פעם התייחסתי בפוסט ישן לנושא השייכות הקבוצתית הבלתי-ניתנת-לערעור של מי שגדל בחינוך המשותף והזיהוי הראשוני שלו – עוד הרבה לפני הזיהוי המשפחתי – הוא הזיהוי הקבוצתי.
הזיהוי האישי הראשוני שבכל התרבויות הוא שם המשפחה, מקבל חשיבות משנית אצל בוגרי החינוך המשותף. אצלם (זאת אומרת אצלנו) יש ערך ראשון במעלה לשייכות הקבוצתית. כך ידוע לכל בן-כפר שמ' הוא מ"אשל", א' ו-י' מ"תאנה", ע' וג' הם מ"ערבה", צ' הוא מ"אגוז" (וגם א', לא שכחנו אותך) ואני – מ"דרור".
קבוצת "דרור" חג מחזור 1966, עם בני המחזור שלא היו במקרה בכפר במסיבת הסיום: אל גור, שאול מופז, אבי טולדנו והזמרת לוּלוּ (דן חלוץ אינו נראה בתמונה, כנראה היה בגיבוש טיס)
כפי ששמתם לב רוב שמות הכיתות אצלנו בכפר הם שמות של צמחים ועצים ורק "דרור" ו"שלהבת" (מחזורים ב' וג') עוד לא ידעו שצריך ללכת בתלם הבוטני הזה. אבל המיוחד בהזדהות של האנשים – גם חמישים שנה אחרי שסיימו את בית-הספר ועברו לשיכון קבע והביאו ילדים ונכדים – הוא עוד עמוק ומורכב יותר. מי שכל דרך חשיבתו היא קבוצתית-מחזורית יודע לזהות גם שחקני קולנוע, מנהיגים פוליטיים, זמרים וספורטאים מפורסמים לפי "המקבילה הקבוצתית" שלהם. כך ידוע לכל שביבי הוא מ"תאנה" (הוא הרי נולד עם כל הכיתה ב-1949). הנסיך צ'ארלס, יצחק תשובה, יצחק שום וגם יעקב ליצמן ויוסי ביילין ושני הרמטכ"לים מופז וחלוץ – כולם היו ב"דרור" (וגם הזמרים אבי טולדנו, דונה סאמר ולוּלוּ) ואפילו הכנר צוקרמן והשחקן ז'ראר דפרדייה – כולם היו בקבוצה שלנו (גם אם הם לא שמעו עליה מעולם).
הנסיך צ'ארלס מקבוצת "דרור" עונד את סיכת המחזור של הכיתה לצד שלל עיטורי הממלכה האחרים.
בנימין נתניהו מקבוצת "תאנה" עם חולצת מחזור מקורית ולארי בירד מ"גפן" ערב משחק המחזור ב-1974
על היחס בין חברי הקבוצה כתבה פעם האוצרת טלי תמיר בקטלוג של תערוכת "הלינה המשותפת" שהוצגה במוזיאון תל-אביב ב-2005. הנה ציטוט קצר מדבריה. את התיאור המלא תוכלו לראות ברשימה בשם "קסיופיאה" (הסבר בפנים):
"דמיינו פיצול לתמונת מראה: קבוצת ילדים גדלה ונפוצה לכל עבר בווקטורים בלתי ניתנים לחיזוי מראש. שוב לא ניתן לזהות את הקשרים הסמויים ביניהם. אך השרטוט המערכתי – בדומה לקבוצת כוכבים – ממשיך ומשייט מעל ראשיהם, מלווה אותם באשר ילכו, ומתפקד כמצפון פנימי בעולמם הרגשי. גם אם הרחיקו נדוד, עד קצה העולם, תלווה אותם הקבוצה המקורית לתוכה נולדו, כתמונת-מראה המשתקפת ברקיע, שהוטבעה בהם, לבלי יכולת מחיקה."
ולפעמים כשאנחנו, בוגרי הקבוצה המשותפת, רואים מצליחנים צעירים כמו מארק צוקרברג למשל (שהוא יליד 1984, כמה לא מפתיע) אנחנו מייד יודעים שהוא שייך לכיתת "פטל".
בוגרי מחזורים: מארק צוקרברג מ"פטל" מחזור ל"ו וטים ברנרס-לי, אבי האינטרנט מ"צבר", מחזור ח'
חברי להקת "כוורת" כמעט כולם גדלו עם קבוצת "ערבה" (מלבד שניים מהחברים שהיו צעירים במקצת ולא נמצאה להם כיתה בין "ערבה" ל"הדס"), ואילו כיתת "צבר" הצטיינה בממציאים גאוניים: סטיב ג'ובס, ביל גייטס וטים ברנרס-לי (ממציא האינטרנט). תמיד ידעו אצלנו שזו כיתה של מחוננים.
להקת כוורת מכיתת "ערבה", מחזור ה' – שהיה מחזור מאוד מוזיקלי
סטיב ג'ובס מכיתת "צבר" (לא "תפוח"!) וחברו-יריבו לקבוצה ביל גייטס שהיה אחראי על פתיחת החלונות בכיתה בבוקר ולא כל-כך הצטיין בשיעורי הספורט
ובכיתת "רותם", שסיימה את לימודיה ב-1976, היו חברים גם פוליטיקאים ידועי-שם מכל הקשת הפוליטית: אביגדור (אצלנו קראו לו "איווט") ליברמן ויובל שטייניץ – מימין, ציפי לבני – מהאמצע, ואחמד טיבי ודוב חנין – מהחלק השמאלי של הכיתה. וגם ספורטאים כשלמה גליקשטיין וכוכבות נוצצות כמו שרון סטון ומישל פייפר (היא הייתה הכי יפה בכיתה!) וזמרת ענקית כמדונה ומייקל ג'קסון (הזמר והמיתוס), ואפילו הנסיך אלבר ממונקו – כולם היו בקבוצת "רותם"!
והצד השני של המטבע הוא שגם אנשים מבני הכפר, שמזמן בגרו ועשו חיל והצליחו בכל מיני הצלחות אישיות, עדיין יתויגו כבני "צבר" למשל, אפילו אם הם כבר משוררים ידועים שזכו בפרס עמיחי, או קברניטים באל-על, או יו"ר של חברה בינלאומית למיגור הרעב באפריקה. או שהם יתויגו כבני "שיבולים" גם אם יש להם ריף דולפינים משלהם או אסדת קידוח (סתם סתם, את זה אין לאף אחד אצלנו). ואפילו מלכת היופי הישראלית 2010 היא קודם כל מכיתת "לוטם" לפני שהיא מלכה.
ורק שתדעו בקשר לכותרת הפוסט ש-ר' (שגם הוא משורר) הוא בכלל מ"שיבולים" ואילו י' אחיו, אלוף הטניס של ההתיישבות העובדת, הוא זה שהיה ב"תאנה".
מבולבלים?! אנחנו לא נתבלבל אף פעם כי "אם אתה 'דרור', לעולם דע וזכור" – כמו ששרנו פעם בחג מחזור, ובסופו של דבר כולנו מאותו הכפר, זה המקומי וזה הגלובלי (אבל לא כולנו מאותו מחזור!).
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
יגאל אתה גאון, הגיע הזמן שנגיד לך את האמת בפרצוף. אני רואה איך אתה מעקם את האף ומבליח חצי חיוך. לנכדה הבכורה שלי קוראים שחף כשמה של הכיתה שלי בקיבוץ. הדודה של הנכדה עובדת לידך, נחש מי? רמז שמה כשם בתי כך שיצא ששתיהן נושאות את אותו שם. כתב חידה עמוס מדי לערב שבת?
מה שנכון – נכון. אבל ככה: את האמת ואת כל האמת ישר בפרצוף. ובמילה פגזית אחת?
לפעמים גם למי שנילחם בשריון וחטף כמה פגזים, זה יותר מידי גלוי.
כמי שמכירה את הפסוק "נפלאו ממני…דרך נשר בשמיים",(שחף זה הרבה הרבה יותר יפה מנשר,וגם דרור בצמד משמעויותיו יפה יותר), מה נעשה אם הוא — י. ז.הזה יתבייש, ינחת,יקפל כנפיו ויינוח,ובכך ימנע מאיתנו את פרי הילוליו? ואני בדמיוני כבר רואה אצלו לא רק את חצי החיוך,אלא גם את השפלת העיניים בצניעות אמיתית.
ודרך-אגב: פנייה לבעל הבלוג.אני מחכה בסבלנות לאמת הנוספת על הכיתה=הבית הכולל=החינוך המשותף של אז,על סיפורי הצל שבו. כי אחרת למה רציתם לשנות את המתכונת? זה לא נאמר בטרוניה או בציניות, אלא מתוך רצון להבין.
סליחה,אבל שמתי לב רק עכשו: למה כל הבנים מצטלמים מסודרים למשעי, ו "רק חיימקה שלי",זה שעומד בסוף השורה, (כמו ההוא המשתין בצד באחת מעבודותיך שפרסמת פה,על המהפכה בבצלאל,נדמה לי), עומד מקופל שרוולים?
לעניות דעתי המעבר לא היה בגלל צל וחושך אלה בגלל מציאות חברתית שהשתנתה מאז ארגז הברוס שבו השכיבו את ילדי עין חרוד הראשונים- וגם בית בתינוקות היה המבנה הראשון מבטון [מזוין אני חושב] עם מגדל איתות והגנה בראשו בין הצריפים והאוהלים. כבר נאמר "כזה ראה וחדש"
שרי, ראי תגובתי לגידי.
ותגובה גם לנמרוד – בקשר לנפלאות הלינה המשותפת. "למה רצינו לשנות את המתכונת?". נשארתי באותה דיעה מלפני 30 שנה: "הלינה והחינוך המשפחתי לא צריכים הסברים. זאת דרך הטבע, אפילו אצל התרנגולות, ודאי אצל היונקים. המתכונת שדרשה הסבר (ושהייתה שאפתנית מדי, בלשון המעטה) הייתה הלינה המשותפת. נכון, היו בה גם דברים יפים ואולי הכוונות היו טובות – אבל טוב שנגמר.
גידי, ראשית תודה על המחמאות (המופרזות). שנית – לא הצלחתי לפענח את כתב החידה המשפחתית. תן עוד רמז. ושלישית – קראתי בכל מיני מקומות שהרעפת שבחים על הילד גורמת לחרדה וצריך לשבח את המאמץ, לא את הילד! (מי גאון של אמא? אף אחד, nrg). ורצוי גם לא את הסבא. ובכל אופן – תודה!
יגאל , לגבי "רותם" מתחייב תיקון קטן . נולדנו ב 58 (רובנו) …. את יב סיימנו ב 76 .
נראה לי שאיווט לא סיים יב כיתות….בכל אופן לא איתנו , לעומתו שרון ומישל ומסיפות הרבה גאוה .
אמנון, אתה צודק לחלוטין. מייד יתוקן. וזה מה שמוכיח את תיאורית "הקשר הקבוצתי". אפילו אם ירחיק אחד מחברי הקבוצה עד קנדה הרחוקה – תמיד יזכור מתי היה חג המחזור (של "רותם" וגם של איווט ומישל).
LIKE!
את לארי בירד מ"גפן" אני קצת מתקשה לזכור, כנראה "התפזר בווקטור בלתי ניתן לחיזוי מראש והרחיק נדוד" מתודעתי והלאה.
אבל יש את חאלד משעל ומחמוד אחמדינג'אד, מן הבולטים בשנתון 1956, שמלווים אותי עד היום "כתמונת מראה המשתקפת ברקיע שהוטבעה בי לבלי יכולת מחיקה, ומתפקדים כמצפון פנימי בעולמי הרגשי"…
אגב, שמעתי לאחרונה של-י' תשובה מ"דרור" יש אסדת קידוח! דרור זה הכי, אחי.
לארי בירד הוא חיזוק משמעותי ל"גפן" ממש מזל שהסלטיקס הסכימו להשאיל אותו.
נראה לי שאפילו צחי יסכים איתי
לסמדר וגם לעינת, ודאי שלארי בירד היה אחד הבולטים ב"גפן" – 2.06 מ'! יותר מצ"ג אפילו, והרבה יותר מכל הבנים האחרים. ובקשר לאחמדינג'אד ומשעל – גם אני ראיתי אותם בוויקיפדיה 1956 – אבל לא רציתי לקלקל לכם את חג המחזור. לכן גם לא קראתי למל גיבסון (האנטישמי!) וללב לבייב (עזב ללונדון!). ותשובה? הוא לא הזמין אותנו אף פעם לאסדה שלו, למרות שהוא מ"דרור".
למה כל כך מעט בנות לעומת בנים בקבוצת דרור? האם יתכן כי באותם שנים הזרע של חברי הקיבוץ היה איכותי יותר מהרגיל, או שזה ערמות השחת?
כל הבנים והבנות האלה נוצרו עוד בגדרה בזמן מלחמת העצמאות. התיאוריות של חקר האנושות מלמדות שבעיתות מלחמה נולדים יותר בנים (להשלמת המלאי). זה נורא, אבל ככה זה היה בכל הדורות. זה לא קשור לשחת, וזה לא הפריעה לזמרת לוּלוּ, שגם היא לא הייתה פמיניסטית מדי כשהיא שרה (בחג המחזור של "דרור") "לאדוני באהבה".
ומי אמר שבנים – זה איכותי יותר?!
בנים זה לא איכותי יותר, אבל המדע אומר שזרע איכותי יותר יוצר בנים, וזרע בררה יוצר בנות. כך שמי שעובד כל היום עם הלפטופ על הברכיים, סיכוי טוב שיהיה אבו-בנאת.
מעניין מה שאתה אומר על לידות בזמן מלחמה. זה מעוגן באיזושהי וויקיפדיה?
טוב, כמובן שזאת הייתה הפרזה "ספרותית" בתשובה לתגובתך המפקפקת. האמת המדעית, כמו שהבנתי מגוגל (אבל את יודעת שאפשר למצוא שם כל הנחה שמחפשים) היא שבסה"כ נולדים יותר בנים מבנות, אבל זה מתקזז עם המלחמות ועם הצרות האחרות של המין הגברי (החזק?). זה כנראה לא ספציפי דווקא לתקופות מלחמה, אבל מתי זוהי לא תקופת מלחמה בארצנו?
כמו שאמרת, זה מתקזז ממלחמות ומחלות: כלומר, החל מגיל 18 ומעלה. וגם זה בטח לא בהפרש כל כך משמעותי כמו שיש כאן. איך זה שאף פעם לא חשבתם על כך?
בקיבוץ הילדים לא עסוקים בלחשוב, צריך לעבוד בחריצות עם בגדי-עבודה. ואחר-כך כשכבר נעשים גדולים צריך לעשות ילדים (בנים ובנות, לא חשוב מה שבא), ואין זמן לחשוב.