סוף העולם ימינה ||| אגד מוביל בכל הדרכים – מהתחנה המרכזית לכל מקום בארץ (דרך סעד)

"האוטובוס של אגד" הוא מושג טעון (ויש שיגידו – עמוּס) הרבה מעבר להגדרתו ככלי תחבורה המחבר שתי נקודות ומעביר ציבור נוסעים מפה לשם.
לאנשי פריפריה, ואנחנו אנשי פריפריה גאים, האוטובוס היה שנים רבות הגורם המרכזי המאפשר לתושבי מקום מרוחק ליצור קשר עם המרכז. בכוונה אני לא כותב מקום שכוח-אל או נידח – כי אף פעם לא הרגשנו שכוּחים (גם אם זוכרים אותנו בעיקר בגלל הכלניות, וכותבים עלינו בעיקר בתקופות "ביטחוניות").

כבר בפוסטים הראשונים הבאתי דוגמאות הממחישות את מרכזיות הנושא התחבורתי בהוויה הדרומית של ילדותנו. כזה היה הפוסטר "התחנה המרכזית", וכאלה היו גלויות הערים "תל אביב" ו"באר שבע". ובעיקר היתה זו הגלויה "צל" שתיארה תמרור סימבולי של "אגד" הנטוע בלב שום-מקום בערבה ומטיל צל בלתי-אפשרי (כשגם את צל השמש ניתן לראות בצורה אבסורדית ובלתי-הגיונית).

tel aviv Beer Shevaגלויות ערים ותחבורה: "תל-אביב" ו"באר שבע" (מהסדרה "יסודות וכלונסאות", 1985)

הגלויה הזו – אולי בשל מהירות התפוצה של תמונות באוטוסטרדת-המידע החוצה כבישים ארציים – לא נעלמה מעיני עורכי "עת-מול", העיתון לתולדות ארץ ישראל בהוצאת יד בן צבי. לפני כמה חודשים, בגיליון מיוחד לרגל "80 שנה לאגד", ביקש העורך את רשותנו להשתמש בה כאילוסטרציה לאחת הרשימות העוסקת במרכזיותו של האוטובוס בהוויה הארץ-ישראלית. (אם נושא התחבורה בארצנו קרוב אל ליבכם – חפשו את הגיליון, יש שם הרבה מאמרים מעניינים).

עת-מול 80 לאגד שער עת-מול 80 לאגד 23
"עת-מול", גיליון 226, 80 ל"אגד": מימין – שער החוברת
משמאל – תחילת הכתבה על האוטובוס בקולנוע ובזמר הישראלי

המאמר "לא לעלות יותר" של ד"ר יובל ריבלין עוסק בדיוק בנושא הזה של מקומו של האוטובוס בדימוי הפריפריה – בשירים ובסרטים הישראליים. אחד הסרטים המוכרים ביותר הוא סרטו של אבי נשר "סוף העולם שמאלה", המתאר שתי חברות בנפש, בנות עיירה נידחת בדרום הארץ (ירוחם?) הנפרדות פרידה עמוסת סמליות בתחנת האוטובוס של העיירה, כשהאחת נושאת פניה – בתקווה להתקדם ולהיחלץ מתחושת הנידחוּת של הפריפריה – אל עתיד חדש בעיר הגדולה.
אנחנו מכירים את הסיטואציה הזו. בילדותנו שימשה תחנת האוטובוס, שלא היתה יותר מסככה רעועה ותמרור-של-אגד, כקשר היומי, בשש בבוקר בקו 374 (אם אני לא טועה) של אגד לתל-אביב, ובשלוש וחצי אחרי הצהריים, כשהיה מגיע (פעם ביום!) האוטובוס מתל-אביב, שיצא מסמטה של "רחוב הנעליים" בנווה-שאנן בשולי התחנה המרכזית הישנה.

האוטובוס לנגב המערבי
אוטובוס "אגד" לתל-אביב בשנות החמישים (מארכיון הכפר)

"יש מי שגר בצריף רעוע, יש מי שוכן בתוך ארמון", כך שרה להקת הנח"ל בשנות החמישים (בשירו של יחיאל מוהר "יא משלטי"), אבל אנחנו שהיינו "צריף בנגב" (גם אם הוא נכתב על נקודה אחרת דומה לנו) לא הרגשנו שהארמון הוא בתל-אביב. להיפך – ארמון ילדותנו היה כאן בנגב! רחוק מאד מתל-אביב. אולי אפילו יותר רחוק מהמרחק הגדול מאיתנו שחשה תל-אביב.

ובאופן סמלי, התחנה המקומית וקו 374 של "אגד" היו הקשר אל "שאר העולם", והנסיעה, עם חנייה של כמה דקות בקסטינה (היא צומת מלאכי), כולל הירידה אל המסעדה, שבתחילה לא היתה אלא קיוסק דרכים עם מסטיקים ובקבוקי טמפו – היתה חוויה שלא חווינו כל יום.

וובק'ה, הנהג מנירים, היה בדיוק מה שמתארים בשער חוברת הגבורות של "אגד": האיש הסמכותי עם הידיים האיתנות על ההגה, שמכיר כל נוסע בשמו (או לפחות את רוב הנוסעים) ומוביל את החברים-מהנגב (שהוא היה אחד מהם, כי ״חברים יש רק באגד… ובנגב״) למחוז-מבטחים, בדיוק ליד השירותים הציבוריים שבתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. הוא גם הוביל אותם כל הדרך חזרה בדיוק ב-13:30 מהתחנה שברחוב ההוא שליד נווה שאנן אל הנגב בחזרה.

והיה כמובן גם את קו 351 המיתולוגי: תל-אביב (או באר שבע, תלוי בכיוון) דרך-סעד (עד הכביש), אחר-כך באו אוטובוסים אחרים, נוספו קווים כמו קו 369 והאוטובוס התחיל לעבור בקיוסק של יד מרדכי (שבהתחלה היה רק בטונדה שמוכרת את תוצרת המכוורת המהוללת).

ובצבא, בעת שירותנו ברמת הגולן, גילינו שאותה תרגולת פועלת גם בקווי הצפון, כשעפולה משמשת כ״קסטינה-של-הצפון״, באוטובוס בקו 840 לקרית שמונה, המוריד את החיילים המנומנמים עם שביזוּת-יום-א' (ביטוי שאז עוד לא הומצא) בדרך לבסיס ברמת הגולן.
ואחר-כך, כשעלינו לירושלים ללמוד, גילינו גם את חדוות האוטובוס בקו 443 של "אגד" שהוביל נוסעים מהפריפריה הדרומית לעיר הבירה, באותה דרך בטוחה ומטלטלת.

תור לאוטובוסהתור לאוטובוס 443 בתחנה המרכזית הישנה בירושלים (איור של המחבר, 1979)

אין צורך לומר שהאוטובוסים הראשונים שאנחנו זוכרים לא היו מפלצות ההייטק והדיזל הממוזגות עם החלונות הענקיים והכורסאות הנוחות. אלה היו אוטובוסים משתנקים ומקרטעים, עם תפסי חלונות שהיה קושי עצום לפתוח אותם על מנת לקבל משב רוח רענן, בתקופה שמיזוג-אוויר היה בגדר שמועה מחו"ל. אותם תפסי חלונות היו גם נקודת התורפה, כשרצית להשעין את הראש על מנת לחטוף תנומה קצרה, כדי לקצר את משך הנסיעה, ונחבטת בהם כל פעם מחדש – עד כדי כך שקיבלת "בָלוּטוֹת" (מין התנפחויות בצד המצח) – מהחבטות היבשות.

באוטובוס לירושליםנסיעה שיגרתית באוטובוס של שנות השבעים (איור של המחבר, 1979)

ובאמצע היו גם האוטובוסים של אגד שלקחו אותנו למלחמה, בשיירה ההיא שיצאה מהימ"חים ונתקעה בצדי הכביש ליד אל-עריש, אחרי מובילי הטנקים ששקעו בדרך לבאלוזה.

אוטובוס 379 נכנס 2013 אוטובוס 379 יוצא 2013אוטובוס "אגד" 379 לתל-אביב, מרץ 2013 – נכנס ב- 06:14:56 בבוקר ויוצא ב-06:15:36

תחנת אגד בבארי 2013
"התחנה המרכזית" של "אגד" בבארי, שש בבוקר, מרץ 2013

וגם היום, עדיין אפשרי למי שמשכים קום, לראות את אוטובוס "אגד" 379, ירוק וגבוה ומהיר, כשהוא מגיע בשעה 6:15 לאותה תחנה בדיוק (ששודרגה רק במקצת – למען מיגון הנוסעים הממתינים). אבל אנחנו כבר מזמן לא ראינו איך נראה אוטובוס "אגד" מבפנים ולא הגשנו לנהג החסון את כרטיס "הנוסע המתמיד".

כי אנחנו, מה לעשות, שכחנו-מה-זה-להיות-נוסעים והפסקנו להתמיד, כי לכל דרך יש סוף ולכל אוטובוס יש כתובת. ואנחנו עברנו מזמן (בורגנים כפריים שכמונו) לסובארו B4, ליונדאי ולשברולט – כי אולי "טוב שההגה הוא בידיים של אגד", כפי שנכתב בפרסומות, אבל ברכב הפרטי זה עוד יותר טוב, וגם יותר נוח ויותר מהר.
מצטערים, "אגד", זה לא אתם – זה אנחנו.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, גלויות, היסטוריה, יסודות וכלונסאות, סרטים, ערים, צבא וביטחון, קיבוץ, תחבורה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על סוף העולם ימינה ||| אגד מוביל בכל הדרכים – מהתחנה המרכזית לכל מקום בארץ (דרך סעד)

  1. שום תור לאוטובוס שראיתי בישראל לא נראה כמו התור שאיירת. האם יתכן שב-79' תושבי הארץ היו מתורבתים?

    • igalz הגיב:

      כן, פעם היו ימים יפים. אפילו התור לאוטובוס 443 בירושלים נראה כמו התור להיכל התרבות. או שהמאייר של 1979 היה קצר-רואי וקצר-הבנה.

  2. שרי הגיב:

    מה העגלה הזו לכם? (משהו כזה או דומה לזה כתוב בהגדת פסח, לא? ).האם היא אחד מסוגי התחבורה שלכם? האם היא עומדת שם כ"מיצג" להדגשת צבע העמודים? האם היא חלק מפוסט העיתונות, מהתקופה ש"כובד המשקל שהיה אז למילה הכתובה", (פוסט 135), היה כמשקל העופרת ולא כמישקל פריחה ווירטואלית של אותיות פורחות לתוהו ונעלמות.
    אבל מה שהכי מעניין זה מרחק העמודים אצלכם שם בקיבוץ ,אילו המשמשים כתמיכה לגג. האם המהנדסים שלכם ראו את עמודי עזה ,(בפוסט מספר 14 – שליטה בסוגרים), והחליטו שגורל "עוטף עזה" יהייה יציב ובטוח יותר, ולכן מרחק העמודים זה מזה יהייהגדול ממוטת ידי שמשון (או שכמותו), שדחף את עמודי שער עזה ,פרקם והוציאם אל מחוץ לסוגריים הסוגרים.(שלא להזכיר את אילו שמאחורי הסורגים). אתמהה.

  3. סמדר הגיב:

    מהמוצדקים… בעיקר הציטוט של הגלויה שלך בכתב העת-מול. והאיורים שלא ראיתי מעולם. וצילום התחנה המופזת בשמש השחר הנמוכה, גם.

    ומהו אוטובוס בשבילי? – כל מה ש"ישראלי" בשבילי! למשל:
    1. כל מה שהיטבת לכתוב לעיל + (הכי חשוב) "איך הגעת מהכביש?"
    2. נ"צ קולינריים על הדרך: בייגלה-שומשום מהזקן שישב שם ליד איפה שיורדים מקו תל-אביב-דרך-סעד, בחנייה הסופית שלו מול השירותים הציבוריים. עוגת-שמרים-גבינה-טרייה-מהתנור עם קפה-הפוך-מהביל-מהמכונה, בקונדיטוריה הפיצפונת, ברחוב שמאחורי הרציפים. חצי-מנה-פלאפל אצל ההוא שעמד בפינת רחוב-נווה-נעליים-שאנן, בדרך לאוטובוס החוזר הביתה. ארטיק-ויטמן וניל בציפוי פציח ודקיק של שוקולד, ב"עשר-דקות-הפסקה!" בקסטינה. ואחר כך אגוזי, ב"עשר-דקות-הפסקה!" התמוהה בקיוסק של יד-מרדכי, רבע שעה לפני ההגעה ליעד.
    3. אך יותר מכל – זיכרונות-בחילה-מנומנמת-מסוייטת, תחת השפעת 1-½ כדור טראבמין

    • igalz הגיב:

      כנראה שהזיכרונות הקולינריים שלי מהתחנה המרכזית לא היו כל כך עשירים, כמו שעיוורוני לרוב ממלכת המזון והמאסטרשפיות מתבטא בבלוג הזה הבלתי-קולינרי בעליל. אבל לקוראים מומלץ להיכנס ללינק הבייגלה-שומשום להשלמת תיאור הטעמים והריחות של ״התחנה המרכזית הישנה״.

  4. ארנון אבני הגיב:

    ווקה, כן, הוא היה מותג. אחד מגיבורי ילדותנו בנירים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s