החזאים מנבאים לנו (סוף-סוף) סופשבוע גשום.
"צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות…". אתם יודעים, זה סתם ציטוט משיר של אריק איינשטיין (סע לאט), צבי בכלל לא אמר את זה (לפחות לא צבי שלנו, לא א' ולא ס') ולא הספקתי לברר עם ד' מרכז "חקלאות-הכפר"-שהייתה-"הגד"ש"-שהיו-"הפלחה", אם באמת הם כבר ערוכים לקבלת הגשמים שמבטיח ד' מהטלוויזיה.
כל ההקדמה הזו (והסוגריימים שבתוכה) באו רק כדי להציג את הפוסטר "גשמי ברכה" שהוא השני מסדרת "צפון-מרכז-דרום" מ-1993. את הראשון "התחנה המרכזית" כבר הצגתי כשעסקתי במפות הסטריאוטיפיות. הבאתי אותו שוב (בהקטנה) בגלל ההקשר, אבל אתם לא חייבים להגדיל ולצלול לעומק המשמעויות המורכבות העולות ממנו (אולי רק למצטרפים ולמתפקדים החדשים למפלגה שלי, שעוד לא מכירים את כל השטויות שלי – מומלץ להציץ). הפעם אתמקד ב"גשמי ברכה".
גשמי ברכה, 1993: שלוש טיפות נוספות הצליחו להיכנס ל"תוספת הקטנה" משמאל
התחנה המרכזית (כרזה מסידרת צפון-מרכז-דרום), 1993 (שימו לב לתוספת הקטנה שיצרנו עבור אילת)
אמנם לא נהוג שה"אמן" מתאר ומסביר את יצירתו, אבל:
א. אם אף אחד אחר לא עשה זאת, אני מתנדב. וגם כדאי לו ל"אמן" שירים את הכפפה (אחרת היא עלולה להירטב בגשם, שעוד מעט יירד עלינו, בשעה טובה).
ו-ב. המסך הקטן של המחשב והאייפד, שלא לדבר על האייפון (לא תאמינו, כמה מחברי הטובים ביותר קוראים את הבלוג הזה בסמארטפון) לא מיטיב להיכנס לפרטים הקטנים ממש. אז אסביר, אבל בקיצור המתבקש: הפוסטר משלב שני אלמנטים החביבים עלי. הראשון – "קטנותו של המקום שלנו (וגם של האדם)", ובכלל זה נכנסים הכפר הזעיר שלנו ("המחנה") לעומת עיירות וכרכים וערים גדולות ו"גדולות" ומטרופולינים. וגם הארץ הקטנה בה אנחנו חיים (עם שפם או בלי) אל מול "כל-המדינות-הערביות", ומול ממלכות ואימפריות ויבשות. והכדור היחידי שלנו לעומת כל מערכות-השמש הנוספות, הגלקסיות הרחוקות והעולמות-המקבילים.
זהו אם כן מוטיב אחד בכרזה, והוא מתגלם בארגז (החקלאי!) שקודקודיו הם ראש הנקרה-מטולה-אילת-ובאר-שבע (הגדלתי עבורכם פרט, כדי שלא תהיו חייבים להגדיל או לנסוע עד מטולה ואילת). ארגז זה מנסה, בהצלחה חלקית בלבד, לקלוט את כמות הממטרים הצפויה של סוף-השבוע הזה (או כל סופשבוע אחר, תמיד הגשמים צפויים בסופשבוע, שמתם לב?).
ומוטיב אחר המופיע בצד השמאלי בחצי הגובה הוא ה"התוספת הנוספת". מוטיב זה, שכבר הצגתי אותו, בפוסטר של העגלה הגדולה (אבל אז לא התעכבתי עליו). לקוח מאטלסים ישנים (של ברוור למשל) שנחשפתי אליהם בילדותי ותמיד הקסימו אותי. איך מצליח תמיד עורך האטלס (הגיאוגרף, הקרטוגרף?) לפתוח את הריבוע הנוקשה של מסגרת המפה על-מנת להכיל עוד שרשרת איים נשכחת (או בלתי נשכחת, במקרה שלו) כמו איי כף וָרדָה למשל במפת אפריקה הפיסית הזו:
התוספת הקטנה במפת אפריקה-פיסית באטלס ברוור , 1971 – כמה כֵּף יכול להיות בכֵּף ורדה
הרבה יופי טמון בניסיון ההכלה הזה וקצת תמימות. שהרי גם אם הצלת קבוצת איים אחת כשפתחת את "התוספת הקטנה" ברור שהתעלמת מעוד כמה איים, או מפרץ נידח, או עיקול של נהר רחוק. אבל עצם הניסיון המתמיד להכיל עוד משהו (או מישהו) הוא מבורך ומעורר הערכה, גם אם הוא רלוונטי רק לאיי כֵּף ורדה ולציילון. ולאילת (ראו למטה).
אם נחזור רגע לפוסטר של "גשמי ברכה" – התוספת הקטנה הצליחה ללכוד ולהכניס לפריים עוד כמה זרזיפי גשם וגם זה משהו באזור שחון כמו שלנו.
הנה צירפתי עוד כמה נסיונות-הכלה עם התוספת הקטנה, בתקווה שהנמשל עולה על סך מרכיביו ושהמטפורה עובדת (או שזו בכלל אלגוריה).
עוד "תוספות קטנות" מאטלס ברוור: מימין – סיילון היא ציילון היא סרי לנקה. משמאל – מפרץ אילת.
ולסיום, אם כבר ניגשתי לסרוק את האטלס הישן של ברוור, לא התאפקתי והבאתי עוד כמה מפות של משקעים, סתם כי בא לי לברבר (או ל-ברוור). ושיבואו עלינו גשמי ברכה.
מפות המשקעים והחקלאות של ישראל, אטלס ברוור, הדפסה שבע-עשרה, 1971 – תראו איזה יופי הגשמים נראים כשלא צריכים לרוץ בתוכם עם מטריה מקולקלת
ולקראת סיום: דיווחי חיטה מהשטח 4.11.2012
צלוחית החיטה שלנו אינה תלויה בגשמי הברכה. באמצעות השקייה בצינורות המקובלים (קומקום פלסטיק) הגיעה החיטה שלשום לגובה 200 מ"מ! מצורף צילום ישר מהאינסטגרם. לא תעשו לה לייק??? (((((((((((:
קווים ונקודות 
בעצם למה הפסקת לעשות כרזות וגלויות, דווקא עכשיו כשיש כל כך הרבה אמצעי הפקה ופרסום..?
יש הרבה אמצעי הפקה, אבל אין זמן ואין דחף פנימי, וגם המדיום כבר פחות רלוונטי. בקיצור הכל תירוצים. אבל פתחתי בלוג, זה גם משהו.
כבר חמש וחצי אחה"צ ועדיין אף אחד לא עשה זאת – אז אני מתנדבת להרים את הכפפה, ולעזור לך לברבר. הריני מתחברת לזנב הסבריך החסכניים, ומציעה מימד נוסף ל"נמשל העולה על סך מרכיביו", באריכות המתבקשת:
(הקטע המובא להלן מועתק קופי-פייסט מתוך המבוא של האוֹצֵר, המודפס בברושור של תערוכת הרטרוספקטיבה "קווים ונקודות – מחווה לאמן-בלי-מרכאות", שמוצגת בימים אלה בגלריית "נקודות על קו התפר")
הֲכָלָה כמָשָׁל.
"פוסט זה עוסק בהכלה .הכלה במובנה המילולי (שם הפעולה של "הכיל"), והכלה כדימוי, המכיל בתוכו דימוי נוסף, המכיל בתוכו עוד דימוי וגו', כמו אותה מטאפורה מוכרת מתחום הצעצועים, בבושקת העץ הצבעונית-חביבה, המכילה בתוכה כמה דורות של בנות משפחה, תובנות ובנות-תובנות, אחת מכונסת בתוך השנייה.
"במימד הוויזואלי של הכרזה, ברמת הפְּשט השטחית – אנו רואים לפנינו ארגז חקלאי, מְכָל קטן ורבוע, כלי קיבול סכמטי-טריוויאלי השאול מן היומיום, שמיועד לקלוט את גשמי הברכה שיורדים בצפון, ומפספסים דרך קבע את כל האזור הנרחב שדרומית לקו אשקלון-באר-שבע, שמכונה בשם הכולל: "הנגב", הוא-הוא אזור המחייה ובית הגידול הטבעי של היוצר. הצופה הנבון, נעזר בביאוריו מאירי העיניים של האמן, יכול להבין מיד שמדובר במוטיב הכפר-המחנה-המקום הקטן-המוגדר-והגדוּר, שחוזר שוב ושוב ביצירתו ומאפיין את הנרטיב שלו, ולהסיק שלמעשה מונחת לפניו אלגוריה חכמה, המתארת את מצב האומה באותה ארץ-קטנה-עם-שפם-ומוקפת-אויבים, שאמנם נראית קטנה ומרובעת, אך כידוע מצטיינת ביכולת הכלה מופלאה ורבת-שנים, הכלה של הכל-בכל: היש עם האין, הדבש עם העוקץ, הגשם עם הבצורת, הצפון עם הדרום – כולם משמשים יחד בערבוביה.
[המשך >]
< המשך] "ברמת הדְּרָשׁ, ומעיון חוזר בפוסט הנדון, עולה שיש כאן דבר מה עמוק בהרבה מסתם הכלה גשמית-(תרתי-משמע) עונתית: יש פה עולם שלם, שמיוצג דרך הדימוי רב-הרבדים-והצבעים של מפה פיסית מאטלס ברוור ישן, שהינו לא פחות ולא יותר: החיים-כולם, כמשל. עולם כוללני זה מצליח להכיל בתוכו גלקסיות ויקומים מקבילים, יבשות ואוקיינוסים, ארצות וערי-בירה, ולייצג בדף אחד את השלם יחד עם סך חלקיו, מהמראה הכללי ועד לפרט-מתוך הקטן, ועוד מוסיף וטורח למתוח את גבולות מסגרת המפה הנוקשים ולהרחיבם בפינות שמעבר למדיום, על מנת לעשות מקום גם לכל מה שצר עולמו מהכיל במציאות: איי כף ורדה, סיילון, אילת (וטאבה! ואפילו עקבה!), וגם שלוש טיפות של ממטרים פזורים מטאפוריים, שניתכו לפרקים מחוץ לפריים, בניגוד לתחזית, אך בהתאם לחשש הקבוע משטפונות בנחלים ובוואדיות.
"בלֶבֶל המטאפיסי-פסיכולוגי-סוציולוגי – לא ניתן לפספס את המשמעות ההוּמנית-נאורה-מוארת הגלומה בטקסט ובאיור, את "הניסיון המתמיד המבורך ומעורר ההערכה להכיל עוד משהו (או מישהו)", כעדותו של האמן. דהיינו, אי אפשר שלא להשתאות לנוכח היכולת הרגשית והמיומנות האמפטית הגבוהות שלו, המאפשרות לו להכיל את האחר באשר הוא אחר, לספק לו מרחב בטוח לביטוי רגשותיו, ולתת לו מקום להיות הוא-עצמו, וכל זאת בטריטוריה הפרטית שלו – בלבו, בעולמו, ובבלוגו – – – " [כאן נקטעים הדברים במפתיע. נראה שחסר הדף האחרון, והקורא הנבוך ניצל בחטף, לאחר שצלח באומץ את כל המלל לעיל והגיע עד הלום, בשלום. יחסי.]
כתבת יפה. יותר יפה ובהיר מנשוא התגובה. מקווה שהאמן (עם ובלי מרכאות) יוכל להכיל גם את שפע המחמאות והפרשנויות. ואם הוא לא יוכל להכיל, אולי יסע לכף ורדה או לסיילון.
follow-up עשב חיטה:
אח-שלו, מסתמן שהלכת על הסטארט-אפ הלא נכון ([[אפלקציות ב-App store]] זה הכי-2011)! הייתם פותחים חוות בריאות טבעונאית, מאכילים את האורחים במיץ עשב חיטה X3 פעמים ביום, בתוספת חופן נבטוטי קטניות אורגניים וערימת עלים ירוקים מגידול עצמי – תאמין לי, הייתם מרוויחים הרבה יותר. פעם, בסופ"ש שביליתי ב[מצפה אלומות], ראיתי כיצד כורים כסף וזהב מהכלורופיל שבעלים, הלכה למעשה. וגילוי נאות הוגן: עם זאת, יצאתי משם בריאה, נקייה-מרעלים ומחוזקת-טילים, עם כוכבים של אושר ירקרק בעיניים.
אנחנו משחקים בשני המגרשים. גם בפיתוח האפליקציות (מה רע ב-2011) וגם בחקלאות מיניאטורית. את נושא הפקת מחצבי הכלורופיל נשאיר לגורמים יותר מומחים בנושא. אבל נמשיך לדווח מדי פעם.