מכונת הזמן ||| על עתידו של המין האנושי בסרט בלתי נשכח מ-1960

הסקרנות האנושית מביאה בכל דור פנינה של תחזית על העתיד הצפוי לאדם. היום אלה נביאי-הבנייה-מחדש של המין האנושי, כמו ריי קורצווייל עם ה"סינגולריות" שלו ויובל נוח הררי עם "אדם-העל" שלו, שכבר הזכרתי  בבלוג זה. עיקר תחומי העניין, של הבלוג הם, כידוע – העבר והעתיד (ואת ההווה הוא משאיר ליתר 61,441,781 הבלוגים ברשימה של וורדפרס), לכן אספר הפעם על סרט עתידני נהדר מהעבר הרחוק (1960!).

time_macine60  Time Machine
כרזת הסרט "The Time Machine" (מימין) והמכונה-קלנועית של רוד טיילור מתוך הסרט (משמאל)

זהו סרט שראיתי בשנות השישים של המאה הקודמת (הרי תמיד אצלי הכל קורה במאה הקודמת) שלא אשכח גם אם אגיע (בעזרת שידרוגים עתידניים) למאה ה-22.
הסרט הזה הוא "מכונת הזמן" (The Time Machine). הכוונה לא לסרטי "בחזרה לעתיד" ה"חדשים" והמשעשעים ולא לגירסה הפחות חשובה של "מכונת הזמן" מ-2002, אלא לסרט שביים ב-1960 ג'ורג פאל, על פי סיפור עתידני של ה. ג'. וולס מ-1895.
זהו סיפור על עתיד המין האנושי, נושא שבכל תקופה אהבו לעסוק בו, אבל משום מה, מכל סרטי העתיד – "מכונת הזמן" זכור לי, עם רוב פרטיו, טוב מכולם.

timemachine Rod Tailor
רוד טיילור ומכונת הזמן המצחיקה (אבל מאד יעילה כפי שהסתבר) מ-1960

העלילה מספרת על פרופסור אנגלי בשנת 1900 (רוד טיילור האוסטרלי השרמנטי, ה"חתיך" במושגים של שנות ה-60) המתערב עם חבריו ה"פרופסורים" הבריטיים שיוכל לבנות מכונת-זמן שתיקח אותו אל העתיד. אחרי ויכוחים סוערים – ומנומסים, כראוי לאנגלים – הוא באמת מקיים את ההתערבות ונוסע לעתיד, רכוב על מכונה שנראית כמו הכלאה של כיסא נדנדה עם קלנועית.


הטריילר של מכונת הזמן שייקח אתכם לשנת 802,701 בגירסת 1960


ועוד טריילר, אולי יותר יפה אפילו: עם רוד טיילור השרמנטי ואיווט מימיו הנהדרת

הוא עושה כל מיני עצירות בזמן עד שהוא מגיע לשנת 802,701 ואז העניינים מתחילים להיות מעניינים באמת. המין האנושי, על פי הסרט, נחלק לשני חלקים (גזעים?) מנוגדים לגמרי במאפייניהם: המורלוקים השוכנים במערות באדמה, במה שנראה כמו מרתפי השאול ונראים כמו ניאנדרתליים (בלי להעליב), הם אוכלי אדם אכזריים הנוהמים כחיות-טרף ומתנהגים כחיות-אדם.
ובקוטב השני ישנם האילויים – בלונדיניים יפהפיים אפתיים ואטומי-מבט, החיים על פני הקרקע במין "גן-עדן של שוטים" חסר כל עניין, ואין להם שום רצונות משל עצמם.

1803311-morlock1_super
המורלוקים מ"מכונת הזמן" 1960: גלגול עתידני אפשרי של האדם החושב?

tm_1073 The-Time-Machine-Eloiהאילואיים יפי התואר והאפתיים אוכלים ב"חדר אוכל" באדישות שקטה הצופנת סודות בלתי ברורים

אחת הסצינות הזכורות לי ביותר היא הקטע החוזר על עצמו ברוטינה קבועה, בו הבלונדיניים האלה שומעים, בשעה מסוימת ביום, צלצול הקורא להם להתכנס למין היכל ענקי עשוי אבן שקירותיו מתנשאים לגובה עשרות מטרים ושעריו העצומים נפתחים לרגע בעת הצלצול. אז נכנסת שיירת הבלונדיניים אטומי-המבט פנימה. וכשהדלתות הענקיות נסגרות, אלה שלא הספיקו להיכנס סובבים על עקביהם באדישות וחוזרים לעיסוקיהם (או יותר נכון – לאי-עיסוקיהם). האילואיים שנכנסו פנימה להיכל הופכים לטרף בשיניהם החדות של המורלוקים האכזריים והרוטינה הזאת חוזרת כך מדי יום.

רוד טיילור נלחם במורלוקים ומציל את איווט מימיו ואת המין האנושי על פי ספר מ-1895

זה נראה לי תמיד, מבחינת בימוי הסצינה, דומה מאד לתנועה הבלתי-רצונית המשתלטת על הכפר שלנו שלוש פעמים ביום, וכשהיא מופיעה – זורמים כולנו, אנשי הכפר (בלונדיניים ופחות בלונדיניים) לתוך מבנה ענק, הדומה באופן מוזר למבנה של המורלוקים, דלתות המבנה שלנו נפתחות באופן אוטומטי, ממש כמו בסרט, ועל השולחנות מוגשת ארוחת צהריים (או בוקר, או ערב).
כמובן שההשוואה מופרכת לחלוטין. אנחנו לא אפתיים (וגם לא כל-כך בלונדיניים יפהפיים) ובחדר-אוכל לא מחכים שום מורלוקים. אבל ככה זה נראה לי. זה כוחו של דימוי ישן, שלא עוזב אותך גם כשהעובדות מצביעות על כך שאולי אנחנו בכלל המורלוקים (לפעמים) בסיפור הזה.

tm_morlocksphinx
מבנה "חדר האוכל" של המורלוקים והאילואים הצועדים אל סופם דרך דלתותיו ("מכונת הזמן", 1960)

HadarOchel_1985
מבנה "חדרוכל החדש", 1985 – אין שום קשר בין המבנים

רוד טיילור בחדר-אוכל של האילואיים, מנסה להבין לאן התגלגל המין האנושי בשנת 802,701

לאילואיים היפים והאדישים (שהם, בהרבה מובנים, דימוי למין האנושי של ימינו) יש בארכיונים שלהם מיני דיסקיות אבן (חזון עתידני שצפה בסוף המאה ה-19 את הקלטות, הדיסקים ואת גוגל) או משהו דומה, עליהם מוקלטת כל ההיסטוריה של המין האנושי, עד מצב האדישות הכרונית אליה הוא הגיע. אבל הם "שכחו מה זה להיות אנושי" וכל עולמם מתמצה ב"להעביר את הזמן" בנעימים-חסרי-מודעות (אולי עוד נבואת זעם, שאין לה שום קשר לימינו).

Eloi

כמובן שהדמות הכי חשובה בסרט היא איווט מימיו ! היא הייתה שחקנית הוליוודית שמוצאו של אביה מצרפת, ומכאן שמה, המתקשר בזיכרון עם בריג'יט ברדו, הכוכבת הצרפתייה הגדולה מכולן.
ואיווט שלנו (בלי שום קשר לאיווט ההוא), נסיכת-ילדותנו-הבלונדינית-הענוגה, מגלמת בסרט את ווינה. בת השבט האילואי האפתי, שהייתה כל כך אצילית ויפה עד שרוד טיילור מתאהב בה עד קצה תסרוקתו המסודרת (ביחד עם כל ילדי הנגב שצפו בסרט). הוא מציל אותה מציפורני המורלוקים… ואת הסוף לא אגלה לכם (ואני גם לא בדיוק זוכר). הבאתי לכם כאן באדיבות יוטיוב פרקים נבחרים ועכשיו רוצו לראות את המקור, אפשר בטח למצוא אותו ברשת של ההווה.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספרים, סרטים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על מכונת הזמן ||| על עתידו של המין האנושי בסרט בלתי נשכח מ-1960

  1. סמדר הגיב:

    בלתי נשכח! אחת החוויות המעצבות של הילדות (לפחות כמו ג'ורג' צ'קיריס, יודה-לוי-לעניים-אמריקאים, ברנרדו-אח-של-מריה-חבר-של-אניטה ב-West Side Story > הפוסט הבא?)…

    מכונת הזמן החדשנית-מיושנת הזו הפעילה אז את הדמיון, ומאוחר יותר – גם את המחשבה. במיוחד נשמר גם לי בזיכרון הדימוי הבלתי-נשכח והבלתי-נמנע של האילויים היפים והאדישים, המותנים פבלובית לעלות בכל הדרכים המובילות לחדרוכל, בדיוק כשהשעון מצלצל 12:00.
    בתור ילדה, המורלוקים המרושעים והמכוערים האלה הפחידו אותי נורא, וזה נראה לי גורל אכזר מאוד להיות ארוחת הצהריים שלהם.
    בתור בוגרת, מפחיד אותי לא פחות מה נהיה-יהיה מהמין האנושי (ע"פ תחזיתו של ה"ג וולס): אוסף של בובות ברבי-וקן דקות ובלונדיניות, חסרות כל ייחוד או רצון משלהן, החיות בגן עדן של שוטים (ועקרבים) מנוון ומקהה רגש, בלי שום רוד-טיילור-דמוי-מיכאל-ג' אחד לרפואה – שיבוא להצילם/נו.
    מפחיד מאוד…

  2. צחי דבורי הגיב:

    אם לא יהיה שקט – לא יהיה סרט!

  3. me הגיב:

    פספסת את הפואנטה! דילגת על העצירות שלו במסע, אבל באחת מהן הוא רואה שואה גרעינית ב-1966 שקריטית להמשך הסיפור… האנשים שיצאו מהמקלט בסופה הפכו לאילויים ואלו שנשארו בתוך האדמה הפכו למורלוקים. ה"צלצול" לא מדמה את הפסקת הצהריים אלא את האופן בו אנחנו מתוכנתים לרדת למקלט בכל פעם שנשמעת אזעקה. אקטואלי מאד לימינו.

  4. igalz הגיב:

    יכול להיות שיש יותר מפואנטה אחת בסרט המרתק הזה. עברו כמה שנים מאז שראיתי אותו. ובכל מקרה זו הייתה רשימה עם זווית אישית של צפייה בסרט. ועדיין לא הסברת למה דווקא האילויים הפכו ליפים-ואפתיים, והמורלוקים לאוכלי-אדם. על העצירות בזמן – דווקא כתבתי בקצרה, אבל הכי חשובה היא איווט מימיו היפה, אלילת נעורינו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s