ברל'ה הקיפוד ||| על קיפוד מקומי אחד שיצא לחפש משמעות ומה קרה לו בסוף

הגיע הזמן לספר על ברל'ה.
ברל'ה היה קיפוד שכיכב בפינת קומיקס מקומי בעיתון המקומי "כאן" לאורך 33 פרקים, שגם אם התרחקו מאיתנו מאד, עדיין הם קרובים לליבי. ומכיוון שהקיפוד הסימבולי-הסימפטי חביב עלי, אנסה לחבב אותו גם עליכם.

את כל התמונות בפוסט תוכלו להגדיל בלחיצה, אם תרצו לקרוא את עלילות הקיפוד

על עלילות הקיפוד ששמו הארכאי מתכתב עם שם הכפר שלנו (שם הכפר בסיפור – בית ברל, הוא בעצם לא המכללה ההיא, הרחוקה מאיתנו עשרות מילין, אלא שם נרדף ל"מחנה" שלנו).
כתבתי עליו פעם בחוברת-פילוט שחשבנו להוציא לקראת חגיגות ה-60 ובה רצינו לסקור את המיטב שבעיתונות המקומית שלנו על תקופותיה וגיליונותיה. דוגמית מהחוברת שתיכננו יצאה כפילוט שהתגובות שקיבל מקבוצת המיקוד שנבחרה היו פושרות, במקרה הטוב, ולא המריצו את העורכים להמשיך במלאכה. את חוברת הפילוט הזו שערכה בטעם טוב ס' ועיצב יפה א"י תוכלו לראות בקישור הזה.
נדמה לי שטוב שלא המשכנו במשימה הזו, עכשיו שכל הבלוגוספירה הזו משתרעת לפני – מהמחנה ועד אמריקה ובנגלדש והאטמוספירה, עם האפשרויות האינסופיות ללינקים ולייקים ושיתופים ועם כל הטרררם של החחחח והפחחחחח וההורה ההיא עם ההיי – אוכל להציג את החומרים כל אחד בזמנו (או למחזר אותם, כפי שהיה אומר צ', אם היה מסוגל להגיע לשורה העשירית בפוסט הזה…).

נחזור לברל'ה, הגיבור של הפוסט הזה. בעצם אנטי-גיבור, כמובן. הקיפוד הסימפטי הזה ניסה לסמל משהו שאולי גם יוצריו לא ידעו בדיוק מהו. וכך כתבתי עליו בחוברת-ההיא-שלא-יצאה-לאור, כנחתום המעיד על קיפודו (בשיתוף עם חברי ליסודות ולכלונסאות):
" [והיה גם] הקיפוד ברל'ה שחיפש את דרכו ואת המשמעות, לאורך כל 33 הגיליונות האחרונים של העיתון, ועורר בתחילה תמיהה ותהייה – ולבסוף זכה להזדהות ולחיבה (ואפילו זכה למאמר ביקורת ספרותי רחב יריעה, של חוקרת הספרות ש. אלדן בגיליון מס' 53)."

לאוהבי קיפודים המחפשים משמעות וסוחבים איתם בדרך אליה, כמו ברל'ה, את כל מטלטליהם ונכסיהם הרוחניים והפיזיים (שעון מעורר, שלט אזהרה משיטפון, אבן דרך סימבולית וגבעות-של-משמעות) מומלץ להיכנס לקישור ל״ספר״ במהדורת דפדוף ולראות את הדרך כולה, סך-הכול 33 דפים קטנטנים.

ולי נשאר על המדף פסלון חימר (עם רגליים ממקלות-של-ארטיק) שיצרתי כשהנצחנו את הקיפוד בתערוכה מקומית קטנה בכניסה הצפונית של חדרוכל, תערוכה שהציגה את כל הגיליונות ביומולדת השנתיים שלו. הבטחתי לצ', הגננת של גן חצב, ממנה קיבלתי את גוש החימר שיצר את הפסלון, להחזיר את הגוש בגמר התערוכה, אבל בסיומה לא היה לי לב להמיס ולמחזר את הקיפוד, כפי שנהגו בכל פסלי החימר של ילדי הגן. אני מתנצל עכשיו בפני צ', שאני יודע שתקרא את הפוסט הזה כבר בבוקר.

 זה סוף הסיפור, המקומון "כאן", שגם הוא חיפש את עצמו, נסגר וכפי שכתבתי בפילוט ההוא:
"…בדיוק כשנדמה היה לרגע, שכל המכשולים – המדומים והאמיתיים – מאחוריו, והוא יוצא אל הדרך הפתוחה, נסתיימה הוצאת העיתון. והקיפוד, ואיתו כולנו: עורכים וקוראים, אוהדים ומסתייגים, חברים ומועמדים – נותרנו שוב עם היומון בלבד."

חוקרי הספרות שבין קוראי הבלוג יוכלו לקרוא גם את הביקורת הספרותית המנומקת של שרי, שניתחה את הקיפוד ומשמעותו בעומק ובהבנה שאפילו הוריו הביולוגיים לא חשבו עליהם (המתעניינים יוכלו ללחוץ על התמונה להגדלת הטקסט).
חשוב לי לציין שברל'ה שלנו לא התיימר אף פעם להתחרות בקיפודים מפורסמים ממנו, כמו שמוליקיפוד וקיפודים אחרים, שנונים ודוקרניים אולי יותר ממנו. הוא גם לא זכה אף פעם ב"קיפוד הזהב" או בכל פרס אחר. נאמן לעצמו ולמולדתו הוא שוטט בדרכים ללא מטרה מוגדרת (כמו חלק לא קטן מאוהדיו) ומעתה ישוטט ברחבי האינטרנט, טרף לגוגלים ולפייסבוקים וגורלו בידיהם.
עם סגירת העיתון "כאן" (שהקדים, כדרכו, לצפות את משבר הפרינט בעיתונות העולמית) נדם גם קולו של הקיפוד-המחפש-משמעות ואנחנו מחפשים מאז משמעות חדשה. אולי בבלוג הזה תהיה נחמתנו ובו אולי טמונים הרמזים לאן נושבת אותה משמעות.

_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן