אילו ציפורים ||| על האדם ועל ציפורי הלילה והבוקר, וציפור אחת קטנה בלב

אילו ציפורים היו כותבות בלוגים הם היו הרבה פחות מסובכים ומפותלים. לכל ציפור יש את הקטע המוזיקלי שלה, ומי שחי בתוך כפר פסטורלי שהוא צַפָריה אחת גדולה, ודאי למד עם השנים לזהות כל ציפור לפי השיר שלה (זה נכון, אולי גם לגבי אנשים, אבל אנחנו מדברים ומצייצים היום על ציפורים בלבד).
כשבאתי ל"מחנה" לא היו כאן כמעט ציפורים. ממש כמו בשיר על יואל משה סלומון ופתח-תקווה שלו: "אם ציפורים אינן שרות…" (ולא כדאי להמשיך) הייתה כאן אדמה ללא צל, וכמעט ללא עץ, מדבר חשוף עם כמה מבנים ואוהלים ומגדל מים אחד. לא הייתי ער למצב הזה יותר מדי, כי הייתי בן עשרה חודשים, אבל אני זוכר מתקופה קצת יותר מאוחרת שלא היו הרבה ציפורים.

להקת דיות בחורשה ליד מכרות הגפרית, 2012

"המחנה" בטרם עצים, בטרם ציפורים. 1951

לאט לאט, ובעצם די מהר, צמח היישוב ואיתו צמחו העצים. ואז באו גם הציפורים. ואנחנו שהיינו ילדי השמש והטבע למדנו להכיר כל ציפור ואת הסיפור שלה. את הפשוש הקטנטן שהקן שלו מאורך עם פתח קטן למעלה, את החוחית הצבעונית השחורה-לבנה-צהובה-אדומה שנעלמה לנו פתאום מהעיניים. וכמובן את הבולבול הוותיק והנפוץ, ואת הדוכיפת שנבחרה, בבחירה קצת תמוהה, במשאל-עם, לציפור הלאומית (כנראה בגלל הכתר). ואת הזרזירים שהיו חולפים פה בחורף בלהקות גדולות המציירות עננים-דינמיים בשמיים, ומתיישבים ברפת שהייתה עשרים מטר מבית הילדים שלנו.

  
מימין: זרזירים מעל הרפת בשנות ה-50 (של המאה ה-20). משמאל: עורב על אורן במאה ה-21

את העורבים בעלי הקול הצורמני והמנהגים הלא-כל-כך-סימפטיים שלהם (עד היום הם נוהגים לקחת דברים מהשקיות שאתה משאיר לרגע על האופניים, אם רק עזבת אותם לדקה או שתיים). אבל לעורבים דווקא הייתה לנו סימפטיה מסוימת בגלל העורב-המבוית-של-עזרא והעורב-החצי-מבוית-של-גדי שממש ככלבלבים מאולפים נהגו לבוא למשמע השריקה ולשבת על כתפי בעליהם ולהתנהג כציפור-מחמד לכל דבר, ואז פרחו אל הצמרות הכי גבוהות או חזרו לגנוב דברים משקיות (סיפורם של העורבים נכתב על ידי סמדר, בשפה יפה וספרותית יותר, ב"פינת טבע" שכבר הצגתי).

ויש לי פינה חמה גם לחסידות שעדיין חולפות, בשדותינו בדרכן לארצות החום, כבדות אבל טסות ביציבות (כמו המטוסים שמחליפים אותן בימי קרב והפצצה, השכיחים גם הם במקומותינו), ואז הן נוחתות בשדה קרוב ומתהלכות כמו להקת בנות בטיול שנתי, כשאחת תמיד מרימה רגל, כי הרי היא חסידה וזה מה שחסידות אמורות לעשות.
וכמעט השמטתי, בגלל כל ההתחכמויות על שתי-ציפורים-במכה-אחת וציפור-אחת-ביד, את הנחליאלי ההדור, הממשיך לבקר אותנו בהקפדה בכל סתיו, וקורה, כך נדמה לי שכל-כך טוב לו כאן שהוא נשאר לפעמים כמה חודשים (או שנים). גם עליו תוכלו לקרוא בפינת טבע (בעמוד31). ואת הדרורים שהם הציפור הלאומית שלי – הכי ישראליים, מקומיים וחסרי דאגות, לכאורה. (ראו גם פינת טבע, עמוד 7)

מיכאל ג', שהיה המורה להתעמלות ולספורט המיתולוגי שלנו במשך עשרות שנים, היה גם הצַפָר הראשי של הכפר. הוא היה לוקח אותנו לסיורי צַפָרוּת עם משקפת שחורה, והוא שלימד אותנו לא להרעיש ולעקוב אחרי דרך ציפור בשמיים, ובעץ ועל הגדר ועל חוטי החשמל. כך למדנו לזהות את אדום-החזה והסלעית והשַחֲרוּר והירוּקית (שבכלל נקראת עלווית, כך אני לומד פתאום) והירגזי (ציפור יפה במיוחד שקצת נעלמה גם היא בזמן האחרון, אני מוכרח לשאול מישהו מה קורה איתה. אולי היא זקוקה לעזרה. זה לא בסדר שאני לא מתקשר אליה, אולי היא רק מחכה לטלפון ואז היא תחזור?).

    

כדי לעזור בהבחנה בין הציפורים הרבות נהוג היה להשתמש במגדיר ציפורים. הנה במקרה נמצא בידי "מגדיר שלם לציפורי אירופה והמזרח התיכון" שיצא במהדורה ראשונה ב-1975. הדפים בו גדושי ציפורים צבעוניות ומפות של איזורי תפוצתן. את הספר שיצא במקור בלונדון צייר הרמן היינצל והוא "הותאם לתנאי ארץ-ישראל" על ידי יצחק כפכפי, שהוא במקרה גם אח-של-סבתא-שלי (באמת, לא כביטוי שמעניין-את-הסבתא-שלי) ויש בו, בנוסף ליופיו, מוּזרוּת מסוימת כשהדף הראשון שלו הוא מספר 324 והאחרון הממוספר מס' 4, בגלל בעיות היפוך השפה.

  ציפורים ממדריך הציפורים "האנגלי" בהוצאת "הקיבוץ המאוחד"

מאוחר יותר רכשנו את הספר בהוצאת מפה המודרנית "הציפורים – המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל" ספר שוודי במקורו, שהוא פאר היצירה הציפורית, ושאני בטוח שגם הציפור הקטנונית ביותר (העורבני?) תאהב אותו. הספר הזה, בעריכת סוונסון, גרנט, מולארני וצטרסטרום ובעיבוד עברי של דן אלון וד"ר יוסי לשם, יצא בשוודיה לראשונה ב-1999 והוא מופת (כדרכם של השוודים) לסדר ויופי ולקומפקטיות המאפשרת, ממש כמו בקטלוג איקאה, להכניס 24 ציפורים צבעוניות לדף אחד של 200 סמ"ר ועדיין להרגיש בבית, כשאף ציפור (או שידה עם 3 מגירות) לא דורכת לחברתה על הרגל או הזנב.

  ציפורים ממדריך הציפורים "השוודי" בהוצאת "מפה": 24 ציפורים ב-200 סמ"ר

אני מוצא את עצמי מתגעגע גם לספר הישן "יפה את ארצנו" של הסופר והמחנך-לטבע אליעזר שמאלי, עם ציוריו הנהדרים של צבי לבני. הציורים, עם הציפורים והפרחים והחיות, צרובים לי בזיכרון מילדותי, למרות שאין בידי את הספר וגם בגוגל מצאתי רק את ציור העטיפה (אני חייב לרכוש אותו באחת מחנויות היד-השנייה שברשת).

ואזכיר עוד כמה ציפורים הקרובות לליבי ולבית שלי – הסיקסקים המהלכים על בהונות, השרקרקים ויונקי הדבש, השלדג המזדמן-לפעמים-בטעות, והתוכים שברחו משביים והקימו להקות-קצב משלהם, וכל ציפורי הטרף – הבז והנץ ובראשן הדיות הטסות בוירטואוזיות בגובה השמיים, וגם ציפורי הלילה השוכנות בבורות-המים היבשים שבשדותינו או על עמוד חשמל: התנשמת הלבנה, הכוֹס והינשוף-של-במבי.
וכמעט שכחתי את האנפות הלבנות, הנוהגות להתיישב בקולניות ערב-ערב על עץ הפיקוס-הזקן שליד-הנהלת-חשבונות-הישנה, להרעיש עולמות וללכלך את הכביש החדש שמתחתיהן בלשלשת לבנה. יש לי סימפטיה גם לאנפות הקולניות האלה, אבל אצלנו נהוג, כמו בכל מקרה של הפרת סדר, להילחם בהן באמצעות "תותחי-רעש" המבהילים אותן כנראה מאד, ואז הן עוזבות את הפיקוס-הזקן ועוברות ברעש גדול לפיקוס אחר או לאקליפטוס וכל הסיפור מתחיל מחדש.

עוד דיות בשמי הנגב, 2012. הצילומים הצבעוניים של המחבר ואשת-המחבר

ולסיום הפוסט הזה שהתארך, בגלל ריבוי הציפורים שבלב, אספר על השינוי המסוים שחל אצל האדם המודרני בהרגלי ההקשבה לשירת הציפורים, לאורך מסלול חייו (שאולי יזכיר לוותיקי קוראי הבלוג את הסיפור על הסוגריים).

כשהאדם הוא בחור צעיר (מה שקוראים בחורצ'יק) יש לו, אולי, ציפור קטנה בלב, אבל אין לו יותר מדי זמן לשים לב לציפורי השיר. בטח לא בבוקר. אז הוא נוהג לישון חזק. ושום זמרת ציפורים לא מפריעה את שנתו המתוקה.

כשהאדם נהיה "פחות-צעיר" הוא כבר קצת פחות מנומנם בבקרים, ולפתע הוא שומע, עם אור ראשון, את טירטור התור בגינה שליד חלונו:, הוּ-הוּ-הוּ, הוּ-הוּ-הוּ, הפסקה לכמה שניות ושוב הוּ-הוּ-הוּ, הוּ-הוּ-הוּ, הפסקה. האדם-הפחות-צעיר חוזר לנמנם ופתאום קול עורב צורמני: קרע-קרע, כאילו לא 5 וחצי בבוקר עכשיו. ואז האדם הדמיוני הזה פשוט קם, מצחצח שיניים, לובש בגדים והולך לעבודה.

וכשהאדם נהייה "מבוגר" קורה (כמעט כל יום) שהוא מתעורר לפני הציפורים. ואז לפעמים הוא מחליט לכתוב בלוג, וב-4 וחצי בבוקר כשהוא מתחיל להקליד את הפוסט היומי, פתאום הוא שומע את התור המצוי אומר לחבריו על העץ: "מי זה הנודניק הזה שמעיר אותי כל-כך מוקדם עם הטק-טק-טק של הקשות המקלדת האלה", ואז הוא (התור) חוזר לנמנם, ופתאום שוב טק-טק-טק. ואז אין לו ברירה, הוא קם, מצחצח את המקור ומתחיל עם ה-הוּ-הוּ-הוּ שלו. כי גם לו יש מה לומר, והנה השמש באמת זורחת, בדיוק כמו אתמול. בוקר טוב לכולם: אנשים צעירים ו"מבוגרים", ציפורי שיר וציפורים חולפות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, טבע ונוף, ישראל, ספרים, קיבוץ, תמונות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על אילו ציפורים ||| על האדם ועל ציפורי הלילה והבוקר, וציפור אחת קטנה בלב

  1. רביב גדיש הגיב:

    ואפשר להוסיף לציפורי הסתיו את אדום החזה הקטן הנסתר והעדין עם חזה כתום בכלל
    רשימה נפלאה שלפעמים הציפורים נידמות בה למשל להתפתחות המחנה ויושביו, ואצלי הציפורים בעין,באוזן ובלב עד היום אולי בזכות אותו מיכאל ג. הזכור לטוב

    • igalz הגיב:

      את אדום החזה ציינתי, אבל שכחתי להדגיש. יתוקן מיד. וכמובן שהשמטתי הרבה: דוחל וסבכי ופרוש, זה נשמע כמו שמות ח״כים מהמגזר החרדי – אבל כולן ציפורים שמיכאל לימד אותנו את שמותיהן.

  2. ארנון אבני הגיב:

    נשאר לך נושא לפוסט: ציפורים פולשות – דררה ומיינה, היום הן הכי חזקות ושומעים אותן כל הזמן. בערך כמו רוסית בסורוקה

  3. דודער הגיב:

    בעיניין אדום החזה יש לי זכרון ילדות קטן.
    זה היה ביום שתורי היה למשוך בחוט של המלכודת (ליד הרפת ,כמובן), עמדה שם ציפור לא מזוהה, ספק בפנים ספק בחוץ, אז משכתי, כי לא הייתה לי סבלנות. הציפור עפה פנימה בטעות במקום החוצה…
    כשגילינו שזה אדום החזה ולא זרזיר, שיחררנו אותו.
    בכל אופן, המניות שלי עלו מאוד באותו היום, סוף סוף אדום החזה זו לא סתם ציפור.

    • igalz הגיב:

      דודער, שמח שהצטרפת למגיבים ומוסיפים.
      ולעניין המלכודות והשיחרור – כל המציל אדום חזה אחד, כאילו הציל את כל האדומים והציפורים כולם. מקומך בגן עדן מובטח.

  4. סמדר הגיב:

    ציף ציף, שריק שראק, בול בול בול בול ביל בל, לה לה לה… וכל מי ששמע אמר: אח, איזו מקהלה! – פשוט רחב הלב. (עם זאת, הוועדה חוזרת ומבקשת שלא להטריד את מנוחת הציפורים בצפריה בין שתיים לארבע. בבוקר).

    טוב ששאלת מה קורה איתה, עם הירגזי.
    דיווח מהצוות לאיתור נעדרים:
    1. הירגזי אצלי. (בקרוב התמונות). הוא משמש באקוסיסטמה שלנו כמדביר ביולוגי בכיר, וניזון מזחלי המודד שתוקפים את שיחי המליסה חדשות לבקרים. אבל נכון, מאז שהוא קיבל דירת קבע, תיבת-קינון-חד-מפלסית-מקוּרה על עץ הברככיטון, עם דלת כניסה מותאמת לממדיו הספציפיים – הוא קצת תפס ת_ת ומרשה לעצמו להבריז. בשנה שעברה לא קפץ אפילו לבקר, למרות שמבחינתנו הצימר שלו מוכן ומחכה לו תמיד, יש מגבות נקיות מתחת לכיור, חלב במקרר, ובוטנים בסלסלה על העץ.
    2. אתמול ראיתי חוחית ליד החוחובה! חחחחח. (הסיפור אמיתי, התאריך קצת בדוי, החחח במקור).

    לעומת זאת, מעולם לא ראיתי עד כה את אוסף מגדירי הציפורים המקצועיים-בינלאומיים המרהיב שלכם. וואו, הרשמת אותי! (ואת הבן יקיר לי מס' 4, הצפר-זואולוג-נחשולוג-זאבולוג המשפחתי).
    אה, ועוד דבר: אל תחשוב ששכחנו, מחכים לפוסט-ההמשך, ובו יסופר על ציפורי האיצטרובלים של סבא אליהו.

    • igalz הגיב:

      אני חייב לראות את החוחית הזאת. וגם את הירגזי אם יגיע לביקור. והאיצטרובלים עוד יגיע יומם יחד עם הסבא החלוץ עצמו.

  5. רגע, ואין מצעד ציפורים?

    • igalz הגיב:

      רעיון מצוין. אבל נראה לי שציבור המצביעים עוד לא התאושש מהמצעד העברי, אולי בהמשך. אבל לפחות בחרתי ציפור לאומית אלטרנטיבית!

      • גם אני לא כל כך הבנתי את הבחירה של הדוכיפת כציפור לאומית. בהחלט הדרור מתאים יותר, אם כי העורב נותן לו פייט רציני.

    • igalz הגיב:

      העורב הוא דווקא די בסדר, אבל בגלל כל הסיפור עם ה״גניבות״ שלו קשה יהיה לעמוד מול העתירות לבג״צ ומול היוהמ״ש. לכן בינתיים בחרנו את הדרור לציפור הלאומית. מצטער, רוזה.

  6. נילי הגיב:

    בדיוק מצאנו אצלנו עותק של "יפה את ארצנו". רוצה לסרוק?

  7. igalz הגיב:

    וואו, לא ציפיתי שכאן מעבר לדשא יש את האוצר שאני מחפש שנים.
    בטח שאני רוצה לסרוק. מקווה שהציורים הם כמו שזכרתי.

  8. הלל י. (לשעבר ניו) הגיב:

    או יגאאאל, קראתי את הפוסט הזה בחמש וחצי בבוקר וכל כך צחקתי מהסיום, שכל הכלבים בשכונה התחילו לנבוח.

    • igalz הגיב:

      או הילללללל (בלי ניו מעכשיו?)
      אני שמח שהצחקתי אותך. אבל לא רציתי להעיר דובים (וכלבים) כל כך מוקדם. חמש וחצי זאת שעתן הגדולה של הציפורים (והבלוגרים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s