חיי הכפר ||| סיפור שתחילתו בילדה קטנה בשמלה אדומה, המשכו בלסלי גור וסופו בשושלת ברויגל

הנכדה הראשונה שלי אמרה לי פעם "סבא, אתה מדבר, אבל אתה לא מעכשיו".
לקחתי את זה כמחמאה כי: א. – אני באמת מדבר (וכותב) לא מעט (יהיו כאלה שיגידו שזו לשון המעטה: אני מדבר וכותב הרבה! מה-זה הרבה, ה מ ו ן !!!)
ו-ב. "אני לא מעכשיו", מעניינים אותי הרבה דברים מהעבר וגם מהעתיד (פחות "דברים" מעכשיו: פוליטיקה, נוהלי עבודה, מבצעים חברתיים וארוחות חגיגיות למשל).
אז מזל שהמציאו את המחשב ואחר-כך את האינטרנט, ואח"כ את הבלוגים וגם את הטוקבקים. ככה יוצא שאני מדבר, ומי שרוצה נכנס ושומע, ומי שלא רוצה – יוצא.
והבהרה לגבי דברי הנכדה: נכון שהיא אמרה את המשפט הזה, כשהייתה קטנה (יש תיעוד מצולם) אבל זה היה בזמן שהכינה, בפינת הגינה שלנו, עוגיות חול (כמו יוקיללי) ושוקו ממי-ברז, עם עלי שלכת, והפירוש האמיתי של אמירתה הוא בערך כזה: "סבא, אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה, אבל לא עכשיו! עכשיו הזמן לאכול (עוגות-חול)". אז סתמתי את הפה ואכלתי יפה את מה שצריך.

זה היה, כפי שהבנתם ודאי, ניסיון מפותל להסביר למה אני כותב פה (כמעט) כל יום, ומה יש לי כל כך הרבה להגיד, ומאיפה אני "ממציא" את כל המעשיות האלה. אז לכל השואלים (אותי ואת עצמם) אני שב ואומר: יש לי הרבה מגירות וארונות בבית, בעבודה ובראש ואני לא זורק כלום, לא ספרים ומחברות, לא פתקים וציורים, לא אריזות ותווית ולא קבצי מחשב ישנים. אז החלטתי לאוורר חלק מה"נכסים" האלה שצברתי במשך השנים ואת מה שנראה לי שווה לשתף אני מעלה לרשת, שכידוע סובלת הכל (כמעט) ומי שרוצה יבוא למסיבה ומי שלא – לא. "זוהי המסיבה שלי ואבכה (או אצעק) כמה ומתי שארצה", כפי ששרה כל-כך יפה זמרת חביבה עלי משנות ה-60 (לסלי גור). החברים וה"חברים בפייסבוק" – מוזמנים למסיבה שלי ושל לסלי. רק ג'וני וג'ודי עדיף שיישארו בחוץ (ראו בשיר).

הפתיח ההכרחי הזה מוביל אותי הפעם לתערוכה מקסימה שראיתי השבוע במוזיאון תל-אביב.

כולם היו בניו: שושלת ברויגל
"ארבעה דורות – מאמצע המאה השש־עשרה ועד תחילת המאה השמונה־עשרה – חייתה משפחת ברויגל ופעלה בפלנדריה. אמנם מייסד השושלת הוא פיטר ברויגל האב, אבל התערוכה – כמאה תמונות שמן, רישומים ותחריטים – מתרכזת בעיקר בבניו, בנכדיו, בניניו ובמחותניו, שהיו כולם ציירים, ובתיאוריהם הנפלאים, ביניהם עיירות פלמיות מושלגות, איכרים ביער, אגרטלים עתירי פרחים, פרפרים וחרקים זעירים." (ציטוט מאתר המוזיאון).

"בעשר השנים שבין שובו מרומא למעבר לבריסל צייר ברויגל בעיקר ציורים עמוסים איכרים עליזים ומלאי חיים. בבריסל צייר סדרה המייצגת את חודשי השנה – נושא המקובל באמנות ימי הביניים. ציוריו החשובים ביותר נעשו כולם בשנותיו האחרונות, והם עוסקים בחיי הכפר ובדת." (מתוך ויקיפדיה)

ומהם כל התיאורים האלה, אם לא תיאור מדויק של הכפר שלנו המדומיין והאלגורי, שיכול להיות בקלות כל כפר בארץ שלנו וגם בכל ארץ רחוקה, למשל בפלנדריה.

הדימויים שאני מביא כאן, מדי פעם, מנסים לתאר (טוב נו, לא ברמה ובסגנון של ברויגל האב, וגם לא של נכדיו) את חיי הכפר הזה שלנו שבפריפריה וגם את ההיסטוריה הוויזואלית שלו ושל הארץ שלנו. הפעם אביא כאן, בצורה משולבת, כמה מציוריו הנפלאים של ברויגל לצד תמונות מארכיון התמונות שלנו המתעדות את חיי הכפר במהלך עשרות השנים האחרונות (אין לנו עדיין פרספקטיבה כל כך עמוקה כמו של שושלת ברויגל, אבל צריך להתחיל ממשהו). הציורים באדיבות גוגל, סריקות הצילומים פרי עבודתו החשובה של ע', שהוא גם (ובעיקר) צלם חרוץ, הממשיך להנציח את חיי הכפר (ברוח ברויגל-סבא) למען הדורות הבאים.


איכרים עליזים ומלאי חיים: בציוריו של פיטר ברויגל (מימין) ואיכרים וילדים מקומיים בחגיגות כפריות (משמאל) – ניתן להגדיל את התמונות בלחיצה

מומלץ להגיע למוזיאון (התערוכה עד 1 בדצמבר) ולצפות בכניסה בוידיאו מרתק המשחזר חיי כפר בתוך התמונה של אחד מצאצאי ברויגל: האנשים בחזית ובעומק התמונה מתחילים לזוז ולרקוד, ולאכול ולשתות ממש בתוך התמונה הסטטית, כאילו לא עברו 500 שנה. (לא הצלחתי להעלות את הסרטון, אז תסתפקו בינתיים בצילום-מסך ותאמינו לי שזה זז. אם תלכו לראות תווכחו שאני לא סתם אומר).
מקסיםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רוצו לראות ותעבירו את זה הלאה!!!!!!!!!!!!!!!

ואל תחשבו שאני מתיימר להיות הראשון שחשב שברויגל האב היה בעצם חבר קיבוץ, 350 שנה לפני המצאת הקיבוץ הראשון. הנה איור שהכין גיא ברוך, השחקן-הזמר-החקיין-הצייר-הנגר המוכשר אחרי השריפה הגדולה בחדרוכל שלנו לפני שנתיים: דמויות עובדי חדרוכל הולבשו על ציורו המפורסם של ברויגל "חתונה כפרית".

יש להדגיש שבתערוכה לא מוצגות היצירות המופיעות כאן. ככתוב באתר המוזיאון – רוב הציורים בתערוכה הם של צאצאיו של פיטר ברויגל האב. אבל הסגנון בהחלט דומה והם יפים לא פחות, ויש גם כמה עבודות של האב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, היסטוריה, טבע ונוף, ישראל, קיבוץ, שעשועים, תמונות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על חיי הכפר ||| סיפור שתחילתו בילדה קטנה בשמלה אדומה, המשכו בלסלי גור וסופו בשושלת ברויגל

  1. חביירה (א' ב' ג' ד' ה' ויש עוד כמה אותיות) הגיב:

    הי, אם זה קיבוץ אז או שכולם חביירים, או שכולם מוזכרים בשמם המלא ובתוארם המלכותי, ואז גם ע' וצ' זכאים לכך

    • igalz הגיב:

      המחבר (שלא לומר החבר י') לוקח לעצמו את החירות הספרותית להצמיד לכל דמות בסיפורו כל כינוי שנראה לו מתאים. ועם החברים, על כל אותיותיהם או כינוייהם, הסליחה.
      נ' ב' – הם תמיד יכולים לתקן או להוסיף בתגובה.

  2. ארנון אבני הגיב:

    אולי לא כל כך מקורי, כי אני אחרי אורי בן צבי, אבל אני אנסה: נפלא
    נ.ב. מאז שאני מנוי על קווים ונקודות אני פותח כל בוקר עם היצירות שלך, והולך איתן בראש במהלך היום.
    כמי ששורף ערב בשבוע על ציור קריקטורה שבועית (לא קל) התחלתי לחשוב איך נעשה כל זה, יום-יום. האם זה מאגר שמשחרר פריט יומי או שזה נכתב במהלך הימים האחרונים?
    אני שואל מתוך דאגה שמא מדובר בחבילה שסופה כבר ניראה באופק ואז, אולי יתחילו ייסורי גמילה…

    • igalz הגיב:

      "כל זה" נעשה מדי יום בבוקר מוקדם, מתוך מאגר אינסופי של מחשבות וקשקושים (ראה רשימות ההמתנה, ויש עוד). אין שום דאגה שיגמרו הנושאים והמילים. יתכן מאד שהתנופה הראשונית תעצר. יותר קל לגבב (או לנסח) מילים מאשר לחזור לציור או איור.

  3. סמדר הגיב:

    בתור אחד שאוהב לנבור בעבר, כמו גם לצפות את העתיד – הבאת פה רשומה אקטואלית למופת, היישר מלוח האירועים העכשווי של מוזיאון תל-אביב (עד 1 בדצמבר ש.ז.), סחתין עליך.

    איזה השוואה קולעת ורבת-רבדים, בין הכפר הברוייגלי המצוייר – וכפר הסְפָר הפלמי-פריפרי-כוכביתי-מדומיין-אלגורי-סוציאל-קפיטליסטי – קיבוץ מקום/מקונדו, שלנו!
    כל איכר עליז-מקומי, תושב בכפר מרובה שמות התואר הזה, שמביט בציורי ההווי הפלמי האלה – יכול למצוא שם את עצמו. כמו שגם כל תושב בכפר המצוייר – אני מניחה שיכול היה למצוא את עצמו בצילומי הארכיון הנושנים הסרוקים של ע' (אילו היה מאריך ימים מספיק).
    כל האנשים ממילא מחפשים בדרך כלל לראות בעיקר את עצמם ואת קרוביהם ("צוקרברג עשה מזה מיליארדים").

    באמת מזל שהמציאו את המחשב>האינטרנט>הבלוג: כך זכינו כולנו להציץ ולהיחשף קלות ולפרקים – אל המסיבה התוססת המתקיימת בתוכך, בסתר מגירות ארונותיך הפיזיים והמטפוריים.
    תמשיך כך! (תתחיל הכי מהר/הרבה שאתה יכול – ולאט לאט תגביר…)

    • igalz הגיב:

      כבר מזמן ידענו שהפלמים והברויגלים האלה דומים לנו מאד (חוץ מהמכנסיים). התערוכה בת"א הזכירה לי. והמהירות אני מקווה תפחת עם הימים שיבואו עלינו לטובה.

  4. רמי אלחנן הגיב:

    נמסתי ברצפה!

  5. igalz הגיב:

    רמי, זה משמח אותי, אבל יש לך רצפת פרקט או בלטות? אני לא זוכר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s