איפה אתה יוסף? ||| געגועי ליוסף ואחיו ולהומור של דודו גבע

כתבתי טור "שנון" וכואב על ההומור של פעם וההומור של היום – מ"ילקוט הכזבים" ו"שלושה בסירה אחת" דרך "ארץ נהדרת" ועד "ממים של פייסבוק" – והוא יצא לי כל-כך עצוב ולא מצחיק שהחלטתי לגנוז אותו בינתיים, כדי לא להשבית שמחות לקראת השבת והסכנות שעוד נכונו לנו בהמשך הקיץ.

יוסףכדי להתעודד עשיתי מה שאני עושה כמעט תמיד: פתחתי את "ספר מגוֹחך" של קובי ניב ודודו גבע ומיהרתי אל "יוסף ואחיו", ומיד הוקל לי. אני מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב, תודה.

אין דבר יותר טוב מלקרוא קטע קטן של "יוסף ואחיו" כדי להעביר את רוח הנכאים ולעודד גם את הנפש במצבים השפופים ביותר. הטקסט שלא נס ליחו, האיורים הוירטואוזיים בדרכם הכאילו-מרושלת. כל משבצת היא מעשה אמנות של הומור משובח. לא פלא שאת הקטע שאצטט היום צילמתי מזמן ונעצתי בלוח המבולגן שבמשרדי, כמין מוטו-שכזה, כדברי הרמטכ"ל של דודו גבע (מלפני עשרות שנים, ושנראה בערך כמו רפול): "אילו כולם היו כמוך – לא הייתה פה סמטוכה".

יוסף והרמטכל     קיר במשרד עם יוסףיוסף, הרמטכ"ל והסמטוכה (מימין) ויוסף מסתתר בתוך כל הסמטוכה על הקיר במשרדי

נדמה שגם ההנהגה של היום הייתה חותמת על זה ומשבחת אנשים כמו יוסף, הפקיד הממושקף מהעירייה, שעושה מילואים ועוד בשיריון! (איפה תמצא כיום אנשים כאלה, או כנהוג להגיד במקומותינו המטוקבקים: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה?!!!1:)) "). ויוסף זה הוא אפילו "מפקד טנק במילואים"!!, "מקובל מאד בין החבר'ה" ו"במלחמה חיסל 27 טנקים סוריים"!!! ומעל הכל הוא חסכן גדול – "הוא אוסף תרמילי פגזים שנשארו בשטח אחרי האימון"!!!!

מה הפלא שכל סגל הפיקוד הבכיר טס אליו בלהק של מסוקים כדי לשבח אותו על חסכנותו!!!!!

יוסף ואחיו במילואים קובי ניב ודודו גבע (ספר מגוֹחך, עמ' 14): "עוד תרמיל ועוד תרמיל, כך נקנה לנו עוד טיל" (אפשר להגדיל)

תדע כל אם עבריה איזה צבא נהדר (וגם מנהיגים שמעל הצבא) יש לנו. ותודה-תודה לדודו גבע ז"ל ולקובי ניב יבדל"א, שידעו לתאר אותנו כך ביד אמן נפלאה. ואולי קצת חבל שיוסף יש לנו רק אחד, ישתבח-שמו והלוואי שפעולתו החסכנית והנמרצת תאיר לנו את הדרך (עד המבוי הסתום הבא).

שבת שלום!!!!!!

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, ספרים, צבא וביטחון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על איפה אתה יוסף? ||| געגועי ליוסף ואחיו ולהומור של דודו גבע

  1. ארנון אבני הגיב:

    אכן, אכן, דודו גבע מהמכובדים שבאבות האומה

  2. סמדר הגיב:

    מסכן הדור שלא ידע את יוסף (ואחיו. ודודו גבע. וחבריו.) – במה הוא יתנחם?

  3. שרי אלדן הגיב:

    ל"שנון" אצלך התרגלנו. אנחנו מכירים ומוקירים. זה חלק מהנאתנו, (אם יורשה לי הפעם להרחיב את גבולות ה"אני" משימוש בגוף ראשון יחיד לגוף רבים). אבל למה ל"גנוז" את "הכואב",נם אם זה "רק" "הכואב על ההומור"? האם הוא "הכואב", אינו חלק מהאמת? ואפילו היא (האמת) בכלל לא מצחיקה, ואפילו היא, חלילה, עצובה, האם אין לעצבות מקום? הרי היא קיימת ולא ניתנת להעלמות או להתעלמות. אפילו היא מתחבאת – שקועה לה בביפנוכו.
    הומור זה נהדר. באמת נהדר. אפילו הייתי אומרת שהיא תנאי ליכולת עמידה.
    ודודו,הזכור לטוב, באמת גדול.
    ומה לנו הומור עצוב כעדת הקרנפים (= האליקופטרים) העטה מעל היוסף והיוספים למיניהם.
    באמת שבת שלום ומאושש.

    • igalz הגיב:

      האמת שלא התכוונתי ממש ל״כאב״. כתבתי שהפוסט על ״ההומור של פעם״ לא יצא מצחיק, והוא (הפוסט ״הגנוז״) ניסה לתאר למה סוג ההומור ההוא כבר לא מצחיק (אותי). זה קצת ״כאב״, אבל לא ממש. בטח עוד אחזור אליו עם תובנות יותר מוגדרות. זה הכל. לא צריך לייחס לזה יותר מדי משמעות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s