אני פורים ||| קווים ונקודות לדמותו של המן מ"תוספתן", אחרי 31 שנה

פעם פורים היה יום אחד של "מסכות, רעשנים, שירים וריקודים". היום – אולי בגלל שקשה למצוא סיבות רבות לצחוק ולשמוח – נקלענו לפסטיבל ממושך של צחוק ותחפושות שתחילתו בשלהי ט"ו בשבט וסופו בערב פסח כמעט: תחילה פורים גני-ילדים, ואז פורים-משפחות, ואחר-כך פורים-נעורים ואז באה גולת הכותרת: פורים-ילדים עם עדלאידע ורק אחרי זה בא פורים-לגדולים ובסוף (או בהתחלה) פורים-קשישים. כמו שנאמר: "רבי פורים, רבי פורים אמור נא לי מדוע? מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע". ואם אפשר, אז למה לא שבע פעמים בשבוע כפול 365 ימים בשנה?
את התופעה המבורכת הזו אני רוצה לנצל, למרות שפורים הרשמי כבר חלף עבר לו, להצגה שניה של גיליון-פורים-חגיגי שימיו כימי קריאת המגילה בערך. ותחילה רקע היסטורי: המן היה רשע ידוע. ככה לימדו אותנו ואין טעם להתווכח על זה. בתוקף תפקידו כרשע הוא שימש לנו לפני 31 שנה בדיוק, בשנים שעסקנו בהוצאת המקומון "תוספתן" – שהיה כלי ביטוי פרוע-במושגים-של-אז – כדמות מובילה בגיליון הפרודי-סטירי-אנרכיסטי-היתולי-שטותניקי של פורים תשמ"ב 1982.

ההומור של אז, חלקו אולי עובד גם היום וחלקו (זה שלא עובד) יובא כאן בגדר ביבליוגרפיה לנושאים ה"תרבותיים" שבאותה תקופה העסיקו אותנו והיו חלק ממיצבור הדימויים הכללי.
אביא כאן (חוץ מחריג אחד בסוף) רק קטעים שאני הייתי שותף לכתיבתם, מכיוון שלא ביקשתי את רשות העורכים הראשיים של הביטאון, שזכה בזמנו (בהיעדר תחרות עיתונאית של ממש) לרייטינג מטורף (אפילו יותר מהבלוג הזה).
גיליון פורים הזה של "תוספתן" נבנה כרצף של הביוגרפיה המדומיינת של "המן הרשע" – מילדוּת לבגרות ומנעורים לחיילוּת ושליחוּת ועד למותו הבלתי-נמנע כמתחייב מסיפור המגילה. לצורך סיפור זה הוא הפך מ"צורר" מרושע לבן-כפר-סימפטי והולך-בתלם. המסתייגים מגישה מתירנית זו של פרשנות המגילה – יכולים לדלג ולחזור לפוסט הבא שיעסוק בנושאים חשובים יותר (כמו כלניות או דובים).

שער הגיליון: דמותו של המן כצורר ארצישראלי מצוי על שלל סמליו ואותותיו, צולמה על ידי צלם המערכת כשהדוגמן הוא ר' בן הכפר שהתנדב לשחק בתפקיד אופי כפוי טובה של הנבל מהמגילה.

תוספתן 7 1982

המן – ילדת: פרודיה על ספר השירים הנהדר של יהודה אטלס שהיה אז מאד פופולארי (ונשאר עד היום!): "והילד הזה הוא אני".

תוספתן - המן ילדות

המן – נערות: וריאציה על שירי מסכות החג, שהיו נהוגים בכפר, ובהן היה משלב המשורר-הידוע את שמות כל ילדי הכיתה החוגגת בשירה כפרית-ארצישראלית-ילידית.

תוספתן - המן נערות

דף מספר חדש: שיר נוסטלגי-של-פעם (נוסטלגיה בריבוע) על חוויות הילדות הקיבוצית, ברוח שירי הספר המצוין (שתוכלו לקרוא שוב בהזדמנות בקישור) "משק יגור טיוטה".

תוספתן - המן שיר

המן – חיילות: צחוק צבאי קצר הכולל סיכות ועיטורים ותמונת מחזור צבאית שאין בהם בדרך כלל שום דבר מצחיק (בהשראת שירותו הצבאי של המחבר).

תוספתן - המן חיילות

תוספתן - המן צבא

המן – כלולות: פזמון המתכתב עם שירי ופזמוני הקיבוץ (וכל הקיבוצים באשר הם). ז'אנר נפוץ מאוד בשנים הראשונות של התנועה, עם הומור "פנימי בהחלט".

תוספתן - המן נישואין

וגולת הכותרת – זרש בת 17: סינרומן מבוים – בהשראת סרטו הידוע של יצחק (צפל) ישורון – ומצולם עם שחקנים מקומיים. סיפור אהבתם של זרש והמן, עם הרבה משחקי מילים ואסוציאציות של אז. הפולקלור המקומי (שלא נבדק עד הסוף) מספר ששני השחקנים, מצעירי הכפר בשנות ה-80 שעד הצילומים לא ממש הכירו זה את זו, הפכו לזוג של ממש ואפילו נישאו כמה שנים לאחר צילום הסינרומן הזה (בדיוק כמו שקורה בהוליווד).

תוספתן - זרש בת 17 א

תוספתן - זרש בת 17 ב

זהו זה, נוח בשלום על משכבך, צורר יקר. אחרי שהחזרנו אותך לעוד סבב הופעות, אחרי 30 שנה.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, ספרי ילדים, צבא וביטחון, קולנוע, שעשועים, תמונות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אני פורים ||| קווים ונקודות לדמותו של המן מ"תוספתן", אחרי 31 שנה

  1. סמדר הגיב:

    נחנקתי (שוב) מצחוק (שמעו את זה באופן ספייס…?). התקף חוזר של אפנדציטיס – יש רופא באולם…?!
    מעולם לא זכה צורר יהודים רשע בהתייחסות כל כך מקיפה ורצינית, אמפתית ולא מתלהמת מהתקשורת. לתקשורת של היום – מגיא פינס ועד וואלה סלבס דרך כל המאקו'ז – יש עוד הרבה מה ללמוד, ויפה שעה אחת קודם, אפילו יום אחד אחרי פורים זה עוד לא מאוחר, העיקר שילמדו.
    אחרי שלושים שנה / שוב אינני ילד / תמו נעורי / שיבה זרקה במלך / רק את עודך עימי / איתך שוב אל עצמי / אני חוזר…
    נכון, אמנם שיבה זרקה במלך – אבל מלך הוא לעולם, ומונארך זה מינוי לכל החיים.
    המן מת, יחי תוספתן הישן!

  2. ארנון אבני הגיב:

    מצחיק, משעשע… יותר טוב מכל מיני מוספים סאטיריים רבי חשיבות עצמית.

    • igalz הגיב:

      תודה על המחמאה. זה היה רגע של סאטירה היסטורית. היום כבר אסור לצחוק אפילו על המן.

  3. שרי הגיב:

    אם נגלה,אחת ולתמיד,את האמת:אתה הוא הראשון להמציא את שירת ה-html.
    נחמת"פורתא"אני מוצאת מידי יום מחדש,וכבר "הולמים עורקי" הדם ברקתי כשכל שחר חדש אני משכימה "ללמד בינה ודעת." עד היום לא הבנתי מאיפה "המשורר הידוע" ממציא את שיריו.אבל היום סוף כל סוף הבנתי.ובעקר לא הבנתי מאיפה הוא ממציא את הקצרים שבהם :"גם אתה כשהלכת
    לנפשך באת אל באר
    ואמרת הזו בארי? אבל היום,כאמור הבנתי. הוא מעתיק ממך ! "עלי בארי סימי שירך"…
    וכל עיצובי הכריכות היפים העוטפים באהבה את הספרים של אותו "משורר ידוע",אינם אלא החתימה האמיתית על הכתוב בפנים,כשחותמת הכשרות של הבלוגר הידוע מסתתרת בצניעות -אך קיימת.ועוד איך קיימת.
    וזו עוד לא התגובה שהבטחתי לכתוב לכשאתפנה…בעצם זה רק נצנוץ של שחר לפני היום המטריד במקצת…
    שרי

  4. צחי דבורי הגיב:

    לא הבנתי מילה ממה ששרי אמרה אבל אני נאלץ להסכים

    • igalz הגיב:

      לפעמים יש דברים שהם עמוקים מיכולת ההבנה שלנו (ושלך).
      לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדֹּם (עמוס ה יג). (גילוי נאות: הציטוט בעזרת גוגל).

  5. אביבית הגיב:

    צ' צודק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s