על כל שאלה תשובה ||| על ספרי הידע הכללי, מספרי הילדות ועד ויקיפדיה

כבר התוודיתי לפניכם יותר מפעם אחת שהייתי ילד חנוּן. כלומר, אני לא אוהב את ההגדרה הזאת ולא היו לי בכלל משקפיים, ואולי הייתי גם קצת קוּל כי אהבתי לכתוב "סטירה" ילדותית נוקבת על המורים, ועל המבוגרים בכלל. אני יודע גם שהיום, עם מהפכת ההייטק והלוחמה האלקטרונית יש חנוּנים רבים שעלו לגדולה וקיבלו לגיטימציה, אבל בילדותנו (שהייתה יפה, כזכור) – החנוּניות לא הייתה מצרך עובר לסוחר (גם המילה "סוחר" עצמה הייתה מחמאה מפוקפקת אצל הציונות החדשה שבזה לסוֹיחֶר הגלותי).
משקפיים לא היו לי, אבל מגיל שלמדתי את אותיות הא"ב בחדר, לא הפסקתי לקרוא (על כפילוּת המושג "חדר" – בין המקום-לתלמוד-תורה בגולה לחדר-ההורים בקיבוץ-של-פעם – אעמוד, אולי, בפוסט מיוחד שייקרא "בחדרי חדרים").


אהבת הדעת בשנות ה-50: ילדים גדולים מקריאים לילדים קטנים

הכפר שלנו היה עני. לא השתמשו אז במושג הזה, ולא הרגשנו עניים, למרות שבמושגים של היום, היינו ודאי בעשירון התשיעי בערך. אבל ספרים אף פעם לא חסרו – ב"חדר" של ההורים, בספריית בית-הספר ובספרייה-של-הגדולים, ואני קראתי הכל מרגע שהתחברו לי אותיות הא"ב. לא שהבנתי הכל (עד היום אני לא מבין, ולא קשה לי להודות בזה. עכשיו בדיוק למדתי מי"נ הררי, שכוחו העיקרי של ההומו סאפיינס הושג עם מהפכת המדע במאה ה-16, ברגע שהבין שאיננו מבין את הכל. מה שאי אפשר להגיד על הרבה אנשים בימינו, וגם על כמה "מנהיגים").


המחבר בילדותו, מהרהר על הפוסט שיצטרך לכתוב בעוד עשרות שנים. במשפחה התלוצצו על חשבוני שזוהי הפוזה של האדם ההוגה (פסלו המפורסם של רודן). ואולי זו פשוט פוזה של הומו סאפיינס (האדם הנבון? אל תגזימו, הרי כולנו הומו-סאפיינסים, נבונים במידה זו או אחרת).

התחלתי לקרוא בלקסיקון הספורט, שפירט כל אלוף קפיצה לגובה באולימפיאדת הלסינקי וזורק דיסקוס בעת החדשה, עברתי לספרי ידע לילדים (שאפרט בעוד רגע, אם רצף האסוציאציות לא יוציא אותי מהריכוז), ואחר-כך המשכתי עם האטלסים המצויירים (שאני עוד מחפש בבוידעם) ואטלסים לגדולים וסיימתי ב"אנציקלופדיה העברית" על ל"ב כרכיה (ועוד כמה כרכי מילואים, כן אפילו אנציקלופדיות עשו אז מילואים).

קראתי הכל, אבל התרשמתי, כמי שעתיד ללמוד עיצוב גרפי בסופו של דבר, בעיקר מהאיורים והמפות וההמחשות הויזואליות והיו אפילו כמה פעמים שהשתתפתי בחידות-ידע או משחקי-יצירתיות בהתכתבות שערכו עיתוני הילדים של התקופה ("דבר לילדים" ו"משמר לילדים") ובמשחק הידע "128 מי יודע" של שמוליק רוזן ("קפד ראשו") או ספרי החידות של שבח וייס (לפני שנהיה פרופסור חשוב ויו"ר-כנסת ושגריר). שעשועונים אלה הקדימו את חידוני הטריוויה של היום, כמו "אחד נגד מאה" ו"להפיל את המיליון" או "לחלום על המיליארד" (פיתוח פורמט מהפכני ומדהיםםם שאני מתכוון להציע ל"קשת").

כריכות ספרי הידע המופתיים משנות ה-60 (להשיג באתרי הספרים הישנים במבצע!)

אחד מספרי הבסיס שלשמחתי מצאתי אותו עכשיו ב"מסעותי אל הבוידעם" היה "על כל שאלה תשובה" (אלף ענינים, מאות תמונות, ככותרת המשנה שלו), בעריכת יצחק לבנון בהוצאת "עמיחי", 1963. העותק של ספר מקסים זה שמצאתי, שייך לאשתי היקרה שקיבלה אותו כמתנת בת-מצווה (מי היה מאמין שפעם הביאו פה מתנות של ספרים ולא שיקים). הספר כולל את כל אותן שאלות טריוויה שכל מי שישנן את 496 עמודיו, לא כולל תוכן העניינים, יוכל בקלות לזכות במיליון שקל אצל אברי גלעד (או מילארד – בשעשועון שלי).
השאלות נגעו בכל התחומים: אסטרונומיה והיסטוריה, אמצאות (כך במקור!) ותגליות, ספרות ואמנות, דתות ואמונות. שאלות כמו "אילו עגורים מסמלים את נקמת האלים בעבריינים?" או "מה שיעור אורו של הירח?", או "איך נוצר הביטוי 'לא דובים ולא יער'?" ועוד מאות שאלות קיומיות מרתקות – על כל שאלה תשובה!
ועורכי הספר לא חסכו והוסיפו גלופות של איורים, ששבו את דמיוני בצורה ששום אינפוגרפיקה צבעונית ותלת-מימדית לא תוכל להשתוות אליה.

דפים מתוך "על כל שאלה תשובה", 1963: "מה שיעור האנרגיה האטומית?", " האם אפשר להשתמש בשעון כמצפן?" את התשובות לכל השאלות האלה תדעו אם תגדילו את התמונות.

בשל מגבלות המקום, ויותר מכך בהתחשב במגבלות הסבלנות של הרוח האנושית המודרנית (או יותר נכון, קוצר-הרוח: "מהו אורכו של קוצר-הרוח האנושי בתקופה שלאחר המצאת הפייסבוק?" עמ' 568 במהדורה המחודשת של הספר המקסים הזה, אם תראה אור). בשל המגבלות האלה אביא רק כמה דוגמאות מעמודי הספר, ואם זה תופס אתכם, חפשו אותו באתרים-לחיפוש-ספרים-ישנים ומובטחת לכם הנאה אינטלקטואלית-נוסטלגית לכמה ימים טובים.


"האם יש עץ בעולם הפורח אחת למאה שנה?", "מתי התחיל האדם לגדל ענבים?״, ״מתי עמדו בני האדם על חשיבותה של הרחיצה?״ – על כל שאלה תשובה!

ספר שני שהיה לי אבן דרך, וגם אותו מצאתי באותו מסע לגילוי אוצרות-רוח ישנים, הוא הספר "1000 אישים" מאת יעקב אבישי (שמסתבר שזה שם העט של אותו יצחק אבנון, אז עוד הייתה קצת ענווה), אף הוא בהוצאת "עמיחי" ו"דבר לילדים", 1960. על העותק שבידי מופיעה הקדשה המציינת שניתן למחבר מההורים ליום הולדתו הי"ב (אז ספרו עוד במספרים עבריים, כשהגעתי לגיל י"ז הפסיקו).


כמה אישים מתוך "1000 אישים", 1960: וקסמן המיקרובילוג היהודי, ורבורג הבוטינקאי הציוני ו-וירגיליוס גדול משורריה של רומא, וגם ג'וזפה ורדי המלחין ו-ורונזה אמן הריניסאנס (כך במקור!)

בספר הזה – שסגנון העריכה הגרפית, וסגנונם של האיורים הקוויים המתארים את 1000 דמויות המופת שבו, דומים לספר הקודם – רוכזו כל מי שלדעת העורכים ראוי להימצא ברשימת אלף האישים שילד בן י"ב שנים צריך להכירם. מ"אבא מרי בן משה הירחי, ראש המתנגדים למשנתו הפילוסופית של הרמב"ם בסכסוך מונפאלייא" (אתם בטח זוכרים על מה מדובר) ועד "תקרי, ויליאם מקפיס (1811-1863), סופר אנגלי נולד בקאלקוטה שבהודו" (ודאי קראתם את ספריו). וכמובן גם כל שאר האנשים שחשוב להכירם: יהושפט (מלך בשנים 851-876 לפנה"ס) או סולימאן המפואר (מלך בשנים 1566-1494), או אפילו רנטגן, וילהלם קונרד (1923-1845), ההוא ממרפאות חוץ. עכשיו הכל זה קלי קלות עם הלינקים האלה. כנסו-כנסו…


עוד אישים מעמוד 493: מוחמד השני, שולטן תורכיה, אנרי מטיס הצייר הצרפתי ומוריס מטרלינק הפילוסוף הבאלגי(!), וגם רחל המשוררת ורימסקי-קורסקוב וסר יהושע רינולדס הצייר ויצחק יעקב רינס (מהרחוב)

והאיורים של דמויות המופת צוירו ע"י מ. אריה (המאייר שלזכותו גם כמה מאיורי "חסמבה" הבלתי נשכחים) או שנלקחו מאנציקלופדיה לארוס המכובדת.
אין בספר רמז לכוכבי ריאליטי ולשחקני טולנובלות, אבל בן גוריון דוד, (1886 – ) עוד היה על תקן "ראש ממשלת ישראל ושר הבטחון שלה מיום קומה ועד היום…" חבל שהם כבר לא מעודכנים.

זהו, התיימרתי לסקר את תולדות הקניית ואהבת הידע לילדים – מהימים הרחוקים ההם ועד ימי הקאט-אנד-פייסט של הוויקיפדיה ומיזמי הוויקי המקומיים. כמובן שהייתי תמים (אולי בכל זאת נשארתי קצת חנוּן) זה יצטרך לחכות לפוסט מיוחד. ובינתיים: "הידעתם היכן חי דוב המשקפיים?" (חפשו אותו בעמוד 181) ו"איזהו המקום הגשום בעולם?" (בעמוד 212, אל תחפשו אצלנו בנגב).

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, אינפוגרפיקה, בית ומשפחה, טבע ונוף, לשון, ספרי ילדים, ספרים, תמונות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על על כל שאלה תשובה ||| על ספרי הידע הכללי, מספרי הילדות ועד ויקיפדיה

  1. ארנון אבני הגיב:

    לא מזמן יצא לי לפטפט עם מישהי צעירה וקשה היה לי להסביר לה איך ניראה היה עולם הידע שלנו בעיקר על מה שמחוץ לטווח העין. למשל – היה לנו ציור אחד של מגדל איפל וזה היה: פריז, או אפילו צרפת, וביג בן שהיה לונדון או אנגליה כולה. לא הזכרת את זה אבל בספרי הילדים הייתה התעסקות מוזרה בתלבושות לאומיות, ערי בירה ודגלים. היה מצחיק לראות (סוף סוף) איז סרט שהתגלגל לקיבוץ ולגלות שבאותן ארצות איש לא מתלבש ככה.

    • igalz הגיב:

      התלבושות ועוד דברים מרתקים שייכים לאטלס המצויר הישן שאני עדיין מחפש. יש לי חדש אבל זה לא מספיק בשבילי.

  2. סמדר הגיב:

    לפני כמה שבועות ראיתי שמישהו השאיר ליד עמדת הפחים עותק ישן כזה, של הספר "1000 אישים" הנ"ל. כנראה לא מלאו לבו לזרוק אותו ממש פיזית למיכל האשפה הירוק / לפח הזבל האורגני / למתקן העיתונים למיחזור, ופתר את זה ככה, בסתם להשאיר.
    חשבתי לעצמי, איך אפשר, אוצר שכזה, לזרוק לפח, ככה?! ומיד חשבתי גם עליך, ועל אותם אלף אישים שידעת בעל-פה והכרת אישית, ובכלל – על האנציקלופדיה האינסופית שמאוחסנת לך במוח, שזרעיה נזרעו אז, כשהיית ילד-חנון-צמא-דעת ויודע-ספר, שיודע גם שכדאי לו להצטלם בפוזה של הומו סאפיינס הוגה, כי לימים זה יוכל לשמש אותו כדימוי ויזואלי בפוסט שייכתוב.
    כל ה"פדיה" הפנימית הזו מסתבר שמשגשגת שם בראש שלך עד היום, עכשיו כשאתה כבר בוגר-(לא-אמרתי-חנון)-צמא-דעת, המתחזק בלוג אישי שגבולות עיסוקו אלסטיים, כמו גם אתר וויקיפדיה פרטית-קיבוצית האוחזת 3,127 דפים, כולל קצרמרים.

    משם התפתח לו כרגיל אותו הרהור קצת נוגה, על "כיצד חולפת לה תהילת עולם", ועל כל אותם אלף דאבדין שהולכים ומשתכחין, וחבל.
    אבל במהרה נזכרתי שבעצם אף אחד לא משתכח, כי הרי יש לנו ויקיפדיה (כללית! וגם מקומית!! ואפילו פנים-מפעלית!!!) – ובא גואל לציון ולאלף אישיה: כווווולם – הרבה יותר מאלף וגם הרבה יותר מאישים – מצאו את מקומם המכובד בין רבבות דפי הערכים שמכיל המפעל הוויקיפדי המדהיםםםםם הזה, המבוסס על [[חוכמת ההמונים]].
    הם מגובבים שם בסדר נטול הירארכיה, אך חינני-בדרכו ומרובה-קישורים כאשר אהבנו, הכורך יחדיו את [[אלירז שדה]] עם [[אלברט איינשטיין]], ומאחד את [[תורג'י]] תחת קורת גג אחת עם [[פיטר היגס]] של בוזון-היגס, בלי שום "להבדיל". (ודאי תדון בכך בהרחבה בחלק ב' של הרשומה, שיעסוק באינצקלופדיות חופשיות ובוויקיפדיה/מאניה/פוביה).
    תהילתו של אף אחד לא חלפה, נהפוכהו. לילדים של היום הרבה יותר קל לרכוש דעת, הושט היד וגע בה, רק הקש על המקלדת וכבר יש לך "על כל שאלה תשובה" + עוד המון תשובות לשאלות הרות גורל ו/או טריוויאליות, שלעולם לא תספיק להגיע אפילו לשאול, במהלך קדנציית חיים אחת.

    עכשיו, קיימת גם השאלה מה לעשות עם 4 ארגזי אנציקלופדיה בריטניקה לנוער (שרכשנו להשכלת הדור השני, כשעוד היה נדמה לנו שחשוב שתהיה אחת כזאת בבית). עד היום הם מונחים אצלי למעצבה בבוידעם, ומצריכים טלטול מכביד ממקום למקום, בכל פעם שעושים שיפוץ.
    וואלה, על השאלה הזאת באמת שאין לי תשובה (אחפש בוויקיפדיה!).

    • igalz הגיב:

      אם נלך על הצד הכלכלי – אפשר למכור את הבריטניקה בחנויות ספרים ישנים ב-500 ₪.
      אבל הערך הנוסטלגי לפעמים שווה יותר. אפשר למשל לכתוב עליהם בבלוג ולקבל תגובות של אנשים שלא יודעים מה לעשות עם האנציקלופדיה הישנה שלהם.

  3. אביבית הגיב:

    ואיך אפשר לשכוח את אנציקלופדית תרבות?

    • igalz הגיב:

      ה״תרבות״ היתה קצת יותר מאוחר, ועד כמה שאני זוכר יותר עשירה וצבעונית. לכל דור יש את ״אוצרות הרוח״ שלו.

      • סמדר הגיב:

        תראו-תראו מה אומר איתמר מאתר הספרים על מלחמת התרבויות בין "תרבות" ל"מכלל":
        "מדובר במלחמת עולם. לא פחות. והעולם נחלק אז – באמצע שנות ה-60 – לשני מחנות ברורים: בעלי 'תרבות', ובעלי 'מכלל'. האחרונים – רציניים, שקולים בדעתם, מנומסים, חרוצים, מסודרים, נקיים, עשירים, קפדנים, ממושמעים, משעממים, חסרי חוש הומור, משכילים ואהובי המורים. בקיצור – יורמים!
        הראשונים, בעלי 'תרבות' – פרחחים, בנדיטים, פושטקים, ילדי רחוב, ממזרים, פרועים, מצחיקים, עצלנים, נועזים, ובעיקר – עניים!
        החלוקה הייתה ברורה: בעלי 'מכלל' העדיפו את קליף ריצ'ארד אהוב האמהות, אלה עם 'התרבות' העריצו, כמו אחיהם הגדולים, את אלביס וחיפושיות הקצב. "
        עוד פרטים מרתקים על האנצי' של ילדותנו, בחנות הספרים של איתמר.

        ואני, שהייתי לא זה ולא זה – בכלל רציתי תמיד את האנציקלופדיה שלי בצבעים, כמו זאת שהיתה לעינת. אבל אלה שאחראים על הרכישה אמרו לי שזה סתם קיטש… איזה באסה. )-:

  4. מיכאל הגיב:

    נו נו, ואני בכלל חשבתי שרנטגן היה רב.

  5. igalz הגיב:

    אחר כך הוא הוסמך לרבנות והתחיל לקבל קהל של טייקונים ואחרים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s