אבא בצבא חייל! ||| אבא יוצא למילואים בספר ישן מתקופה רחוקה

האם יתכן שגם גוגל שותף למזימה המעוותת של "אי-חלוקת הנטל"? ואם לא, איך קרה שנעלם מהמדפים ומהתודעה הספר "אבא בצבא, חייל!" (בהוצאת א. לוין אפשטיין-מודן), ספר שהיה כמעט ספר-חובה בתקופה ששירות מילואים ("פעיל", בז'רגון של פעם) היה חובה אזרחית שרבים מהאזרחים לא נטו להשתמט ממנה.
ולא רק זאת, הספר הזה – שכתבה אותו כל כך יפה ימימה שרון ואיירה, באמפתיה רבה, איה שמואלי – נעלם (כמעט לגמרי) מכל איזכור ברשת (המלאה כמובן בתמונות וביקורות של כל ספר אזוטרי ושולי שיצא אי פעם בעברית). גם באתרי סטימצקי וצומת ספרים אין לספר זכר.

אבא בצבא חייל עטיפה 1 אבא בצבא חייל עטיפה2

הספר "אבא בצבא, חייל!" שגם הוא, כספרים ישנים אחרים, נמצא אצלנו במגירת העבר כשהוא מחוזק בכמה סרטי מסקינג-טייפ, היה ספר מרכזי אצלנו בשנות ה-70 וה-80 כשאבא (של אחרי מלחמות יו״כ ולבנון הראשונה) היה באמת יוצא למילואים בצבא, כל שנה לחודש תעסוקה פלוס שבועיים אימונים, כפי שהיו יוצאים כל מי ששירתו במילואים בגדודים המבצעיים (והתופעה הזו הייתה נפוצה ונורמלית ביותר, כמה שזה נשמע היום "לא נורמלי").

בעזרת החרוזים הקולעים והעלילה הקצבית, המתקדמת במהירות יחסית אל הסוף הטוב (מהירות קצת יותר גבוהה מקצב מניינם של ימי המילואים הארוכים) ניתן היה לילדים הרכים, ואולי גם לאמא שלהם, לעכל ביתר קלות את היעדרות האב המגויס.

אבא בצבא חייל 1-2

אבא בצבא חייל 3-4

אבא בצבא חייל 5-6

אבא בצבא חייל 7-8

אבא בצבא חייל 9-10

הגיבור הראשי של הספר, הילד אייל וגם אמא שלו, הגננת, החברים ואפילו הכלב (וכנראה גם יוצרות הספר) מזדהים לחלוטין עם השירות הזה. אם היום על מנת לרתום ציבור נוסף להשתתף ב"נטל" יש צורך בוועדות רבות ובחקיקה מיוחדת, אז – השירות לא נראה כ"נטל", אלא עובדת חיים: לילד, לאמא וגם לאבא בחאקי.
יתכן שמשרד הביטחון, או אולי דווקא משרד החינוך היה צריך ליזום הדפסה מחודשת של הספר ה"ציוני" הזה, וכך לעודד מגזרים נוספים להצטרף לשירות ("להיכנס מתחת לאלונקה"), במקום להקים "ועדות נטל" ולחוקק חוקים, שלא בטוח שישנו את התמונה.

נכון שבמועד מאוחר הרבה יותר יצא הספר עם איורי הפלסטלינה "אבא יוצא למילואים" שכתב (מי אם לא הוא?) יועז הנדל, הרל"ש-המתפטר-גם-הוא של ביבי, קולגה וחבר-לצרה של השר החדש נפתלי בנט (מקורס הטרור המזורז). הנדל, בעצמו קצין מילואים ביחידה מובחרת כתב ואבי פרידמן, המג"ד-המעצב, אייר באיורי פלסטלינה מרעננים את הספר היחסית חדש הזה.

אבא בצבא חייל 11-12

אבא בצבא חייל 13-14

אבל הספר הזה כבר לא מתחבר לזיכרונות המחבר באופן אישי. אני בטוח שהוא נותן את אותו מסר מעודד, אולי אפילו בצורה מודרנית, המתאימה יותר לילדי ההייטק של היום, אבל אני עדיין מתחבר יותר לאייל ולסוף הטוב של ספרו "לילה, דלת נפתחה: / מי מציץ כאן בפתחה? / אבא! אבא של אייל! / שב מן הצבא, חייל."

החייל הקטן 1984 במדים של אבא 1984

ואפילו מצאתי באלבומי התמונות הישנות שלנו את האילוסטרציה האולטימטיבית והנאיבית של בנו-של-המחבר לובש את מדי המילואים המאובקים, כולל הכפל"ד והשכפ"צ הישנים שלבשו האזרחים-החיילים שיצאו לחופשה משירות המילואים בלבנון (מהמוצב שהיה בדיוק "שתי אצבעות מצידון") בג'יפים שאיבטחו את השיירה-אל-החופשה, במסע לאורך כביש החוף הלבנוני העוין. נסיעה שהייתה, לפעמים, קשה יותר מהסיורים והמארבים בכפרים ובפרדסים הלבנוניים בתחילת שנות השמונים.

ועל אותו סיפור מהזווית של "אבא-של-אייל", אולי נדבר ביציאה הבאה, או בסוף המילואים.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, ספרי ילדים, צבא וביטחון, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אבא בצבא חייל! ||| אבא יוצא למילואים בספר ישן מתקופה רחוקה

  1. נ' מעבר לדשא (ולקשת) הגיב:

    אתה זוכר את הסיפור על הילד מוקי שהתחבא בג'יפ של אבא והלך איתו למילואים? נדמה לי שסרקתי אותו והוא נמצא במחשב מולך… ונדמה לי גם שהילד הזה הוא מוקי צור

  2. שרי הגיב:

    נדמה לי שהילד, בעיקר כפי שהוא נראה בתמונה השמאלית, נראה בדיוק ,אבל בדיוק. כפי שנראה הילד המחזיק באחותו הפעוטה,מתחת לעץ האקליפטוס.(אבל כבר אמרת זאת). אותו מבט צופה מעט לרחוק והרבה למעלה. נחכה בסבלנות ל"פרחים בקנה".אולי בתמונת הדור הבא. אינשאללה.

  3. סמדר הגיב:

    וגם לי זה מזכיר סיפור דומה, זיכרון ילדות קדום, נדמה לי שהוא נמצא באחד משני הספרים מסיפורי גן א' או אל חול וים כחול. בטח תמצא גם אותם בעליית הגג שלך, אז תוכל לאמת את הזיכרון הזה או להפריכו. אותו סיפור מספר על ילד (גיורא?) שמחכה לאבא (זרו?) שיחזור מהצבא (מפריצת דרך בורמה?) עם הג'יפ (קומנדקאר?) ובסוף הסיפור זה באמת מתגשם בהפי-אנד מרגש. כשהייתי ילדה זה עשה עליי רושם גדול.

    פעם זה היה מוטיב חוזר, מאבני היסוד של הנרטיב הישראלי, כי בכל בית יכולת למצוא לפחות נציג אחד של צבא העם (ואילו היום…)
    ונכון, אפשר לתאר את אותה חוויה מעצבת שכווווווווווווולם מכירים – בכל פעם מנקודת הראות של גיבור אחר בסיפור: פעם של הילד המחכה לאבא-בצבא-חייל, פעם של האבא-בצבא-חייל בעצמו, פעם של האמא-רעיה-של-אבא-בצבא-חייל, ופעם של האמא-לבן-בצבא-חייל, פעם של הסבתא/סבא-לנכד-בצבא-חייל, וכו'-וכו' – שהרי בכל דור ודור חייב אדם בישראל בשירות מילואים חובה…
    אז מחכה לקרוא כאן את זוויות הראייה הללו, בטח תייטיב לתאר גם אותן.

  4. פינגבאק: קריאת כיוון מחדש | תחתית החבית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s