רילוקיישן למדינת ישראל ||| תוכנית השלום החדשה של קווים ונקודות

כבר כמה שנים שוכבת במגירותיי תוכנית שלום מהפכנית. תוכנית שאם נפעל על פי עקרונותיה – יתכן ונוכל להביא שלום צודק ובר-קיימא לארצנו, וקץ לסכסוך הישראלי-ערבי עוד בימינו.
"תהליך השלום" נמצא, כידוע, בהקפאה עמוקה בשל מחלוקת קשה בין הצדדים: ויכוח שכנים מתמשך מי יותר צודק ומי אשם יותר בהנצחת המצב הבלתי-אפשרי של סכסוך דמים שאין לו, לכאורה, פתרון.

עיקרי התוכנית המתפרסמים כאן לראשונה הם מהפכניים ביותר, אבל אני מודע לכך שיתכן והיו רבים שחשבו על הפתרון הזה לפני. השאלה היא (שוב) לא מי הגה רעיון מהפכני, ואולי אפילו לא מי ביצע אותו בשטח – אלא מי עשה אנימציית-GIF אלמנטרית המוכיחה שיש פתרון כל-כך פשוט שהיה מונח לנו ממש מול העיניים, ואנחנו – שהיינו עסוקים כל-כך במסיבות נשיאותיות, בפסטיבלי-גז, באירועי "תג מחיר" ובמקרים של "רסיס בישבן" – פשוט לא שמנו לב אליו.
אז הנה התוכנית לפניכם: פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי ב-12 שלבים של שכבות פוטושופ (על שום שנים-עשר חודשי השנה העברית), ובהמחשה ברורה של דרכי הפעולה הנדרשות ליישום הפתרון.

5-רילוקיישן-ישראלמפת "תוכנית הרילוקיישן של ישראל" ב-12 שלבים (לצפייה בפרטי המסע – ניתן ללחוץ להגדלה)

כפי שוודאי ראיתם הפתרון שלי, שנקרא לו לצורך התיעוד ההיסטורי "הרילוקיישן של מדינת ישראל", מתבסס על שתי הנחות-יסוד, שקשה לי להאמין שמישהו יחלוק עליהן: ההנחה הראשונה – ליהודים ולישראלים יש קשר עמוק לארצם, לאדמתם ולמקומות-הקדושים-שלהם, עוד מימי קדם.
ההנחה השנייהאנחנו לא מסתדרים עם השכנים. כלומר, ניסינו להסתדר במשך יותר מ-65 שנה (או 130 שנה, אם סופרים את ימי הציונות כולם) וזה לא הולך. הגיע הזמן להיפרד, וכאן מגיע הפתרון המתבקש, שפלא הוא שמעולם לא הועלה בשיחות "השלום": במקום להקיף את הארץ בחומות הפרדה מסיביות מבטון ובגדרות חשמליות מתוחכמות – נשקיע את כל המאמצים הטכנולוגיים בחפירת גבולות המדינה, הוצאת הארץ המובטחת ממקומה והשטתה (ממש כמו נושאות-המטוסים של הצי השישי) למקום חדש וסימפטי יותר בים-התיכון.

הכוונה היא לחפור עד עומק של 500-1,000 מטר, לא יותר, ולהשאיר את כל האדמה-שמתחת-ל"שכבה הישראלית" – לשכנינו הקנטרנים. את הארץ שנגזור ממקומה אני מציע, אחרי בדיקת אלטרנטיבות רבות, למקם בין קורסיקה וסרדיניה לספרד (שם נראה שיש מקום מרווח עם ארבעה כיווני אוויר ורוח-היקפית מן הים).
לפני הוגי הצעת ה"רילוקיישן" עמדו אלטרנטיבות אחרות, אבל אחרי הרבה חיפושים ובחינות נמצא שמקום זה הולם מאוד את צרכינו: מצד אחד הוא קרוב מאוד לאתרי התיירות והנופש בברצלונה, בפלמה-דה-מיורקה ובריביירה הצרפתית, ומצד שני הוא סמוך לאתרי מורשת יהודית בספרד, במרוקו ובצרפת.

כמובן שאני מודע לכך שלאורך הדורות היו נסיונות ליישב את היהודים במקומות אחרים – בבירוביג'אן, באוגנדה, באלסקה ואפילו באל-עריש. אבל ראוי להדגיש שהפתרון החדש מציע להמשיך ליישב את היהודים בארצם, ורק את הארץ (המובטחת, ברור שהיא מובטחת) למקם במקום נוח יותר.

אני מעלה כאן את ההצעה הגיאוגרפית-קרטוגרפית-טיפוגרפית לדיון ציבורי, וכבר צפיתי את רוב התגובות השליליות והמבטלות שלכם. יש לי גם פתרון עקרוני ל"בעיית ירושלים" שהיא, כפי שאומרים לי, "לב הסכסוך". ישבנו וחשבנו (צוות-ועידת-השלום בבנייני-האומה-שבנגב) לא מעט, והחלטנו לפעול ב"שיטת השכבות". באמצעות ניסור וחפירה עדינים ניקח איתנו למקומנו החדש במערב הים התיכון, רק את השכבות השייכות לנו מבחינה היסטורית ונשאיר לפלסטינאים את השכבות שלהם – וכך פתרנו את לב הסכסוך בצורה תלת-מימדית עם חשיבה יצירתית לעומק הבעיה.

בית המקדש בירושלים   עיר דוד בירושלים
בית המקדש של שלמה המלך בירושלים ועיר דוד (ויקיפדיה): אותם ניקח איתנו למשט השלום לברצלונה

תקופות היסטוריות של ירושליםהשכבות ההיסטוריות של ירושלים (ויקיפדיה): ניקח איתנו לדרך-השלום רק את מה ששייך לנו

לגבי ההשגות הטכנולוגיות שוודאי יביעו גיאולוגים, מהנדסים ומומחי עבודות-עפר, אני משיב שלכל בעיה אפשר למצוא פתרון טכנולוגי, אם רק יש רצון טוב. למשל, עמודים תומכים או יציקות מיוחדות, או פתרונות הנדסיים שוודאי יימצאו על ידי חיל ההנדסה ואגף הטכנולוגיה של צה"ל (או של הסוכנות או הקרן הקיימת לישראל).

אם תשימו לב, המסלול שבחרתי מתחשב בכל האיים שבדרך – מקפריסין עד מלטה והאיים הבלאריים. וגם הצבתי תמרור אזהרה בסיבוב הצר והמפותל שבין סיציליה וטוניסיה, כדי שלא יהיו תקלות ותאונות שימנעו את סיום "משט-השלום" שלנו.

ולגבי הטענה שעשויה לצוץ בדבר המיקום של הרילוקיישן – אני לא פנאטי, ואם יתקיים דיון בנושא (בתת-ועדת השלום במדריד או בקאמפ-משהו) אהיה מוכן לקבל גם הצעות למיקומים אלטרנטיביים. בדקתי כבר את מצר גיברלטר ומצאתי שאם נציב את הארץ הגזורה באופן אנכי – נוכל לעבור בו בקלות, ואז דרכנו אל האוקיינוס פתוחה ונוכל להציב את ארצנו (בגבולות שישים-ושבע, כמובן) בכל מקום שנבחר, לפי תנאי מזג האוויר, הסופות וכמות הגשמים. אני בטוח שאומות העולם ילכו לקראתנו בנושא הזה וכך ייפטרו סוף-סוף מעיסוק במשפחה הפרובלמטית הזו, שכל הזמן מפריעה את מנוחת השכנים.
ואין גם סיבה לפסול את האפשרות של שימוש גמיש בארץ הניידת הזאת ולהעבירה מדי פעם למיקום חדש (ממש כמו נושאת מטוסים) בהתאם לרוחות שינשבו בציבור ולרצונן של אומות העולם, בכל תקופה עתידית.

זהו – הפתרון הוא מאוד פשוט (ואולי, כפי שכבר ציינתי, פשטני ולא ממש מקורי). אני פותח את הנושא לדיון ציבורי, אשמח לשמוע מה דעת תושבי המדינה, ואל תחשבו שלא חשבתי על תוכניות אחרות לגמרי, שאפרסם אותן במידה והתוכנית הזאת תיפסל על ידי האזרחים ולא תתקבל על ידי דעת הקהל הישראלית. תמיד אפשר לחשוב על פתרון נוסף – העיקר לא להפסיק לחפש.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מדע וטכנולוגיה, מפות, פוליטיקה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על רילוקיישן למדינת ישראל ||| תוכנית השלום החדשה של קווים ונקודות

  1. udi הגיב:

    if you aks me it is doeable and very simple…. genius …..

  2. ארנון אבני הגיב:

    לא נראה לי מעשי כי הדתיים יתנגדו.
    אבל אם תרצה ללכת לקראתם נסה את ההפך – לשנע את פלסטין. תוכל לצמצם עלויות על ידי שינוע שכבה דקה בהרבה, למרות ואולי בגלל, עומק הים באזור המתוכנן.
    בכל מקרה, אם תגיע לשלב השיווק אני מציע לשנות שם לתכנית ולקרוא לה 'חילוץ הרסיס מהישבן'

  3. נ' מעבר לדשא הגיב:

    ויש גם פתרון טכנולוגי: את האי הצף בסיפורי ד"ר דוליטל השיטו לוויתנים ודולפינים.

    • igalz הגיב:

      השאלה כמה לווייתנים צריך לגייס בשביל להשיט את ארץ-ישראל. דולפינים – כבר יש לנו.

  4. סמדר הגיב:

    טו-אוב! בהחלט רעיון מהפכני בפשטותו ומקורי באלמנטריותו.
    אני מניחה שההשראה ניטעה במוחך עוד בימי 'ילקוט הכזבים', מהסיפור על סמוך הגדול וסמוך הקטן שרצו להעביר את הבור של אבא של אחד מהסמוכים מראשון לציון לירושלים (בתרגום חופשי מהזיכרון זה הלך בערך ככה: חפרו סביב הבור עם דחפור, הביאו מנוף והרימו את הבור על משאית. בשער הגיא המשאית עשתה זינוק בעליה, וטראח! – הבור נפל מהמשאית ואז המשאית נפלה לתוך הבור. "לי לא קרה כלום" סיפר סמוך הגדול שנהג במשאית, "אבל הבור נסדק קצת")
    ובהשאלה: יש סיכוי שהארץ תיסדק קצת בסיבוב סיציליה או בעליה/ירידה של הקסטל, אבל לעם היושב בציון (ציון-מובייל, כן?) לא יקרה כלום. סביר להניח שגם כשיהיה סביבו רק ים וים מאופק עד אופק – אותו עם יצליח להרגיז אפילו את השכנים-הדגים שוכני המעמקים האילמים ושוחרי השלום.
    שווה לנסות.

  5. igalz הגיב:

    כן, הפתרון של סמוך הגדול בהחלט השפיע, אבל לא פחות ממנו היה זה טוסברהינדי הגיבור (שבעצם, במחשבה שנייה – אולי בעצם הוא סמוך הגדול) של שמעון צבר, שפעם בתחילת הדרך כבר הזכרתי אותו.

  6. גידי פלג הגיב:

    אני בעד

  7. נוסי הגיב:

    מקווה שתבריא

  8. igalz הגיב:

    למה את(ה) מתכוונ(ת)? לרסיס בישבן?

  9. גאוני! אני מציעה למתג את זה תחת השם: יוזמת בארי- "קופי פייסט"

  10. igalz הגיב:

    תודה, רוזה, על התמיכה בתוכנית. אני חושב שעדיף שנקרא לה משהו יותר אטרקטיבי, אולי ״יוזמת קורסיקה״ על שם השכנים החדשים, שגם איתם בטח נסתכסך בקרוב.

  11. guni8312 הגיב:

    לא רוצה להתקטנן אבל לקחת איתך גם את רצועת עזה? ואני כבר רואה איך אתה עושה חיתוך כירורגי לתיקון המעוות ותוך כך אנא הקפד להשאיר את חדר האוכל בשטח שלנו.

    • igalz הגיב:

      זאת טעות שנובעת מהגודל הקטנטן של ההדמיה. אם תגדילו את התמונה תוכלו לראות שהשארנו את עזה לעזתים. וברור שאת חדר-אוכל אנחנו לוקחים איתנו למקומנו החדש ליד קורסיקה וסרדיניה (יחד עם הסרדינים וקציצות הקינואה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s