הכל זהב ||| על ספריית LITTLE GOLDEN BOOKS ועל ספרים שעוברים מדור-לדור-לדור

זהירות: פוסט נוסטלגי-ביבליוגרפי ארוך במקצת (אבל גם מרגש, אני מקווה) לא לחובבי אקטואליה קשה.

היום אני רוצה לספר לכם קצת על ספרים. ספרי ילדים ליתר דיוק. ואם אהיה ממש ספציפי, על ספרייה אחת קטנה שהגיעה אלינו, לפני עשרות שנים מאמריקה(!) מעבר לאוקיינוס – LITTLE GOLDEN BOOKS.
אני מניח שחלק מכם שמע עליה ויצא לו גם לראות אותה, או את הגירסה העברית שלה. אלה כל אותם ספרים קטנים לילדים קטנים, של דיסני וגם של אחרים שיוצאים לאור בארה"ב משנת 1942.
ובכן, אלה היו ספרי ילדותי. לא רק אלה, אל ספרי הילדים הישראליים הקלאסיים שלי עוד אשוב ביותר מפוסט אחד. אתם יודעים, בוא אלי פרפר נחמד, פלוטו כלבלב, שמוליקיפוד, נסע אל השדה (כל אלה שנערמים עכשיו בסטימצקי ובצומת בערימות ולובשים כל פעם צורה אחרת, פעם ספרים של 4 ב-100, או 2+1 ב-50%, ופעם בכריכה קשה-ועבה-ואכילה לפעוטות-ממש-קטנים, ואחר כך כמשחקי זיכרון, רביעיות וכריות ומצעים מודפסים).



ליטל גולדן בוקס: לצפייה בפרטי פרטים – תוכלו להגדיל בלחיצה על כל ספר

אבל הפוסט הזה מוקדש כולו לאותם גולדן בוקס. אלה היו הספרים הראשונים שלי. בכך אין הרבה רבותא (חיפשתי מילה בארמית), הסיפור הוא שהם עדיין אצלי על המדף (וגם בלב!). כולם. סינדרלה ושלגיה, פיטר פן וכיפה אדומה, במבי ושלושת הדובים. אלה הקלאסיים המוכרים בכל בית, אבל גם יוקיללי, הילדה הפולינזית ושני כורים קטנים האזוטריים ועוד אחרים.
את הספרים האלה אני רוצה (מה זה רוצה, כבר לא יכול להתאפק) להציג לכם כאן. הנה סרקתי חלק קטן מהעטיפות האלה. מייד התעוררו בלוטות הזיכרון והנוסטלגיה וכמעט שהרטיבו את הספרים שנשמרו כל כך יפה, כל כך הרבה שנים…

ואפילו כותרות הספרים (הלוגואים, אפשר לומר) שמורים בזיכרוני, עם הפונטים הפרחוניים של יוקיללי, הקישוטים בכותרת של פטר והזאב, האורנמנטים בפונט של סינדרלה (וגם בשמלה שלה, אבל השמלה לא עניינה אותי יותר מדי. בכל אופן הייתי ילד, לא ילדה!) .
בסריקות אתם ודאי יכולים לראות שהרבה דפדופים ועלעולים עברו על הספרים הקטנים האלה. הפינות משופשפות ומעוגלות מרוב שנים (נשבע לכם שהם הגיעו עם פינות חדות, כדרכם של ספרים חדשים שיוצאים ממכבש הדפוס). גבות הספרים נכרכו, במהלך השנים, בתיקוני כריכה מקצועיים ואגרסיביים על ידי אמא שלי, שנוסף לתפקידיה כגננת וספרנית, למדה גם קורס ריפוי וכריכה של ספרים (בלי הפרק של רסטורציה) והדגימה את זה על רוב הספרים, תוך כדי כך שהתיקון מסתיר את רבע מהעטיפה (אבל בזכותה, הם לא התפרקו ודפיהם לא התפזרו לכל עבר).


עמוד הפתיחה של במבי של וולט דיסני, "יגאל זורע מס' 3"

הספרים גם מוספרו כאילו מדובר בספריית הקונגרס או בפרויקט גוטנברג או בן-יהודה. הנה למשל "יגאל זורע 3". נדמה לי שמס' 1 היה עליקמא, אבל לא מצאתי את הספר המקורי, כנראה ברח עם הפיל שלו לחדר אחר…


תרגום בגוף הספר: פטר והזאב, "מסתבך בכעסו הרענן"

ההורים שלי היו כנראה מתירניים מאד (ביחס לספרים!) הם הרשו לי – אולי אפילו הפצירו בי – לתרגם את הטקסט בגוף הספר. למאמצי התרגום נרתמו גם אחיותי, כל אחת בתורה. כך תוכלו לראות, בעפרון, בגוף הספר, מאמצי תרגום הירואיים ומגוחכים לא פעם. אז עוד לא היה google translate, וגם הוא הרי מגוחך אפילו יותר מהתרגום שלנו מגיל 11) הקאלט המשפחתי הוא המשפט המתורגם מתוך "פטר והזאב": "הוא התרומם, מסתבך בכעסו הרענן…" (כתרגום מילולי ל-"He reared around, snarling with fresh rage". אני לא חושב שתרגומי המופת האלה יעמדו בתור לפרס תרגום השנה, או היובל, אבל גם כשניסיתי, עכשיו, את כישורי התרגום של "גוגל-תרגם", זה מה שהוא הוציא: "הוא גדל בסביבה, נוהם בזעם טרי"…
גם על גבות הספרים והפורזץ (העטיפה הפנימית, למי שאיננו דפס או גרפיקאי) הייתי מרחיב את הדיבור, אבל ניתן לתמונות ולספרים לדבר בעד עצמם.

כילד עם סקרנות גרפית מלידה, הייתי משנן את הקומפוזיציות (טוב, לא נגזים. לא ידעתי אז בדיוק מה זו קומפוזיציה, אבל הציורים הנפלאים האלה חקוקים בזיכרוני עד היום. כל אחד מהם).
בספר על יוקיללי, הילדה הפולינזית השזופה, היה להיט מיוחד. בכריכה האחורית הפנימית צורף פאזל!!! עם 12 חתיכות קרטון אמיתי: MY LITTLE GOLDEN JIG-SAW PUZZLE . לצערי החלקים האלה לא שרדו את כל הדורות, אבל ניתן יהיה בעתיד, אם רק נרצה, לשחזר את התמונה גם כאן (כפי שתיארתי בפוסטים קודמים על הממותות והכסא מבצלאל).

הייתי עוד יכול לדפדף בדפים המצהיבים והקרועים האלה שעות, אבל אדם צריך להתקדם בחיים, עוד יש הרבה ספרים אחרים על המדף (4 ב-100, כבר אמרתי) לכן אתרכז לסיום בשני ספרים ואז אסגור את הסיפור:

הראשון הוא, כפי שכבר הזכרתי, יוקיללי. הספר על הילדה הפולינזית הזו היה מהפייבוריטים שלנו. בעצם לא הילדה יוקיללי עצמה. הרי כבר הזכרתי שהייתי (ונשארתי) בן. ילדות קטנות, גם אם הן פולינזיות אקזוטיות, לא עניינו אותי כל כך אז. כדי להבהיר את העניין (ושלא ישארו לכם ספקות) הזדהיתי הרבה יותר עם אחיה של יוקיללי, ששיחק עם חברים במשחקי בנים בחול של האי (הקיבוץ?), ואת הפנטזיות על הבובה הקולניאליסטית השארתי לאחיותי. אבל הסיפור על אי רחוק ונידח באוקינוס השקט (או אולי בנגב המערבי), בו הילדים עסוקים כל היום במשחקי חוץ בטבע, כשפתאום פוקדת את האי ספינה מהציוויליזציה והקפטן שלה מביא לילדה בובה עירונית קפיטליסטית ומגונדרת (ספוילר: בסוף היא מופשטת ממחלצותיה ומצטרפת לילידים, לרחצה שלא עולה יפה) בתוך כל משחקי החול האלה, פשוט התאים בדיוק לפעוטים שהיינו. תוכלו לראות כאן בתמונה מראשית ימי (וגם ראשית הכפר שלי) את הילד שהייתי באותם ימים, יחד עם ילדה נוספת, החביבה עלי עד היום, בתוך הלא-כלום שהיה אז הבית והכפר שלי.


ילידים יחפים בנגב בשנות ה-50 (הילד משמאל הוא המחבר)

וספר אחרון (אתם עוד איתי) – "במבי"!. זה לא היה ליטל-גולדן-בוק רגיל. אלא ספר בפורמט אלבומי של 30×20 ס"מ! וכאן לא הסתיימו הגירויים. על העטיפה וגם ביתר העמודים הודבקה לגופו של במבי הצעיר פרווה רכה "מלאכותית-אמיתית" (שחלקים גדולים ממנה שרדו עד היום). "פרווה" זו, הנעימה למישוש, הודבקה בטכנולוגיה שעד היום – אחרי כל ההטבעות והשטנצים והלכה הסלקטיבית והצבעים הבלתי-נראים שלמדתי במסגרת מקצועי – איננה נהירה לי.


במבי עם "פרווה" "אמיתית". תוכלו להגדיל ולמשש.

ואוסיף עוד, לחומרנים שביניכם, (כפי שהנסיך הקטן לימד אותי, שמבוגרים יכולים להעריך דבר רק כשנוסף לו ערך ממשי-כלכלי) שאת כל הספרים הישנים האלה ניתן להשיג ב-eBay במחירים הנעים בין 3.99 דולר ל-2,999$ ליחידה! (וואו, אני מיליונר!!! אם רק היה נשאר לי הפאזל!) ואני תמיד ידעתי שיש לספרים האלה הרבה ערך. כי האדם הוא, גם, תבנית ספרי ילדותו.

וזה מזכיר לי ששכחתי לציין את העיקר (שהופיע כבר בכותרת הפוסט) – כל הספרים האלה שרדו את חילופי הדורות ועברו ממני לאחיותי ואחר כך לילדי היקרים. ועכשיו כשהם חזרו למדפים (אחרי גלות מסוימת בארגזים בבוידעם) יכולים לעיין בהם גם הנכדים המתוקים שלי. העניין הוא שהם מעדיפים את גירסת האייפד, שם הם יכולים ללחוץ על התרנגולות בלול של "ויהי ערב" ולגרום להן לקרקר ולקפוץ, עד שאבא מרים בחיבוק רחמים את בתו הקטנה הטובה (וגם את האייפד שנפל על הרצפה) וכשאבא (או סבא) נושק לה אוהב וסולח, נושק לה גם הירח. לילה טוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גלויות, ספרי ילדים, ספרים, קיבוץ, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על הכל זהב ||| על ספריית LITTLE GOLDEN BOOKS ועל ספרים שעוברים מדור-לדור-לדור

  1. סמדר הגיב:

    יווווו…. איזה פרץ נוסטלגיה…. איזה מקבץ מרוכז של פלאשבקס… איזה הצפה רגשית…
    כן, כך זה הצטייר בילדותנו המועשרת-מאושרת, שהיתה יפה-הההה…

    כמה שנים שלא שמעתי את השם יוקיליילי, ולא ראיתי את הבובה המגונדרת והבלתי-משתלבת שלה…
    כמה שנים שלא דמעתי מול החיבוק האמהי הטוב של הברווזון המכוער המוחרם…
    כמה שנים שלא רעדתי מפחד הזאב המחפיד המסתבך בכעסו הרענן מתחת לעץ…
    כמה שנים שלא השתאיתי למראה שמלת הקרינולינה הוורודה ורבת-הוולנים של סינדרלה…
    וכמה שנים של זכרתי בכלל את דבר קיומם של שני הכורים הקטנים…

    מסתבר שהשמועות על מותו של הפרינט היו כרגיל מוגזמות ומוקדמות.
    הפרינט לא מת. הוא חי ומשתמר כבר דור שלישי (!), כך שעם קצת אופטימיות – ניתן להסיק שהוא כנראה יחייה לעד.
    כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא במבי.
    או פינוקיו. או פטר. או סינדרלה. או ברווזון מכוער.
    או יוקליילי הקטנה, על רקע נגב צחיח, או פורח, תלוי בדור.

    • igalz הגיב:

      כן, כן, ידעתי שאת הראשונה שתביני כל פרט.
      נראה אם יש גם אחרים שמחוברים לספרים האלה, או שמדובר במיתולוגיה משפחתית פרטית.

  2. צחי דבורי הגיב:

    אכן מדובר במיתולוגיה משפחתית, ויעיד על כך האיזולירבנד האדום שעל העטיפות. אצלנו, הלבנטינים, כבר היה רק התרגום לעברית (ומה עם נוריקו סאן הילדה מיפן?).

    • igalz הגיב:

      זה לא שאלה של לבנטיניות (חצי פולני שכמוך) זו שאלה של דור.
      בדור המדבר עוד לא היו תרגומים, הכל בא מאמריקה אורגינל.

  3. Uri B הגיב:

    סיפור מרגש.
    אבל: 2,999$ ליחידה ועוד לא מכרת?

  4. roniap הגיב:

    ואני אומרת: זאת נוסטלגיה מרגשת…
    אני, בתור ילדה מהעיר, שעברה ממקום למקום בשנותיה המוקדמות, לא היו לי ספרים בבית והגעתי לספרים המדוברים כמעט רק בתרגומים לעברית… אבל ראיתי את הסרטים האלה (לדעתי הציורים בספרים הם העתקים של הציורים מהסרטים של דיסני) בהם כן שלטה השפה האנגלית (שלא הבנתי מילה).
    הנה כך, אני מחברת את הילדות שלך לילדות שלי ולאהבה שלי לקולנוע…

    • igalz הגיב:

      הסרטים של דיסני זו אופרה (ופוסט) אחרים. עוד נדבר בהם, אולי, כפי שהבטחתי באחת מרשימות ״השיחות הממתינות״.

  5. נילי הגיב:

    לי (בתל אביב) היו יוקללי וסינדרלה, יהי זכרם ברוך, וצילום הכריכה האחורית עושה לי עור ברווז. אתה מוזמן להציץ בגולדן בוקס של יורם שהולכים איתו מלפני כיתת דרור ועד היום: ספר גיאוגרפיה, וספר אסטרונומיה בפורמט גדול, עם ציורים של צילומים.

  6. igalz הגיב:

    לנילי השכנה שממול,
    שמח שנמצאה סוף סוף שותפה לעולמה הקסום של יוקיללי. אפילו על צליל שמה אין הסכמה כללית: יוקללה, יוקייללי יוקיללי או יוקללי. אבל מעיון חוזר בעלילותיה, אני רואה שיש כאן מקום לניתוח ספרותי יותר יסודי. יש שם משל מקיף מאד על המהות של האותנטיות הילידית, לעומת המראה האריסטוקרטי-הקולניאליסטי המלאכותי. והבובות שלה הן הרבה יותר מסתם בובות. אולי עוד נחזור אליה, למרות שכנראה קם לנו דור שלא שמע בכלל על יוקיללי שלנו הקטנה.

  7. הדר בכור, פיטסבורג פנסילבניה הגיב:

    ראשית – גיליתי אתמול את הבלוג הזה (כשחיפשנו, יונתן ואני, את תמונת הפירמידה שלו מ '62 – ואני מאוד שמחה על כך, ותודה לך. וזה היה רק כמה שעות אחרי שעיינתי בספר "לא על הלחם לבדו" תוך כדי הכנות לחג ההודייה המתקרב, אז תודה גם לך, סמדר, ולך על הגרפיקה.

    גם אני קראתי בילדותי את יוקללי, ולא ידעתי אז ששמה הוא שם של כלי נגינה מהוואי (גדלתי בכפר שמריהו ולא באמריקה). אבל מאז שעברתי לכאן למדתי כל מיני דברים. והנה אתר שנותן גם את הצליל המקורי של השם –
    http://en.wikipedia.org/wiki/Ukulele
    ועכשיו לנס הקטן שקרה בעקבות קריאת הפוסט הזה: ראיתי את השם עליקמא, ופתאם נזכרתי שלא בכוונה, תוך כדי בולמוס זריקת ג'אנק גדול, זרקתי את הספר הישן והקרוע לפח – אבל הפח עוד לא רוקן. רצתי החוצה והצלתי את העותק הנוסטלגי, פתחתי וקראתי – ראו ילדים כאן עומד עליקמא וכו' – ראיתי את ההקדשה ממאירה ז"ל – ואמרתי לעצמי – איזה צרוף מקרים עם סוף טוב! אז שוב תודה.

    • igalz הגיב:

      הדר שלום,
      מרגש מאד. רק בשביל תגובה כזאת ומעשה הצלה כזה של עליקמא של מאירה ז"ל היה שווה לי לפתוח את הבלוג. כשיצאתי למסע הזה לא האמנתי שאגיע למקרים כל כך מרגשים.
      חג שמח (הודיה וסוכות) וד"ש ליונתן.

    • סמדר הגיב:

      תודה, הדר.
      ואכן, צירוף מקרים מרגש.

כתוב תגובה לigalz לבטל

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.