עליקמא שלי חזר הביתה ||| וגם הפיל, הברווז והחתול – באו הביתה עם רדת היום, וכל הנסיעה נגמרה בשלום

באחד הפוסטים הראשונים של הבלוג הזה סיפרתי על הנוהג המוזר שהיה אצלנו במשפחה למספר את ספרי הילדים במספרים וציינתי שם שאת הספר מס' 1 – כנראה "עליקמא" – אינני מוצא עד היום.
ובכן, יש לי חדשות בשבילכם: עליקמא הקטן, שהלך לאיבוד לפני שנות דור, "שב הביתה עם רדת היום / וכל הנסיעה נגמרה בשלום". הוא נמצא בריא-וכמעט-שלם, אמנם מצב הכריכה שלו קצת רעוע והוא מוכתם בכתמי גיל, אבל הוא נמצא(!) עם כל הדפים וכל הציורים!

עליקמא עטיפה קדמית

ולהפתעתי הגדולה מסתבר שהוא לא היה מס' 1 בספריית הילדים שלי! לתדהמתנו הגדולה הסתבר שעליקמא, עם כל הכבוד לדמותו החיננית והצבעונית (עליה נדבר עוד מעט) הוא הספר מס' 2. (ראו הוכחה בתמונה). עתה נותר לחפש שוב, מי היה מס' 1 האמיתי, והביטוי הישן על "סגנו של בר-כוכבא", שאיש אינו זוכר אותו, נתגלה כמופרך. עובדה: דווקא עליקמא שהיה כל השנים מס' 2 היה זכור לי טוב מכולם, ואת מס' 1 אני מתקשה לזכור.

עליקמא 1

הסיפור לגיל הרך "עליקמא הקטן" נולד ב-1949 בערך יחד איתי ויצא לאור בהוצאת הספרים "סיני". היוצרת שלו היא המאיירת מַרְיָם ברטוב. אני כותב "יוצרת", כי לפי מה שהבנתי מתיעוד מקיף שיש על הספר הפופולארי הזה ברשת, מרים ברטוב הייתה המאיירת וגם מחברת הסיפור, אבל את ניסוח החרוזים (המוצלח מאוד כשלעצמו) השאירה ליהודה גבאי, שחקן תיאטרון "האוהל", מכיוון שלא הרגישה שהשליטה שלה בעברית מספקת.
מרים ברטוב (מאמר יפה המסכם את פועלה תוכלו לקרוא באתר "הפנקס" לספרות ילדים) הייתה באותה עת חברת קיבוץ גברעם, הקיבוץ הכמעט-שכן שלנו, שחלק מילדיו התחנכו כמה שנים בקבוצה שלנו, ולכן אפשר לראות גם את עליקמא, בן גברעם, כאחד מאיתנו.

עליקמא 2

ויכוחים ודיונים רבים נערכו בשנים האחרונות, שנות הפוליטקלי קורקט, על מידת תקינותו הפוליטית של הטקסט, שהוא כל-כך מתנגן ושכל כך קל לזכור את חרוזיו גם אחרי עשרות שנים. המילים בשורות הפתיחה: "ראשית הוא כושון ושנית שחרחרון" הביאו להסתייגויות מה"גזענות הסמויה" כביכול של מחבריו.
הסופרת-ציירת שנפטרה ב-2012, בת 97, הכחישה מכל וכל, בראיון איתה שערכה עינת אמיתי בבלוג שלה, את "תיאוריית הגזענות" ואף הביעה כאב על שכך התפרש הטקסט. במהדורה חגיגית שיצאה בהוצאת מוזיאון ישראל, במלאות לעליקמא 50 שנה, שונה הנוסח בכמה מקומות. למשל השורות "ראשית הוא כושון…" הוחלפו ב-"ראשית, יש לו אבא / שנית, יש לו אמא / ושלישית יש לו פיל שקוראים לו במבימא".

אפשר להיטפל הרי לכל טקסט. למשל "תמיד עליקמא עוזר קצת לאמא, מיהר ועלה על הפיל וקדימה / צועד פילפילון בין שיחי הצבר, יושב על גבו הכושון השחרחר", מזמין, לכאורה מתקפה על ציון צבעו של עליקמא (שנגזר בכלל מאופי האיורים). אם כך למה לא להתלונן שעליקמא "עוזר קצת לאמא"  למה רק "קצת" ולמה רק "לאמא", ומה עם אבא?

עליקמא 4

עליקמא 6

ובקטע הזה: "התחיל פילפילון בריצה מבדחת / נבהל השפן ויברח מרוב פחד" , מעניין שאף אחד לא מתלונן על ה"שפן" האדום. ממתי יש שפנים אדומים? ואם תתבוננו טוב תראו שזה בכלל ארנב.
"שפן מחייך פה: אוי איזה מין פיל הוא? / איננו יודע לרוץ קצת אפילו / אומנם יש לו חוטם, זנב לו קטנטן / אבל איך לרוץ הוא ילמד משפן". תגידו אולי שהשפן נכנס בגלל החרוז, אז אם כבר משנים את הטקסט הקלאסי, אחרי עשרות שנים תרשו לי להציע טקסט חלופי:
"אומנם יש לו חוטם ויש לו זנב / אבל איך לרוץ הוא ילמד מארנב". לא טוב? אז לא מוכרחים לגעת, לא בעליקמא ולא בשפן.

עליקמא 5

האיורים בספר המקסים הזה נעשו, כפי שהבנתי בטכניקה של חיתוך לינוליאום, שעשה שלמה כהן, על פי מגזרות נייר של מרים ברטוב, עם שלושת הצבעים: אדום, שחור ולבן (כן, גם ללבן יש תפקיד משמעותי באיורים) הם שנותנים לספר את ייחודו ואת הדימויים שנחקקו עמוק בזיכרונם של ילדים רבים כל-כך שגדלו במדינה הזאת, ממש יחד עם עליקמא הקטן, הילד מגברעם.

עליקמא 3

לי כל ציור נושא מזכרת מהילדות. "זו אמא סמבינה אל בנה מחייכת / צריך, עליקמא העירה ללכת" מתקשר לי  מייד עם הסבתא מגבעתיים. אומנם היא הייתה מ"הפלג הליטאי" של המשפחה בכלל – ולא "כושית" בעליל, אבל היה לה במטבח על הקיר את מחזיק-הניירות-עם-העפרון בדמות סבתא שחורה, שהיה נפוץ בהרבה מאד בתים בתקופה ההיא (ראו בתמונה המצורפת) וגם סינור דומה לזה של אמא סמבינה היה לה. ואם אמא-סמבינה היא סבתא-שלי – אני הייתי עליקמא.

מחזיק ניירות עם עפרון
מחזיק ניירות עם עפרון דמוי-אמא-סמבינה, כמו שהיה לסבתא במטבח (מאתר נוסטלגיה און ליין)

תוספת שדילגתי עליה במהדורה הראשונה של הפוסט – כנראה בגלל הדחקה של המאורעות הקשים – היא סצינת הנפילה הכואבת של עליקמא מהפיל השובב והישיבה בצל התמר "עצוב ובודד וכל אבר כואב לו". מהשפל הכואב הזה העניינים רק נעשים טובים יותר, עד לסוף המוצלח (ראו בהמשך).

עליקמא 7

עליקמא 8

פילים כמו של עליקמא לא היו אצלנו (חוץ מוואדי פילים שכבר תואר כאן פעמים רבות) אבל צבר ודקל (תמר) והגיבורים הטובים שבסיפור, החתול והברווז היו גם היו אצלנו ("מאין חתול בא? ומי הוא ברווז זה? / הביטו וראו: הם לא באו ריקם, הסל והכובע הביאו איתם").

עליקמא 9

עליקמא 11

וסוף הספר, אחרי שהשלושה "הגיעו העירה (לגבעתיים?) החנוונית אותם תיכף הכירה / מילאה את סלם ממתקים וכל טוב / עכשיו הם החליטו הביתה לשוב" – הוא הסוף שכל ילד, בכל תקופה, בוחר בו כהפי-אנד המושלם של סיפור הרפתקאות כל-כך מסעיר: גם "ממתקים" (שהיו נדירים מאד בימים שהספר ראה אור, ואילו היום הם מוקצים מסיבות בריאותיות), גם חנוונית ש"תיכף הכירה" וגם השיבה הביתה, אחרי הפי-אנד נוסף – מציאת הפיל!

"הפתעה שכזאת מה קרה פה? / פילון מחכה לידידו בחורשה פה". וכאן אני מקלקל לכם את ההפתעה (ספוילר!): "פתחה החבריא בשיר ובזמר / וכאן סיפורנו כבר בא לידי גמר / הם באו הביתה עם רדת היום / וכל הנסיעה נגמרה בשלום".
מה יכול לבקש ילד דרומי – כושי או ליטאי, מגברעם או מבארי – יותר מסיום כל-כך אופטימי.
הלוואי והיו לנו עוד כמה עליקמא.

עליקמא 12

עליקמא 13

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, ספרי ילדים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על עליקמא שלי חזר הביתה ||| וגם הפיל, הברווז והחתול – באו הביתה עם רדת היום, וכל הנסיעה נגמרה בשלום

  1. הלל הגיב:

    אני חושב שראיתי את ברווז זה בפינת החי של גברעם (אבל יכול להיות שאני טועה)

  2. עמוס צוק הגיב:

    גם אצלי עליקמא היה מדורג גבוה גבוה, חשבתי שגם נכדתי הראשונה צריכה להכירו. חיפשתי וחיפשתי ומצאתי עותק חדש בחנות , ובשמחה הבאתי לה את הספר. לאכזבתי הגדולה היא דיפדפה בו מעט , לא הגיעה עד לאמצע הספר ונטשה אותו כליל. אולי בגלל שהדפים הינם דקים ולא עוברים בקלות, אולי בגלל שאף פעם לא היתה בגברעם אןלי סתם הבדלי דורות וטעמים , רשימתך בהחלט החזירה לי את הצבע לפנים.
    עמוס , מקוראיך ברוסיה הרחוקה

    • igalz הגיב:

      עמוסי, איך הגעת לרוסיה הרחוקה?
      והאם יש לרוסים עליקמא משלהם? אולי מלינקי איליוקמצ׳יק? תברר ותספר לנו?

  3. סמדר הגיב:

    החדשות הכי טובות ששמעתי הבוקר!
    כבר הייתי במצברוח של "איבדנו כל אשר יקר היה ולא ישוב עוד לעולם" – והנה הוא שב הביתה בכל זאת! השבח לעליית הגג המעתירה שלכם…
    ויחד עמו חזרו בשלום גם חתולבָּא, בַּרְוָזֶה ופילון, כל החבריא ממשפחת בָּאוּרֵיקָם (כך זה נשמע לי בילדות, כשעוד לא ידעתי לקרוא בעצמי).
    ועוד הגדלת והוספת אליהם גם את אמא-סמבינה-מחרסינה-מהמטבח-של-סבתא-ח' – לינק מתבקש ומובן מאליו במשפחת ז'… – לא צריכה יותר מזה.
    הפי אנד, save.
    share…

    הלאה התקינות הפוליטית…!

    "אם כך למה לא להתלונן שעליקמא "עוזר קצת לאמא" למה רק "קצת" ולמה רק "לאמא", ומה עם אבא?" – במשפט הזה פשוט פרצתי בצחוק רם והשפרצתי את הקפה על המסך, טוב שאפ'חד לא ראה.

    • igalz הגיב:

      מסתבר שהלל ראה את הבַּרְוָזֶה בגברעם. אולי הוא יביא צילום שלו. ואת חתולבָּא יש לו בבית.

  4. אסתי הגיב:

    לא הכרתי את הספר בכלל. נשמע מסקרן. אני אחפש אותו בסטימצקי

    • igalz הגיב:

      זה היה ספר קלאסי פעם. הגירסה שיש עכשיו היא בוודאי גירסת ה"פוליטיקלי קורקט" המתוקנת. אבל עדיין שווה…

  5. הטרחנות של הפוליטקלי קורקטיות היא עניין איום ונורא. בדיוק קראתי במקביל לפוסט שלך (אני קוראת פוסטים במקביל. הפרעת קשב כזאת) את הפוסט האולטרא טרחני הזה: https://vandersister.wordpress.com/2013/01/30/shutu/ שעניינו בפרסומת חביבה ומשעשעת שמקפיצה איזה מנגנון אוטומטי אצל אנשים מסוימים. מי שחושב ש"כושון" היא מילת גנאי, הוא כנראה גזען מודחק בעצמו.
    מחזיק העפרון של סבתא שלך נראה כמו הפסלונים תוצרת סין שמוכרים היום בחנויות הכל לדולר, אתה בטוח שסבתא שלך לא באה מהעתיד?
    ולסיום- מה שבאמת חשוב- טוב שמצאת את עליקמא. הוא מקסים מקסים והאיורים מופלאים. זה נדמה לי או שכבר לא מאיירים ספרי ילדים במגזרות נייר? (אני לא חזקה בספרות ילדים עכשוית)

    • igalz הגיב:

      נכון מאד, היום זה לא פוליטקלי קורקט להיות פוליטיקלי קורקט. עליקמא באמת ילד מקסים מאד, כבר ציינתי שהוא היה איתי בכיתה והיה נחמד מאד.
      היום ראיתי שעושים קולאז'ים מכל מיני בדים וחוטים. מגזרות נייר זה כל-כך "פיפטיז" של המאה (והאלף) הקודמים.

  6. אביבית הגיב:

    גם אני חושבת ש'כושי' זו לא מילת גנאי. סתם ניסו למצוא מקבילה ל'ניגר' האמריקאי ונטפלו למילה יפה וסימפטית.
    מה זו גזענות לדעתי? מודעה של 'טרה' שכתובה בכל המילים המכובסות ומחפשת עובדים לרצפת הייצור. ובתמונה- עובד שחור (או כושי אם תרצו).

    • igalz הגיב:

      לא ראיתי את המודעה של טרה, אבל עובדים דרושים בכל הצבעים. רצפת הייצור זו גם עבודה מכובדת.

  7. ארנון אבני הגיב:

    החיתול ששמה לי האחות בבית האבות כבר רטוב מהצפת פתע של נוסטלגיה שאיננה בת כיבוש

  8. הדס הגיב:

    לא זוכרת איך הגיע לידי, אבל גם לי יש את הספר הקסום הזה. חיפשתי את הספרים הנוספים שמופיעים בגב הספר בתקווה לעוד עברית של פעם. לא מצאתי. בכל מקרה את הספר הקראתי מספר פעמים לילדיי כשהיו בגילאי 2-3 וההתלהבות שלי לשמחתי דבקה גם בהם.

  9. גם אנחנו גדלנו על הספר הזה, אהבנו אותו מאד וידענו את כולו בעל פה וכך גם ילדיי. אצלנו ההסבר פשוט: סבי ז"ל הוא אחיו של שלמה כהן. אוסיף עליו כמה פרטים: שלמה היה צייר מוכשר מאד שהציג בכמה תערוכות ואף יצא ספר עם צילומים של כמה מיצירותיו. בנוסף לכך, הוא היה איש מודיעין ועסק בפעילות עלומה ברחבי העולם, בארצות ערב אחדות הציג עצמו כצייר צרפתי…

  10. שולמית שיליאן גלעד הגיב:

    בזמנו השאלתי את הספר וכמובן שהוא לא הוחזר.כיום כשיש לי נכדים אני מחפשת את הספר הזה ואת כובע קסמים של לאה גולדברג.
    עזרו לי למצוא אותו.לא בספריות אלא לרכוש אותם.
    תודה מראש

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s