הוא פשוט שריונר ||| על אנשי הצוות אפורי הפנים ומה צריך לעשות איתם

הפעם רציתי לכתוב על משהו החשוב לי במיוחד. וזה לא שהחמורים, הפונטים המשובשים, המפות וספרי הילדים והאדם הקדמון לא חשובים. פשוט לסיפור של היום יש (בסופו) מסקנה עגומה וקריאה (מרומזת) לשינוי גישה שאולי עוד יתקבל.
עכשיו, כשאפשר לחפש אותי בגוגל או בפייסבוק, יתכן שקריאתי תיפול על אוזניים קשובות בחלונות הגבוהים (שזה מין אוקסימורון – איך יכול להיות מישהו בחלון גבוה כלשהו שאוזניו אינן אטומות).
ולקורא הנאמן צ', שריונר בזכות עצמו, אומר עוד לפני שאתחיל לפרוס את סיפורי: לא מדובר כאן בסיפורי גבורה ומור"קים (מורשת קרב ברבים) – מדובר על אותם אנשים אפורי פנים, גם באזרחות, הלוקחים את תרמילם וצ'ימידנם מדי שנה ולפעמים גם פעמיים בשנה ויוצאים לאימון גדודי או חטיבתי או לתעסוקה (איזה שם יפה זה, כאילו מדובר באיזה חוג ברידג' או מקרמה או טיול ותיקים) מבצעית, בגבול כלשהו של הארץ המגוייסת שלנו.
ועכשיו, לסיפור (האישי והאמיתי, יש להדגיש שוב): שלוש שנים ביליתי בשריון בסדיר (כמו כל צעיר בן זמני, אין כאן שום רבותא). לא חתמתי קבע יום אחד, ואחר כך זכיתי להימנות על כוחות המילואים – אלה שהוזכרו קודם, עם הטוּטוּ והצ'ימידן (רובה זעיר במט"ז [מטווח זעיר] ותרמיל מילואים סטנדרטי, בהתאמה).


המחבר ברכבים שונים: משמאל – בג׳יפ צעצוע בילדותו, במרכז – בטנק בצמ״פ, מימין – במיכל ירוק

בכל שנה, במשך כמה עשרות שנים, יצא ככה שדווקא בקיץ היינו יוצאים לצאלים (באלי"ש) לאימון כלשהו. האימון עצמו, כך זה אצלנו בשריון, הוא החלק הפחות משמעותי: נוסעים בשטח, אוכלים טונה אבק, יורים כמה פגזים במטווח, ישנים כמה לילות בחניון לילה, מתקבצים לקבוצת-פקודות ואז עושים סיכום תרגיל. ממש לא משהו לספר בבית.
ובכל לילה מגיעה גולת הכותרת – הטיפול בטנקים: מגרזים, מנקים, מבריגים, מחליפים בוגיזים (צורת רבים-רבים של בוגי שהוא גלגל מרכוב בשרשראות הטנק). כך כל לילה, עד שעוזבים את הטנקים, אוכלים בחדר אוכל של המדור למ"ר (לחם-מרגרינה-ריבה) והולכים לישון באוהלים, רק על מנת שאחרי שעתיים יבוא מפקד המדור או קצין תורן (שזה יכול להיות אני בכלל) ויעיר את כל הפלוגה בצעקות, לרוץ מהר למשטח הטנקים כדי להביא את כל התותחים למצב אבטחה. כאן נדרש הסבר קצר לבודדים מקוראי שאינם שריונאים: כידוע, חיל השריון מרובע הוא (בניגוד לצנחנים שהם משולשים, לתותחנים שהם מלבנים ולאנשי הסיירות המובחרות שהם בכלל אליפטיים, שלא לומר אפוקליפטיים) ולפי תח"ש (תורת חיל שריון, כל הר"ת בפוסט הזה אמיתיים, פחות או יותר) הכל בטנק צריך להיות מסודר ומאובטח על מנת שבבוא יום פקודה נוכל לצאת לקרב מאורגנים, מזוודים ומוכנים לבאות (מה שכמובן הוכח כמופרך לחלוטין במלחמות השונות שאמרנו שלא נדבר עליהן כאן).


טנק בגולן. (איור של המחבר, 1982)

ובכן, ככה רצה כל הפלוגה בלילה בחזרה למשטח הטנקים, לסגור תאי זיווד, להחזיר אביזרים למקומם, לכבות מכשירי קשר שנשכחו וגולת הכותרת – להנמיך תותחים על כנף שמאל! גם כאן נדרש הסבר טכני קצר: נמצא שמסיבות מכניות והנדסיות כלשהן שכבר פרחו מזכרוני, השארת התותח מוגבה במשך כל הלילה יכולה לגרום נזקים לגלגלי השיניים שלו או משהו כזה (ואל תחפשו פה סמליות אלגורית!).
וככה כל לילה, במהלך שבוע האימונים, מוקפצים אנשי הפלוגה, אפורי הפנים, מקבלים נזיפות ממפקד המדור ומקצינים תורנים ואולי גם מהמג"ד, וחוזרים נפולי פנים לשמיכות הסקביאס שבאוהל. ככה זה אצלנו בשריון, רחוק מאד מהתהילה של לוחמי הסיירות מאופרי הפנים ועטויי המיסתורין, אלה שרואים לאויב את הלבן שבעיניים.
וכשנגמר השבוע מגיע הטיפול השבועי: שוב מגרזים, מתקנים, מנקים יסודי יותר, מורידים חוליה במזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים – או משהו דומה) ומושכים תותח 7 פעמים. הבגדים מתמלאים שמן 9105 ו-4090 (אם אני זוכר את המספרים נכון) ואז חוזרת התרגולת – השריון טוב מאד בתרגולות, שלהבדיל מתרגילים, מתבצעות בצורה אוטומטית בלי לחשוב ובלי להגות טריקים ותחבולות אסטרטגיות כמו שנעשה בחילות אחרים – לקום בלילה, לחטוף צעקות ונזיפות כי שכחנו להנמיך תותחים ולחזור לאוהלים.

ובסוף כל האימון הזה מחכה לנו החזרת הציוד באפסנאות – אוספים את כל זיווד הטנק: רשתות הסוואה מאובקות, גריזר (משאבה-דהן-סדנא-יד-קנה-גמיש-פיה-חופפת בלשון הטופס האפסנאי הצה"לי), ג'בקה (מכפתיים מתכווננות ש"כ), פטיש 5 קילו, לוֹמים (לא חשוב מה זה כרגע) וכבל גרירה במשקל חצי טון. את כל הכבודה הזאת גוררים למשטח שממול לאפסנאות, רק כדי להיווכח שבדיוק כשמגיע תורכם להחזיר ציוד, האפסנאי הג'ינג'י מוריד את מכסה חלון הקבלה של האפסנאות, הולך לשק"ם לסדר עניינים ומודיע לכם שתבואו מחר בבוקר.
ואת כל זה תכפילו בכמעט 20 שנות שירות, כדי להבין שחיי השריונאי הם לא בדיוק דבש, ואפילו הגריז הטוב ביותר לא ירכך אותם.

וכאן בסיפור האישי שלי קרתה התפנית שגרמה לי להטריח אתכם עם סיפורי על האש, העשן, האבק והגריז: יצא ככה שאחרי שהגדוד שלי פורק במסגרת שינויים מיבניים במערך הכוחות הצהלי, הנערכים אחת לכמה מלחמות, והפלוגה שבה שירתתי כל אותן שנים התפזרה לכל עבר, הועברתי לשרת במקשנ"ר (מפקדת קצין שריון ראשי) ועוד במדור החינוך והתרבות!


עכשיו הייתה לי עדנה מסוימת. מכיוון שאובחנתי כגרפיקאי זכיתי לערוך גרפית איזה עיתון שריונאים אחד או שניים, לשפוט בתחרות החטיבה המצטיינת שהתקיימה בתערוכת השריון בכיכר שאז עוד נקראה מלכי ישראל, וגולת הכותרת – לעצב חוברת הדרכה כלשהי לטנק המרכבה!
מכיוון שאז התחלתי כבר להשתמש במחשב ובתוכנות גרפיות שונות, כולל גירסת הפוטושופ הראשונה (צ' תתעורר ולך לשטוף את הפנים בברזיה בחוץ). הוספתי בכל עמוד איור נחמד של טנק שהקנה שלו מורם בחינניות ובגאווה.
קצינת החינוך אהבה מאד את העיצוב שלי והודיעה לי למחרת, בחיוך טלפוני ובאדיבות, שהעבודה שלי טובה מאד, אבל קשנ"ר (קצין שריון ראשי! לא פחות!) מבקש, אם לא קשה לי ואם זה אפשרי שאנמיך באיורי הטנקים את התותח בכמה מעלות, על מנת שיהיה מאוזן וימחיש את מוכנות ואיתנות החיל. בעבודה של 20 שניות, נכנסתי לפוטושופ, עשיתי Rotate של 10 מעלות והנמכתי את כל התותחים בחוברת במרוכז, כיוון שהיו מקושרים כולם לאותה תמונה.
למחרת טילפנה אלי הקצינה, ביקשה להודות לי על עבודתי המצוינת והודיעה לי שקשנ"ר מאד מרוצה מהעבודה שלי וכל הכבוד לי ועוד שבחים שהנייר מסמיק מלציין את כולם. לא רחוק הייתי מצל"ש הרמטכ"ל.

ואתם ודאי כבר עליתם על הנמשל השקוף, המרובע והאפור, המשתקף בסיפור שלי כמו מטרת טנק על קו רקיע בתרגיל מחלקתי. (חוץ מצ' שכבר עזב את הסיפור שלי מזמן והלך לשק"ם לאכול "אגוזי"). ומכיוון שבשריונאים, כבדי שמיעה מרוב פגזי תירגול, אנו עוסקים נשנן את זה שוב: כשאתה חייל אפור פנים ולוחם של ממש, לא יהיו הרבה שיגידו לך מילה טובה (ויהיו מספיק שיגידו לכם מילים רעות ונוזפות גם ב-1:00 בלילה), אבל כשהפכת לג'ובניק מנמיך תותחים וירטואליים, כל המחמאות נשפכות עליך כמו פח שמן 9105 שאיבד את הפקק שלו ונפל מהצריח על הראש שלך.

זהו זה. ככה זה. תמיד דופקים את האפורים. האם זה חייב להיות ככה? לא בטוח.
ומי שלא היה טנקיסט, אולי יבין עכשיו למה השריון עשה היסטוריה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גרפיקה ממוחשבת, ישראל, צבא וביטחון, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על הוא פשוט שריונר ||| על אנשי הצוות אפורי הפנים ומה צריך לעשות איתם

  1. orit הגיב:

    חבל שלא זכיתי לראות את פניו של צ' בעת קריאת סיפור זה, אני ממש רואה את הנהוני הראש וצחקוקיו כאשר הוא קורא קטע אותו הוא זכה לעבור (אם הוא עדיין זוכר, הקשיש, כבר שנתיים לא במילואים).

    ואם אני כבר כותבת תגובה, אז רק שתדע, צ' מעדיף טוויסט…
    חג שמח
    אורית

    • igalz הגיב:

      חג שמח, אורית. מצ׳ אני לא מצפה לתגובה. הוא לא בנוי לקרוא קטע יותר ארוך משבע מילים ובלי תמונה של ב'. לגבי הטוויסט או אגוזי, מצידי שיאכל אפילו כיפכף, העיקר שלא ירדם לנו באמצע הפוסט/השיעור/הישיבה.

  2. סמדר הגיב:

    אני מניחה שהאירועים המתוארים לעיל התרחשו לפני שהתקבל [[ חוק הפוטושופ | "משרד הבריאות קובע שבפרסומת זו נעשה שימוש בתוכנת עריכה דיגיטלית להצרת היקפי הדוגמנית ולהטיית קנה התותח" ]]…

    ולשאלתך –
    לא, זה ממש לא חייב להיות ככה. וטוב שניצלת את הרייטינג הנוסק שלך – כדי לתקן עוולה רבת שנים זו.
    מוטב מילה טובה מאוחרת אחת, מאשר הרבה מילים רעות, מאוחר בלילה…
    על כך אני מניחה שיסכים אפילו ידידך צ', השיריונר חובב האגוזי/טוויסט/מצופה-טוב-טעם-עם-גבעות.

    השריון עשה היסטוריה, וצריך אותה ללמוד! (טוב מאוד!).

  3. igalz הגיב:

    משום מה לא נראה לי שהרייטינג המסוים שלי יכול לשנות את המנגינה הזאת.
    ולאחינו בצריח, רק נשאר להמשיך לשיר:
    ״והטנקים למלוא כל העין
    אז שוטפים בפריסה רחבה
    בהתמד עקשני וחזק
    כמו נוצקה בהם איזו גאווה״

  4. מיכאל הגיב:

    מצד שני, אפשר לראות שלא משנה אם אתה קרבי או ג'ובניק, בשריון המפקד ידרוש שתנמיך את התותח.

  5. Amichay Alon הגיב:

    ועכשיו יא יגאל,לך תסביר להולנדים(17 מיליון-מתוכם 1 מיליון מוסלמים) אפילו עשירית מהכתבה הנ"ל.למרות שלמיליון מוסלמים החיים בהולנד,ניראה לי שחשו על בשרם 90% מהכתבה.אם כך,מי יכול לחשב באחוזים כמה אחוז מהכתבה הנ"ל הבינו 17 מיליון ההולנדים כולל מיליון המוסלמים בתוכם ועוד כ 0.00002 קיבוצניקים בתוכם(שמתוך אחוז הקיבוצניקים,רק 10% היו שיריונרים. אני למשל,שירתתי בשמונה מאות טיפשים.אבל בכל מיקרה כצנחן לשיריונר אני מרכין בפניך את כומתתי האדומה לרגל הבלוג ביכלל וכתבה זו בפרט.פעם צנחן-תמיד…….קורא נאמן!

    • igalz הגיב:

      לא נורא, עמיחי, כמה מחברי הטובים ביותר הם צנחנים. ואפילו כמה מבני. גם הכומתות האדומות יודעים/יודעות מהי תעסוקה מבצעית.

  6. Amichay Alon הגיב:

    אני ממהר להוסיף ,על מנת שלא יבינו אותי שלא כהלכה.ליבי ליבי 24 שעות בימממה עם כולכם(מישפחה ,חברים,קיבוץ,וכל עם ישראל) עם כל קאסאם או מרגמה או קטוישה או סקאד או כל חרא אחר שנופל בשניות אלו ממש(ובכל מועד אחר) על "העוטף",ואת זה אני מנסה להסביר ל 16 מיליון הולנדים לא מוסלמים מתוך ה 17 .וכך אני מרגיש שאני משרת את המדינה במילואים בהולנד במערך הכי קשה לדעתי-מערך ההסברה!!! אוהב אותכם.

  7. igalz הגיב:

    כקצין שריון-תרבות בדימוס, אני מבין ללבך, צנחן-של-הסברה ברחוב ההולנדי.

  8. יב הגיב:

    דף חובה לכל שריונר! העבירו הלאה!
    https://www.facebook.com/TankMeme

  9. הלל ניו הגיב:

    זה יפה שצנחנים מזדהים עם שריונאים
    הם בארנהיים וליבם בפאתי הנגב
    אפילו שבעצם
    צריך לומר ארנם
    כי אנחנו בתומר-שיזף
    יודעים להעריך
    את מה שעשו החבר'ה
    מדרור

  10. igalz הגיב:

    ואנחנו מעריכים מאד גם את ארנהיים/ארנהם/ארנם
    וגם את גברהיים/גברהם/גברעם ובכלל

  11. צחי דבורי הגיב:

    הצנחנים הרסו את המדינה ולקחו לנו את כל החתיכות

    • igalz הגיב:

      אני מוחה בשם כל החתיכות שמצאו טנקיסטים
      לא בגלל עיני התכלת
      התאהבתי דווקא בו
      גם אינני מתפעלת
      מגבהו ומרחבו.

      לא בגלל צחוקו הפרא
      הכובש כל לב נשי,
      הסיבה ודאי אחרת
      גם אם זה נשמע טיפשי:

      הוא פשוט שריונר לא פחות ולא יותר

  12. Amichay Alon הגיב:

    היו היו 2 אחיות.אחת יפה.ואחת הלכה ל…………..

  13. לסקוב הגיב:

    מנמיכים תותח על מנת שלא תיווצר שקיעת קנה. עלול ליצור חופשים ולשבש את חישוב זווית ההגבהה
    ( הייתי חייב ).
    הנה אתגר נוסף באותו עניין: מדוע מג"חים ושאר גלגולי הפטונים ( כולל השוט ) מנמיכים על כנף שמאל ( שעה 11), ואילו המרכבות על כנף ימין (שעה 1)?
    הפותר נכונה יזכה בשטנגת מהפך היגויים חדשה מהשקית!

    • טל הגיב:

      כי במרכבה הנהג יושב בצד שמאל. הוא בדרך כלל גם די רוטן אם אתה מנמיך לו תותח על המדף, ממלמל משהו לגבי זה שהוא לא יכול לצאת מהתא…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s