מכתבים למערכת ||| יחסינו עם העיתונות העברית בשנים 1989-2013 חלק א'

עמוס שוקן כתב לנו מכתב במייל. הוא מציע לנו לקבל את שירותי "הארץ" באינטרנט תמורת תשלום הוגן ואטרקטיבי. הוא פונה ללב קוראיו הנאמנים ומאמין שיהיה טוב.

מכתב מעמוס שוקן

הארץ דיגיטלי

אנחנו קוראי עיתונים מילדות – מ"למרחב" ו"דבר" ההיסטוריים ועד ל"חדשות" פלוס "העיר" המקורי ועד ל"מעריב" ו"הארץ" (סיקור מקיף בקרוב – במהדורה האינטרנטית של הבלוג הזה!) – אבל לפני שנתיים הבנו לאן העולם הולך וביטלנו את המנוי היומי על "הארץ". נשארנו רק עם העיתון של יום שישי, שבינתיים מספק אותנו בהחלט.

הארץ יומי אחרון 2011העיתון היומי האחרון שלנו – קדאפי עדיין מתבצר ומאיים

הפוסט הזה יהיה היסטורי-נוסטלגי-חנווני, לא ממש נתחשבן עם שוקן על עלויות העיתון, הפסדיו ורווחיו (מי שמעונין מאד לקרוא על ההיגיון או חוסר ההיגיון בגביית תשלום עבור מידע עיתונאי איכותי באינטרנט – לפי הדגם האמריקאי – יכול לקרוא כאן פוסט מחקרי מקיף, שעושה הבלוגר הפופולארי ועלום-השם "אישתון").

"אנחנו" רק על עצמנו לספר ידענו, צר עולמנו כעולם נמלה עמלנית וקוראת עיתונות נאמנה משחר ילדותה. נמלה הזוכרת לעיתונות את חסד נעוריה, מימי "למרחב" ו"דבר" עליהם השלום ועד "הארץ" יבדל"א.

אנחנו אמנם לא "קוראים-כותבים" המשגרים מכתב למערכת כל שבוע או כל חודש אבל המכתב האחרון של מר שוקן אלינו הוא לא ההתכתבות היחידה שהייתה לנו עם קבוצת התקשורת שלו: כשיצא "חדשות" העיתון הצעיר והמהפכני, מיהרנו להצטרף למנוייו ובדרך כלל היינו מרוצים מאד. מהרוח החדשנית, מהגרפיקה החלוצית ומהכותבים השנונים. ועל פי בקשתנו צורף כל יום שישי לגיליון העיתון גם המקומון התל-אביבי "העיר" במקום מקומון הדרום, סידור מיוחד לתושבי "עוטף עזה" (מושג שאז כמובן עוד לא הומצא).
אלא שבעיות האספקה לנגב הנצור שיבשו פעמים רבות את הגעת העיתון לכפר. לא התעצלנו וכתבנו לעורך "חדשות" תלונה מסודרת (במכונת כתיבה!) וזו לשונה:

מכתב לחדשות - 1989
מכתב מהדרום הנצור לעורך "חדשות", אפריל 1989

העורך יוסי קליין ומנהל העיתון רוני ארן לא התעצלו אף הם ושלחו לנו תשובה מנומקת ואדיבה, ויותר מכך – אפילו דאגו לשפר את השירות, דבר שאיננו עניין של מה בכך כשמדובר על קשרים עם הדרום הרחוק. ידענו להעריך את זה ויחסינו עם העיתונות שופרו לאין ערוך, עד ש"חדשות" הלך בדרך כל עיתון ונסגר.

מכתב חדשות - 1989
המכתב של מנכ"ל "חדשות" מאי 1989

מכתב תשובה לחדשות - 1989
מכתב תודה מהדרום הנצור למנכ"ל "חדשות", מאי 1989

חדשות גיליון אחרון 1993"חדשות" – הגיליון האחרון 1993. איך נפלו גיבורי-תרבות ויאבדו כלי כתיבה.

עברנו (יחד עם הרבה מהכותבים) ל"מעריב", ובנוסף חתמנו גם על "הארץ" של יום שישי כולל "העיר" (אלה היו ימים טובים לעיתונות המודפסת).
הייתה לנו תקופה יפה, גם רבין חזר לשלטון, הבאנו יחד (רבין, הארץ, מעריב ואנחנו המנויים) שלום עם ירדן והיינו מאד מרוצים.

מעריב - שלום עם ירדן 1994גיליון מעריב 27.10.1994 – טקס חתימת השלום עם ירדן – בפרינט ובהדפסת פרוצס (לא באינטרנט)

אבל אז התחילו כל הבעיות ב"מעריב" (וגם במדינה) ולא הייתה לנו ברירה – נשארנו רק עם "הארץ" וחתמנו גם על העיתון היומי. הקבוצה של שוקן המשיכה לשלוח לנו ביום שישי גם את "העיר" והיינו מאוד מרוצים.

יום אחד, לפני שנתיים, נפל דבר, כלומר נפל הארץ: קיבלנו מכתב פורמלי מ"הארץ"-דה מארקר (שם כללי, בלי חתימה אישית) המודיע לנו על ביטול המשלוח של "העיר" והעכבר שלו אלינו. ככה בשרירות לב, ללא כל נימוק או התנצלות והסבר. ועוד הוסיפו במכתב שהם "מקווים שנמשיך ליהנות מקריאת העיתון".

הארץ מכתב למנויי העיר 2010

אנחנו אמנם נחשבים לפראיירים, אבל לא עד כדי כך. שיגרנו מכתב כועס ונבואי למערכת (זה כבר היה במייל), כולל לעורך העיתון, וכדי לסגור חשבונות גם הוספנו איור, שבדיעבד התגלה כנבואי ומדויק. באיור צפינו את הקטנת הפורמט של המקומון התל-אביבי הידוע, מעיתון צעיר וחדשני בפורמט גדול – לרסיסי עיתון, עד גוויעתו (שאומנם התרחשה בדיוק בצורה של הנבואה הגרפית, ואולי עוד קודם). כמובן  שלא זכינו לשום תגובה.

העיר - הפסקת מנוי

Ha-Ir 2005-2012

אין לנו שום דבר נגד "הארץ". אנחנו נמשיך לקרוא את המוסף ביום שישי. אבל שוקן צריך להבין שלכל עיתון יש שני צדדים – המערכת והקוראים, ולכל גיליון שבת – יש מוצאי שבת. והקוראים, צמאי דעת ומידע ככל שיהיו, הם לא תמיד פראיירים.

אנחנו מאחלים לקבוצת שוקן הצלחה רבה במיזמיה האינטרנטיים, מקווים שימשיכו ליהנות מעריכת האתר ומכתיבתו, ובשלב זה לא נצטרף לרשימת המנויים של האתר האינטרנטי.

בברכה, קווים ונקודות (באינטרנט, בחינם!)

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, עיתונות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על מכתבים למערכת ||| יחסינו עם העיתונות העברית בשנים 1989-2013 חלק א'

  1. ארנון אבני הגיב:

    הפעם אינני מסכים עם העורך הנכבד.
    יתכן שהארץ לא תמיד סופר את הפריפריה ומדי פעם גם תוקע לנו, הקיבוצניקים, מרפק צהבהב כדי לספק לעם לחם ושעשעים. לא נעים אבל די דומה לשאר העיתונים וערוצי התקשורת בארץ.
    אבל הארץ איננו רק עיתון. הארץ הוא כלי התקשורת המסחרי היחיד שעוסק בעבודה כפויית הטובה של הצגת המציאות האמיתית בישראל בכל הנוגע לדמוקרטיה ובמיוחד בשטחים שבהם מטפחת ישראל משטר אפרטהייד שרוב הישארלים אינם מוכנים להביט בעיניו. למותר לציין שלא רבים שם קוראים את הארץ ואין לו למי להחניף כדי שיקנה את העיתון.
    הארץ היום הוא מגדלור ולוח קלון שמאפשר לרבים לדעת על מה מסכנים בנינו את חייהם (בשמירה על שודדים וחמסנים) ולאן אנחנו צועדים בעקבות רבנים חסרי מעצורים (למדינה ולאומית עם מלחמת אזרחים נצחית).
    כל שקל שיילך להארץ מבחינתי הוא מס שאשלם להם על השירות הזה.

    • igalz הגיב:

      תגובת ״העורך הנכבד״: לא העליתי שום טענה נגד התכנים של הארץ. דווקא שיבחתי אותו. הטענה הייתה נגד היחס למנויים והועלתה (ברמז ובלינק) הסוגיה העקרונית של תשלום על תוכן חדשותי באינטרנט. אנחנו נשארים ב״הארץ״! אבל לא באינטרנט בתשלום (וגם זה לא ברור עדיין).

  2. סמדר הגיב:

    אני מנויה של 'הארץ' (המודפס) בסופ"ש, לא קיבלתי מכתב כזה משוקן, אז לא בדיוק הבנתי: המהדורה המודפסת – לא תודפס יותר? או שהיא כן תודפס, במקביל למאמרים במהדורה הדיגיטלית, שיהיו מעתה בתשלום? או שהיא תודפס זמנית במקביל לדיגיטלית, עד שיום אחד היא תצומצם ל-0 ס"מ, ללא כל התראה מוקדמת ואשאר מול שוקת שבורה (או אלקטרונית)?
    ואם זו האפשרות השלישית, אז זה אומר שנמצא כבר פתרון סביר לסוגיית "איך לעטוף את הדגים במהדורה הדיגיטלית של אתמול"?

    • igalz הגיב:

      בינתיים לא דובר על הפסקת המהדורה המודפסת, למרות שהעורך מבין לאן זה מוביל. לא יודע למה שוקן שלח לי מייל, אולי זו תשובה על המייל המחאתי וקנטרני מלפני שנתיים.

  3. שרי הגיב:

    1 2 3 –ניסיון,אולי נואש, לראות אם אפשר להגיע ולא להזין חלל וירטואלי באותית פורחות שמתפרקות ממילותיהן.
    פעם כשפתאום נפל העיפרון,יכולתי פשוט להרים אותו ולהמשיך.ועכשו אני -כלומר,מילותי—טרף למלתעות בלתי נראות הבולעות את הכתוב. ואני,חסרת מילים שכמותי. בקיצור:אני את הבטחתי מלאתי ובאמונה רבה.אבל—זה התפספס.איפה החברה מהחטיבה האוחזים בעוז בשמיבה לאסוף כל נופל. במקום שמילותי המסכנות יאספו למקום מבטחים,כלומר,כתגובה לבלוג שלך—–הן פרחו ואינן.חבל על דאבדין…כנראה שבמקום לראות הפרחה הגפן,אפנה לאל אולי ממנו יבוא עזרי.
    רק עכשו מצאתי,לכל הרוחות, את ההתיבה"להגיב". סליחה,אבל אעשה את הקביץ כדי להבין איפה היה הפספוס שלי.מצידי,אתה יכול למחוק את כל זה.שירוצו המילים הנ"ל לחפס את החברים שלהם ממקודם. ביי .

  4. אביבית הגיב:

    אני מסכימה עם ארנון. בתור מי שעוסקת קצת בעיתונות אני יכולה להגיד שבכל פעם שצריך להכין רקע להכנת כתבת עומק, העומק והנסיון לשקף אותו נמצאים כמעט תמיד רק ב"הארץ". לא פעם הם היחידים שמדברים על אמיתות לא נעימות שנמצאות בארץ שלנו (שלא מתנהגת כמו עיתון ילדים)
    אז למרות שאני לא קוראת אותו במודפס, (קצת יבש לי) מגיע להם תשלום. בכלל מגיע לעיתונאים שישלמו להם יותר מקצת יותר, אבל זו אופרה אחרת..
    האם אצטרף למנויים? כקוראת עדיין לא התרגלתי לשלם לעיתון אינטרנטי ויש גם את החשש שאחרי 'הארץ' יבואו גם שאר העיתונים. אבל בשורה האחרונה אולי נכון להתחיל לשלם ולהחזיר לעיתונות ולעיתונאים את המקום שמגיע להם.

    • igalz הגיב:

      אביבית, ראי תגובתי לארנון.
      וגם – לא דובר על העיתונאים. ההיפך בקישור של הפוסט של ״אישתון״ יש מחאה על שכר העיתונאים לעומת מצב המו״ל.

  5. שרי הגיב:

    זהו.חזרתי.לא ראיתי אם פרחה הגפן,כי עקרו לי אותה בבנית הממד.עקרו גם את התאנה.אז איך נשב איש תחת גפנו ותאנתו?והרי הבטיחו נחליאלי שבא בלי קשר לשלום. אבל ראיתי שהרימון שלנו מתחיל כבר ללבלב.ואת הזית גם כן ראיתי.אם כי את זה שהיה לנו ליד החדר גם עקרו.אז כמה נשאר לשבע.ז"א לשבעת המינים שהיו לנו? לדמיין ולהזכר… בכל אופן נרגעתי מהפספוס שהיה לי בשליחת התגובה ואני מתחילה מחדש,הפעם בעזרת השם ובעיקר בהצמדות למטרה.
    מתאים לי ששבת היום ולא הנפקת בלוג חדש.כי התכוונתי להתייחס לאו דוקא לבלוג האחרון אלא ל"תופעה" של ה"בלוגר מעוטף עזה".הזה מה"בית" שהוא "לא פחות" אלא "יותר".הרבה מיותר.
    התגובה בת שלושה חלקים.(למהירים ולממהרים ניתן להסתפק בשני החלקים הראשונים).
    חלק א—-במילה אחת: וואו!
    חלק ב—-במשפט אחד: לאן נוליך את השמחה,ואיך נכיל את ההתפעמות?
    חלק ג—-בקטע. – אילו היה כאן רק כשרון כתיבה—- דיינו.
    -אילו היתה כאן רק יכולת התבוננות—- דיינו.
    -אילו היו כאן רק יכולות רישום- ציור- עיצוב וביצוע—– דיינו.
    -אילו היתה כאן רק רגישות אנושית ואישית—- דיינו.
    אבל מאחר וקיימים כל אלו ועוד—– דיינו,דיינו.די והותר דיינו.
    התכוונתי בהתחלה להסביר ולנמק.ואפילו טרחתי על זה טירחה רבה.(למען האמת:היה לי מעניין,מאלף ומפעים).אבל אח"כ נמלכתי בדעתי,כי חשבתי שאולי זה יהייה מייגע מדי.ואז חזרתי ויגעתי וטרחתי וקיצצתי בנטיעות עצמי.כלומר,קיצרתי ושוב חזרתי וקיצרתי. ולבסוף חשבתי ששלושה חלקים יהיו מספיקים.ואפילו רק החלק הראשון מבין השלושה מבטא אולי את העיקר: וואו !
    ובכל זאת רק שתי הערות=הצעות. הצב בבקשה פסל ,אבל גדול.פסל פסל לפי הדגם של האות א מפסלוני האותיות שלך מהפרויקט בבצלאל 1980.יש מקום על הגרנולית.יווצר דיאלוג מעניין בינו לבין פסליו של יחיאל שמי.(האם לא נראה אחד מפסליו של שמי כאות א שניסתה להזדקף ולהפיל מעליה את הכאילו אות י שניסתה להאחז או לרכב עליה? אני מתכוונת לפסל הנראה באחד מהצילומים באחד הבלוגים שלך של חדר האוכל.
    והצעה שניה.ייצא ספר-ספרון של אגדת האותיות שלך.ולא רק : צרו מחזה–אגדת האותיות."יש לך" במאית תפאורן יוצר תלבושות מוכשר,ומלחינים שייאותו לשתף פעולה. הכל תוצרת בית.
    לא רק שסמדר תווכח שעדיין ניתן ליצור כאן תרבות עצמית,היא אף תיקח חלק בעיבוד הטכסטים שלך למחזה,תוסיף שירים

    ל"עיבוי" החומר.(וזאת מבלי להתייחס עכשו לחומרים שלה הראויים גם-כן להדפסה ולשוק לקהל הרחב).

  6. igalz הגיב:

    תודה על כל המחמאות,
    דיינו – בזה שהצלחת להשתלט על רזי המחשב. לא בשמחות קלות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s