השבוע פתחתי (סוף-סוף) חשבון גם בוואטסאפ. אני יודע שאני אנכרוניסט, עד עכשיו היו לי רק חמישה חשבונות (ארבעה מהם חצי-פיקטיביים) בפייסבוק, ועוד טוויטר לא פעיל, סקייפ לשיחות עם הנכדים, אימייל של העבודה ושניים של המשפחה, חשבון אינסטגרם פעיל-למחצה, בלוג בוורדפרס, חשבון ביוטיוב (שהעליתי שם סרטון אחד ענקקק, בשיתוף עם הדור הרביעי) ועוד כמה אפליקציות חדשניות המאפשרות להעלות סרטונים מדהימיםםםם עם עריכה חצי-אוטומטית ומיידית.
מה זה אומר עלי? מה זה אומר על ההומו-סאפיינס בכלל?
ה"י, היועץ שלי לענייני הומו-סאפיינסים ושאר הומנידיים, אומר שאנחנו בשלב של ביטול הישגי המהפכה הלשונית (או מהפכת השפה), זו שהביאה אותנו לכל הישגינו ולבידול משאר ההומנידיים (שימפנזים, גורילות ובני-דודים אחרים).
כידוע, החבר'ה האלה יודעים רק להשמיע קולות אזהרה וטוקבקים ראשוניים מאוד. ואילו אנחנו, חכמים שכמותנו, פיתחנו בעזרת השפה את כל הנכסים שיש לנו: חקלאות מודרנית (שהרסה את כדור הארץ), תעשייה מפותחת (ומזהמת אוויר), ספרות יפה (וזולה), אמנות מודרנית (מובנת לכל נפש), מוזיקה קלאסית ופופולארית – ומה לא.
מהפכת התקשורת: האיור מתוך The Epic of Man בהוצאת לייף, 1960
ועכשיו כל האפליקציות האלה שהזכרתי בהתחלה גורמות לנו לתמצת לכמה סימני דפוס (עוד מהפכה שעשינו, ושכחנו למה) את כל המסרים המורכבים והעמוקים של המין האנושי.
במקום לדבר פנים-אל-פנים, או אפילו דרך השפופרת (מהפכת הטלפון) אנחנו כותבים "דבר איתי" ומתכוונים ל"אל תבלבל לי את המוח עכשיו עם השטויות שלך" (שלח לי מייל, שלא יהיה לי זמן לקרוא אותו, או עדיף sms). במקום "לנהל שיחה עמוקה" – אנחנו שולחים הודעה בוואטסאפ: "מה העניינים?" (אם מצאנו איפה הסימן של הסימן-שאלה) ומתכוונים שזה לא מעניין אותנו. ואז מתפנים להעלות תמונות אקראיות-אבל-עם חיוך-ואפקטים "מיוחדים" (זאת אומרת – כמו של כולם) באינסטגרם, ומקווים לקבל לפחות ארבעה לייקים ושני סמיילים :))).
אז מה יהיה עם המין האנושי? האם המהפכה הטכנולוגית הזאת תיצור זן חדש של אדם, שכבר איננו הומו-סאפיינס?
פרשנים, עתידנים ורואי שחורות טוענים שזה כבר קרה. אבל לא היה לנו זמן לקרוא מה הם כתבו, ובטח לא לדבר איתם – כי היינו עסוקים בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם ובוואטסאפ.
אולי שמעתם על אפליקציה חדשה שמתאימה ליום שלישי? דברו איתי.
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
אז "כיוון שלא היה לנו זמן לקרוא מה הם כתבו", וכשירות לציבור, אצטט לך רק את הפסקה האחרונה במאמר דעה של יוסי סוכרי* ב"הארץ" בסופ"ש האחרון (בכיף הייתי שמה רק קישור, כשהוא מחובר למלל-התמציתי-המדבר-בעד-עצמו: "ללא מילים" – אבל הבעיה היא שגם אם תמצא זמן ותרצה כבר להיכנס ולקרוא – צריך לשלם בכניסה. אוף… גם את המילים הראויות שנכתבות על ה"התרוקנות ממילים" – אף אחד כבר לא מעודד…).
אז י"ס מסכם במילים (!) אלה:
"לפני שאנחנו חושבים על היחס בין התועלת שאנו מפיקים מאמצעי המדיה החדשים למחיר שהם גובים מאיתנו, עלינו לעשות דבר אחד בעל חשיבות גדולה: לשרש מקרבנו את הדעה הרווחת, שאמצעי המדיה החדשים נתונים למרותנו, וברצותנו נשתמש בהם כך או אחרת, ולהשריש בתוכנו את העובדה שהם משנים אותנו. וכשם שהם מהלכים עלינו קסם הם גם עושים בנו שפטים, או בלשון חריפה יותר: כשם שאנו מבינים שהשימוש באמצעים אלה אוצר בתוכו רכיב הישרדותי, עלינו גם לשאול איזה סוג של בן אדם ישרוד בעקבותיהם".
בתור "רואת שחורות", ברור לי ש"הזה הזה – כבר קרה". ולראייה: מי בכלל יודע כיום, או ידע אי פעם – מה ההבדל בין "לשרש מקרבנו" ו"להשריש בתוכנו"? (רמז חינמי: מדובר בשתי פעולות הפוכות זו לזו, שאף אחת מהן לא קשורה לפעילות גננית-חקלאית). אך בינינו – מה זה בכלל משנה, ממילא כבר מזמן אין מקום וסבלנות לחופרים משום סוג, בשום אמצעי מדיה, כמו גם בחיים.
טוב, דבר איתי בוואטסאפ.
____
*בכל זאת מומלץ לקרוא את המאמר השלם (והקצר!) "התרוקנות ממלים" – "המחבר הוא סופר ומרצה למחשבה של המאה העשרים" – היי, אבל אנחנו כבר במאה העשרים ואחת! אופס – אבוד לנו…
הארץ בחרו במודל "חומת התשלום" בגירסת החומה הרכה (כפי שכותב הבלוגר הפופולארי אישתון). לכן מי שמאוד רוצה יכול להגיע לחומרים בדרכים עקלקלות. למשל את הרשימה המלאה של סוכרי (מהמאה העשרים!) אפשר לקרוא כאן (להיכנס דרך הקישור בפייסבוק הזה). ונזכרתי שבאמת קראתי אותה, ואולי זה ישב לי בראש כשכתבתי את הפוסט, רק שהוואטסאפ והאינסטגרם הסתירו לי.
יגאל, ממש הוצאת לי את המילים מהפה. אולי אפילו שירשת אותם מקרבי. מה שמזכיר לי שקיבלתי הודעת אס אמ אס על תור לרופא שיניים (האם מדובר בטיפול שורש?)
תגיד לדוקטור שיעשה קודם צילום פנורמי באינסטגרם, ואז ישים לך סתימה בוואטסאפ, ישלח לך בטוויטר את התוצאות ויעשה לך לייק בפייסבוק.
אני מסרב עקרונית להכניס את האפשרות של כל החיבורים הנ"ל לפלפון החכם שיש לי מהעבודה. גם כך יש עוד נייד אחד של המשפחה והבית, מחשב במשרד ואלד נייד שאתו אני עובד מהבית, חשבון gmail בעבודה בבית , עוד חשבון של העבודה בחוץ, וכן 2 חשבונות דוא"ל פרטיים . ואחד בפייסבוק, זה מספיק לכל הדבדים בדרך כלל . צריך גם זמן של שקט .
הכל נכון, אבל מי שלא מחובר – לא יודע על מה מדובר (לא שזה כל-כך משנה).
בדיוק הבוקר נכנסתי לסניף בדואר השכונתי כדי לשלוח לחבר מכתב עם בול, סתם כך כדי לא לשכוח איך עושים את זה.
בקיצור הסניף היה שומם מאדם, נגשתי ישירות לפקידה המשועממת ב"אשנב כל" והגשתי לה את המעטפה.
היא שאלה – "רשום או עם מעקב?", אמרתי לה "רגיל עם בול שמרטיבים עם הלשון ומדביקים".
ביציאה שאלתי את המאבטח למה אין אנשים היום?
הוא ענה "כולם ג'ימייל".
כעבור 5 דקות שלחתי מייל לאותו חבר בו נאמר –
"היי, שלחתי לך מעטפה עם בול אם לא תקבל בתוך 3 ימים – תודיע לי. להשתמייל."
התגובה הזאת התלבשה לי בול על הפוסט שהעליתי הבוקר: על תמונות בכל מיני צבעים, מעטפות ודואר של פעם (תוכל לראות בשער הבלוג עד שיבוא עוד רגע משהו אחר)