איך בלוג נולד? בהתחלה זה כואב (לא ממש), אחר-כך בוחרים תבנית (Twenty Ten) מהמבחר המרהיב והמדהיםםם של וורדפרס, אתר הבלוגים הגדול בעולם, ואז כותבים טקסט. כלומר, אם יש לכם מה לכתוב. ובמקרה שלי, כפי שכבר ציינתי בהתחלה, הבעיה שיש לי יותר מדי מה לכתוב (גם אם לא ממש דברים חשובים והכרחיים להמשך קיום העולם) ופתאום הוא יוצא (הבלוג) וכולם רואים לך, אם לא ממש את הקרביים, לפחות את החזית של הבית, או מה שבחרת לשים בחלון הראווה.
עננים-בלי-תגים בשמי הכפר בימי מלחמה ושלום, מעל ואדיות ושדות ירוקים
לתבנית הבלוג שבחרתם אפשר להוסיף המון עזרים (ווידג'טים הם קוראים לזה): הרשמה, פוסטים אחרונים, קטגוריות, תגובות וכיו"ב… לא אלאה אתכם, כשתפתחו בלוג כבר תראו. אבל הפעם אני רוצה לספר על "ענן תגים".
ענן תגים היא המצאה טיפוגרפית מהפכנית שהמציאו מייסדי הבלוגוספירה. לא ראיתי אותו במדיות קודמות: ספרים, עיתונים, מצגות וכו'. הענן הזה מורכב ממילות מפתח שאתה בעצמך (כלומר הבלוגר) בוחר כשאתה מעלה את הפוסט היומי/שבועי שלך בשש בבוקר (במקרה של בלוג זה).
לכאורה זהו רצף מילים ומונחים מקרי ובלתי סלקטיבי, הבנוי מהחלטות חפוזות של "המחבר", בלי שהקדיש להם מחשבה עמוקה.
אבל למעשה, כפי שמייד אמחיש בדוגמאות מהשטח, הענן הזה הוא תבנית נוף מחשבותיו, או אולי מיפוי-עצמות-היסוד של בעל הבלוג. יש כאן "קונץ", שאולי לא מספיק מודעים אליו חוקרי תרבות וחברה בעידן המודרני של תרבות הרשת הגלובלית. בגלל הטריק הגרפי שבו כל מילת מפתח מקבלת גודל פונט בהתאם לשכיחות השימוש בה, נוצר פרופיל מעניין של הגדרה עצמית. פרופיל מקרי, אותנטי, לגמרי בלתי מדעי, אבל עם זאת כזה שנותן, כבר ממבט ראשון על הבלוג, רמז מי הוא האדם שמאחורי המילים והתמונות, וגם מאפשר ניחוש הגיוני אם אתם מתחברים לנושאים המעסיקים אותו, או שלא.
ענני תגים של בלוגים מובילים: לחיצה על כל קבוצה תביא אתכם לבלוג (לפי מידת ההתעניינות בתגים)
אספתי לכם כאן כמה ענני תגים מדגמיים מ"חברי" לרשת שברשימת מאה הבלוגים הפופולאריים מהשבוע, כדי להמחיש עד כמה השוני בין האנשים ותחומי העניין שלהם הוא גדול, למרות שלכאורה יש להם מכנה משותף המבדיל אותם מעוד כמה מיליארדי אנשים – הם פתחו בלוג!
עוד ענני תגים של בלוגים מעניינים: גם כאן לחיצה על כל קבוצה תביא אתכם לבלוג
וכשאני בודק את הענן שלי הוא מפתיע גם אותי. ברור לי, למשל, למה "ישראל", "בארי", "משחקי ילדים", "נוסטלגיה" ו"שעשועים" או "אותיות", "בצלאל" ו"שריון" מופיעים אצלי בענן בפונט גדול. אבל איך קרה לי ש"האדם הקדמון" (וגם ה"הומו סאפיינס") ו"תל אביב" ו"אמריקה" נכנסו למצעד התגים באופן כל כך בולט? ומה עושים שם (אומנם בקטן יותר), בערבוב חסר היררכיה הגיונית: "כדור הארץ", "קיפוד", "חיטה", "מפלגות" ואפילו "בובות" רחמנא ליצלן. מה בובות? אפילו "נתניהו" נכנס (אומנם בקטן) למצעד. מה יש לי ממנו? לפחות התג "ציפורים" מופיע בפונט יותר גדול, שלא יהיה ספק מי יותר חשוב בחייו של המחבר.
והכי מוזר ועצוב ש"מלחמה" מופיעה כמעט בפונט הכי גדול, בעוד שהתג "שלום" מופיע בפונט בינוני ומטה. אלה לא הפרופורציות האמיתיות שהייתי רוצה לייחס למחשבותיי, אבל כנראה שיש זרמי תודעה שרק וורדפרס עם הווידג'טים וענני התגים שלו יכול לרדת לעומקם.
וגרוע לא פחות (ואולי אפילו יותר, קטנוני שכמוני) שכל הענן הזה מופיע בפונט "אריאל", המושמץ (ראו בסוף הרשימה של חנוך מרמרי ב"עין השביעית" למה), הבלתי מקצועי, הסתמי והראוי להחלפה (שימו פונט "אלף" היורש הטיפוגרפי הראוי, החינמי והאלטרנטיבי).
נחמתי היא ש"קטנוניות" לא מופיעה כמילת מפתח, אפילו לא בקטן.
זהו זה, כזה אני ולא אוכל להתחמק מענן התגים שלי, שאני בעצמי הגדרתי אותו, בחיפזון, ללא מחשבה רבה, בשש בבוקר. ואתם, בדקתם את עצמכם? איזה ענן הייתם מאמצים לכם?
שבת שלום לכל הקוראים, בעלי עננים ועניינים שונים ומגוונים.
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
כאשר אני רוצה לעשות פרובוקציה לצורך דיון, אני מסביר לשומע שהפרסומאים הם המבטאים הכי טובים של האמת. וההסבר לשומע שמביט בי בחמלה, זה שהם נטולי אג'נדה מוסרית ומה שהם אומרים לנו זה מה שהם חקרו ומצאו כניסוח הכי מבריק של רצונותינו הגלויים והכמוסים. פעם זה נוסטאלגיה, פעם זה לאומנות, בדרך כלל זה להיראות סקסיים… כל טרנד מתגלה בפרסומות. כך גם הענן – דווקא האובייקטיביות הגולמית מספקת סחורה טובה. אבל הכי חשוב – איך מורידים את הפונט ההוא – אלף?
ניתן לראות קישור להורדת הפונט אלף בסוף הכתבה עליו שבקישור בפוסט. או בקיצור – ישר באתר "הגילדה":
http://alef.hagilda.com/
עד כמה שהבנתי זה פונט חופשי במיזם של המעצבים-המורים הצעירים במטרה לתקן את נזקי אריאל. ככל שיורידו אותו יותר, יפיצו אותו ובעיקר יטמיעו אותו באתרים ובמערכות הפעלה למיניהן – כך תשופר הטיפוגרפיה העברית בת זמננו.
תענוג לפתוח את סוף השבוע עם מחשבות על עננים, בעיקר כשתמונת הנושא הקופצת לעיין היא הגירסה הכפרית לשומר המסך הפופולרי (קימורים בירוק תחת שמיים בכחול-לבן). לרגע חשבתי שאתה מתכוון לכתוב על מגיפת "המיחשוב ןהאחסון בענן" (Cloud Computing & Storage) שמבלבלת את כל חובבי הסדר הותיקים שביננו ("איפה שמת את זה?" – "בענן" – "???!!!"), ואני מקווה שגם לשם תיקח אותנו בבוא העת…
שתי הערות לכותבי וקוראי בלוגים:
תבניות – מגדירות את הפורמט הקבוע בו יוצג הבלוג (לחברים: איך מסודר לוח המודעות שלנו, על שפע פינותיו הקבועות). Twenty Ten היא אחת מכ-150 התבניות המוצעות כיום ללא תשלום למשתמשי WordPress (הפלטפורמה הפופולרית בעולם, שבה מופיע גם בלוג זה) ונמנית על אחת הפופולריות מביניהן (גילוי נאות: גם אני משתמש בה).
תגים – כמו שכתבת, מילות "התיוג" המשויכות לכל רשומה ("פוסט" בעגת הבלוגרים) מוכנסות ע"י המחבר, כאשר באפשרותו לכתוב אותן באופן חופשי ואינטואיטיבי (כפי שכנראה אתה עושה), או לבחור אותן מתוך רשימת "התגים" בהם הוא עשה שימוש בעבר. בהמשך, סופרת המערכת את שכיחות השימוש בביטויים שהוגדרו על-ידינו כ"תגים" ומציגה שכיחות זו באמצעות "ענן התגים" שבו עוסקת רשומה חביבה זו. לתגים יש גם משמעות מבחינת מנועי החיפוש האינטרנטיים אשר סופרים אותם כבעלי פקטור מסוים באלגוריתם החיפוש (מי שמרבה לתייג את "בארי" רלוונטי כנראה למי שמחפש את "בארי").
כאן נכנס לתמונה הפן "השיווקי" והמניפולטיבי, עליו הצביע ארנון אבני בתגובה הקודמת לי – מאחר וככותב אני יודע כי הענן יופיע ויציג את "בחירותי", אני יכול להשפיע עליו ולבחור "בתבונה" את המילים שברצוני להבליט. אם אני עוסק בסריגה – אקפיד לתייג את רשימותי שוב ושוב במושגים הרלוונטיים ("סריגה בשתי מסרגות", "עין תחת עין") וכדומה. אלא שאם ארצה בכך, אוכל גם לבחור ולתייג ביטויים שאין כל קשר בינם לבין התוכן המופיע בפועל ברשומה שכתבתי, ועדיין ילכו תגים "פיקטיביים" אלה ויצברו משקל בענן התגים של הבלוג.
כלומר – "ענן התגים" אינו מייצג בהכרח "תמונה אובייקטיבית" של תכני הבלוג והנושאים בהם הוא עוסק, אלא את התמונה אותה בחר המחבר להציג, בין אם במקרה או במכוון.
ועוד הערה (הפעם באמת קצרה) בקשר לפונטים "אריאל" / "אלף" –
הכל נכון, אלא שאת "אריאל" המושמץ אנחנו מקבלים מותקן "בסיסטם" באופן שאינו דורש מאיתנו אף לא קלוריה אחת של מאמץ, ואילו את "אלף" המשופר עלינו להוריד ולהתקין בעצמנו, מה שדורש מוטיבציה, ידע וניסיון (מה זה "קבצי CSS" ואיך בדיוק "כלול את ה-stylesheet של גופן הרשת" כפי שמורה לנו "מדריך ההתקנה" המוצג לנו באתר http://alef.hagilda.com/). כאשר תוצע לנו גירסה להדיוטות ("פתח ושכח") כמו במרבית התוכנות המוצעות לנו כיום, גם "הקרב" הזה יהיה לא רק "צודק" אלא גם פשוט וקל הרבה יותר….
שוב תודה על הקווים והנקודות להנאה ומחשבה, ושבת שלום לכולנו
עידן, תודה על ההרחבה המקצועית עבור כל מי שחיי הרשת שלו הם אקראיים בינתיים. ובעיקר על ההרחבה השיווקית.
במקרה שלי, נושא קידום האתר לא היה על הפרק – מכיוון שאין לי ממש מה למכור ולקדם, די לי שיש לי מספיק קוראים שמצאו עניין. על רשימת מילות החיפוש דרכן הגיעו אנשים אל הבלוג שלי, שהיא לפעמים משעשעת למדי – עוד ודאי אכתוב.
בנושא "הענן" עוד אני רחוק מלהבין את המשמעות ולעשות שימוש מושכל, אנכרוניסט שכמוני.
בנושא הפונט "אלף" אתה צודק מאה אחוז. את נזקי ההטמעה האגרסיבית של אריאל (בת הים, על פי מרמרי ודיסני) – אלף חכמים לא יצליחו לתקן, או למשות אותה מן הים האינטרנטי. אם רק מיקרוסופט היו פונים אל צבי נרקיס, עוד בחייו, ומשלמים לו על נרקיס תם שלו כפונט דיפולט בווינדוז היה עולמנו (הטיפוגרפי) טוב יותר. עכשיו הם שילמו במשפט את הקנס – אבל הנזק כבר נעשה, ואף התקדש.
עכשיו שכיוונת ספוט אל ה"המצאה הטיפוגרפית" המעניינת פה משמאל, שמבטאת נאמנה את הלא-מודע-של-שש-בבוקר-שלך – אני חושבת לעצמי:
אכן, מועיל להשתמש בווידג'ט החביב הזה כפשוטו, כיישום פרקטי-ניווטי, כמודגם בדוגמאות שהראית, ולנצל כך לטובה את יכולתו הטכנית למדוד ולכמת נושאים שהם מופשטים מיסודם (והרי "מדיד" נחשב בימינו תכונה חיובית וערך מוערך בפני עצמו).
אך יתרה מזו: אפשר להרחיב את השימוש בענן התגים עוד הלאה. למשל, הוא יכול להיות כלי עזר למרפאי-נפש (שלא לומר "מכווצי מוחות") מזרמים שונים, שעשוי לתרום רבות להבנה ולפיענוח נפש האדם, דרכי פעולתה ותגובותיה ל… ובכן, לחיים.
מזמן אני יודעת שיש דבר כזה "גרפולוגיה ממוחשבת" (רמז: זה לא מה שמוצאים בגוגל כשמחפשים בין המרכאות. ולא, אל תסתכל עליי ככה – זה ממש לא אוקסימורון. הרי פעם, בימי הרפידוגרף והלטרסט, לא חשבנו שתתכן גם גרפיקה ממוחשבת!).
אז בגרפולוגיה ממוחשבת הזאת, להבדיל מגרפולוגיה מסורתית שמבוססת על ניתוח כתב-ידו של אדם, אתה בוחן במדוקדק טקסט שהוקלד במקלדת על ידי מישהו, ויכול ללמוד מזה רבות על עולמו הפנימי הנסתר, כפי שמשתמע מאותה "הגדרה עצמית" שלו. וזאת אפילו רק ע"פ הפרמטר הבודד של אופן השימוש של הכותב בסימני פיסוק, וכיצד הוא משבץ אותם ברצף המילים (עם רווח לפני הפסיק, לא מאמין ברווחים בין מילים, שם מקף מחבר צמוד למילה או לאחר רווח כפול, משתמש ב-2 נקודות במקום שנהוג לרשום 3 נקודות, וכיוצא באלה התנהלויות אינדיבידואליות ייחודיות). מכאן ניתן להמשיך ולאבחן קווי אופי דומיננטיים (כגון "מניפולטיביות", בדוגמה שהציע עידן…) ואפילו הפרעות אישיות גבוליות-יותר-או-פחות, ולו רק ע"פ פענוח משמעותן של פליטות מקלדת פרוידיאניות, בחירת פונטים מכוונת ואקראית, או סתם התנסחויות נפתלות וסתומות של גרפומנים, שמבטאות בעיקר יכולות הקלדה לא-עיוורת מפותחות (כגון Unseen זה לדוגמה).
והנה פה עכשיו הוספת כלי עבודה נוסף לענף הגרפולוגיה הממוחשבת המתפתח: ענן תגים!
בזאת נפתחה קשת רחבה של אפשרויות, שהיא שימושית במקרים (הלא רבים, למזלנו) בהם מישהו רוצה לפענח את נפשו של מישהו או לתהות על קנקנו, ולא רק לעשות LIKE סתמי או חחחח מצוי בתגובה לדבריו, או לכבד אותו באי-תגובה רגילה, בתגובה.
למשל, בבלוג שלך, כפי שציינת – גם מי שלא מכיר ולא קרא אותך מן הפוסט הראשון, יכול לראות מיד מי ומה זוכה אצל "המחבר" לתגית (ומי ומה – לא), כמה גדול הפונט של רוה"מ (וכמה קטן ורחוק השלום), כמה פעמים מזכיר אדם את נוף מולדתו וכמה פעמים את הנופים הזרים שמעבר לים, כמה הוא עוסק בעבר (הומו סאפיינס) וכמה בעתיד (סינגולריות), וכו' וכו' – אך מן הראוי שאחסוך בטקסט מוקלד ולא אסגיר את עצמי עוד, ולכן אעצור באיחור כאן, ואסתפק ב-LIKE בתגובה:
LIKE.
זה נראה רעיון מדהיםםםםם ומהפכני, בוודאי חברות תוכנה בכל העולם כבר עובדות על זה. סגנון ההקלדה הוא ללא ספק ראי לנפש האדם, לא פחות מכתב היד (שהולך ומאבד מחשיבותו).
אז זהו. מסכת השכול חזרה למקומה: חלקה מאוחסנת במחילות הלב, חלקה שקועה בעורקי הדם. וניתן לחזור לבלוג שלך בדין ולא כטרמפיסטית גוזלת מרחב וירטואלי.
אני חוזרת לפוסט המעניין על תקן הדגל, (כחול ולבן זה הצבע שלי). בצבע טפלתם, אתה ומגיביך. ומה באשר לצורה? הבנתי את עניין התקן והחוק. והחוק, ברגיל, צודק, או לפחות מחייב. אבל,כאמור, מה בקשר לצורה. לא הצורה של הדבר כשלעצמו = המגן דוד, אלא הצורה בהקשר לסביבה : הדגל מורם או מונף בקו אורך או בקו רוחב. על רקע מישטח ארוך (כעזריאלי), או אחר. מקביל לקווי הסביבה הארכיטטקטית או מאונך לה. האם בסיסי המגן דוד לא אמורים להיות קשורים גם בכך. לטעמי, במקרה זה התיקני = חוקי עשוי להפוך, בסביבה משתנה את הסמלי לסתמי. המגן דוד נראה כ"סתם" כוכב. כמו עיטור במדי הצבא האדום למשל. ודוקא הגמשת התקן שתתיר את סבוב המגן דוד, משאירה לו את כל הדרת סימליותו.
כגרפיקאי וכמעצב מוסמך, רב – טעם ותבונה, מה דעתך? האם תמיד תמיד רק לפי התקן,או שמאחר ואין להפר תקנים וחוקים יש להגמיש את תקן הדגל למקום שבו הוא מושם או מונף. הנכון, שהופך מבחינה ויזואלית, לסתמי בעיני (התמונה שהבאת מאתר דגלים 2013), או "השגוי" שהוא הנכון, בעיני,יחסית למקום (כבתמונות הכרזת המדינה ובדגל התאורה- עזריאלי 2013).
האם "המקום" מכפר על חטא השוני המתאים עצמו לסביבתו, אשאל את הרב המקומי הפוסק נכון בענייני צורה ותוכן.
לא נכנסתי לדיון מי צודק ומה נכון. רק הצבעתי על אי-הבהירות של העיצוב. מצב עגום כשמדובר על סמל לאומי. לעניין זווית המגן-דוד – החשוב הוא שיהיו כללים, והם עדיין לא ברורים. ויותר מזה – הצבע הכחול/תכלת לא הוגדר אף פעם (או לפחות אני לא מצאתי הגדרה), גם זה לא יאומן כשמדובר בנושא כל-כך מרכזי. ויכול להיות (כמו שאמרו לי שכדאי להוסיף תמיד) שאני טועה.
ויש, גם, את שני החביירים האלו, שרק תתן להם לינק והם כבר יעשו ממנו ענן, שלא לומר צימעס.
http://www.wordle.net/create
http://www.jasondavies.com/wordcloud/#http%3A%2F%2Fkavimvenekudot.wordpress.com=יותר
מיכאל, מבחינה מחשבית (בהתייעצות עם ה"י ה-2) זה מדהיםםםםםם, שלא לומר מהמםםםם.
וגם מבחינה גרפית – זהו ענן תגים יפהפה.
מבחינה לשונית – עוד יש על מה לעבוד. באתרים רבים הוא לוקח את כל "מילות המיחשוב" באנגלית, ואצלנו בבלוג – הוא אוהב (וגם אני, כנראה) מילות קישור כמו "של" ו"את" ו"על" ו"לא", שלא אומרות הרבה.
אחרי שיסננו את המילים הלא-חשובות, אין ספק שכל אחד ירצה ענן כזה אצלו בבית.