ילדי הטבע ||| על הקשר שבין האדם (והילד) לאדמתו, מזווית קצת אחרת

עירי שלי עייפה מכל תרועות הקיץ ומתחילה ללמוד את גמגומי הסתיו הים אצלה נרדם אט אט על הברכיים ומתנשם כילד בחזה גליו

(לילה טוב, מילים: יוסי גמזו. מנגינה: אפי נצר. ביצוע: רומן שרון, סולן להקת התותחנים הבלתי נשכח שנהרג בדרך להופעה בבלוזה אחרי מלחמת יום כיפור) הקישור הזה הוא אישי לגמרי ולא ממש שייך, הוא מדבר על עיר ואנחנו (מאותו) הכפר, אבל אצלי הכל מתקשר והייתי חייב.

הקשר שבין האדם – הומו סאפיינס, או חלוץ, או מתיישב, או מתנחל – לאדמתו, הוא נושא כבד מדי לבלוג כמו שלי, שעיקר עיסוקו בצדדים הויזואליים והחוויתיים של החיים (כל יתר העיסוקים טפלים על פי תפיסתו של בעל הבלוג). אין לי שום כוונה לדבר על מורשת ישראל-סבא (בכלל לסבא שלי קראו אליהו, ולוי), ואין לי גם רצון לדבר על למי מגיעה האדמה הזו, וכמה אחוזים ממנה שלנו, ומי לקח למי ומי התחיל ומה היה קודם (יש מספיק בלוגים וחברי כנסת שיכולים לעדכן אתכם בנושאים האלה).

ילדים ראשונים ב"מחנה" בתוך צמחים ראשונים (במקרה הזה – הילד הזה הוא לא אני)

אני מדבר רק על האדמה הזו שעוד רגע תתחיל להתאושש מכל תרועות הקיץ ותתחיל ללמוד את גמגומי הסתיו. ושעוד רגע, כשיבוא היורה, תתחיל להצמיח לנו סתווניות ואחר-כך עיריות וסביונים, וכלניות ודמוּמיות ונוריות, ואפילו אחי-רותם ולוּפִית (או מטה אהרון, אם תרצו) שלא לדבר על (כי הם קוצים, אבל גם הם שלנו ויפים לא פחות!) ברקנים וגדילנים ודרדרים ושאר פרחי ארצנו.

פינת הטבע בצריף הנוסטלגיה שלנו עם הספרון "פינת טבע" וקן לציפור עם 2 ביצים

לפני שאגש למלאכה הנעימה של הצגת פינת הטבע שלנו אוסיף רק שמטבע הדברים (כפל לשון שיצא לי במקרה) אין לי נתונים למחקר בוטני-היסטורי על צמחיית ארצנו, וודאי אמרו את זה קודם, לפני. גם אין צורך שאתייחס לתולדות החינוך הציוני לטבע הנשען על אידיאולוגיות חינוכיות מוצקות. את הנושא החשוב הזה שיהושע מרגולין ("הדוד יהושע", כפי שכונה) היה אביו ומייסדו, סיקרה בבלוג שלה, המחכים והיסודי, עינת אמיתי (המתעניינים לרדת לעומקם של דברים – מוזמנים לקפוץ לשם, ולא יצטערו). אני מתכוון, כאן אצלי, להביא ולפרוס לפניכם ספרון אחד קטן – "פינת טבע" שמו. קישור אליו מצוי גם בבלוג של עינת – אבל שם, כראוי לתיאור רחב יריעה, זוהי נקודה אחת קטנה ברצף ההיסטורי, אצלנו הוא יקבל את כל הקווים והנקודות, כשמו של הבלוג.

הספרון הזה, שתחילתו בפינה קטנה במקומון המקומי שלנו "כאן" משנות ה-80. הוא קטן בפורמט (11.5×8 ס"מ, כראוי לספרון-כיס), אבל לא קטן בתוכנו. אני מוכן להעיד על כך, למרות האמרה הישנה על הנחתום והעיסה, מכיוון שבמקרה שלו, אינני הנחתום, אלא מקסימום עוזר-הטבח. כתבה והגתה אותו סמדר זורע-ברמק. כן. כן, ההיא מהספר רב-המכר "על הלחם לבדו" ומהטור הבלתי נשכח בוואלה "נשואה למאפיה" (כבר לא תוכלו למצוא ברשת, הפסדתם…) שהיא, במקרה, גם אחותי.

החלק שלי בספרון הוא רק כמה מהאיורים (חלק אחר לקחנו, כציטוט, מספרי טבע ישנים) שקשה יהיה לצרפם ל"ספר המאיירים הגדול" של ישראל, אבל הם התקשרו, לפחות אז, לסגנון הילידי, הלימודי הכאילו-חינוכי-ובעצם-חוויתי המתכתב עם הילדים שהיינו. לא אכביר יותר מילים, כבר הכברתי מספיק. ניתן לעמודי הספר (שהגדלתי אותם עבורכם, קוראי בני כל הגילים), ומי שמתחבר לנושא ושהדוּגמיות שהבאתי לא מספקות אותו, מוזמן להיכנס לקישור ולקרוא את הספרון על כל 64 עמודיו (כולל שער ותוכן העניינים).

הספר מספר על צמחי ילדותנו בוואדיות האיזור, שבימינו (אבל חכו עוד כמה חודשים) מוצף במטיילים מכל רחבי הארץ הבאים "לראות את הכלניות של בארי" כי כך כתבו באינטרנט ובטלוויזיה. יש לנו חדשות בשבילכם: יש לנו הרבה יותר מ"רק כלניות". אפילו עצים ושיחים יש לנו בתוך ובסביבות "המחנה" ולא עצים סתם, יש הרבה מה להגיד עליהם, למי שבאמת רוצה להבין למה האדם הוא עץ השדה (באמת למה?)

גם על "חיות ארצנו" מספר הספרון. אמנם לא על הפיל שכבר הזכרתי פעם, ולא על חמורים. אבל גם לעורב ולחלזון יש לנו מקום בלב.

וחלקו השני של הספר מזכיר לכם איפה עושים מה. כלומר מה תוכלו לעשות עם כל הטבע הזה (בכפוף להנחיות החברה להגנת הטבע ופיקוד העורף, כמובן).

וביום שני בשבוע הבא, שוב נצא עם המטפלת והמורה לטיול השבועי בטבע, הפעם ל"עצים הבודדים" או לוואדי אשפה. תכינו נעליים גבוהות, כובע טמבל, תיק-בד-רקום-עם-שם ומיימיה מפלסטיק.

לילה טוב, לילה טוב לגנים ולטל הרטוב מאוחר, מאוחר עוד מעט ויהיה כבר מחר (מאותו שיר נשכח, של יוסי גמזו ורומן שרון, שלא שכחתי)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, ישראל, ספרי ילדים, קיבוץ, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על ילדי הטבע ||| על הקשר שבין האדם (והילד) לאדמתו, מזווית קצת אחרת

  1. ארנון אבני הגיב:

    יש מי שעושה ויש מי שחושב לעשות. אצלי בסטודיו מצוי הר של אנציקלופדיות ישנות מלאות איורים בשחור שעבדו טוב עם דפוס הבלט של ימי ילדותה של אשתי. אספתי את החבילה הזו לפני שהושלכה לאשפה מתוך תקווה שיום יבוא ואסרוק את הציורים ואשמור אותם לשימושים ראויים יותר מאשפה.
    השתמשתי בכמה מהם לצרכי עבודות וכמעט שכחתי מכל החבילה. אם יש לך עניין בכגון אלה אולי תהיה זו הצלתם השנייה. אני, בכל אופן, חושב שאם אאלץ להפטר מהם, אולי ביום שהקיבוץ יפקיע את המחסן הנטוש אצלי בסטודיו, לפחות אקח סכין יפנית (הם זריזים היפנים האלה) ואציל את הדפים הטובים במיוחד. עד אז הם נחים בארון ולא חשים בשום סכנה מתקרבת.

    • igalz הגיב:

      ארנון, שמח שהגעת לצפות ולהגיב. גם אני לא מיהרתי לקפוץ לבלוגוספירה הזאת, אבל כשהתמלאו כל הארונות והמדפים ועליות הגג – הבלוג כבר יצר את עצמו. בינתיים עוד לא מיציתי את מחסני החומרים, אבל אם יש אצלך משהו שנראה לך מתאים – אשמח לראות. והיזהר מסכינים יפניות ומעצי באובב.

  2. סמדר הגיב:

    "כך חוזר גלגל החיים שבטבע בקצב מתון, בלי רעשים וקולי קולות, והריתמוס המתון הזה משרה את רוחו המשקיט והמרגיע על כל החיים בטבע… החזרות הקצובות האלה נוטעות בלבו של הילד את עולם הטבע הסובב אותו על כל חליפותיו ותמורותיו, על צבעיו, רחשיו, טעמו וריחו. הוא מביט בהם והם נבטים בו תמיד, והוא חי וגדל בתוכם ומתוכם גידול אורגני… " (גידול אורגני! כך במקור, 1947.)

    מתוך ספרו של יהושע מרגולין, "בדרך לטבע" (כנסו-כנסו ללינק בבלוג של עינת אמיתי, כדי להתבשם מהמשנה הפדגוגית הסדורה והמנומקת שעמדה מאחורי טיולי יום ב' לוואדי פילים, עם חסידה ושותה ושאר האושיות החינוכיות המיתולוגיות, שיצקו את היסודות לייצוגים הויזואליים והחווייתיים הראשונים של חיינו. משנה המוכרת לכל ילד טבע באשר הוא ילד כפר, ונוסחה שם בשפה ארכאית עשירה שמדברת גם כיום, מלטפת את העין, עושה נעימים באוזן, ועיסוי מחייה ללב).

    האדם אינו אלא
    האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה,
    האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו,
    רק מה-שספגה אזנו עודה רעננה,
    רק מה-שספגה עינו טרם שבעה לראות,
    כל אשר פגע במשעולי-טללים ילד
    מתלבט, נכשל על כל גוש ועי-אדמה,
    בעוד בסתר נפשו ובלא-דע ערוך
    מזבח, עליו יקטיר מדי יום ביומו
    למלכת-השמים, לכוכב ומזלות.
    ואך ברבות הימים ובמלחמת-ישות,
    ומגילת ספר חייו הולכה מתפרשת, —
    ובאו אחד אחד, ויגלה פשר
    כל אות ואות וסמל סמל כל הבאות,
    שחקקו עליה בראשית בריתה, —
    האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו.

    בית מתוך שירו המצוטט עד מאוד של שאול טשרניחובסקי (נלמד בחוג ספרות מורחבת עם אנדד אלדן, אושיית-שירה בפני עצמו, שהוסיף בהמשך את פס הקול הלירי המלווה לחוויות הילדות המושרשות)

    הילד הכפרי אינו אלא סך כל שדותיו, בתרונותיו וביצוריו, נופי מולדתו המתקיימים לעד בין חרבוני הקיץ לגמגומי הסתיו, ובין גשם ראשון לפריחת האביב, וחוזר חלילה, עם כל סיבוב נוסף של גלגל החיים שבטבע.
    והאדם? הבן אדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם (מאיר אריאל מתכתב עם ש"ט)

    נ.ב. – יש כבר סתווניות במכתש…? חצבים בוואדי מטרות…? כלניות במרבד המלך…? עיריות בבתרונות…? סביונים ליד הלול…? זומזומיות בוואדי אשפה…? חרציות ביד אנז"ק..? חרדלים בביצורים…? גדילנים בדרך לקוראל…? סברסים באבומועליק…? … …

    תודה על האיזכור ועל החשיפה החוזרת.
    בוקר טוב, בוקר טוב, לגנים ולטל הרטוב. מאוחר, מאוחר, עוד מעט ויהיה כבר מחר… (וסליחה על ההכברה, אבל התנעת לי את הסטרטר…)

    • igalz הגיב:

      מקווה שלקראת פתיחת עונת הפריחה בוודאיות שלנו, יצטיידו המטיילים (לאו דווקא במסלולי האופניים) בספרון הישן והטוב ויצאו איתו בכיס (מי שנשאר לו עותק, הרי התאמנו אותו לכיס החולצה השמאלי), או עכשיו אפשר גם עם לינק בסמארטפון, להגיע לזומזומית למשל, לפתוח (או לגלול בנייד) בעמוד 39, ולדעת מה צריך לעשות איתה.

  3. מימי קלמר הגיב:

    מרגש להזכר, נעים לקרוא, ספר עם ריחות ודה ז'וויים וכן, לא בנאלי ותמים.

  4. עמוס הגיב:

    ואצלי על המדף (בראש כמובן כי אני מהזרקנים) נמצאת הפתיחה המפורסמת של מוטקה נבו לספרו הבלתי נשכח לגידול ורדים:
    "אל תגדל ורדים בגינתך, אלא אם ………."

    • igalz הגיב:

      עמוסי, אני זוכר את זה כמו היה זה היום. זה גם משמש לי דוגמא בשיחות על האמת בפרסום ועל פרסום שאיננו מביא לקוחות. אולי אחפש בארכיון, הבאת לי רעיון מצוין. תודה.

    • אהבתי את המשפט, את מוטקה (למרות שלא הכרנו) ואת הורדים שלו. ואני הייתי מוסיף: אל תגדל כלום אלא אם…

  5. אמנון גרוף הגיב:

    יגאל, מאיפה הבאת פתאום את רומן שרון?
    הבחור המוכשר והמת לגמרי, כבר 38 שנים,
    עשה איתי טירונות ליד רמאללה ב1969.

    • igalz הגיב:

      אמנון, לא הכרתי את רומן שרון אישית. אבל את השיר הזה, בעיקר עם הפזמון "לילה טוב, לילה טוב / לגנים ולטל הרטוב / מאוחר מאוחר / עוד מעט ויהיה כבר מחר" הייתי מזמר לילדי כמעט ערב-ערב כשהיו קטנים, בדרך לטקס הלילה-טוב.
      כמובן שהכרתי את סיפורו הטרגי מימי המלחמה ההיא, וראיתי מזמן תמונות עם דמותו ה"חתיכית". איזה מייק ברנט ויותר (כפי שקראתי) הוא היה יכול לצמוח. עצוב מאד. שיריו, בקולו הנהדר ימשיכו ללוות אותנו עוד שנים.

  6. טל הגיב:

    יש סיכוי להשיג עותק של הספרון הנהדר הזה? ומעבר לכך כתוב מרגש ונהדר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s