מרוסיה באהבה ||| יא פאנימיוּ פא רוּסקי נימנוֹגה: על אהבת השפה הרוסית מבית סבתא

הערת פתיחה: פוסט זה נכתב באהבה גדולה לאות ולתרבות הרוסית, למרות שהוא לוקה (כמו מחברו) בבוּרוּת לא קטנה, ולמחבר יש ידיעה חלקית מאד-מאד של מילים בודדות בשפה הרוסית.
למה? אני לא יודע! (פאצ'אמוּ? יא ני זנאיוּ! – !Почему? я не знаю)

בפוסט על המפוזר מלנינגרד (או כפר אז"ר בעברית) חשפתי באקראי את השורשים הרוסיים שלי. נכון שאני כבר דור שני בארץ, אבל גם אם הרוסית איננה שפת-אמי, היא בהחלט שפת-הסבתא שלי.

לבלבו אגס וגם תפוח
לבלבו אגס וגם תפוח, גם ברוסיה הקרה וגם אצלנו בכפר החם והנגבי בשנות החמישים
ו"קטיושקה" אז יצאה, בחולצת פלנל, לראות את הפריחה במטעים

למרות שגדלנו כאן בכפר, בלי קשר ממשי לשום שפה "זרה" נוספת, פרט לעברית – אם לא סופרים את "שפת הבי"ת" ואת כתב הסמפור (איתות באמצעות דגלים בפעולות מחנאיות-קרביות) – גיליתי רגישות מוּלדת לצלילי השפה הרוסית. עם הצטרפותם של כמה מילדי העלייה הרוסית של שנות ה-60 לכיתה ה"צברית" שלי, נמצא לי חבר לכיתה שלימד אותי כמה פתגמים ברוסית. חלקם, כמובן, לא לציטוט, כי הם היו הלצות גסות של ילדים.
בעיקר זכורה לי אימרה אחת – שהייתה בעצם מין גירסה רוסית ל"זיכרונות" שהיו נוהגים בני הכיתה (ובעיקר בנות הכיתה) לכתוב זה לזה עם סיום השנה ביומנים האישיים. בעברית זה היה משהו כמו "השושנה נובלת האבן נשברת, אך הידידות לעולם נשארת".
וברוסית: "יא ני פוּשקין ני קרילוֹב, ני מאגוּ פיסצטיחוֹב, נא פישוּ טיביֳה טרי סלוֹבה: ז'יווי, אוּצ'יש, אי בוּצ זדארובה!". (סליחה עם כל יודעי-הרוסית-באמת), ובתרגום מחורז חלקית: "אינני פושקין, אינני קרילוב / לא אוכל שירים לכתוב / רק אכתוב לך שלוש מילים / תחיי, תלמדי ותהיי בריאה!" ("אי-בוּצ-זדארובה" מצלצל קצת כמו קיבוץ-דרומה והתאים לנו לזמן ולמקום).

ספר אב רוסית

עוד לפני לימוד פתגמי היומן, קיבלתי מהסבתא מחיפה ספר לימוד אלף-בית רוסי וידעתי לשנן כמעט את כל האותיות הקיריליות, ואפילו להרכיב משפטים בני שלוש מילים כמו: "לעז יש חלב טוב" (וברוסית מעוברתת: "אוֹ קוֹזה מוֹלוֹקו חוֹרוֹשו" או משהו דומה).
האותיות הקיריליות קסמו לי. יש בהן הרבה יותר דמיון ויצירתיות גרפית מה-ABC האנגלי הבנאלי והמוּכר, גיליתי שם אותיות מרתקות, שמשאירות את הכתב האנגלי בצל של האימפריה הלשונית הרוסית. תראו בעצמכם:

Р – זה לא פ' אלא דווקא ר'
Х – זה לא איקס אלא ח'
П – זה לא ח' אלא פּ
Г – זה לא ר' הפוך אלא ג'
И – זה לא N שמסתכל בראי, אלא צליל של חיריק
Н – זה לא אייצ' אנגלי אלא דווקא נ' (N אנגלית)
Я – שהיא לא R הפוכה אלא פשוט יאָ (כמו Я люблю тебя "יאָ ליוּבלוּ טיביה" שזה פשוט – "אני אוהב אותך". מאד שימושי וכל כך פשוט?!)

נראה לכם מבלבל, מה פתאום? הנה Ш – היא בדיוק ש' בעברית, כל כך קל, וזה עוד לפני שהגענו ל-Щ שהיא "שצ'" שיש רק ברוסית (חרושצ'וב למשל, לא היתה אות כזאת בשום מקום אחר – Ники́та Серге́евич Хрущёв) ואם אתם רוצים ממש לשמוע איך מבטאים את זה – רק צריך להיכנס לוויקיפדיה וללחוץ על כפתור ההאזנה – ואז לשמוע איך באמת צריך להגיד ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב – ממש לא כמו ששמעתם ברדיו הישראלי וגם קג"ב ("קוֹמִיטֶט גוֹסוּדָרְסְטוֶנוֹי בֶּזוֹפָּסְנוֹסְטִי") זה לא כמו שאמרו אצלנו – תקשיבו לצלילים ותבינו איך נשמע הצליל הרוסי האמיתי.

אבל חוץ מהאותיות האלה, יש לרוסית עוד המון "המצאות" טיפוגרפיות מרתקות כמו:

Ф – שהוא דווקא פ' רפוי, ו-Ю וגם Д שהיא פשוט ד' והמעניינת מכולן – Ж שהיא ז' עם גרש כמו ז'ניה! בקיצור תרבות שלמה שלא עושה חשבון לאנגלית הגלובלית.
ועכשיו תנחשו מה זה "хорошо" – אם הצלחתם – זה טוב! כי באמת זה חוֹרוֹשוֹ! או אולי חאראשוֹ! פשוט מאד!
את הספר של סבתא, עם מאשה והעז וה"מוֹלוֹקו חוֹרוֹשוֹ", איבדתי לצערי, אבל תראו בהמשך שזכיתי לפיצוי חליפי.

סבתא שלי גם ידעה ואהבה לשיר את "תחת שמי מוסקבה" ברוסית ובזמנו ידעתי לשיר אתה כל מילות הבית הראשון ברוסית, אבל היום אני כבר לא מסתכן, כדאי שתסמכו יותר על מקהלת הצבא האדום בנושא הזה:

Подмосковные вечера
Не слышны в саду даже шорохи,
Всё здесь замерло до утра.
Eсли б знали вы, как мне дороги
Подмосковные вечера.

הגנים נמים, אין שומעים איוושה
רחובות עד שחר נדמו
התוכלו לדעת כמה לי יקרו
הגנים תחת שמי מוסקבה.

ואם אתם רוצים לשמוע את הגירסה העברית של ליאור ייני, בבקשה (אבל ברוסית זה מצלצל יותר טוב, גם אם לא מבינים אף מילה ממה שאומרים שם)

לימים, בגל העלייה של שנות ה-90 מצאתי את פ' (או П), שהוא, אפשר להגיד, המורה והיועץ הלשוני שלי לרוסית בת ימינו. למדתי ממנו עוד עשרות מילים (מילה ליום). בעיקר של ירקות ופירות ועצמים במרחב הישראלי הכפרי, אבל גם כמה פתגמים מועילים כמו: "טאז'ילוֹ ו-אוּצ'אנייאח לחקוֹ באיוּ" שהוא "קשה באימונים – קל בקרב" (מסתבר שגם לרוסים יש גולני משלהם).
פ' גם נתן לי ספר לימוד רוסית חלופי, לא פחות יפה. סרקתי לכם כמה עמודים, כדי שתוכלו גם אתם ליהנות מהאותיות הרוסיות שכבר למדתם ומהתרבות הרוסית לילדים בני ימינו (אם 1994 נקרא ימינו).

ספר לימוד רוסית כריכה

ספר לימוד רוסית 1

ספר לימוד רוסית 2דפים מספר לימוד האותיות הרוסיות: תראו מה כתוב בשלט? הרי זה כל-כך פשוט – פיניש! אלא מה?

פעם, לפני כמה שנים, יצא לי להנחות במסיבה תרבותית בכפר, ערב של שירים רוסיים. כפתיחה לערב, עוד לפני שעלו הזמרים – חלקם ילידי רוסיה וחלקם ילידי הארץ או ארצות אחרות לגמרי – קראתי פתיח שכתבתי בנושא השירים הרוסיים של ילדותנו.
ולפני הכל ציטטתי את דברי רפול, הרמטכ"ל שפירק את הלהקות הצבאיות והקים במקומן את מקהלת צה"ל. כששאלו אותו איזה שירים הוא רוצה שהמקהלה תבצע הוא ענה בקצרה: "שירים עבריים". כששאלו אותו "איזה שירים עבריים?" הוא ענה "שירים רוסיים"…

וכך כתבו מולי שפירא ויורם רותם מגלי צה"ל על השירים האלה:
"החלוצים ואנשי ההתיישבות העובדת שרו אותם עדיין בשפת המקור, אבל בני הדור השני והשלישי כבר שרו אותם בעברית בתנועות הנוער, בטיולים או במהלך השירות הצבאי. הקוזקים, הרי השלג וערבות הדון או הוולגה היו פעם חלק מהנוף המוזיקלי של כל מי שגדל בארץ ולכן כנראה מעוררים השירים האלה געגוע למשהו שהיה כאן פעם ואולי כבר איננו עוד. האמנם איננו?"

6.2.2010 שדה עם פרשים
פרשים קוזאקים דוהרים לקרב, בדרך לנחביר (מציאות מדומיינת)

וזה מה שכתבתי ל"ערב הרוסי" בהשפעת הדברים האלה, בהשפעת רפול ובהשפעת פ':

הרוסים באים
פעם, לפני שעקרו את המטעים,
לבלבו אגס וגם תפוח, ערפילים כיסו את הנהר (כנראה הכוונה לנחל גרר)
וקטיושקה (שם של בחורה, לא רקטה) אז יצאה לשוח
אלי חוף תלול ונהדר (אולי חוף זיקים או ניצנים)
הרומנטיקה נקשרה תמיד לשמות של בנות רוסיות:
ילדתי מָארוסיה, בעצב נשקפה,
ליושינקה, ליושינקה מדוע לא חיכית לו
היה הייתה אחת מָאלינה, אבל גם היא איננה עוד
(את ארצי אהבתי גם בקיץ גם בחורף)
ואותך אהבתי דוּניצ'קה שלי
וגם הבנים לא טמנו יד בצלחת:
הוי ואניה טי ואניה, למזבתותי ואניה לעולמים
(אמא אמרה לואניה: ואניה בני היקר, חדל לשוטט ברחובות ובחורות אדומות לאהוב…)
על גדות הדנייפר דהרו סוסים
וכאן – רכבנו על זירגיל החמור והפרד טינופת
שם – ערבות השלג של סיביר
וכאן – סופות החול של נחאביר
צבעונים, אח אילו צבעונים – בכל אשמה החבריה
איבדנו כל אשר יקר היה ולא ישוב עוד לעולם

הרוסים באים, הרוסים באים – היה פעם מין סרט כזה
אבל הם (שהם בעצם גם אנחנו) לא הפסיקו לבוא
לפני יותר ממאה שנה – בעליה הראשונה והשניה
עם בלקינד וחנקין ובן גוריון וגורדון ובן צבי
בשנות הששים –עם ילדי "אורן" ו"ברוש"
עם בוריה ולונייה וסיומה וסאשה… ויצחק פורמן גם…
ולפני 15 שנה – עם "בית ראשון במולדת"

עם מיליון עולים שהביאו ניחוחות וטעמים ומנגינות
של אמא רוסיה, שזכרנו מהילדות
ותמיד נשמח לשמוע שוב…

הפוסט הרוסי הזה התארך כי רוסיה היא גדולה ועצומה, כדאי עוד בהקשר הזה לשוב לשירו של יהונתן גפן "איפה נטשה ופייר":
"חלמתי חלום על דנובה / על השלג, נטשה ופייר
שיר על חלום הם נגנו בה / שהיום הוא נשמע קצת אחר…"

ותראו גם איזה מילים מרגשות מצאתי בבלוג השכן של דוד שפיר, שעלה מרוסיה כילד, על נפתולי העברית הראשונים שלו ו"איך מאיר אריאל לימד אותי לאהוב את השפה העברית", על זמר שכתב, לכאורה, בעברית כל-כך ישראלית. דווקא מי שלא נולד כאן והעברית לא הייתה שפת אימו, מבין את השפה של הטרובדור הארצישראלי, הרבה יותר מה"מקומיים".

כן (או דָא), בכל דור באה עלייה (מבורכת) נוספת מרוסיה ומוסיפה שכבה של תרבות רוסית, מגדות הדנייפר ושמי מוסקבה לישראליות של ואדי פילים ושדות גולדברג, שחושבת לפעמים שהיא אמריקה, וממש לא מבינה שרבים מהשורשים שלה הם בכלל ממוסקבה ולנינגרד (וגם מקזבלנקה ובגדד).

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, גלויות, לשון, ספרי ילדים, קיבוץ, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על מרוסיה באהבה ||| יא פאנימיוּ פא רוּסקי נימנוֹגה: על אהבת השפה הרוסית מבית סבתא

  1. udi הגיב:

    יפה מאד ידידי'אבל אתה שוכח שאיבדנו את יכולתנו להגיד לחבר :"קום לעבוד"

    • igalz הגיב:

      איך אתה כותב באותיות עבריות פתאום. קיבלת מקלדת חדשה? ואם כבר אז למה לא ברוסית: Почему?

  2. סמדר הגיב:

    כל כך מררררגש…
    עם כל הרוסית הזאת, שפת-סבתך עליה השלום, הצלחת להעלות באוב גם את הסבתא-ב' עצמה, שנחה על משכבה בשלום כבר שנים כל כך רבות: ממש שמעתי אותה בעיני רוחי שרה בקולה הדק והרועד את "תחת שמי מוסקבה" ברוסית, יחד עם מקהלת הצבא האדום מיוטיוב-בטרם-היות-יוטיוב, ועמה צפו קרעי זכרונות ילדות מוקדמת, של "אולי תאכלי קצת פונצ'עקלאך ועוגיות לחם-רוסי, הנה גלידה שהגיעה כל הדרך בתרמוס-הפח מחיפה, הסבא ישתה תה עם קוביית סוכר, ואולי-הסבתא-תוסיף-כמה-מילים…"
    ולחשוב שעד שהגעתי לצבא לא ידעתי מאיזה עדה אני, כי לא ידעתי שיש דבר כזה בכלל "עדות" בישראל! הרי בקיבוץ, הפלא ופלא – לא היו עדות, כולנו היינו "אדם חדש" לגמרי, בלי עבר ובלי מורשת, מתחילים מהתחלה from scratch, בלי מוצא, בלי תרבות בית-אבא, ובלי שום עדה. המילה "עדה" התקשרה בילדותנו רק ל"יבורך קהל החוגגים, התכנסנו היום כל העדה" לחוג את חג העומר… או שמא היה זה משחקי-אסיף… או סדר-פסח-בחדרוכל…?

    ורוסית? היא באמת היתה קשורה בעיקר לשירי תנועות הנוער הישראלים-רוסים, מהפעולות ב"חטיבה".
    אבל גם אחרי כל השנים שחלפו והעדות שהגיעו, השירים האלה באמת "מעוררים געגוע למשהו שהיה כאן פעם ואולי כבר איננו עוד. האמנם איננו?" והאמנם היה…? איבדתי קצת את הקשר למציאות… איבדנו כל אשר יקר היה ולא ישוב עוד לעולם… הו ואניהתיואניהלמזבתותיואניה, לושינקה לושינה הו היכן את לושינקה, זוֹיה זויה, חמודה לי זויה…

    ורק אתה השכלת להתעדכן ולהשכיל, גם ברוסית, וכמו תמיד – ללמוד מכל אחד את כל מה שיש לו ללמד אותך.

  3. ארנון אבני הגיב:

    לידי בשולחן של שנה א בבצלאל ישב קוסטה. אני עזרתי לו קצת במילים קשות בעברית והוא תרם לי לא מעט ממה שהביא מרוסיה (בעיקר השכלה טכנית). בשיעורים של מילכה צ'יזיק הוא לימד אותי את השיר הבא: צ'יז'יק פיז'יק גדייטה ביל. נא פאנטנייה וודקו פיל. וויפיל רומקו, ויפיל דוויה. זקרז'ילה גאלאוויה.
    לא בטוח שכתבתי נכון בעיקר את הרווחים בין המילים (בטוח שלא). אתה מוזמן לתרגם. רמז: מה שקרה לציפור אחרי שתי כוסות וודקה ליד המזרקה.

    • igalz הגיב:

      יועצים לענייני רוסית גורסים שהתרגום החופשי הוא בערך כזה: ״ציפור, ציפור, איפה היית? במזרקה שתיתי וודקה, שתיתי כוסית, שתיתי שתיים, ואז הסתובב לי הראש״. לא הכרתי את זה, אבל את מילכה כן.

  4. David הגיב:

    תענוג לקרוא. ותודה רבה על האזכור.

    לפני כמה חודשים קראתי שיצא תרגום של קובץ סיפורי ילדים שמאוד אהבתי לקרוא בילדותי שבעברית קיבל את השם "הרפתקאות דניס" (Денискины Рассказы). אלה סיפורים נפלאים ואנושיים מאוד מנקודת מבטו של ילד אחד. חשבתי אז שכדאי לקנות את הספר שיהיה לבנות שלי כשיגדלו. ופתאום הבנתי שהאופציה שיקראו את זה ברוסית אפילו לא עלתה בדעתי. עצוב.

    • igalz הגיב:

      שמחתי על תגובתך. אולי עוד לא מאוחר שגם הבנות ידעו לקרוא גם רוסית, כפי שאני ניסיתי לטעום, ולו כזית, משפת הסבתא, בדילוג של דור שלם. אצלך זה הרבה יותר קרוב, וזה עדיין אפשרי, אם רק תרצו.

  5. העניין עם הדנובה תמיד הטריד אותי. הדנובה מגיעה עד רומניה. היא אמנם הייתה בגוש הסובייטי אך לא הייתה חלק מברה"מ. שיתבייש לו יונתן.
    כל כך הרבה עליות של רוסים, מאז הבילויי"ם ועד היום, כנראה שרוב אוכלוסיית ישראל היהודית היא רוסית. מעניין כמה קווים תרבותיים רוסיים יש לישראלים שאנחנו לא מודעים להם.
    ולסיום, איור יפהפה שעשתה אלונה פרנקל ל"תפארת" של נבוקוב (מהסדרה שהיא עיצבה לעם עובד בשנות ה-70), על גולה רוסי בבריטניה: סמובר עם דגל בריטניה: http://simania.co.il/bookimages/covers6/64161.jpg (איכות קצת חורקת) .
    היי, אפשר להזמין אצלך פוסט מחווה לאלונה פרנקל?

    • igalz הגיב:

      את צודקת. באמת יהונתן פישל. הוא בטח התכוון לוולגה, אבל זה לא התחרז לו עם ״שיר על חלום הם נגנו בה״ – וככה הוא הטעה דורות שלמים של מפליגים, שיצאו לחפש את הדנובה ברוסיה ומצאו נהר אחר לגמרי. ואלונה פרנקל – אולי פעם, הרי נפתלי שלה עכשיו בכותרות אצל כולם, אז אני יכול להתאפק.

      • מה פתאום! זה לא הנפתלי שלה בשום אופן! לנפתלי שלה יש תלתלים.

      • igalz הגיב:

        לפי ויקיפדיה: ״בברכת יעקב לבניו נאמר "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה-הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר." (בראשית מ"א כ"א). התרגום המיוחס ליונתן ייחס לפיכך לנפתלי כושר ריצה של אצן קל-רגלים
        לאן יקח אותנו האצן הזה, רק אלוהים (ואולי גם נפתלי של אלונה, עם הסיר שלו) יודע.
        אולי לים?

  6. צחי דבורי הגיב:

    איזה קטע! ואני בכלל חשבתי שאתה אתיופי! אנחנו חייבים להיפגש שאני אראה איך אתה נראה!

  7. אלי סט הגיב:

    ואני בכלל לא מכיר (או לא זוכר, הגיל…) יגאל, אולי יעניין אותך ערוץ השירים הרוסיים (+ תרגום בגוף הסרטון) ביו-טיוב, האחרון שעלה, בשבוע שעבר, בקישור

    אלי סט (בעוונותי- עורך השירים הרוסיים באתר "זמרשת".

  8. igalz הגיב:

    לאלי, תודה (באיחור קטן) על הקישור המעניין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s