לפני כמה חודשים פרסמתי את הפוסט על חיות-ההכלאה המוזרות, כולל הספר "בלבולת של חיות". בפוסט ההוא הבאתי גם הצעות להכלאת חיות שצויירו בעקבות הופעת היעז באותם הימים: פרנבת, עזאב, נחשמל ועוד.
מייד אחרי הפרסום הביא לי י', איש ארכיון המפעל שיודע משהו על ספרים, לעיון את ספרו של קורט הלבריטר "מִשְׁוַרְצָאבָק עַד צְבָתָנָק – מאגר כלי הזין של הלבריטר".
קורט הלבריטר היה מאייר וקריקטוריסט גרמני (1924-1978). לצערי לא מצאתי פרטים בוויקיפדיה העברית או האנגלית, רק בגרמנית. בספר הזה מרבה המאייר השובב לעסוק בחיבורים והכלאות בלתי אפשריים של חיות, אנשים וכלים.
הספר "מכפראש עד רגלצבע", העוסק בהכלאה ובחיבור של חיות משונות, היה בין הלהיטים אצלנו ומשום מה הוא נכנס לקטגוריית "הספרים שנעלמו בעליית-הגג" – שבוודאי עוד יימצאו באחד הסדרים שאולי נערוך, אי-פעם, אחרי (או לפני) החגים. אבל הפעם אנחנו עוסקים בכלים, לא בבעלי-חיים.
הספר של הלבריטר מוקדש כולו לכלי-נשק, והתרגום של אהרון בר בגירסה מ-1978, עושה שימוש מתחכם בסלנג הישראלי ומנצל את כפל המשמעות של המילה "כלי-זין" בעברית בתרגום הדפים היותר גסים שבספר. מכיוון שהבלוג הזה נועד גם לילדים קטנים בחרתי דווקא עמודים פחות גסים, וממספר הדוגמאות שאביא תוכלו לראות שהלבריטר זה צפה כבר בשנות ה-70 (או אפילו לפני כן) את הקמת חומת-המגן ואת ההתבצרות וה"התקפדות" שלנו (ואולי של כל המין האנושי). בדוגמאות שהבאתי תוכלו לראות גם את ראשיתו של חיל האוויר (בעזרת עפיפונים אנושיים מוטסים), את ראשית השריון, בעזרת חיל צבים ממוגן ומזוין, ואפילו את ראשיתו של הקומנדו הימי – בדמות ברווזי-קומנדו המגיעים עד ליעד המבוצר מוסווים ומגעגעים בנחמדות ו"רואים לאויב את הלבן שבעיניים" בעודם נושאים סכין בין השיניים, מתחת לפני המים.
ואולי בהשראת כליו של הלבריטר (אף כי נדמה לי שהאיורים שלי נעשו בקורס קדם-בצלאלי בראשית שנות ה-70, עוד לפני הדפסת המהדורה העברית של הלבריטר) גם אני עסקתי בעיצוב כלים מוזרים.
צרפתי לפוסט שלושה כלים (לא כלי נשק, אמנם) שנעשו כתרגיל שכותרתו "פיתוח ואיור של כלים-בלתי-שימושיים".
אני משוכנע שה"מספריים-שאינן-יכולת-לפצוע" שאין בהן שום סיכון (אף כי אינן יכולות לגזור, אבל זה לא מה שחשוב כיום) וה"קומקום-שאיננו-יכול להתמלא", ובעיקר – "המזלג-השוודי" שניתן להתאימו לפתח לועו של הסועד ולגודל פיסות המזון – הם כלים שבהחלט אפשר למסור אותם לייצור המוני ולהביא תועלת לא מעטה למין האנושי (או לפחות לגרום פחות נזק מכלים אחרים, בעיקר כלי-זין).
נסו בעצמכם ותגידו לי מה דעתכם.
ותודה לי' שהשאיל לי את הלבריטר, מייד אני מחזיר (אחרי שסרקתי את מה שהייתי צריך).
ולכל הילדים (וההורים) – שיהיה חופש נעים. אם תרצו אוכל להשאיל לכם את המספריים שלי לקיטנה.
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
גדול !!!
תודה!
המזלג הזה ראוי לעיון נוסף. אולי בכל זאת…
העברתי את זה לאישור בענף המזון. ייכנס לתוכנית ההשקעות תרע״ב-תשב״ע
איזה יופי.
העיסוק בכלים "נאים ומשונים" מחבר שני תחומים מרכזיים בעולם "החשיבה היצירתית הפרקטית" – הראשון עוסק בחיבורים "בלתי אפשריים" והשני בהמצאות "בלתי שימושיות". מסתבר, כי דווקא הויתור על הצורך "להיות פרקטי" (ובגרסה הקיצונית – הדרישה להיות בלתי פרקטי בעליל) מאפשר להעלות רעיונות יצירתיים, שדרכם ניתן להגיע לרעיונות והמצאות חדשניות ומבריקות (מה דעתכם, למשל, על חיבור של טלפון, נגן מוסיקה ומצלמה, שמופעלים כולם ע"י מסך מגע אחד?).
היפנים, שהיו פעם אלופי ההמצאות בעולם, פיתחו גישה הנקראת שינדוגו (Shindogu) שזה בדיוק המוטיב המרכזי שלה – "המצאות בלתי שימושיות". הסבר קצר + סרטונים + מצעד של 10 ההמצאות המוזרות ביותר תמצאו כאן: http://tinyurl.com/o4e7cor.
עידן, תודה על הרחבת היריעה המחכימה. בקשר לחיבור של הטלפון והנגן והמצלמה וכו׳ – העניין עם ה״המצאות״ של ג׳ובס, לפי הבנתי – היא לא עצם ההמצאה אלא העקשנות ללכת בדרכו גם כשכולם אמרו לו – אודי (או סטיב), זה לא יגדל!
רק הבהרה קטנה, לא אפל המציאו את מסך המגע או את הטלפון החכם. המון רכישות של פטנטים, פיתוח עצמי של אפל וחזון. לא החמצתי את התמונה הגדולה במה שאמרת, הבנתי אותה 🙂
על זה נאמר: כלים נאים ובלתי שימושיים – מרחיבים דעתו של אדם…
בעיקר אם קונים אותם בהום-סנטר עם הנחת קבלן.
אתה מוזמן להכנס לחנויות של "הכל בדולר" או הסטוקים למיניהם, ולגלות שכל כלכלת היצוא של סין מבוססת היום על כלים לא שימושיים.
לא הייתי מזמן ב״הכל בדולר״ – אבל כמה שידוע לי הסינים מייצרים הכל!!! ממסמר ועד טיל גרעיני. הכל אפשר לקנות אצלם, אבל מזלג שוודי – זה רק אצלי (ובשוודיה)!
אני זוכר את הספרים האלה מילדותי. מאוחר יותר הבנתי שבספרו על כלי נשק הלבריטר יצר פארודיה על ההמצאות של לאונרדו דה וינצ'י (למשל העפיפון האנושי שמופיע כאן) אבל שני האמנים שהלבריטר הושפע מהם בספר הזה הם אלברכט דירר ופטר ברויגל, ובפרט תחריטי העץ שלהם. הלבריטר התנגד למשטר הנאצי ולתאוות המלחמה האנושית בכלל, כך שהגיוני שהוא הושפע מהביטויים האמנותיים של מלחמות הדת והמגיפות בגרמניה של הרנסנס. אגב, לגבי שתי הדמויות שמופיעות בדף ההקדמה: f.h הוא כנראה הקיסר פרדיננד לבית הבסבורג, השני ,שמחזיק דף עם פטיש הוא מישהו שלא זיהיתי אבל זה מזכיר לי את מרטין לותר עם 95 עיקרי הדת הפרוטסטנטית שנעץ בדלת הכנסיה.
תודה, דני על ההרחבה ההיסטורית. הדמות השמאלית בדף שהזכרת מופיעה עם ראשי התיבות .A.R. מעניין למי זה מרמז. ובאמת זו חתימה דומה לזו של אלברכט דירר. הלבריטר כותב שם: ״לפיכך רואה עצמו המחבר חופשי לוותר על אסמכתאות מדעיות לממצאיו״