צבע אדום (פנטון 485) ||| על הרגשתו ואחריותו של "כלי-תקשורת" במלחמה

זאת המלחמה הראשונה שלי בתור אמצעי-תקשורת.
כמי שנולד בשנה שנולדה המדינה ונשאר במדינה כל חייו, יצא לי כבר לעבור איתה כמה מלחמות, בסטטוסים שונים.

מהמלחמה הראשונה אין לי שום זיכרונות, למרות שמספרים שגם בגדרה, שם ישבתי באותה תקופה (אולי אפילו עוד לא ישבתי, רק זחלתי) הרגישו את מלחמת העצמאות.

במלחמת קדש כבר בילינו במקלטים הצרים כילדים של ישוב ספר בקו החזית.

בששת הימים יצא לי להיות "חייל-אזרחי" מקומי בשוחה ב"מוצב מספוא" שליד הרפת (מה שהיום הבור המפורסם למירוצי אופניים – רק לפני שבועיים נערך שם המירוץ השנתי).

על מלחמת יום כיפור ולבנון הראשונה, כשריונאי עם מספר אישי, כבר סיפרתי אולי יותר ממה שהייתי צריך.

במלחמת המפרץ ה-1 עשינו, כמו כולם, את כל ההכנות עם הניילונים, המסקינג-טייפ והמסכות. הצטלמנו, כל המשפחה, בחדר ה"אטום" ובאופן כללי הרגשנו, באיזור ו', יותר מוגנים מחברינו שבמרכז.

מלחמת לבנון ה-2 ועופרת יצוקה 1 עברו עלינו כשיגרה. הילדים גדלו, הנכדים עוד לא נולדו (או שהיו קטנים) ונשאר רק לראות בטלוויזיה (במקרה של לבנון 2) ובקו האופק הממשי (בעופרת 1) את תימרות העשן המביאות סיפוק רגעי (אולי) שמתחלף מהר מאוד בספקות ותהיות – בשביל מה זה היה טוב.

מבצע "עמוד ענן" הוא המלחמה הראשונה שלי בתור "אמצעי-תקשורת". טוב, כמובן שלא צריך להגזים בחשיבותו וביכולת ההשפעה של בלוג אישי קטן ונידח, בו צופים במקרה הטוב כמה מאות אנשים ביום, אבל אני שואב השראה מכלי תקשורת מקומי חשוב כמו "יומון בארי", שלא מהסס במהלך יותר מחמישים שנות קיומו, לנקוט עמדת מערכת אמיצה באירועים מכריעים וגדולים כמו מלחמות אזוריות, או להבדיל, בעת נחיתה של אנשים על הירח). כלי-תקשורת חשוב זה נוהג לחזק ידי ראשי-ממשלה, לעודד את צבא ההגנה, ואפילו לבקר מתנגדים וחסידים, ובאופן כללי לשמש כ"אמצעי-תקשורת" אחראי ומעורב.

ואז, אחרי שהבנתי שיש לי אחריות גדולה, עלתה השאלה שהתלבטו בה במהלך המלחמות הקודמות עורכים-אחראיים ופרשנים-מומחים: איזו עמדה לנקוט?
האפשרויות הן מגוונות:
א. האם להתעלם מהבדלי הגישות והעמדות ולתמוך בממשלתנו הנבחרת בכל תנאי?
ב. האם להיות אופוזיציה לוחמת, כשהמהלכים נראים חסרי תוחלת, במקרה הטוב, או מסוכנים והרסניים, במקרה האמיתי?
ג. האם לשמור על זכות השתיקה ועל דממת-אלחוט, או להפתיע דווקא בפוסט נהדר ואסקפיסטי על התרנגולות בפינת החי?

אלה שאלות שאנשי תקשורת ודאי התלבטו בהן בכל המלחמות שכבר עברנו, ושעוד נעבור.

בסוף בחרתי בדרך הרביעית:
אני מפרסם כאן את הגלויה (הוירטואלית, היא לא הודפסה מעולם) "צבע אדום". יש לי בסדרה הזו עוד כמה גלויות, פטריוטיות יותר, אבל נדמה לי שהגלויה הזו, המנסה להחזיר לצבע האדום את המשמעות המקורית ומנסה לטעון שיש עוד כמה צבעים בקשת (הפוליטית או הפיזית בשמיים-שלאחר-הגשם) וגם בקטלוג פנטון הישן שלי. למשל צבע כחול פנטון 300, או צבע ירוק פנטון 361, ועוד יותר מ-1000 צבעי פנטון נוספים.

קטלוג צבעי פנטון הישן שלי, הכולל "צבע אדום" ועוד 1000 צבעים. בדף העטיפה שלו מצויירת יונת-שלום. איזו אירוניה של חברת "פנטון" מניו ג'רזי, ארצות-הברית

ובמילים יותר פשוטות, הלכתי לעבודה (בדפוס), כאילו אין מלחמה בחוץ, כמו שפעם הלכתי למלחמה (בחוץ) כאילו שאין עבודה (בדפוס).

אתם בטח שואלים: "אז מה בעצם רצית לומר?". תחליטו אתם. אני רק אמצעי-תקשורת (קטן מאד).
או, כמו שאמרה א', סבתו של צ', ממייסדות המחנה: "נו, מה אפשר לעשות…"

ואולי תשמעו גם את אריק איינשטיין בתפקיד ב"ג, על המצב בצפון דווקא: איך עשיתם זה בן גוריון.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גלויות, ישראל, פוליטיקה, צבא וביטחון, קיבוץ, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על צבע אדום (פנטון 485) ||| על הרגשתו ואחריותו של "כלי-תקשורת" במלחמה

  1. סמדר הגיב:

    גם לבלוג אישי קטן ונידח יש חשיבות ויכולת השפעה לא מעטה, תתפלא.
    אמרת כאן הרבה מאוד, יחסית לאמצעי-תקשורת אחראי ומעורב, הפועל בעת מלחמה במגבלות הצנזור.
    בגלויה וירטואלית אחת הצלחת להקיף את כל הבדלי הגישות, הדעות ואופציות הפעולה שישנן, כך שכל אחד יכול למצוא את עצמו ולהרגיש בנוח בשדה המערכה שמתחולל בחוץ, מעבר למרחב המוגן, וגם בפנים, בתוך חדרי הלב פנימה.

    ברצותי לרדת לסוף דעתך, הגדלתי את תמונת הגלויה כדי להבחין בפרטים, ואכן מצאתי בה הרבה יותר מ-50 גוונים של אפור, למעשה גם יותר מ-1000 צבעי פנטון:
    1. צבע אדום פנטון Warm Red צעקני, יחד עם צבע קרם 134 מרגיע, ואפילו ורוד 176 אופטימי.
    2. יונת שלום דומיננטית-אירונית, מחזיקה במקורה ענף של זית, שמכוסה בסימן שאלה גדול, הנתון בתוך אלמנט גרפי פצצתי מאיים.
    3. אייקון נורת חשמל, שמסמל שיש מחשבה גדולה מאחורי כל זה, או לחילופין שאין לנו שמץ מושג לאן זה הולך, אבל בטח נמצא פתרון גם לבעיה הזו שיצרנו.
    4. אשכול ענבים (יין ישמח לבב אנוש) ודג זהב (אומגה 3) – מייצגים את השפיות ושגרת חיי היומיום, אותם נשתדל להמשיך לקיים גם בחירום (באחריות צוות צח"י).
    5. משאית אדומה נושאת טיל פאג'ר (?) בדרך להטמנתו בבור שיגור, שהושמד ע"י ח"א עוד בטרם הגיע לגוש דן, במסגרת תרגיל הונאה והפתעה מבריק ('מבריק' מתקשר גם לנורת החשמל)
    6. עצם כתום בלתי מזוהה, כנראה נשק סודי שיש בידי צה"ל, שטרם נחשף באמצעי התקשורת הרגילים והבלתי-מעודכנים, שאינם בלוג זה.

    אז מה באמת רצית לומר?
    החלטתי כך: היטבת כרגיל לתת ביטוי גרפי-ויזואלי למציאות חיינו המורכבת והצבעונית.
    LIKE.

    • igalz הגיב:

      באמת הפתיע אותי שבחברת ״פנטון״ האמריקאית, ידעו לשים על עטיפת קטלוג הצבעים טילים וענבים ונורות, ובעיקר יונה, שהמבט שלה נראה די אובד-עצות. לא ברור למה, הרי הכל הולך לפי המתוכנן.

  2. ravivg הגיב:

    מאז ומתמיד, עוד במערה בכרמל, אהבו אבותנו לשמוע ספורים ודרכם ללמוד ולהכיר את העולם שסביבם. היטבת לעשות מלאכה זו ואפילו היום עם כל האמצעים האלקטרוניים המשוכללים – מספר סיפורים טוב הוא ברכה לקוראים הצמאים. LIKE

  3. צחי דבורי הגיב:

    חבריי המלומדים האשכנזים, ברשותכם רק אומר שבים הברברת האינסופית באמצעי התקשורת מחמם את הלב לראות תגובה כמו "נו מה אפשר לעשות…" שמסכמת את מצבנו בצורה הכי נכונה ואמיתית וגם הכי קצרה. עם אמירה גאונית שכזו אף אחד לא יכול להתווכח, וזה לא משנה בכלל שהיא נאמרה ע"י אותה א' בהקשר וסיטואציה אחרת לחלוטין (אשמח לשתף אתכם באיזו סיטואציה אבל לא על גבי הבלוג של י'). אני מכין את הסטיקר ברשותכם.

    • igalz הגיב:

      צ׳ היקר, אני שמח שבעזרת האמרה המבריקה של סבתא, סוף סוף חזרת להגיב. אני בטוח שקראת רק את הסיומת של סבתא, שהייתה לה חוכמת חיים פולנית. אני סומך עליך שהסטיקר ייצא בעוד שנה.

  4. תרומתי הצנועה לפוסט תהיה הסטטיסטיקה הבאה: הסיכוי שלך כתושב הדרום למות מרקטה עזתית, קטן מהסיכוי למות כתוצאה מליקויים במערכת הבריאות הרקובה ממילא בארץ ובמיוחד בחבל הארץ המשתייך ל"סורוקה". אני לא בטוחה שזה מנחם.

    רוזה מרציפן, שקצת נבוכה להשתייך למין האנושי.

    • igalz הגיב:

      נכון, רוזה. זה דווקא מאד מנחם. ואל תהיי נבוכה. עוד נכונו ימים יפים למין האנושי, אפילו בסורוקה.

      • לא ברור על סמך מה אתה מעריך את זה, אבל ניחא. בינתיים היה טיל תועה פה שרצה בסך הכל לטעום קצת אספרסו ולספוג תרבות בתל אביב.

    • igalz הגיב:

      אני לא "מעריך", אני לא רונידניאל ואברמוביץ', אבל "אני מציע לכולנו" לשמור תמיד על אופטימיות. עמדת הפסימיות כבר מלאה עד אפס מקום. לשם כך אף הכינותי (מזמן) חותמת מיוחדת של "יהיה בסדר" ואני שוקל לשכפל אותה, או לשים אותה בסוף כל פוסט, כמעין מנטרה שאולי תגשים את עצמה. ואנחנו איתכם, אחיי התל-אביביים, כפי שכתבתי בפוסט של היום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s