פעם, לפני הרבה שנים, הכפר היה קטן מאד והיו בו מעט מאוד אנשים, כל כך מעט שבכל רגע נתון היו יכולים לעסוק רק בשאלה גדולה אחת. אנשים היו פוגשים אחד את השני (ולא היו הרבה חוץ משני אלה, ועוד כמה), אומרים שלום (במקרה הטוב) ושואלים שאלה אחת ליום. למשל: "יודעים כבר מי הביא אותו?", או "איך הוא הגיע מהכביש?".
ולא היה צריך הרבה יותר מזה. כיוון שהכול היה כל-כך קטן ומספר האנשים בכפר כל-כך מצומצם, ברור היה מאליו ש"הכביש" הוא צומת סעד, וכששאלו "מי הביא אותו?", היה ברור על מי מדברים, כי היה רק בן-אדם אחד שצריך היה להביא מהכביש באותו יום. היה עיתון אחד ("למרחב") שכולם קראו והיה רדיו אחד (ובהתחלה גם זה לא היה) ו"הרשת החברתית" הייתה ארוחת-בוקר.
החיים היו מאוד פשוטים ולא היה צריך לברר יותר מדי פרטים, לזכור הרבה שמות ולדעת שכל אחד מביא איתו עוד עולם ומלואו של אינפורמציה שצריך לזכור.
היום החיים נהיו מסובכים: הטלוויזיה מציפה אותנו במידע מרתק על המגעים הקואליציוניים ועל הסופה באמריקה והשלג דאשתקד (בבוסטון), על מיני מאכלים ותבשילים של מאסטרשפים ועל כוכבות-שנראו-במסיבה-כלשהי לבושות-בשמלה-יוצאת-דופן או מתנשקות-עם-מישהו-מעניין. ומעל כל זה – האינטרנט והאייפון, עם האימייל והפייסבוק והאינסטגרם האלה, שמביאים כל שנייה וכל דקה וכל יום כל-כך הרבה יותר-מדי-אינפורמציה.
ולך תזכור את מה שא' כתבה בתגובה לצ', ואת התמונות שע' העלה ורצה-לייק-ולא-קיבל (אז, אמרו פשוט: "מי לא קיבל ורוצה עוד?", ביטוי מבית-הילדים שסותר את עצמו, אבל הוא כל-כך מדויק).
וכל זה מזכיר לי את האימרה החשובה מכולן שגילמה בתוכה את כל האמירות כולן: "יודעים כבר מי עשה את זה?". כשאמרו אותה זה היה כל-כך ברור שרק "דבר" אחד קרה באותו יום. וכולם דיברו על ה"דבר" הזה. זה היה יכול להיות ש"הטרקטור-פרגוסון" שקע ליד הפרדס, או ש"גנבו" ממתקים מהממתקיה (ואחר-כך מהכלבו), או שמישהו צייר על האסם סיסמא מגונה, או מישהו שבר את השטוּצר או עשה "אבטיח" בדפוס, או כל זוּטה אחרת עליה דיברו עשרים וארבע שעות, מארוחת-בוקר ועד ארוחת-ערב – עד שהתחלף היום ואיתו הגיעה הזוּטה הבאה.
השאלה הגדולה של סטיינברג ושלנו – ?WHO DID IT
Saul Steinberg, "The Inspector", Thames and Hudson, London 1973
חשבתי כל השנים שתופעה כזו אופיינית למקומות ישוב קטנים, כמו הכפר שלנו, כאלה שלא קורים בהם הרבה אירועים ביממה. והנה לפני כמה שנים גיליתי שדווקא סול סטיינברג (הצייר ואמן האיור הדגול, שבוודאי עוד יקבל פוסט מיוחד עם עבודות האיור הנפלאות שלו, שנמצאות אצלי בשלושה כרכים עבים על המדף) הניו-יורקרי כל-כך, שואל את אותה השאלה (באנגלית אומנם): "?Who did it", גירסה אמריקאית ל"יודעים כבר מי עשה את זה?" שלנו.
מסתבר שלמין האנושי יש תכונות משותפות, ולא משנה אם אתה חי בכפר קטן בנגב, או במטרופולין הגדול מכולם – השאלות הגדולות הן אותן שאלות.
ובאמת, אני שואל אתכם: "יודעים כבר מי עשה את זה?"
ואל תענו לי: "את מה?". אתם בטוח יודעים על מה אני מדבר.
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
טוב אז דבר ראשון, זה לא אני, דבר שני, זה לא היה בכוונה.
אם זה לא אתה, אז מי זה יכול להיות?
נדמה לי שהיה זה י"נ הררי שטען בספרו (ואל תשאל אותי איזה ספר, כי יש רק ספר אחד מדובר… וגו) שהרכילות היא מה שקידם אותנו כל כך, מדרגת קוף לדרגת אדם נבון. זתומרת – בהיותו רכלן-אקטיבי מסתכם מותר האדם מהבהמה, פחות או יותר.
המדיה מתחלפת מעת לעת, כרגע מדובר בניו-מדיה, אך אני מניחה שבאותו אופן, בימים קדומים יותר, הדיבור בין הכובסות ליד הנהר נחשב גם הוא לניו-מדיה דאז (לפני זה היו סתם המהומים חסרי פשר במערה, שלא מסרו אינפורמציה מספיק ברורה ולכן לא איפשרו שיתוף פעולה בקבוצות גדולות).
TMI* זה מה שקידם את השפה האנושית, אם כי אין להוציא מכלל אפשרות שזה גם מה שמסיג את המוח האנושי אחורה במידה מסוימת כל הזמן, וכך נשמר האיזון, שבגללו האדם מתעכב מלעבור את הנקודה הסינגולרית בה יהפוך לאדם-על, כל-כך חכם וכל-יכול, שהוא כבר לא יוכל להיחשב אנושי (דרוש מקור).
שורה תחתונה: (על פי מקורות זרים) הרכילות עושה לנו רק טוב, ולכן, מכאן יוצא שככל שהכפר קטן יותר והרכילות בו פעילה יותר – הוא גם מפותח יותר… מ.ש.ל.
*
Too Much Information, להבדיל מ-TMINEI,
Too Much Information Not Enough Intelligence
תמהני, האם גם ה"אדם-על" הזה ימשיך לשאול: "יודעים כבר מי עשה את זה?"
כרגיל אתה לא מדייק ובשביל זה אני פה. "יודעים כבר מי עשה את זה" משמש כמשפט פתיחה בדו-שיח הקיבוצי, ולעומתו "יודעים כבר מי הביא אותה מהכביש" בא כדי לסיים שיחה עוד לפני שהיא מתחילה! יודעים כבר מי הביא אותה מהכביש נועד כדי לבלבל את אותו חבר שאם לא תתקוף אותו בשאלה – אתה עלול להסתבך בשיחה ארוכה שאין לך צורך בה. יודעים כבר מי עשה את זה (או כמו שאומרים המהדרין " יודעים כבר מי עשה זה?") נועד כמו שאומרת המגיבה סמדר על מנת ללקט עוד בדל רכילות עסיסי. זאת תרומתי הצנועה לפוסט הזה ועל כך תודו לי מאוחר יותר.
בעקרון אתה צודק, ו"יפה שחברים מגיבים". אבל למעשה אתה טועה בגדול בפרשנות שלך!
אבל זה מובן, כי ממתי "הביצה מלמדת את התרנגולת?", הרי אתה עוד היית בלול, כשפה כבר לא היו תרנגולות. תשאל את א'.
מי עשה את זה לא חשוב , חשוב רק שהמשפט מוכיח שהמין הנשי הוא מעל לכל חשד.
אולי באמת היה יותר נכון להגיד כמו חברת כנסת חדשה אחת: "יודעות כבר מי עשתה את זו?"
כמו שנהוג לומר במקומותינו לאחרונה: מדויק.
ובכל זאת הצעה קטנה לסדר: לטעמי יש הבדל משמעותי בין השאלה של סטיינברג ("מ-י עשה את זה") שבמהותה מחפשת את המידע הרלוונטי, לבין השאלה הקיבוצניקית-לעילא "י-ו-ד-ע-י-ם כ-ב-ר מי עשה את זה?" שמתמקדת, כמו שהציעה סמדר (אהלן), באיכות התפקוד של מערכת המידע הבלתי-פורמלי (בקיצור: הרכילות).
כלומר – השאלה היא לא רק מי (שרף את מגשי העוף ביום ששי / דפק את סובארו 88 / וכדומה) אלא איך יתכן שהמידע הקריטי הזה עדיין לא הופץ מבסיס המודיעין שבמחסן הבגדים לכלל חברי המשק…
,
יתכן ואתם צודקים, לי נראה שהדגש היותר חשוב בביטוי הזה הוא ה״את זה״. המרמז שלכולם ברור על מה מדובר, כי יש רק דבר אחד בכל יום נתון. אבל זהו ביטוי כל כך משמעותי, שכנראה ייתכנו פרשנויות רבות, וכל המרבה לפרש ולבאר – הרי זה משובח.
איך הצלחת לעלות את הפוסט הזה בדיוק ביום של צו איסור פרסום וכו'?
את רואה. הבלוג הזה שומר על רלוונטיות ואקטואליות המחוברות לכל אירוע חשוב בארצנו. יש לנו יכולות ניבוי של מאורעות עוד לפני שחשבו עליהן ואנחנו תמיד יודעים ״מי עשה את זה״. אבל מה זה ה״זה״ – אין לנו שום מושג.