הפוסט על התשבצים של אפרים קישון, והתגובות עליו, הביא אותי להרהורים ארוכים על חיבתי ארוכת-השנים לתשבצים בכלל ולפתרון תשבצי היגיון בפרט. חשבתי שיש מקום לפוסט מיוחד, עם גוון אישי, שיסקור את השתלשלות החיבה המוזרה הזו לחידות-המשבצות במאוזן-ובמאונך וינסה לפענח את מקורותיה.
אז נתחיל לפענח את החידה, כמו שמתחילים לפתור תשבץ, מימין לשמאל, ומלמעלה למטה – במאוזן ובמאונך:
1. מאוזן – כבר כילד קטן מאוד נחשפתי לשעשוע המרתק של פתרון תשבצים. הייתי פותר את התשבצים לילדים בעיתונות הילדים של אז (דבר לילדים ומשמר לילדים) ואולי גם מנסה את כוחי בתשבץ יום השישי של המבוגרים ב"למרחב" (אם היה תשבץ כזה בכלל). למדתי שאת התשבץ יש לפתור עם עפרון (ולא עט "גלובוס", חלילה), ולא פחות חשוב עם מחק , שאז עוד קראו לו "מוחק" בכלל – כי לא תמיד התשובה הראשונה שכתבת הייתה נכונה (וראו גם את "שיטת קישון" המפורסמת לפתרון תשבצים בכוח הזרוע). ידעתי גם שתשובה שאינך בטוח בנכונותה – יש לרשום בכתב "חלש", אותו ניתן לחזק אחרי שהיא אוּמתה עם המילים המתחברות אליה במאוזן ובמאונך. ושאת האות יוד נהוג לכתוב עם קו מתחת, כדי להבדילה מהאות וו (למה הנוהג הזה קיים דווקא בתשבצים, ולא במכתבים או שירים – נשארה חידה).
לפעמים גם קיבלתי "תשבצון" – חוברת שכל דפיה מלאים תשבצים ותשחצים (הצורה העממית והגרפית יותר של התשבץ – בה ההגדרות מופיעות בגוף הסרט), וצורת הבילוי הזאת הייתה חביבה עלי מאוד.
עד כדי כך היא הייתה חביבה שבאחת הפעמים הבודדות שנסענו לחופש של כמה ימים אצל הסבא והסבתא בחיפה, והבידור היחידי שאפשר היה למצוא בביתם היה עלעול בספרים עבי כרס של אנציקלופדיה בגרמנית מ-1882-86 (עם איורים מדהימים שכבר תיארתי בחלקם ועוד אשוב אליהם, כדי שלא תפסידו) – ביקשתי מהסבא שיקנה לי תשבצון בקיוסק הסמוך לבית שעל הכרמל. סבא לא נתרצה (ולא מסיבות כלכליות, הוא היה יהודי די מבוסס, חבר בוועד בעלי מלאכה של חיפה). "בשביל מה לך משבצות?" הוא אמר בביטוי שנשאר שמור במוחי עד היום.
לקסיקון גרמני מ-1886 מבית-סבא-בחיפה: "בשביל מה לך משבצות, אם יש לקסיקון כזה?" (כולל הסבר מלומד על הסדריה והדפוס מעודכן ל-1882)
ובאמת, בשביל מה לנו משבצות? על זה אני עונה לסבא זכרונו לברכה (וגם לכם), שמחקרים רבים הוכיחו שפתרון תשבצים בצורה קבועה ושיטתית מעכב את "נסיגת הזיכרון" הבאה עם הגיל, בשנתיים וחצי לפחות! ופעם קראתי על מחקר שגרס שפתרון תשבצי היגיון (שם גלגלי המוח מסתובבים במהירות כפולה) מעכב את הדמנציה בעוד כמה שנים טובות.
5. מאוזן – עם השנים, פתרון תשבצים "רגילים" הפך לשיגרה די משעממת, לכן אורו עיני וגלגלי-מוחי הסתובבו בעליזות כשגיליתי בעיתון החדשני "מוניטין" שיצא לאור בסוף שנות השבעים – את "תשבץ ההיגיון", או "תשבץ מוחין" כפי שנדמה לי שכונה בהתחלה. חלוצי התחום של ה"תשבצים המתוחכמים" היו אמציה ארנון, אמנון בירמן ויורם הרועה, ואולי עוד אחרים שכרגע נשמטו ממוחי-חסר-ההיגיון.
אחרי תרגולים והתנסויות ראשונות הבנתי את הפרינציפ והתחלתי לפתור תשבצים כאלה בצורה שיטתית. אומנם אז עוד לא שמעתי על המחקרים שסיפרתי לכם אודותיהם – אבל עובדה שאני זוכר (כנראה בזכות התשבצים ההם) את כל השטויות והזוטות והציטטות מלפני עשרות ומאות או אפילו מיליוני שנים – שמשמשות אותי בבלוג המוזר הזה.
"תשבץ שכל" מיוחד לזכרו של חלוץ התשבצים אמציה ארנון, שחיבר יורם הרועה (מאתר תשבצי היגיון של "תפוז") – תוכלו להגדיל ולנסות לפתור, בסגנון ארנון, בירמן והרועה או בסגנון קישון
פתרון תשבץ היגיון דורש, כידוע, לא רק ידע של פרטי טריוויה כמו שדורשים השעשועונים-הבלתי-משעשעים בטלוויזיה (כמו "אחד נגד מאה" וכפיליו), בהם העיקר הוא עיצוב האולפן והפרס הכספי העצום שמעולם לא מחולק. תשבץ היגיון זה סיפור אחר! בשביל להתמודד איתו צריך קצת אינטואיציה, קצת "חוכמולוגיה" אולי גם קצת ידע (לא יותר מדי: תואר הולנדי נשאר "ון" ונהר אפריקאי נשאר "ול"). בתשבץ מהסוג הזה צריך להיכנס לראש של מחבר התשבץ, וידוע שלכל מחבר סיגנון והעדפות משלו. לפעמים פתרון ההגדרה הוא אפילו משעשע, והרבה פעמים הוא עשוי להיות די דחוק ומאולץ – אבל אם תזכרו את השנתיים-וחצי-פלוס שאתם מרוויחים (לפי המחקרים שלא מצאתי להם סימוכין) העיסוק הזה מאוד מומלץ. לפחות כמו חוג ספינינג או ריצה יומית מסביב למחנה, או לאורך הפארק. כי מה ערך יהיה לכך שתצליחו לשמור על הגוף פחות או יותר תקין, בעוד כמה שנים – כשהראש יהיה ריק לגמרי?!
7. מאונך – כפותר-תשבצים-כרוני הייתי תמיד ער לשרירותיות ולמרובעות הקשורות בעיסוק בתשבצים. בכמה מקומות כבר פרסמתי (כולל בבלוג זה) את תשבצי הפרודיה המגוחכים, "העושים צחוק" ממבנה החידה הכל-כך פופולארי הזה. אחד מהז'אנרים שהייתי שותף ל"המצאתו" היה "תשבץ י"פ", על שמו של שכני לספסל הלימודים, שהיה נער שבא אלינו מרוסיה והצטרף למחברי התשבצים הילידים. מכיוון שאוצר המילים שלו בעברית לא היה עשיר בתחילת דרכו בארץ, הוא נהג ליצור תשבצים בהם כל מילה מוקפת במשבצות שחורות מכל הכיוונים. כך לא היה צורך לחבר אותה, לא במאוזן ולא במאונך, עם מילה נוספת.
לדעתי, עיתוני התשבצים עדיין לא עלו על ה"פטנט" המיוחד הזה, ואני שומר את הזכויות על פיתוחו (יחד עם י"פ, כמובן) ואתן אותן למי שירצה לרענן את מדורי התשבצים שלו – בעבור חופן דולרים (או מספיק לי אפילו כמה אגורות שחוקות).
60. מאוזן – הסבא והסבתא מהצד השני, אלה שגרו בשכונת בורוכוב, היו חובבי משחק ה"שבץ-נא" – מין גירסת לוח של ה"תשבצאות העברית". הם עלו מליטא ברבע הראשון של המאה הקודמת והביאו איתם, מלבד מקל ותרמיל של חלוצים, גם את הלשון העברית שרכשו בגימנסיה בליטא. כך היו יושבים ערב-ערב ומשחקים "שבץ-נא" אחד נגד (או עם) השנייה, ואני – בחופשים כשהייתי ילד ואחר-כך כששימשתי כמדריך ב"נוער העובד" של רמת גן, בסניף שהיה ממש מתחת לביתם – הייתי יושב לידם בערב, מוקסם מהידע הרב שלהם בעברית ומהשלווה והנינוחות שהמשחק השרה עליהם. לפעמים הם שיבצו שם מילים עבריות ממש מסובכות ונדירות, אבל כשהגיעה העת לסכם את המשחק ולספור את הנקודות (בשבץ-נא יש לכל אות ערך משלה, כידוע. צ' ו-ט' הן ממש שוות, אם אני זוכר נכון) הם היו עוברים ליידיש שזכרו מבית-אבא: צוואַנציק, זיבעצן, אַכצן. סך הכול פוּפציק – לסבא, וזעכציק-צוויי – לסבתא. סבתא תמיד ניצחה, ואני למדתי בהזדמנות זו יידיש (לפחות כמה מספרים).
שבץ-נא (מהאתר נוסטלגיה און-ליין): סבתא – אַכציק-צוויי, סבא – זעכציק-פינף
13. מאונך – כדי לסגור את סיפורי-התשבצים במעגל – הנה סיפור שקרה רק החודש. קרה המקרה כך שיצאתי בדיוק מאיזה דיון בקשר לעתיד העיתונות המודפסת, והאפשרות של הדפוס הדיגיטלי להיאחז בקצה תקופת הפרינט על ידי הדפסת מהדורות אזוריות (או אפילו אישיות), המתאפשרות בעזרת המדפסות הדיגיטליות הענקיות שהצטיידנו בהן לא מזמן. ולפתע צילצל האייפון (שגם בו הצטיידתי רק לא מזמן, באיחור של 5 גירסאות מהחדשנים הטכנולוגיים – ה-Early Adopters) ואשתי היקרה העבירה לי שיחה מנציגת שיווק אסרטיבית מ"מעריב". זו הציעה לי, כדרכן של נשות-שיווק-אסרטיביות, חבילה ניסיונית מדהימה של מעריב החדש(?), כולל "גלובס-על-הבוקר", "את" החודשי, "מוספשבת", "סופשבוע", "ערב שבת", "סגנון", "מעריב לילדים" וגולת הכותרת – "המשבצת", חוברת תשבצים שבועית צבעונית ואטרקטיבית, וכל זה בחבילת סוף שבוע של קילו וחצי בלבד!
"המשבצת", מוסף התשבצים של מעריב – יש אפילו תשבץ יומי(!) עם 20 הגדרות ופתרון במהופך!
מכיוון שאני כבר די מוכוון-רשת (עובדה שיש לי בלוג ואפילו פייסבוק ואינסטגרם ו-וואטסאפ ו-וויבר ועוד 80 אפליקציות מדהיממממות) שאלתי את אשת השיווק אם יש גם אפליקציה. המשווקת האסרטיבית (נקרא לה ליאת, נגיד) השתהתה ופנתה אל חברתה (אושרת, נגיד) וזו עדכנה אותה ש"וודאי, ודאי – יש גם אפליקציה!".
המעודכנוּת הזו של העיתון הישן גרמה לי לקבל החלטה חיובית-בלתי-רצונית ובלתי שקולה (הרי החלטנו מזמן לצמצם את כמות הנייר שאנחנו גוררים מתא הדואר כל יום שישי, על מנת להשליך אותה ביום א' למיכל המיחזור!). ההחלטה שקיבלתי נבעה מה"מעודכנוּת" המפתיעה, אבל כשניגשתי מאוחר יותר לאפ-סטור (חנות האפליקציות שהחליפה גם את קיוסק העיתונים) גיליתי שאומנם יש גם למעריב אפליקציה, כמו לכל מוסד וגוף תקשורתי, כיום – אבל היא חינמית לחלוטין! כך שעיסקת העיתונות הגדולה של חיי הייתה די מטופשת.
אני מתנחם בכך שהקפדתי לתחום את הניסוי לחודש בלבד, כך שהנזק הכספי והסביבתי לא יהיה גדול, וגם בכך שזכיתי, סוף-סוף – בסוג של סגירת מעגל – לקבל את "המשבצות" שביקשתי מהסבא מהכרמל, לפני יותר מחמישים שנה, ולא זכיתי לקבל.
בקיצור זה היה סיפור שתחילתו ב-"1. מאוזן – ילד סקרן המבקש משבצות (ארבע אותיות, מתחיל ב-י' ונגמר ב-ל'", וסופו ב-"64. מאונך – סבא סקרן (ופראייר) העושה מנוי על מעריב ומקבל 'משבצות' (ארבע אותיות, באמצע ג' ו-א') ".
ועכשיו – אני חייב לראות מה זה 24 מאוזן, בתשבץ ההיגיון של יורם הרועה ב"הארץ" של השבת:
"הוראות להדרת נשים בגדוד הוותיק (עפ"י יוסי אילן) (4,6)".
(לדעתי הפתרון הוא "נהגי הפרדות" – אבל אל תבנו עלי: מה אני מבין בפרדות? (הרי אני איש של חמורים, בכלל).
שיהיה שבוע טוב, עם תשבץ טוב. הפתרונות בשבוע הבא (או במהופך).
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
פעם שהורי גרו בצריף השוודי והיו חתומים על "לייף מגזין" התפרסמה שם חידת הגיון ששיגעה את כל הכפר בסופה היה צריך לענות על השאלה:
"מי שותה מים ומי מגדל זברה".
לאחר מאמצים מרובים הצלחתי לפתור אותה.
כמה שנים של זיכרון הרווחתי?
אני זוכר את הזברה כמו היה זה היום. פתרון חידה קשה כזאת מזכה אותך בחמש שנות-זכרון לפחות (על פי מחקרים שעוד לא מצאתי, אבל בטח כבר נעשו).
ואני,כמה שנים של זיכרון הפסדתי,ולא רק זאת אלא הולכת ומפסידה מאחר ואינני יודעת לפתור תרגילי היגיון? אבל עדיין זוכרת את המשפט "מה מותר האדם".
ויותר חשוב: עדיין זוכרת לעשות את הקווטץ הנכון כדי לקרוא את הפוסט היומי,ועוד יותר חשוב: עדיין זוכרת להנות ממנו, ועוד יותר יותר חשוב: מגלה מידי פעם צד נוסף במורכבות הכשרונות שאתה מכיל: בנית פה סיפור לתפארת. (ואני מתכוונת לכישרון הסיפרותי שמעבר לכישרון הסיפורי).
הסיפור נבנה מעצמו, ללא הרבה כוונות ספרותיות, אבל תמיד נחמד לקבל מחמאות מחוקרי ספרות מלומדים.
מה אני יכולה לעשות לזיכרון הבכל-זאת מתעתע, שרק אחרי שזכרתי (בקושי), לשים נקודה בסוף התגובה הקודמת, נזכרתי שלא שאלתי אם הבחור הזעצער שמלפני היה על המירפסת של סבא-סבתא שלך משכונת בורוכוב,כשסיכמו את נקודות המישחק באידיש? שאם לא כן למה שמו הוא בשפת האידיש? האם הוא ישב (=זיץ, באידיש), אתם?
תודה לרמי אלחנן שהעביר לי רשימה זו. אינני יודע אם פתרון תשבצי הגיון מסייע לזכרון אבל אני משוכנע שלחבר שמונה כאלה בכל שבוע זה לא מזיק לו… אמנון בירמן, ירושלים
אמנון, תודה שמצאת זמן להגיב, בין כל התשבצים, ותודה גם על התשבצים במוסף גלריה, שאולי בזכותם יישאר לנו עוד קצת זכרון, עוד קצת זמן (על פי מחקרים בדוקים).