חיים בסרט ||| על הסרטים שהיו: מסע בין כוכבים מהוליווד עד חדר-אוכל-הישן

הפוסט הקודם על הסרט "מכונת הזמן" וטקס חלוקת פרסי האוסקר המתקרב מחזירים את גלגל הזכרונות הקולנועיים שלנו אחורה. הם מחזירים אותנו למכונת ההסרטה הישנה שהייתה משמשת להקרנת סרטים בשנות החמישים והשישים. בתקופה ההיא היה סרט הקולנוע מורכב משלושה-ארבעה גלגלי מתכת שעליהם סרט צלולויד של 16 מ"מ. גלגלי הסרט היו מגיעים אל הכפר באוטובוס 374 של אגד, בתוך קופסה ריבועית עם רצועות חיזוק ואבזמים, היישר ממחלקת-הקולנוע-של-ההסתדרות ששכנה ברחוב שינקין בתל-אביב.

מדי שבוע, ביום שלישי בערב, נערכה בחדר-אוכל-הישן ההקרנה לכל אנשי הכפר. ואיזו הצגה זו הייתה! הרבה גיבורים היו בסרט הזה והראשון שבהם: "המסריט". זה היה בדרך כלל "בחור" חזק (אז עוד כולם בכפר היו "בחורים" ו"בחורות" חזקים ובריאים, חוץ מכמה "הורים", שהיו "ההורים-של-הבחורים", אנשים שגילם היה יותר מחמישים אפילו!). לבחור-המסריט היו יכולות טכניות מסוימות שהיו נדרשות כדי להרכיב את סלילי הסרט על גלגלי המכונה, להעביר אותן בכל המסלול המפותל שלה ולצעוק מייד עם כיבוי האור (כפי שזכר צ' בתגובתו הבלתי-נשכחת לפוסט הקודם): "אם לא יהיה שקט, לא יהיה סרט!".

מכונת הסרטה נוסטלגיה בארי מכונת תרגום
מכונת ההסרטה של שנות השישים ומכונת התרגום (מאוסף הנוסטלגיה של בארי)

"המסריט" הפעיל את המכונה, נשמע טרטור מונוטוני, ואז היה מצטרף אליו "המתרגם". זה היה אמנם תפקיד משני בסרט, עם גוון קומי – אבל חשיבותו לא הוטלה לרגע בספק. הוא היה מסובב את פס התרגום שנכתב בכתב-ידם של המתרגמים המיומנים של המחלקה לקולנוע על סרט צלולויד רחב והופעל באמצעות "מכונת התרגום". לצורך התפקיד נדרשה שליטה מסוימת בשפה האנגלית ואינטואיציה טובה לשפות נוספות כמו: צרפתית, איטלקית ואולי גם ספרדית (בשביל סרטי חוזליטו).

סופיה לורן קלאודיה קרדינלה Marcello_Mastroianniכוכבים אירופאיים הוליוודיים שביקרו בכפר: סופיה לורן, קלאודיה קרדינלה ומארצ'לו מאסטרויאני

תפקיד המתרגם היה לנסות לסנכרן בין התפתחות העלילה על המסך הגדול ובין רצועת התרגום שהוקרנה בצד. עקב הקצב הלא-אחיד של התפתחות העלילה, לא תמיד הוא יכול היה לעמוד במשימה ו"הקהל" היה נוהג להאיץ בו: "זה כבר היה, תעביר,תעביר!" או "מה אתה רץ? על זה עוד לא דיברו!" וכך הסרט היה מתקדם מגלגל לגלגל, עם הפסקות והאצות-פתאום, כשהמסריט והמתרגם מנסים בכל כוחם להדביק את קצב העלילה.
"הקהל" היה בדרך כלל "הבחורים" ו"הבחורות". זה היה הבידור השבועי היחיד שמקורותיו היו מחוץ לכפר המבודד ואף אחד לא רצה להחמיץ את הופעתם בכפר של מרילין מונרו, קלאודיה קרדינלה, סופיה לורן או מרצ'לו מסטרויאני וסטיב מקווין. ובוודאי שלא את ביקורה הנדיר של בריז'יט בארדו.

ובעיקר מי שלא רצה להחמיץ את ההופעה היו "הילדים", כלומר אנחנו. מייד עם כיבוי אורות הקולנוע של האולם בחדר-אוכל-הישן, כש"המסריט" צעק בפעם הראשונה: "אם לא יהיה שקט, לא יהיה סרט!", היינו מתאספים מאחורי החלון הגדול המערבי של חדר-אוכל, מסתכלים על המסך הגדול שהיה משתלשל מחריץ מיוחד בתקרה וצופים בסרט מהכיוון ההפוך שלו. ובעיקר אהבנו את הסרטים שהיו מוגדרים "למבוגרים בלבד!", שם אפשר היה לפעמים לראות "בחורות" הוליוודיות שהיו אפילו יותר יפות מ"הבחורות" שאפשר היה לראות דרך חורי ההצצה במקלחת הציבורית.
העלילה הייתה פחות חשובה ואת "התרגום" קשה היה לקרוא בכתב ראי. בשלב מסוים היה יוצא "הורה" תורן ומגרש את "הילדים" מגן-העדן-האסור של הוליווד וחדר-אוכל-הישן – לבית-הילדים.

חדר אוכל הישן בארי steve-mcqueen Brigitte-Bardot
החלון המערבי של חדר-אוכל-הישן דרכו ראינו את סטיב מקווין ובריג'יט ברדו

לכאורה אין דבר יותר מנוגד ושונה מהוליווד הזוהרת ושופעת הכוכבים מאשר הכפר הקטן בדרום, בו הכוכב היחידי המנצנץ בלילה הוא כוכב הצפון, אבל בביקורי ההיסטורי בהוליווד בשנות ה-90 לא התרשמתי במיוחד מ"עיר הסרטים" הנוצצת. אפילו המדרכות המפורסמות עם ציורי הכוכבים ושמות שחקני הקולנוע הגדולים, לא נראו לי שונות בהרבה ממדרכות הכפר, עם סימוני הנערים שהשתתפו ביציקתן. מה כבר ההבדל בין לעמוד ולהצטלם ליד הכוכב של ג'ון ווין (1907-1979) לצילום ליד המדרכה של כיתת "דרור" 1966?

john_wayne star john_wayne התיאטרון הסיני הוליווד
ג'ון וויין והכוכב שלו על מדרכות הוליווד ליד "התיאטרון הסיני" בהוליווד: בדיוק כמו בית-העם שלנו

וממבט מבחוץ (משום מה לא קיבלתי הזמנה לטקס עצמו) על אולם ה"תיאטרון הסיני", בו נערכו פעם טקסי האוסקר, הוא לא נראה לי הרבה יותר מרשים מ"בית העם" שלנו, אליו עברו הקרנות הסרטים בשנות ה-70, אחרי שנסתיימה בנייתו שארכה כמעט עשר שנים.

גולת הכותרת בהקרנות הסרטים בהיסטוריית הקולנוע המקומית היו ההקרנות הקיציות על הדשא. אז היה נמתח בד גדול, תפור מכמה סדינים ישנים, בין שני מוטות ברזל והקהל – שכלל באירועים כאלה, באופן חוקי, גם את הילדים – היה מתיישב על הדשא, רגע לפני שג'ולי אנדרוז הייתה מגיעה ופותחת בשיר "דו-רה-מי" וצלילי המוסיקה היו נשמעים בפול-ווליום מהדשא שלנו ועד הדשא-של-השכן בקיבוץ רעים.

אלה היו ימי הקולנוע שלנו, ימים אחרים, עם קולנוע אחר. כל הסרטים היו מגיעים אלינו באמצעות המחלקה ההיא לקולנוע ואחד האהובים ביותר היה, כמובן, טרזן עם ג'וני וייסמילר. ג'וני זה שהיה שחיין אולימפי בעברו לפני שהגיע לקיבוץ, גילם את "מלך הג'ונגל" עם שאגתו המפורסמת "אה-אה-אהה-אה –אהההה" שאותה ידענו לחקות בדיוק הוליוודי. הוא היה אוחז בחבל שהשתלשל מעצי הג'ונגל האפריקאי לוקח תנופה ויוצא מהמסך ישר אל "הקופיאדה" שהייתה מין בית עץ גדול על עצי האקליפטוס שליד גן "חצב". ולג'וני וייסמילר לא הייתה שום בעיה לעבור מן המסך ישר אל האקליפטוסים שלנו ולהשאיר אותנו על הדשא פעורי פה.

ואילו היו נותנים לוועדת התרבות שלנו לחלק את האוסקרים היו מקבלים אותו, יחד עם וייסמילר, גם היילי מילס ילדת הפלא מ"אבא מתארס" עם "הבה נתאחדה" (Let's Get Together), ואולי גם ג'ורג' צ'אקיריס ((ברנרדו)) – שאומנם זכה באוסקר המשנה גם בהוליווד – מ"סיפור הפרברים", שאותו בכלל ראינו בעיר בגלל מגבלות רוחב המסך שלא איפשרו להכניס את כל ה"כרישים" וה"סילונים" למסך המקומי.

ואולי גם ג'ודי גארלנד, המוקדמת יותר שהגיעה אלינו מעבר לאופק, ורוד טיילור ואיווט מימיו מהפוסט הקודם היו מקבלים אצלנו אוסקר, אחרי שביקרו אצלנו עם ה-Time Machine שלהם. הם נחתו על ה"דשא הגדול" עם מכונת הזמן ואחרי מלחמה ממושכת עם המורלוקים ועם הפדאיון מעזה, התיישבו איתנו לארוחת ערב שבסופה היו חייבים לחזור להוליווד ולהשאיר אותנו מאחורי החלון הגדול של חדר-אוכל-הישן מחכים ליום שלישי הבא ולסרט שיגיע באוטובוס 351 374 מתל-אביב דרך סעד.
הוליווד פתאום נראתה כל-כך רחוקה, עד שהגיע יום שלישי הבא והתסריט חזר על עצמו.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, קולנוע, שעשועים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על חיים בסרט ||| על הסרטים שהיו: מסע בין כוכבים מהוליווד עד חדר-אוכל-הישן

  1. סמדר הגיב:

    יא-אללה – איך אתה זוכר את הכל!
    לקחת אותי למסע בזמן, עם מכונת-זמן ברוחב פס של 16 מ"מ… ממש הרגשתי כמו ב[[סינימה פראדיסו]] שלנו – עם כל גיבורי ילדותנו, ההוליוודיים כמו גם הבחורים המקומיים, כוכבים זוהרים לא פחות, בעינינו הצעירות.
    אני לא זוכרת את סצנת התרגום-שלא-בגוף-הסרט שתיארת פה (איך צחקתי), כנראה עוד הייתי בפעוטון ניצנים. הצטרפתי רק ב"כתוביות: קיבוץ אלרום", המפתיע כשלעצמו… אך כן זכור לי קטע שחזר על עצמו כל פעם, זה היה בשלב יותר מאוחר, כאשר כבר הגיע הסינימסקופ לכפר: המסריט היה מתחיל להסריט, ושניה אחרי ה"אם לא יהיה שקט" המסורתי הוא היה צריך להחליף את העדשה לעדשה רחבה, או משו כזה. נוצר רגע של אי-בהירות, שגרר מיד צעקה אחידה וקולנית מהקהל "שטאאאש!!!" (שזה "מטושטש!!!", בשפת הילידים), עוד פיין-טיונינג נוסף של גיבור התרבות אשר על גלגלי הצלולויד מאחור, ואז – אנחת רווחה כללית נשמעת ברחבי האולם המאולתר ו… עוזבים מאחור את נוף בתרונות הנגב המשמים, וכבר אנחנו באפרים האוסטריים הירוקים בסובב-זלצבורג, רצים-שרים ומנופפים בסינר, יחד עם ג'ולי אנדרוז-פון-טראמפ.

    ומאחורי החלון הגדול של חדרוכל הצצנו לראשונה לסרט "למבוגרים" (בלבד?!) זה היה הסרט [[פאני]], זכורני כאילו היה זה אתמול, עם לסלי קארון היפה במבטא צרפתי-סקסי-מתיילד, והראו בו דברים נורא גסים, אפילו נשיקה צרפתית ממשית (!), אבל-בחושך-לא-ראו-איך-שהסמקנו-וגם-הוא (לולילולילולילו)… טוב, זה קרה הרבה לפני שברפאלי, אלילתו של הדור-שלא-ידע-את-בריז'יט-בארדו – המציאה את הצרפתית מחדש עם איזה חננה בר-מזל ו-ורוד-לחיים, [[בעבור חופן דולרים]]…
    נו, נסחפתי. אבל ככה זה בסרטים. חיבס'ים* כולנו.

    תודה על ה[[מסע בין כוכבים]]. שוב עשית לי את הסופש.
    ____________
    *חיבס = חי בסרט (למדתי מהנוער המעודכן, שיודע רק את גלובוס-מקס, סינימה-סיטי ויס-פלאנט, ולא מבין מה כל ההתרגשות הזו. כולה סרט, מה את מתלהבת)

  2. הבחור הזעצער הגיב:

    יפה תארת את אותם ימים.
    בהם היה יום הסרט יום "קדוש" המשתק כמעט כל פעילות אחרת בישוב, עד שהיה צורך להקרין את הסרט יומיים בשבוע, אבל אנחנו הקפדנו, תמיד, ללכת להקרנה הראשונה (שמא מכונת ההקרנה תתקלקל חו"ח).
    באשר ל"תרגום בצד" היה קושי גדול לתאם בינו לבין הסרט יתכן בגלל שהאחראי על התירגום היה שקוע בעלילת הסרט עד שהיה צורך לצעוק – "תרגום…. תרגום….", ואז התרגום היה מתחיל לרוץ במהירות עד שלפתע הייתה מופיעה המלה "סוף" בפס התרגום וכולם ידעו שעוד רבע שעה הסרט מסתיים.
    וכל זה אבד כשיום אחד הופיע – "ירושלים-סגל-תל-אביב" בגוף הסרט… אבל זה כבר סרט אחר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s