אחר הצהריים בדשא שלנו ||| מה לא בסדר בתמונה?

תמצית האירועים בקיצור: שלשום בערב נסעתי לתחנת הרכבת של אשקלון. כל הדרך התריעו בגל"צ על אזעקות שהופעלו במרחב, ביד מרדכי, בכרמיה, בזיקים ובמועצה אזורית חוף אשקלון (וגם באשכול, כרגיל). חזרנו בדרך-הצבע-האדום המתמשכת. מובילי טנקים ונגמ"שים ליוו אותנו כל הנסיעה. בצומת ניר-עם אספנו קצין צעיר חובש כיפה שביקש להגיע לשטח ההיערכות של יחידתו. שוחחנו קצת שיח שריונאים, עם פער של שני דורות. הוא נשמע נחוש ובטוח בעצמו ובטנק שלו, ואני נשמעתי לעצמי כמו פליקס מיחידת טנקי ההוצ'קיס הראשונים במלחמת העצמאות, המספר מעשיות לדור שלא ידע את ברן ונתק'ה.

  

   מראה מחלון המרפסת שלנו כפי שתואר בפוסט על "ילדי השמש"

המראה מהמרפסת שלנו כפי שתואר על ידי קושמרו וצוות מס רכוש

בבוקר כתבתי את הפוסט הדו-משמעי ורב-שכבתי על "הים הוא אותו ים" וקצת אחרי ארוחת הצהריים ואחרי אזעקת הצבע-אדום הרגילה, צלצלה אשתי היקרה, ובטון די שגרתי סיפרה שנפל משהו על הדשא שלנו ושכדאי שאבוא לראות.
כשהגעתי, המקום כבר המה מ"סקרנים", עובדי נוי ופרנסי הישוב. איזור הנפילה – המשמש בשבתות רגילות למגרש המשחקים של הנכדים – סומן בסרט אדום.

  

עד מהרה הגיע גם קושמרו מערוץ 2 עם צוות הצילום שלו. הוא בדיוק עסק בהכנת כתבה על קבוצת אמנים של אדם, אחד מבני הכפר המצלם סרט על נושאים שלא קשורים בכלל לאירועים. קושמרו, כמו בן-גוריון בשעתו, שאל אותי "איך עשיתם את זה?" ו"מה מרגישים" ובאופן כללי עשה את תפקידו במקצועיות ובקור רוח. עניתי מה שעניתי, וכך זכיתי אמש ל-15 שניות התהילה שלי.

אחר כך באו החבלנים, עשו מה שצריך ומייד אחריהם הגיעו נציג ונציגה של מס רכוש לבושים באפודים צהובים, וגם הם עשו את תפקידם במסירות ובקפדנות.

התלבטתי קצת, בישיבת המערכת עם אשתי, אם לעשות הון פוליטי מהאירוע הפרטי המינורי הזה. בסוף החלטתי לשתף אתכם. מכיוון שזכיתי ממילא לחשיפה עתירת הרייטינג, זכאים גם 301 קוראי הבלוג הנאמנים, שהלכו איתי 69 פוסטים במדבר, לפני שהפכתי לסלב-קסאמים, לשמוע את הסיפור מכלי ראשון. אז סיפרתי.

האם משהו השתנה? אני לא כל כך בטוח. אתמול כבר אמרתי: "הערבים הם אותם ערבים, הים הוא אותו ים, וגם היהודים הם אותם יהודים". ורק חבל לי על עץ הברכיכיטון שאיבד כמה מענפיו היפים ביותר במלחמה שהוא בכלל לא שייך אליה. וגם על עץ גרגר הפנמה, שעשה את כל הדרך ממרכז אמריקה ומהמשתלה בגן השומרון, רק כדי להיפצע ולהבין איפה הוא חי.

שיהיה בוקר טוב לכולנו, אנחנו איתכם, אנחנו מחזקים את כל תושבי הדרום וגם את תושבי הצפון-המחזקים-אותנו. נחזיק מעמד, אל תתדאגו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, טבע ונוף, ישראל, צבא וביטחון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על אחר הצהריים בדשא שלנו ||| מה לא בסדר בתמונה?

  1. עינת הגיב:

    הצפוניים שבין הקוראים (ואני מביניהם) נהננו באופן עקיף מחשיפתו הפומבית של בעל הבלוג… 🙂
    המשחק בכתבה היה מצויין והדמויות אמינות מאוד. תחזיקו מעמד ומקווה שזו הפעם האחרונה שזה מתקרב כל כך קרוב לבית.

  2. סמדר הגיב:

    יצאת גדול.
    התמודדת עם דילמות לא פשוטות, ופתרת אותן על הצד הטוב ביותר.
    בהחלט שידרת חוסן לאומי ואישי, מבלי לוותר על ההומור, גם בעת הקשה הזו.
    אנחנו מחבקים אתכם ומזמינים אלינו, אם תרצו להתאוורר קצת, לפעילות הפגתית אצלנו בצפון השכונה.
    null
    [[חותמת יהיה בסדר]]

  3. igalz הגיב:

    תודה על התמיכה המשפחתית, מקווה שלא הפרזתי ולא גלשתי למלודרמה סנטימנטלית.

    • סמדר הגיב:

      תנוח דעתך. ומכיוון שלגולשים מזדמנים מותר כן לגלוש לסנטינמנטליות – אני רוצה להוסיף גם איחולי החלמה מהירים לעץ הפצוע, ולהקדיש לו את השיר הבא:
      על הדרך עץ עומד צמרתו תשוח,
      עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח.
      אל דרום ומערב ואולי מזרחה,
      רק הרוח תלטף צמרתו ששחה.
      …אל העץ אעופה לי, לא אנוד ממנו,
      אצייץ לו שיר עליז ואנחמנו"
      ים טרי טרי טרי – טרי טרי טי …

  4. רמי אלחנן הגיב:

    הלוואי שמערכות התקשורת הישראלית היו מצליחות להעפיל ולהתעלות לרמה של ישיבת המערכת שלך ושל זוגתך שתחיה!

    • igalz הגיב:

      רמי. תודה. ישיבת המערכת הבאה תתקיים הערב. נראה כיצד מתקדמים מכאן. מזכ״ל האו״ם לא יגיע כנראה עקב פגישות חשובות יותר.

  5. צחי דבורי הגיב:

    הרשה לי להחמיא לך על המשחק המצויין בכתבה. שילוב של בוגרט ואינדיאינה ג'ונס, עם נגיעות קלות של בראד פיט. צפה לטלפון מהבמאי עטור האוסקרים סטיבן שפיגלר. ולעינייננו – יודעים כבר מי עשה את זה?

  6. אביבית הגיב:

    כנראה אלה זמנים לא טובים לברכיכיטונים. רוח צד (עוד לפני המלחמה) שברה ענף מרכזי בברכיכיטון בשכונה שלנו שהיה הכי יפה בשכונה ואולי הכי יפה במשק. (בט"ו בשבט הנויניקים אפילו בחרו בו כדי לתלות עליו שלט).
    בקשר להתלבטות מה לעשות כאיש תקשורת שהאירועים מחליטים לקרות דווקא אצלו, בחצר האחורית- גם עלי
    היא עברה כשקסאם החליט ליפול מול בית ההורים שלי. בסוף יצאה מזה כתבה במקומון הנחשב 'ככה זה'.

  7. אז רגע, איפה אפשר לראות את הראיון הסנסציוני?! דורשת לינק!

    • igalz הגיב:

      תסתכלי מתחת לתמונת הזגוגית המנופצת, בקישור "להכנת כתבה" של קושמרו, ותזכי לראות גם את נולי עומר השחקנית ואדם הבמאי היוצר וכל השאר.

      • איזה כוכב!
        יופי של קיבוץ יש לכם שם. והזורע מחדר האוכל הוא אביך? או שאתם כמו חמולה בדואית שלכולם יש אותו שם משפחה?

      • igalz הגיב:

        בעקרון זה נכון אנחנו כמו חמולה של הומו-סאפיינס, לא של בדואים. נשארנו כאן מימי הסאפיינס הראשון שבא מאפריקה לפני כ-70,000 שנה. אחר כך עברתנו את זה לזורע, בגלל החיטה. וכן, הזורע מחדר אוכל הוא אבא שלי ויש עוד הרבה נוספים בחמולה.

  8. מירה כנען הגיב:

    אזרחית קטנה שהרי הגדולים עסוקים בעינייני המדינה כתבה מקסימה עם חוש הומור ואהבה לעצים אני מאחלת לכם שיצמחו אצלכם מאות ברכיכיטונים ועצים נוספים

    • igalz הגיב:

      תודה, מירה, גם בשם הברכיכטון שבטח יתאושש בקרוב אחרי טיפול מסור של עובדי הנוי החרוצים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s