עומר תבואה חדשה ||| על החג החקלאי החשוב ביותר וגם על "ספירת העומר"

אתמול חגגו אצלנו בכפר את חג קציר העומר בפעם ה-66 (אנחנו יודעים שיש כאלה שמשיגים אותנו בספירת העומר הזאת, אבל כאן זה הבלוג שמספר על העומר בנגב).
העומר ממוקם היטב במסורת היהודית העתיקה והוא אחד החגים החקלאיים הסמליים ביותר, אם לא החשוב שבהם. מהחגים שחודשו כשחזרנו לארצנו והקמנו ישובים חקלאיים וזרענו שדות חיטה, תחילה כדי לעשות קמח (שיהיה ממה לעשות עוגות בבתי הקפה בעיר הגדולה) ואחר כך כדי לחגוג (כדי שיהיה מה להראות לאורחים הרבים הבאים מן העיר אל הכפר).
ספירת העומר היא אצלנו לא מושג דתי, למרות שאחרי ש"שכחנו מה זה להיות יהודים", כבר קצת נזכרנו ואפילו הקמנו בית כנסת קטן בכפר.

תהלוכת העומר נחביר 1947תהלוכת חג העומר ב-1947 בנחביר. ברקע – מגדל המים ובית הביטחון

חג העומר 1957אנשי הכפר יוצאים לחגיגות העומר בשנות החמישים עם בחורות בבגדי מחול ובחורים עם חרמשים

וזוהי ספירת העומר אצלנו (שעושים רכזי תרבות חרוצים במשך שלושה דורות של חגיגות העומר): 10 קוצרים עם חולצות לבנות וחגורת בד אדומה (רצוי שיהיו לפחות 3 ותיקים, שעוד יכולים להניף חרמש, אחרי 66 שנה!), 10 מאלמות אלומות (רצוי שיהיו גם כמה צעירות נאות, מהנקלטות החדשות בכפר), לפחות 12 ילדים רוקדים (לדבר עם רכזת החינוך), 8 רקדניות של "כפינו נישא אל מרום" (בלבוש תנ"כי לבן), 10 חרמשים (להביא ממחסן ענף הנוי), 2 רמקולים (לקחת ממחסן התרבות), 3 חזרות (להודיע לצ', האחראי על האחריות, שיודיע לכל המשתתפים). 2 קריינים מעל דוכנים מוגבהים ומקושטים (אחת עם כרזת "הזורעים בדמעה" והשני עם "ברינה יקצורו"), 180 כסאות פלסטיק (להעמיס על הפלטפורמה יום לפני ולהוביל ל"שטח"), 180 שקיות שוקו והרבה הרבה שיבולים ירוקות-צהובות (תלוי במזג האוויר) שזקפו ראשיהן בקמה (ויש אומרים שהשנה הן זקפו במיוחד, עקב פיזור הגשמים הנכון) ויהיה הרבה מה לקצור. כמובן, עם קומביינים משוכללים ולא בחרמש ובמגל (אותם נשמור לריקוד בלבד).

ואלה הן התמונות – מאתמול ומעשרות השנים הקודמות (החל מ-1947!)

עומר 1960 המאלמות  עומר 1960 הקוצריםמאלמות אלומות בלבוש תנ"כי וקוצרים עם חרמשים בחגיגות העומר 1960

חג העומר 1964

ריקוד בחג העומר שנות ה60חד חד מחרב / חד חד מחרב / חרמשי לא יעצור / עד עד הערב / עד עד הערב / שיבולי זהב נקצור נקצור

ריקוד כפינו נישא שנות ה70כפינו נישא אל מרום / בפינו תפילת השלום / על שדמה וכר / על שיח בהר / על שדה שהזהיב / ביום שמש וזיו / שאי ברכה / שאי ברכה

ריקוד ילדים עומר 1964

ריקוד וקריין בחג העומר  קציר העומר בבארי

ואלה התמונות מהטקס אתמול (ראו מה נשתנה? אם נשתנה משהו בכלל)

ריקוד בעומר 2013

עומר 2013

אנדד עומר 2013  אברהם עומר 2013
חג העומר 2013: כותב מסכת טקס העומר, המשורר אנדד אלדן (מימין)  וד"ר אברהם הברון (משמאל), הקוצר הוותיק מ-1947 ועד 2013 – שניהם קרובים לגיל 90, עד 120! (צילומי עומר 2013: עופר גתי)

האקצור? קצור, קצור! כי במזג אוויר כזה גרוע, מוכרחים לחזור הביתה מהר ולהעלות את התמונות לפייסבוק.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, חגים ומועדים, קיבוץ, תמונות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על עומר תבואה חדשה ||| על החג החקלאי החשוב ביותר וגם על "ספירת העומר"

  1. סמדר הגיב:

    חוזרת בי מתגובתי הקודמת.
    שום דבר לא נשתנה וגם לא כלה ממקומותינו, מה פתאום, סתם השמצה זולה ותלושה מהמציאות.
    אנחנו בדיוק כפי שהיינו תמול-שלשום. זו רק אני שלא בעניינים, כמו תמיד…
    אז סליחה ומחילה מכל הנוטלים חלק ביצירת התרבות העצמית-מקומית, תודה לכל המשתתפים, התורנים ו-ועדת תרבות, ולהתראות בחג הבא.

    • igalz הגיב:

      שימי לב בתמונת המשורר בן הכמעט-תשעים הקוצר בחרמש, את דור העתיד בקהל ״קוצר״ בסמארטפון. כך שבהחלט יש תקווה והמשכיות טכנולוגית לחגיגות הקציר גם במאה הנוכחית ובמאות הבאות.

  2. מיכל הגיב:

    בתור עכברת עיר מאז ומעולם, אני אומרת: מקסים!
    יישר כוח על השמירה על המסורת ותודה על הפוסט.

  3. igalz הגיב:

    תודה, מיכל וברוכה הבאה לחג הקציר אצלנו, גם אם זה רק בבלוג וירטואלי בצד הדרך.

  4. שרי הגיב:

    אז ככה: החג חלף הלך לו,ואיש לא קם לומר –אני האיש שערך -עיצב -עיטר את האגדה של 1951.וחבל. רישום הבית , המגדלושני העצים,הזכיר לי את ברנדי,שנהג לרשום אף לצייר בקו ובצבע,עוד לפני שעיצב את קווי המתאר של הכפר בשלמת=שמלת בטון ומלט. אולי בוריס זוכר.בכל אופן בוריס ואיזי היו האנשים שראו עצמם מגוייסים לתוכנם של החגים במשך שנים רבות. גם ל.ז. היה קשור קשר אמיץ למילה, לתוכן, לעיצוב ולחשיבות שראה בביטוי החג לחיים המיוחדים שיצרו פה.(כשנבחר לריכוז התרבות,דבר ראשון שעשה היה לארגן יום שלם -כעין סדנה,לשיחת חברים לברור יסודי של הדרך הנכונה והראויה לתרבות בבארי.בבחינת איזו דרך ראויה שיבור לו האדם…) גם ר.ז. היתה מעורבת עד מאד,אולי ניתן לברר איתה.
    ולפני שיעברו שנים נוספות ושוב לא נזכור ולא נדע אני רוצה להזכיר את אודי ב.ס. נכון שלא הוא שעיטר את הגדת בארות.אמנם, גם ב- 1951 הוא היה כבר חמוד ומוכשר,אבל הוא עוד היה ילד קטן,אמנם מבטיח,אבל בכל זאת עוד קטן. אבל כשבגר קצת והיה לנער,(עדיין בבית תלמיד בבית הספר), נענה תמיד-תמיד לכל פניה והוא שהיה המעטר ומצייר. אודי הוא הראשון שעיצב -עיטר את טקס האסיף כשהיה עדיין בחיתוליו. הוא שצייר את "צלחת הפרות",(מי זוכר)שהיתה מחוברת לתקרת חדר האוכל הישן:במרכזה ארבעת המינים המסורתית,(גם אז לא רק זכרנו,אלא גם היינו יהודים…), ומסביבה כל שמונת מיני הפרי שהיו לנו במטעים. היתה זו "צלחת"פרי ענקית כארבעה מטרים קוטרה. וכל קירות חדר האוכל סביב-סביב מעוטרים בויטראז פרות ססגוני.—- וכך אוחדה יהדותנו בישראליותנו. (אודי היה זה שעיצב את הרישומים.את הצביעה של כל המשטחים הענקיים עשתה על רצפת חדר האכל של הבית הכולל כיתת "ערבה").
    אודי הוא זה שעיצב את תג ה-1 במאי,(היה פעם חג כזה), שענדנו על דש בגדנו בכניסה לערב החג.והוא שעיצב מחומרים מאד מיוחדים – חומרי עבודת כפיים,את בימת-מרכז חדר האוכל לדו-שיח הורים וילדיהם.(זה היה בימים שאבא של צ היה מרכז החג). ועוד…זה מה שנשלף לי מהזכרון בעיקבות החיפוש אחר המאיירים הראשונים. נדמה לי שאודי הוא גם זה שעיצב את אילן המינחה,אותו עץ רב זרועות עליו הניח זאב ר. –אב משפחת האדמה את שמונת מיני פרות בארי, שהוגשו לו על-ידי ילדי "אגדת הפירות" =ילדי שבולים הצעירים מאד.
    אבל בעצם כל שרציתי זה רק לפרגן לזכרון החי כהווה.ולפוסט המשגע על האגדות הישנות ועל התגובה המהממת של סמדר בעקבותיו.מי אמר שהעבר עבר.הוא חי. וכל שיריו ושריו חיים בחיים.
    והערה:למה בגדי מחול לנערות, למה?(בפוסט הסוקר את חגי העומר הראשונים). אלו בגדי הערב החגיגיים:חצאית שחורה וחולצה רקומה מעשי ידיים.באותם שנים כולנו רקמנו. וכבר העלית בעצמך תמונות מחזור עם חולצות רקומות גם לבנים.

    • igalz הגיב:

      תודה על המידע הרב, ולגבי האמן שעיצב/אייר את ההגדה מ-1951 כתוב בפוסט שהיה זה המעצב הידוע פאול קור, בראשית דרכו בשדה האמנות הגרפית בישראל.

  5. שרי הגיב:

    תודה על התיקון. סליחה על הטעות שלי — פשלה אמיתית. מרוב קריאה ב"כתביך" והתרגשות ממאמציך לתיעוד ופרגון לראשונים, הצלבתי מידע והתבלבל לי הרצף. מסקנות עצמיות: א – לאט לך. תרגיעי. ב – שמרי על עיניך, לבל יכהו לגמרי.

  6. שרי הגיב:

    אז ככה: לאחר שהנחתי לעיני לנוח, אם כי כמובן שלא התאפקתי וקראתי על הקטן, הבינוני והגדול (ולא "סתם" גדול, אלא גדול – גדול ),חזרתי לעניין האגדות והתבהרה לי הטעות שלי וסיבתה :החיפוש אחר "שם המעצב (ש) אינו ידוע", מתייחס להגדת "קבוצת הצופים ב– בארות תש"ו – 1946.ואילו אני כתבתי בטעות שהכוונה להגדת בארי – תשי"א – 1951.מה שהטעה אותי (והאשמה שלי בלבד,אתה היית ברור לגמרי),הוא הרישום של הדף האחרון שהעלה בי,סמנטליסטית-רומנטית חסרת תקנה, כנראה, את דמותו של ברנדי.. תודה שבמבחן רורשאך יש בזה יותר ממשהו. מה גם שיש שוני באופי האיורים של כל דפי האגדה לביו הדף האחרון שלה.
    כל שאר ההתיחסיות שלי לאותם חברים ותיקים ויקרים בעינן עומדות. ואולי,אולי תצמח מהם הישועה לפיענוח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s