחרת (ועל איזו ארץ, ומהן מידותיה – לא נתווכח כאן).
יגאל
עם ירידת עמוד הענן במדבר עלה עמוד האש, אני מקווה שלא זה מה שמחכה לנו.
אולי באופן מפתיע, ובניגוד לדעת מרבית חברי אני תומך בהפסקת הלחימה יותר בגלל שאיני רואה ערך ו"חומת מגן בעזה" השונה מהותית מיו"ש.
אבל באתי לומר משהו אחר בנושא הדגלים.
זה זמן רב שאני חושב שצריך לפעול ב"שניים לפנים" כלומר להניף שני דגלים בצריח ולא באחד לפנים.
הסיכויים שלנו להמשיך ולגדל את משפחותינו בשכונה המטורפת הזו הם רק אם שנינו משני המתרסים של המחלוקת הפוליטית נתקדם יחד לפנים.
שבת שלום, ד"ש לחזי
עדי
עדי, שלום.
בנושא הזה אני חושב בדיוק כמוך. הלוואי שנדע לחיות ביחד גם בימי שלום. ובוודאי בימי לחימה.
אין לנו ארץ אחרת, וכדאי שנדע לשמור על הרעות בין כל המיגזרים, גם אם יש ויכוח פוליטי.
אמסור ד״ש גם לחזי, התותחן-האקונום שלך.
שבת שלום
כעת, אחרי שכבר כתבתי לך בפייסבוק ראיתי שיש אצלך מקום לכתוב עבור אורחים.
אז שוב:
יש גם אתר, שם תוכל להזין עיניך, בין השאר, גם באילת מהקומונה:
http://www.wegphoto.com
יגאל יקר, אתה מצייר נפלא וכותב נהדר. מענין איך הזיכרון….
גידי, יקירי – תודה.
ודאי שיש לי זיכרון – "יחדיו" צעדנו פעם בחזית העיתונות הקיבוצית לנוער.
פינגבאק: יומבלוג: בלוגדיי 2013 – BlogDay2013 הגיע…!! | מסע, מסה ומשא - תצפית על ארגונים, ניהול וידע
אחרון ודאי. ראשית תמסור ד"ש חמה לדב הלר ידידי שלא ראיתי מספר שנים. שנית כיוון שכתבת על פרידל – אם זה היה תלוי בה הייתי עף מבצלאל בשנה ראשונה, אבל זה היה תלוי גם באייזנמן, במילכה, ביוסי שטרן, ברוזוב ובסוף באבנר כץ ולימים נהייתי מורה לרישום!!!! במדרשה. אבל – גם נהייתי ידיד של פרידל – לא אחוק אבל שמחנו להפגש בתערוכות ושוחחנו בחום ובעניין עד שנפטרה. אני מקווה שאני לא יוצר הסטוריה מחודשת אבל – מהי ההסטוריה לעומת הזכרון.
ב"אייזנמן" אתה מתכוון לאייזנשטיין? כי אצלנו לא היה אייזנמן, היה אייזנשטיין שהמשיך ללמד עד השנה. עם השאר נפגשתי כתלמיד (חוץ מיוסי שטרן) בבצלאל ובמקומות אחרים. פרידל הייתה יוצאת דופן בהרבה מובנים, וכשראיתי את "דבר השבוע" עם הקריקטורות בנות ה-60 – החלטתי להקדיש לה פוסט מיוחד.
הי יגאל,
אחרי שלא השתמענו המון זמן, איזה כיף לקרוא את הרשימות שלך. זה רק מראה כמה חזון היה לנו שהשקענו הון עתק במקינטוש מוגבל שחור לבן שידע לעשות בערך כלום. זו התקופה בה כל המודעות בעיתון התהדרו בכותרות על צל ימינה כי זו היתה הבשורה האולטימטיבית…
אני דווקא בכלל לא מכירה אותך, סתם חיפשתי להכיר את בייגלה לחברה עם חור בהשכלה ובכעך, ומצאתי את הבלוג שלך פתאום. איזה כיף! ד"ש למדבר.
יופי של בלוג ותודה
תודה, קובי לידרמן (ולא ליברמן!)