לא כל כך קטנים ||| שרוּליק כבר לא הילד הכי קטן בגן. שגעון הקטנוּת נגמר!

לרגל יום העצמאות נתבשרנו שהאוכלוסיה של ישראל עברה את המספר הדימיוני של 8,000,000 תושבים (כן ירבו!) העובדה המשמחת הזו (שנכנסה אפילו לוויקיפדיה כבר) מעמתת אותנו שוב עם המציאות המצערת שרבים אצלנו מתעלמים ממנה ועוד לא ממש הפנימו: אנחנו כבר מזמן לא הילד הכי קטן בגן!

אוכלוסית ישראל 1948-2013 ויקיפדיה

גרף גידול אוכלוסית ישראל 1948-2013 (מתוך ויקיפדיה)

כבר מזמן עברנו למעמד של "הבינוניים".
המעמדות בגן שלנו נחלקו, מאז ומתמיד, ככה: "הגדולים" היו הילדים הכי מפותחים, הגבוהים והדומיננטיים בקבוצת "הגן המעורב" של שיטת החינוך הקיבוצי המשותף.
"הקטנים" היו אלה שזה עתה עברו מהפעוטונים והיו טעוני-הגנה ומעוררי-הבנה, בגלל שהיו קטנים ועוד לא הבינו לאיזה "גן-חיות" הגיעו.
והיו באמצע – "הבינוניים". אלה שהם כבר לא ממש קטנים ועדיין לא גדולים. הם לא בהכרח היו בינוניים בכישרונותיהם ובסגולותיהם, אבל הוגדרו כך בשל גילם וגודלם הממוצעים, שלא הקנו להם שום הטבות מיוחדות או הנחות מפליגות.

אני גדול שרוליק       ישרוליק סליחה שניצחנו
שרוליק, הילד של דוֹש, ליד לוח המדידה שלנו ועל דוכן המנצחים: בפסח הוא הגיע לגודל של 8 מיליון! 

הדימוי הישן של "דויד הקטן מול גולית הענק" ושל שרוּליק, הילד של הקריקטוריסט דוֹש, שעמד מול כל אויביו הענקים ומול כל אומות העולם בגבורה, עם רוגטקה וכובע טמבל – כבר לא ממש רלוונטי וכדאי שנשתחרר ממנו (על פי נתוני הלמ"ס ועל פי מקורות זרים). ישראל זה לא אמריקה אמנם, אבל גם לא ניקרגואה ואפילו לא נורווגיה (כמה חבל!).

הדירוג החדש ממקם אותנו (את ישראל) כ"בינונית" באמצע, במקום ה-97 המכובד (מתוך למעלה מ-200 מדינות). אנחנו יותר גדולים מרבות ממדינות העולם (נורווגיה, בולגריה, בלגיה, דנמרק, אורוגוואי וירדן לדוגמא) ויותר קטנים מהגדולים (אנגליה, צרפת, ספרד ואיטליה למשל) וכמובן קטנים יותר מהענקים (סין, הודו, ארה"ב, רוסיה וברזיל).

Yaldey_Gan_B
ילדי הגן המעורב בשנות החמישים: קטנים, בינונים וגדולים

אז אתם ודאי שואלים: איך זה להיות הילד הכי בינוני בגן? לא משהו מיוחד. אין לך זכויות של קטנים וגם לא מעמד של גדולים. אבל זה בהחלט מאפשר לך להתנהג בצורה בינונית ונורמלית. אולי עוד לא למדנו את זה, זה לוקח קצת זמן עד שמחלחלת ההכרה והתפיסה העצמית של הבינוניות. אני יודע את זה, גם אני גדלתי מ"הילד-הכי-קטן-בכיתה" לילד בינוני, ואחר-כך לאבא-ממוצע ואפילו סבא-מן-המניין. זה בכלל לא כל-כך רע להיות איפה שהוא באמצע הסקאלה. סתם אחד, או סתם מדינה. כדאי להתחיל להתרגל.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, אינפוגרפיקה, היסטוריה, ישראל, תרשימים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לא כל כך קטנים ||| שרוּליק כבר לא הילד הכי קטן בגן. שגעון הקטנוּת נגמר!

  1. סמדר הגיב:

    חזק וממצה.

    "הכל מסביב בינוני, מי אני? אנונימי אני.
    מה אני? בינונימי אני."*

    בינוני זה הכי, אחי.

    *בינונימי, אריק ברמן.

  2. אביבית הגיב:

    נדמה לי שממש באותו עניין- קישור לסיפור של חנהל'ה קריצמן שפורסם במאוורר

    https://panel.sendmsg.co.il/editLandingPages.aspx?landingID=12091&cat=137

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s