כל שנה כשמגיע יום הזיכרון, כבר 39 שנים, אני הולך אל ארון האלבומים, מוציא את האלבום עם הכריכה הצהובה ומדפדף עד לתמונת הסיום של קק"ש מחזור מ"ג. ואז אני עובר במבטי על תמונות הצוערים, בוגרי המחזור ועל שורת מדריכי ומפקדי הקורס. כולם נראים צעירים ודומים מתחת לכומתות השחורות האחידות.
אני עובר שורה-שורה ועוצר את מבטי על תמונות החיילים הצעירים שחייהם הסתיימו שנים ספורות אחרי סיום הקורס ההוא ב-1969. אלה שנפלו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור. עשינו יחד דרך של יותר משנה בקורסים משותפים: קמ"ט-בה"ד 1-קק"ש, ואת כולם אני זוכר.
ואחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה מילים ושירים וסרטי זיכרון – נדמה שלא ניתן להוסיף דבר, ובכל זאת הם כולם חלק חשוב מהזיכרון שלי ושל החייל שהייתי פעם: ישי, חגי ושלום המדריכים, ויגאל ודני ואריק ופיני ויעקב וגידי וישכה. והכי קרוב מביניהם: גדעון, שיחד ערכנו את עלון הסיום של קק"ש ואחר-כך הדרכנו יחד בקורס. שהיה לי שותף ל"צחוקים" ול"שטויות" של תקופת השירות הסדיר ונפל בגולן במלחמת יום כיפור, אחרי שאחיו, אדם, נפל בהתשה בסיני. ויש עוד רבים שהכרתי ולא היו איתי בקורס ההוא: מהחניכים, מהמילואים, מהמשפחה, מהכפר, משנת ההדרכה, מהחיים.
אני זוכר אתכם תמיד, ונזכר בכם לא רק ביום הזיכרון. לכל מי שהיה שם ואיבד חברים או קרובים יש אלבום זיכרון משלו, וגם ללא אלבום – יש גרעין של אמת במילים "זכרם עימנו תמיד", עם כל הפאתוס שבהן. וכל שירי הזיכרון המתנגנים שוב ברדיו ובטלוויזיה פורטים על מיתר שככל שעוברות השנים הוא עדיין רועד ביום הזיכרון, ולא פעם – גם בימים אחרים.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.
קווים ונקודות 
יגאל היי,
אני זוכר מעבר לתקופת העבודה המשותפת על "יחדיו" את עבודת העריכה המצוינת שהשקעת בחוברת הזכרון לאדם אוארבך שנפל ב 19.4.1974 בשובו מפעילות מבצעית ברמת הגולן. יסעור נחת על יסעור. אם היו לומדים את הלקח מאז אולי לא היה לנו אסון המסוקים שני ושלישי וכולם דומים זה לה…
לכל איש יש שם.
ולכל איש יש – שמות,
שזכרם עמו תמיד.
גם אני מוציא את התמונה…..אבל זו של קמ"ט…..היינו באותו אחד…..אני בסיום הלכתי ל-7 גדוד 53 שאחר כך הקים את 188…..הפנים עם הקסדות טנקיסט, את כולם אני זוכר חלק לא איתנו ונפלו ביום כיפור, אביהו גלעדי…פינכה…ועוד רבים שלא עולים לי כרגע בשמם…..יום של מחשבות על אז והיום….יהי זכרם ברוך!
יגאל תודה מיגאל
יגאל חברי לצמ״פ, אולי זה נשמע כמו המערכון של הזקנים שמתווכחים מי היה איפה, אבל היינו יחד בנובמבר 67,
אני הלכתי לקמ״ט וקק״ש מחזור אחד יותר מאוחר (מ״ג ככתוב בתמונה), אבל זה לא משנה. לכל מחזור יש את ״תמונת המחזור״ שלו ובה תמונת הנופלים, שלא ישכחו. זכרם עמנו תמיד.
יגאל זורע….אתה הגבת?
הייתי בטוח שהיינו יחד בקמ"ט על המחזור אין וויכוח…..ראיתי בתמונה של סיום הקורס שלך (קק"ש) גם את פינקה….מיכה רינות….ויסמן……….לא ידעתי שהיית מחזור אחד מאוחר יותר אחרי כל המחזור
בקיצר……יגאל בריאות טובה ןהמשך בהגיגך אני עוקב אחריהם!
תודת בארי על העיצוב הגרפי של הספר על חללי צהל של הקיבוץ. חלל במובן האיש שנפל,ובמובן החלל שהשאיר אצל בני משפחה, בני כיתה וחברים. בעבודתך רואים את כל מה שכתבת
//////………רק "תפסתי" מקום. כמו לשים סוודר או משהו אחר על כסא בחדר – האוכל. לכשיבשיל —אולי אגיב.
הנ"ל בקשר לספר ולערב ההשקה החשובים.
ומכאן בהקשר לפוסט הנוכחי: הרישומים – ציורים — משגעים. ביופים ובחוכמתם. הצבעים הרכים – לא רק ש"אין ים לנחלים", גם לעצב אין מקום לגור בו. כך גם אין צבע חזק דיו לביטוי עוצמת השחור (= הכאב). נשארו הצבעים הרכים שאינם מחפים על מפת הדרכים,סמלי מטרות(?), קודים נסתרים מעיני הדיוט. ו הדמויות. ו האיש. ו האדם – עם הכיס השחור.המרובע. הריבועי. המדויק. במדויק במקום הלב. במקום מלשון מיקום, מטרה, או במקום מבחינת תחליף. וכידוע ישנם דברים שאין להם תחליף…
גם אם מקום הכאב אפל, התודה –בהירה. אז תודה