ברל'ה הקיפוד ||| על קיפוד מקומי אחד שיצא לחפש משמעות ומה קרה לו בסוף

הגיע הזמן לספר על ברל'ה.
ברל'ה היה קיפוד שכיכב בפינת קומיקס מקומי בעיתון המקומי "כאן" לאורך 33 פרקים, שגם אם התרחקו מאיתנו מאד, עדיין הם קרובים לליבי. ומכיוון שהקיפוד הסימבולי-הסימפטי חביב עלי, אנסה לחבב אותו גם עליכם.

את כל התמונות בפוסט תוכלו להגדיל, אם תרצו לקרוא את עלילות הקיפוד

על עלילות הקיפוד ששמו הארכאי מתכתב עם שם הכפר שלנו (שם הכפר בסיפור – בית ברל, הוא בעצם לא המכללה ההיא, הרחוקה מאיתנו עשרות מילין, אלא שם נרדף ל"מחנה" שלנו).
כתבתי עליו פעם בחוברת-פילוט שחשבנו להוציא לקראת חגיגות ה-60 ובה רצינו לסקור את המיטב שבעיתונות המקומית שלנו על תקופותיה וגיליונותיה. דוגמית מהחוברת שתיכננו יצאה כפילוט שהתגובות שקיבל מקבוצת המיקוד שנבחרה היו פושרות, במקרה הטוב, ולא המריצו את העורכים להמשיך במלאכה. את חוברת הפילוט הזו שערכה בטעם טוב ס' ועיצב יפה א"י תוכלו לראות בקישור הזה.
נדמה לי שטוב שלא המשכנו במשימה הזו, עכשיו שכל הבלוגוספירה הזו משתרעת לפני – מהמחנה ועד אמריקה ובנגלדש והאטמוספירה, עם האפשרויות האינסופיות ללינקים ולייקים ושיתופים ועם כל הטרררם של החחחח והפחחחחח וההורה ההיא עם ההיי – אוכל להציג את החומרים כל אחד בזמנו (או למחזר אותם, כפי שהיה אומר צ', אם היה מסוגל להגיע לשורה העשירית בפוסט הזה…).

נחזור לברל'ה, הגיבור של הפוסט הזה. בעצם אנטי-גיבור, כמובן. הקיפוד הסימפטי הזה ניסה לסמל משהו שאולי גם יוצריו לא ידעו בדיוק מהו. וכך כתבתי עליו בחוברת-ההיא-שלא-יצאה-לאור, כנחתום המעיד על קיפודו (בשיתוף עם חברי ליסודות ולכלונסאות):
" [והיה גם] הקיפוד ברל'ה שחיפש את דרכו ואת המשמעות, לאורך כל 33 הגיליונות האחרונים של העיתון, ועורר בתחילה תמיהה ותהייה – ולבסוף זכה להזדהות ולחיבה (ואפילו זכה למאמר ביקורת ספרותי רחב יריעה, של חוקרת הספרות ש. אלדן בגיליון מס' 53)."


לאוהבי קיפודים המחפשים משמעות וסוחבים איתם בדרך אליה, כמו ברל'ה, את כל מטלטליהם ונכסיהם הרוחניים והפיזיים (שעון מעורר, שלט אזהרה משיטפון, אבן דרך סימבולית וגבעות-של-משמעות) מומלץ להיכנס לקישור ושם ללחוץ על המצגת בבולט הראשון, לראות אותו הולך ממש (כפוף למחשב ממנו אתם צופים באירוע הדרמטי) ולראות את הדרך כולה, סך-הכול 33 דפים קטנטנים.

ולי נשאר על המדף פסלון חימר (עם רגליים ממקלות-של-ארטיק) שיצרתי כשהנצחנו את הקיפוד בתערוכה מקומית קטנה בכניסה הצפונית של חדרוכל, תערוכה שהציגה את כל הגיליונות ביומולדת השנתיים שלו. הבטחתי לצ', הגננת של גן חצב, ממנה קיבלתי את גוש החימר שיצר את הפסלון, להחזיר את הגוש בגמר התערוכה, אבל בסיומה לא היה לי לב להמיס ולמחזר את הקיפוד, כפי שנהגו בכל פסלי החימר של ילדי הגן. אני מתנצל עכשיו בפני צ', שאני יודע שתקרא את הפוסט הזה כבר בבוקר.


 זה סוף הסיפור, המקומון "כאן", שגם הוא חיפש את עצמו, נסגר וכפי שכתבתי בפילוט ההוא:
"…בדיוק כשנדמה היה לרגע, שכל המכשולים – המדומים והאמיתיים – מאחוריו, והוא יוצא אל הדרך הפתוחה, נסתיימה הוצאת העיתון. והקיפוד, ואיתו כולנו: עורכים וקוראים, אוהדים ומסתייגים, חברים ומועמדים – נותרנו שוב עם היומון בלבד."

חוקרי הספרות שבין קוראי הבלוג יוכלו לקרוא גם את הביקורת הספרותית המנומקת של שרי, שניתחה את הקיפוד ומשמעותו בעומק ובהבנה שאפילו הוריו הביולוגיים לא חשבו עליהם (המתעניינים יוכלו ללחוץ על התמונה להגדלת הטקסט).
חשוב לי לציין שברל'ה שלנו לא התיימר אף פעם להתחרות בקיפודים מפורסמים ממנו, כמו שמוליקיפוד וקיפודים אחרים, שנונים ודוקרניים אולי יותר ממנו. הוא גם לא זכה אף פעם ב"קיפוד הזהב" או בכל פרס אחר. נאמן לעצמו ולמולדתו הוא שוטט בדרכים ללא מטרה מוגדרת (כמו חלק לא קטן מאוהדיו) ומעתה ישוטט ברחבי האינטרנט, טרף לגוגלים ולפייסבוקים וגורלו בידיהם.
עם סגירת העיתון "כאן" (שהקדים, כדרכו, לצפות את משבר הפרינט בעיתונות העולמית) נדם גם קולו של הקיפוד-המחפש-משמעות ואנחנו מחפשים מאז משמעות חדשה. אולי בבלוג הזה תהיה נחמתנו ובו אולי טמונים הרמזים לאן נושבת אותה משמעות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, טבע ונוף, יסודות וכלונסאות, ספרים, קיבוץ, תמונות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על ברל'ה הקיפוד ||| על קיפוד מקומי אחד שיצא לחפש משמעות ומה קרה לו בסוף

  1. הלל יצחקי הגיב:

    סיפורך מעורר מספר שאלות מטרידות: מיהו האב הקדמון המשותף לברל'ה ולשמוליק קיפוד? באיזו תקופה חי? מדוע נכחד?

    • igalz הגיב:

      שניהם שייכים למשפחת הקיפודיים Erinaceidae שהתפצלו מההומו-קיפודוס לפני 2.5 מיליון שנים. ואגב שמוליק זה – הוא ללא שם משפחה. פשוט – שמוליקיפוד.

  2. סמדר הגיב:

    אכן, הגיע הזמן. חיכיתי-חיכיתי – ולא התבדיתי.

    מעיון חוזר בעלילות אותו קיפוד גיבור תרבות מקומי סימפטי ובר-הזדהות, שיצא לפני שנים למסע חיפושים אקזיסטנציאלי אחר "טעם, פשר וידידות", ומעלעול בפעם המי-יודע-כמה בספר דברי ימי מסעו הסימבולי, פורץ הדרך והגדר, לאורכו ולרוחבו של שביל ישראל (המושגי, טרם היותו) –
    אין לי אלא להסכים עם קביעתה המדויקת של חוקרת הספרות אלדן, בביקורתה הספרותית המחכימה ב"כאן" מס' 53:
    לא די לו לקיפוד חשוב זה בחשיפה המוגבלת של האינטרנט – כולה 7 מיליארד גולשים פוטנציאליים, מהם 38 עוקבים אחר בלוג זה (נכון לזמן כתיבת הדברים) + כמה חברים מזדמנים בפייס + 1-2 חברי קיבוץ מקונדו (לא כולל צ')!
    הגיע הזמן שגיבורנו בר'לה יקבל את החשיפה המגיעה לו, ויזכה ל…"אוגדן מיוחד" שיונח על מדף המגזינים במועדון לחבייר, בין לאשה לבלייזר. כך יתאפשר סופסוף עיון רציף בקורותיו רבי המשמעות (תרתי-משמע), לקבוצת האוכלוסין היחידה שעדיין לא זכתה לכך, כל זאת אגב "המשך נמנום ונואשוּת, וחוזר חלילה" (שם, שם).

    בינתיים אפשר ורצוי להסתפק בדפדוף אלקטרוני בין דפי המצגת המלאה, בבולט הראשון שבדף הערך [[כאן]] בוויקיבוץ (קישור).

  3. ארנון אבני הגיב:

    אשמח להפגיש אותו עם החתול של ככה זה (במקור היה/הייתה זו 'קוזינה', שמה של חתולתי המנוחה, אלא שהתדמית של חתולה לא התאימה והעדפתי חתול כך ששם – עדיין אין לו). אמנם תהיה בעייה עם פער העמדות שיוצר גובה האגו של החתול לעומת נמיכות הרוח של ברל אבל מי יודע, אולי תחילתה של ידידות מופלאה…

    • igalz הגיב:

      לצערי הקיפוד בן ה-30, כבר מתקשה מאד בהליכה. שתי רגלי-מקלות-הארטיק שלו נשברו, לכן הוא לא יוכל להגיע לפגישה.
      אבל יש לנו כבוד ומקום לכל חיות המועצה: חתולים, קיפודים, כלבים ואפילו סוריקטות ואלפקה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s