כבר מזמן רציתי לכתוב על "כלניות בבארי", אבל לא מצאתי את הזווית הייחודית והאישית דרכה אוכל לתרום לשיח הציבורי בנושא. גם לא מצאתי שום דבר מעניין או חדש להגיד על "האדום-האדום" הזה (אפילו הביטוי הזה הוא קלישאה אדמדמה וישנה). הרי כל מה שאכתוב, או אציג בתמונות, יחוויר לעומת השפע הבלתי אפשרי הזה (שכבר מזמן הוא אפשרי בהחלט) של התופעה.
והנה היום, בעקבות סופשבוע עתיר כלניות ומכוניות ומבקרים (עוד קלישאה נוספת, שחוקה כדרך לשוקדה ונחאביר) הבנתי מה אני צריך לעשות. לרגע קטן אפתח כאן ביער בארי את "גוגל-סניף-הנגב-המערבי" ואביא דברים ותמונות בשם אומרם. טוב, כמובן שאי אפשר להכיל את הכל – אביא רק את הדף הראשון העולה בתוכנת החיפוש האמריקאית ש"הכלניות-של-בארי" מעניינות אותה לא יותר, וגם לא פחות מ"המטאור-בהרי-אורל", מ"השלג-דאשתקד-בבוסטון" ומ"החתולים-בבית-של-השכן".
ואלה הממצאים הוויזואליים:
כלניות בארי בגוגל (מראה חלקי מאד, פברואר 2013)
כלניות בשוקדה (צולם ב-2013, אבל אותו דבר זה נראה ב-2012 וב-2003)
כלניות ומכוניות בנחל סחף ביער בארי (צולם ב-2013, מדהיםםם!!!!! אין דברים כאלה, כלומר יש!!!!!!)
וכיוון שכבר התחלנו וסיפרנו וסיפרנו, אשים עצמי גם כ"פייסבוק-של-סטטוסים" או כ"מנוע-אסמסים-שחוזר-על-עצמו", או פשוט "אעשה-אוזני-כאפרכסת" ואביא עוד כמה קטעים שנרשמו בעקבות שיטוט בפייסבוק ובכלניות-של-הדרום, אחרי שגם אנחנו "היינו בכלניות של שוקדה":
"בוא, בוא, בוא לכאן, צלם אותנו על רקע השדה הזה!! ותוריד את המכסה!!!"
"אגמי, תסתכלי על אמא! רונן, תסדר לה את הכובע שייראו לה את העיניים!!!"
"הבאתם את המיץ-תפוזים מהאוטו? איפה הבמבה של ליהי?!"
"דורוני, תוציא את המחצלת מהבגאז'!!"
"יווווּ, כמה הרבה מכוניות!!! קשה להאמין שזה בנגב!!!"
"בצפון בכלל יורד גשם, שעה עמדנו בפקק!!"
"מדהיםםם!!!, שנה שעברה היה הרבה פחות!!!"
"מקסיםםם! שנה שעברה היה פי אלף יותר!!!"
"שרוני, אל תלכי לשם, את יכולה ליפול…. נפלה, אופיר תלך תרים אותה, אתה לא רואה שהיא בוכה..!"
"אברהם, אל תלך לשם! כי יבוא זאב, יאכל אותך הםםם"
"אמא, מתי כבר חוזרים???"
"תסתכל, יובלי, יום אחד כל זה יהיה שלך ותבוא לפה עם הג'יפ או הטרקטורון!!"
"הם מוכרחים לעבור כאן עם הטרקטורונים שלהם ולהרוס הכל?!"
"איזו תמונה מהממממת?!"
"מדהימממה אאחת, איפו מצאתם כאלה מקומות??!"
"יודעים כבר מי עשה את זה?!"
"זה כלום! בשוקדה/רוחמה/רעים/בארי הרבה יותר יפה, אתם מוכרחים לנסוע לשם!!"
"שחר, תוריד לה ת'מעיל, אתה לא רואה שחם לה?"
"שחר, תשימי לה כובע, כבר קר פה נורא???!!"
"ווואווו, כמה אדום!!! אין דברים כאלה!!"
"זה הכל? קצת אדום?! הייתם צריכים לראות מה זה בגאורגיה/איסלנד/במאוריטניה!!!"
"מי לא קיבל ורוצה עוד??!"
זהו. זה היה רק מידגם מייצג. שובו אלינו ל"דרום אדום" בסופשבוע האחרון של פברואר, או אפילו ל"צהוב בנגב" בתחילת אוגוסט. לא תאמינו מה תראו. אנחנו כאן! מחכים לכם.
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
מדהיםםםם!!!!מקסים!!!!!!לאאיןדבריםכאלה!!!!!!איפהמצאתכאלהמקומות????!!!!!
טוב, השתכנעתי. הרי מיליארד חיפושים בגוגל אימג'ס אינם יכולים לטעות.
חייבת רדת לדרום ולדגום הכצעקתם והכאדמומיותן. אבל נראה לי שאתאפק ואחכה לסופ"ש, כדי לא להיות לבד עם זה…
אהבתי (LIKE) את התמונות האותנטיות משטחי הכינוס וההיערכות, ובמיוחד את השידור החי מטריטוריות השיתופים (SHARE).
סמיילי.
כל ההקלטות והדמויות מהשטח אותנטיות ודמיוניות ומובאות מדמיונו הפורה של המחבר. המציג אינו כלנית. הוא בכלל זומזומית.
רפובליקת כלניות
לא רק. גם ממלכת-החרציות וקרית-סביוני-בארי, עם נגיעות של שכונת-העיריות.
כאחד שחקר את כל נושא הכלניות ומחזיק מעצמו כמבין (לא ברמה של ר' חרובי – אבל מבין) ברצוני לומר רק זאת – ראית כלנית אחת – ראית את כולם!