מקום בצמרת* ||| מצעד הפזמונים הלועזי של "קווים ונקודות": כל הזמרים, כל הלהקות, כל הזמנים

(*אני יודע שזה בכלל השם של המצעד המאוחר יותר, של רשת ג', אבל הוא התאים לי).

הפוסט הקודם הביא איתו שובל של עצב נוגה, של לאן-פונה-האנושות (שלא לומר לאן היא מידרדרת). על איך פעם התאפשר לילד קטן לצפות בכל כוכבי השמיים, ועכשיו נשארו לנו (לכאורה, לכאורה, הכל בעיני המתבונן והכל לכאורה בימינו) רק הכוכבים-הנולדים למיניהם (עם צביקה וצדי וכל השאר). לא זו הייתה כוונת הילד שדיבר אל כוכבים. רק לספר על עולמות רחוקים שהתקרבו ועל אנושות שעשתה "צעד אחד קטן" לרגע, ומייד שבה לעיסוקיה הרגילים, התכוון ה"משורר"-הילד.
ואם כבר דיבר הילד אל כוכבים, זה בדיוק הזמן להציג את כוכבי העבר שמילאו באותה תקופה ממש את עולמנו/עולמי. אני מתכוון, כמובן, ל"מצעד הפזמונים הלועזי של כל הזמנים" שלי.


מקהלת הילדים של הכפר בשנות ה-60 (המחבר, לצערו, איננו בתמונה)

ראשית אומר בגילוי לב: מוזיקאי גדול ואפילו מבין קטן במוזיקה לא הייתי מעולם, וגם לא אהיה כנראה. מחזרות מקהלת הילדים נזרקתי, מכיוון ששרתי תמיד על יד המנגינה, וגם הייתי אוטם אוזניים כדי לא להתבלבל מהקול השני שהושר ע"י חצי המקהלה.
גם את שיעורי החלילית הפסקתי מוקדם מאד, כי לא הצלחתי לאטום מספיק טוב את החורים שצריך לאטום כדי להוציא צלילים מדויקים (עד היום לא ברור לי למה צריך לאטום חורים כל כך יפים, למי הם מפריעים?). ולמרות ששם משפחתי מצד אמי הוא מוזיקנט, לעולם, כנראה, לא אהיה מוזיקאי של ממש. זה לא אומר שאסור לי לשמוע מוזיקה פופולרית, לקנות תקליטים וקסטות, לצרוב דיסקים ולעשות רשימות השמעה באיי-טיונס.
וגם לשמוע בגניבה, עם ג' מהכיתה, מצעדי פזמונים עם חיים קינן וגֶ‏‏‏די ליבנה, בכיתה החשוכה, בתשע בערב, אחרי כיבוי אורות.


הרדיו הישן איתו שמע המחבר בגניבה את מצעד הפזמונים, בתשע בערב, אחרי כיבוי אורות (מוצג כיום בצריף הנוסטלגיה עם פריטים מרתקים רבים נוספים. היום עלה שווי השוק שלהם מאד בשוק הפשפשים).

הבהרה למאזינינו, בני דורות אחרים: קודם היה מצעד הפזמונים הלועזי של גלי צה"ל (קישור מצאתי רק למצעד של ג', לצערי וגם רק משנות ה-70), ולמזלנו נפלנו על הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז, התקופה שהתאפיינה בלהקות וזמרים וזמרות נפלאים, שחלקם עדיין איתנו (עוד אפרט) וממשיכים לשיר גם היום, ואת כל אלה שהפסיקו לשיר מסיבות של גיל או נסיבות טרגיות (כמו ריקי-נלסון-כחול-העיניים-שכה-אהבנו) או נסיבות אחרות (שלא כאן המקום לפרטן) – תוכלו לשמוע מתי שתרצו ב-YouTube.

הבהרה אחרונה לפני שניגש לדירוג: קצת אחרי שנגמלנו ממצעד הפזמונים הלועזי (מהמצעד בלבד, מהפזמונים לא ניגמל אף פעם), באה תקופת הזוהר של הלהקות הצבאיות, וגם לי יצא לשרת ב"להקה" צבאית של מסלול השריון הרגיל, בדיוק בתקופה שהניבה רבים מגדולי הזמרים שלנו: נכון, אריק איינשטיין, הגדול מכולם הקדים אותנו, אבל יצא לי לשרת (וגם לשמוע בזמן אמיתי) עם שלום ושלמה ויגאל ואבי ורבקה ושולה וירדנה ומתי וגידי ודני גם. את כל אלה תוכלו לשמוע במצעד הפזמונים העברי של קווים ונקודות שישודר בקרוב ברשת זו, בעיתוי שייקבע על ידי המאזינים. וסליחה גם עם אדאמו וכריסטוף ולואיג'י ומרינו מריני ודומיניקו מודיניו וכל הזמרים הצרפתיים, האיטלקיים והספרדים הנהדרים, שלא נמצא להם מקום במצעד הזה.

יש כל כך הרבה פזמונים, היה לי קשה לבחור. בחרתי זמרים ולהקות מייצגים. אלה שלא יכלו להיכנס, לצערי – יוצגו בקרוב בפינה לשיפוטכם או שתחפשו אותם במרחבי היוטיוב. זהו, נתחיל במצעד (אות פתיחה מוזיקלי: "טלסטאר" של הצלליות (שלא נכנסו בביצועים נוספים, כמה חבל…) מהתחתית לצמרת, כמקובל:

10. בחזרה לאושר – הלן שפירו. בגלל שהיא מבנות עמנו (נכדתו של מהגר יהודי מרוסיה, בדיוק כמוני. הילה שפירא היו קוראים לה אם הייתה עולה ארצה), ובגלל הקול החם והמפתה (ואולי גם בגלל התסרוקת והשמלה).

9. אמור ללורה שאני אוהב אותה – ריי פיטרסון. בשם כל השירים הרומנטיים-טרגיים ובגלל ה-ר' המתגלגלת של דן כנר ב"צפיחית בדבש" בהשמעות החוזרות. תקשיבו למילים. איזו טרגדיה.

8. גשר על מים סוערים – סיימון וגרפונקל. לא צריך לפרט, אבל הקולות. הקולות.

7. אשה צועניה – ריקי נלסון. איזה יפה הוא היה, וכמה יפה הוא שר עם מקהלת הבנות הטיפוסית ברקע: היי היי ג'יפסי וומן!, וכמה חבל שנהרג בתאונת מטוס בטקסס ב-1985.

6. הצעירים – קליף ריצ'רד והצלליות. נכון שהוא היה המלך רק בישראל ואולי באנגליה, אבל לא נשכח לו גם את "אנחנו אומרים כן" ו"נעלי ריקוד" ו"כשהנערה בזרועותיך" ו"בובה חיה" ועוד המון המון פזמונים נפלאים.

5. שיקוי אהבה מס' 9 – המחפשים (The Searchers), בשם כל הלהקות הבריטיות עם השמות המתורגמים לעברית-סיקסטיזית: האבנים המתגלגלות, פרדי והחולמים, ג'רי והפוסעים, בילי ג'יי קרמר והדקוטות, הטרמלוס, החיות והמודי בלוז וגם האמריקאיים: נערי החוף, הקופים, האמהות והאבות ועוד הרבה שלא נכנסו ולא נזכרו, בגלל המקום והסבלנות המוגבלים.

4. הו קרול – ניל סדקה. בשם כל השירים על הבנות האנגלו-סקסיות הרחוקות, עם השמות המתנגנים, וגם בגלל שהוא משלנו וראינו אותו, סבא-בן-71, שר ומנגן בתל-אביב, כמו פעם. וגם בגלל קרול קינג והתרגום המופתי של חיים קינן לעברית: "הו, קרול, לך שרים הכל, לילותי קוראים לך לוחשים בלי קול…"

3. דיאנה – פול אנקה. הצד השני של ניל, הזמר המלחין (בדרכי שלי, היום הארוך ביותר) הרומנטי-ילדותי שהפך לשרמנטי-בוגר, שיודע גם היום איך סוחפים קהל של אלפים בהיכל ביד אליהו וגם בהיכלות לאס וגאס. לא היה ולא יהיה לנו פול אנקה שני! I'm so young and you so old

2. עתה או לעולם לא  its now or never אלביס פרסלי. אין יותר גדול מהמלך הבלתי מעורער (לא קליף, ולא זוהר – אין מלך שני!). הקול הגדול מכולם, שהלך לעולמו (או שלא?!) הרבה טרם זמנו והשאיר לנו את כל השירים הנפלאים ביוטיוב.

ובמקום הראשון, כמה לא מפתיע. לא התכוונתי להפתיע אף אחד. אפילו לא את עצמי.

1. אתמול (Yesterday)הביטלס (אז הם היו חיפושיות הקצב, במצעדים). אין צורך לפרט. שוב ושוב נבחר כשיר הגדול של כל הזמנים! גם אצלי.

זהו, זה המצעד שלי. אל תתווכחו איתי וגם יכול להיות שיחולו שינויים במצעד בשבוע הבא. אני יודע שלכל אחד מכם יש מצעד שונה ואחר. אשמח אם תעלו אותו בתגובות. מבטיח לנסות להוסיף קישורים.

ואחרי הדירוג בא לי "רעיון לאפליקציה" (זה מה שכולם עכשיו עושים, לא? רעיונות לאפליקציות) שאולי הוא לא מקורי: להוסיף לפייסבוק, או לטוויטר, או ליוטיוב, או לא חשוב למי, אפשרות לכל בעל-חשבון, לפרסם בפרופיל שלו את מצעד הפזמונים שלו. וככה, לפני הדייטים או הראיון המקצועי, או הישיבה עם חברת התוכנה והאפליקציות, יוכלו המראיינים-הבוחנות-וכל-המעוניינים לעמוד על עולמו של המועמד (לחברות, לעבודה, או לטיול משותף) יותר מאלף מילים של קורות-חיים. לא ככה? אם תפתחו את האפליקציה הזאת, תיזכרו אותי ותנו לי את מה שמגיע לי. אני לא אומר מה.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, תמונות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על מקום בצמרת* ||| מצעד הפזמונים הלועזי של "קווים ונקודות": כל הזמרים, כל הלהקות, כל הזמנים

  1. ravivg הגיב:

    אתה כזה שנות בחמישים…
    שירים נפלאים שנשמעו היטב בשנות השבעים

  2. ravivg הגיב:

    אתה משנות ה- 50 וטוב שכך

    • igalz הגיב:

      ה-60 יותר, אבל האדם הוא תבנית נוף פזמוניו. לכל אחד, בכל גיל יש את המועדפים שלו. כתבתי על כך בסוף.

  3. ravivg הגיב:

    למיטב ידיעתי שנות החמישים במוזיקה מסתימות לקראת 1967 וזו היתה כוונתי.
    "תור הזהב של הז'אנר הזה בדרך כלל מיוחס לתקופה שמשנות ה-60 של המאה הקודמת עד לשנת 1980. בעידן זה אמנים כגון בוב דילן, הביטלס, הרולינג סטונז, קווין, ניל יאנג, לד זפלין, פינק פלויד, ג'ימי הנדריקס ורבים אחרים כבשו את מצעדי הפזמונים ברחבי העולם." ויקופדיה

  4. סמדר הגיב:

    שיואו, התקף נוסטלגיה, הסתערות של דז'וו'ים…!
    חתיכת מצעד שמת לנו פה לכבוד שבת. איזה כיף, צפיחית בדבש על טוסט חלה של שבת בבוקר, רגעי-קסם-השעה-הבינלאומית – מתאים לי בול.
    זה בדיוק פס הקול של ילדותי>נעוריי>בגרותי, הפלייליסט השולט בבית ובעבודה – והכל בגללך. בגלל אוספי ה-greatest hits משנות החמישים-שישים הנצחיים ההם שלך, שליחם לא יכול לנוס מרוב שימוש יומיומי.

    לא מתווכחת, אבל קצת מתפלאה שלא למצוא בתוך ה-Top Ten* שלך את ג'ין פיטני…! דחקת אותו לפינה לשיפוטכם? כך חולפת תהילת עולם?!
    כואב, כואב להיות מאוהב. ועוד יותר כואב להיות גם נשכח ונזנח, בקצה שכונה נידחת בעיר ללא רחמים, בתוך עטיפת תקליט בקליט 45 קצר-נגן בן 4 שירים.


    Gene Pitney – It Hurts To Be In Love

    לפתוח רמקולים על מקסימום, ולדמיין כאן את המחבר בן ה-15, הכוכב-מוזיקנט המוחמץ שנפלט שלא בצדק ממקהלת הילדים של איזי (קורה, טועים. גם עומר אדם נזרק מכוכב נולד, ואחר-כך…) שר במלוא גרון ובכאב טינאייג'רי "And so you cry a little bit", ואת הטוקבקיסטית משתדלת לעקוב ולהיכנס במקום הנכון, כדי לענות לו כהד עם ה-(to be in love) הנשי בסוגריים שבפזמון החוזר, בקול צייצני של ילדה בת 7…
    על זה נאמר: חה-חה-חה! > מי שלימים הפך לחחחחחחח מצוי, עכשיו, כשאלילנו ג'ין פ' ושאר כוכבי מצעד הפזמונים הלועזי של כל הזמנים של תחנת הרדיו הפופולארית "קווים ונקודות" הולכים ודוהים בזכרון. סובלים מחוסר רלוונטיות אנוּש שמדלל קשות את הכניסות של נציגי הדורות הבאים אל קליפיהם המאובקים ביוטיוב, ומתגעגעים לימים יפים מאלה, שחלפו לבלי שוב, אצל אנשים מסוימים, לא כולל אתה.

    מחכה למצעד הפזמונים העברי של כל הזמנים-הקווים-והנקודות עם גדי ליבנה, שישודר בשבת הבאה, אותה שעה, אותו מקום.

    *מבקשת להכניס לפינה לשיפוטכם גם את ספידי גונזאלס של פט בון, עם השורה הבלתי נשכחת I walked alone between some old adobe haciendas – האסיאנדס, תוכנה גרפית חדשה מבית אדובי…

    • igalz הגיב:

      מה לעשות צר המקום, רבים נאלצים לחכות בדלת. ג׳ין פיטני ו״ספידי גונזלס״ עם ״אדובי אסיאנדס״ הוא רק דוגמא אחת. ומה עם סקיטר דייוויס ו"דיר ג׳ון״ החייל הנבגד והבלתי נשכח. ו״מיסטר לונלי״ של בובי וינטון. והבנות הנפלאות: סנדי שאו היחפה וסילה בלק ודאסטי ספרינגפילד וברנדה לי. צר לי עליהן כי צר המקום.
      אולי נעשה המשך כשיתפנה מקום בבלוג או בפאב, או בבית העם.

  5. ארנון אבני הגיב:

    כבר לפני שנים רבות קבעתי לעצמי תמרור אזהרה: כאשר כבר לא אוכל לשמוע את המוסיקה ששמעות בנותי – אני זקן, רשום כחוק. זה גם עובד ההיפך. כאשר אקשיב למוסיקה שהייתה פעם פופ (שלא לדבר על מחוות ראש חינניות, קרוב לקצב), שזמריה כבר כבר אינם איתנו או ניפרדים בשקט – אני זקן או לפחות מזדקן שעומד בלו"ז(שבטוח שאצלו במיוחד זה 'אבל צעיר ברוחו'). ולמה אני מספר לך… קיבלתי ממך תזכורת. הנה גם אתה מקבל.

  6. igalz הגיב:

    אין שום בעיה בלהכיר בעובדה שאתה כבר (קצת) זקן. יותר קשה לנסות להיות צעיר כל הזמן. לכל דור ודור יש את השירים שלו, ולא מוכרחים להצטער (משורש צעיר) על כך. אני הבאתי את העשור שלי. שותפים לו הרבה בייבי-בומרס. היום זה כבר דור ה-XYZ. שישירו מה שהם רוצים, העיקר שלא נפסיק לשיר (או אולי לא).

  7. צחי דבורי הגיב:

    רק נדמה לי או שכולם אשכנזים ברשימה הזאת? איפה סטצ'מו? ריי צ'ארלס? שימי תבורי?

    • igalz הגיב:

      א. זה המצעד והמסיבה שלי. אתה מוזמן לשלוח את המצעד שלך.
      ב. זה המצעד הלועזי, אז שימי, עם כל הכבוד, לא שייך.
      ג. הבחירה היא לא לפי צבע ומוצא. פול אנקה במקום השלישי הוא לבנוני. וניל סדקה במקום הרביעי – טורקי.
      ד. סצ'מו הוא של אודי, אין לי זכויות שידור שלו.

  8. ליה הגיב:

    איך "סליחה מר דוור" של "הפלאיות" (תרגום חופשי שלי) לא נכנס??? זה באמת עוול. אני מבקשת שתתקן את הטעות הזאת בפוסט הבא. או שאני פשוט אוסיף אותו בעצמי. זה מוקדש לצ' לפי בקשתו – גם בנות וגם כהות עור כך שיש פה אפילו אפלייה מתקנת.

    • igalz הגיב:

      ליה, חשבת שנפטרת מכל האולדיז האלה והנה הם באים לך בפוסט. ובאשר לדוור, אין דבר, גם ג'וני ריממבר מי וג'ון היקר ומיסטר לונלי והבורחת הקטנה וסוזי המסתובבת – כולם יקרים לי, אבל מה לעשות נתנו לי רק 10 שירים לדרג. אולי יבואו מצעדים נוספים, על פי בקשת המאזינים. ותמיד יישאר לנו יוטיוב!

  9. רמי הגיב:

    וניל סדקה הוא בכלל שומרוני… (צדקא)
    ולמה לא לעשות את מאה הראשונים וכך לגרום נחת לכולם?

  10. igalz הגיב:

    גם אני חשבתי ככה תמיד, אבל בוויקי מסבירים שאביו יהודי טורקי ואמא שלו פולניה-רוסיה. לא שאלתי אותו בהופעה שראיתי, כי לא היה לי זמן. ולשים 100 שירים זה יהרוס את עוקבי הצעירים, בקושי הם מסתדרים גם ככה. אני חייב להתחשב בכל המגזרים, יש לי אחריות קואליציונית.

    • רמי אלחנן הגיב:

      להיפך! אחריות הדורות מוטלת על כתפיך!! ואיך ידע הדור הצעיר לבחין בין טוב לרע? ואין אנו פטורים מן האחריות החינוכית הזאת משום שהזנחה תביא אותנו למחוזות מוסיקת המסורים החביבה כל כך על אחד משייטי ה"אסטל"… ואת הבושה אנה נוליך????

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s