שני כורים קטנים וגאים ||| עוד גולדן-בוק שהגיע מתוך מכרה הספרים שלי

Two Little Miners Coverיש ספר אחד בספרייה הנוסטלגית שלי החביב עלי במיוחד, ולא ברורה לי בדיוק הסיבה למה דווקא הוא. לכאורה, איזה נושאים משותפים ותחומי עניין קרובים היו לי כילד עם שני כורי-פחם (קטנים) שנראים בגיל העמידה ומקיימים משק בית משותף. כך לפחות זה נראה בעמוד הרביעי של הספר כששני הכורים הקטנים (Two Little Miners) יושבים לבושים בבגדי-שבת עם עניבות תואמות לארוחת ערב "משפחתית", תחת שלט ביתי צבעוני "Home Sweet Home". מה לילד מהכפר הדרומי שגדל על אדמה-ללא-צל ולשני הכורים המבוגרים האלה, הממהרים בעמוד הבא (המתרחש בבוקר) עם מקושי-החציבה וקסדות-עם-פנסים, אל מכרה הפחם שבאמריקה הרחוקה.

Two Little Miners 1

Two Little Miners 2

Two Little Miners 3

Two Little Miners 4

אצלנו במשפחה נהגנו לקרוא להם אברהם ש' ואברהם ב', כי היה דמיון מסוים בין פניהם של הכורים הקטנים האלה לשני החברים שהזכרתי. האחד – בגלל השפם הלבן, והשני בשל הידיים החסונות האוחזות במקוש הכורים האדום.
והוקסמנו כמובן כששני הכורים הקטנים שלנו היו יורדים במעלית המכרה ישר לבטן האדמה. מי שמע על דבר כזה "מעליות", אצלנו בכפר, בו כל העניינים התנהלו מעל פני האדמה (חוץ מהמקלטים, כמובן – אבל להם לא הייתה שום מעלית).

Two Little Miners 5

Two Little Miners 6

נושא כליםומתחת לאדמה קרו לשני הכורים שלנו דברים מדהימים: תחילה הם נסעו ברכב-מכרות ללא נהג (או לפחות כך זה נראה בציור). ואז הם כרו פחם, שמשום מה נראה נוצץ כאילו היה יהלומים. ואז הביטו זה בפניו המפויחות של חברו וחייכו מתחת לשפם הלבן-השחור, ואחר-כך אכלו ארוחת בוקר צנועה מתוך כלי האוכל שלהם שנראו די דומים לנושא-הכלים שהיו המטפלות שלנו מביאות בו אוכל לבית הילדים (רק שכלי-האוכל של הכורים היה פרטי לכל אחד, כראוי לפועלים במדינה קפיטליסטית, ללא יומרות שיתופיות כפי שהיו למטפלות שלנו).

Two Little Miners 8

Two Little Miners 10

Two Little Miners 11

וכשלפתע התגלה שאזל הפחם במכרה, הם קדחו במקדחה מיוחדת עמוק כל-כך שעברו עם המקדח (בעיצוב גרפי שכולו הפתעות מסעירות) עד לעמוד שממול. ואז הם השתמשו בדינמיט! חומר נפץ מסוכן ביותר שהציור הממחיש את עוצמתו – עוצמה היכולה להעיף עכבר, איש עם מגבעת ושלייקעס, ואפילו הר שלם וסוס-עם-כתם-על-המצח – היה העמוד המרשים ביותר בספר.

Two Little Miners 12

Two Little Miners 13

Two Little Miners 14

ואז (ספוילר!) הפיצוץ היה כל-כך גדול שאחריו שני החבר'ה האלה – אברהם ש' ואברהם ב' – לא מצאו איש את רעהו. כל אחד נלכד בחלל אחר במכרה ורק אחרי חפירה מאומצת הם נפגשו ולחצו יד בכפולת עמודים שגם בה היה טריק  גרפי שאיפשר לעמוד הימני שהודפס בשחור-לבן (כנהוג בימים ההם מסיבות של חסכון תקציבי) להראות הומוגני לגמרי עם העמוד הצבעוני שמשמאלו.

Two Little Miners 16

Two Little Miners 17

Two Little Miners 18

מחזוריות יום העבודה הקשה מסתיימת שוב במעלית וברחצה משותפת. ממש כמו אצלנו בכיתה, אבל בגיגיות מלאות מים חמים שהורתחו בקומקום. בדיוק כמו בעמוד הפותח. ובארוחת הערב המסכמת את היממה וגם את הספר, הם נראים שוב סועדים ליד השולחן המשפחתי שלהם. אלא שהפעם מצטרפים למשפחה גם כלבלב, חתול ואפילו עכבר. מה יש לומר משפחה חדשה מושלמת!

Two Little Miners 20

Two Little Miners 21

ואנחנו כילדים היינו כל-כך עסוקים בדינמיט ובאירועים המסעירים בתוך המכרה שלא שמנו לב שבעצם זאת הייתה, אולי, המשפחה הגאה הראשונה בספרות הילדים (הספר יצא לאור ב-1949!) ואיש לא שאל למה אברהם ש' ואברהם ב' חיים יחד, מתרחצים יחד וסועדים יחד. זה נראה לגמרי רגיל. וגם התרגום הילדותי לעברית בעפרון שהוספנו כדרכנו – לא התחבט בסוגיה המגדרית הזו.

ומזל שהספר המקסים הזה שרד, כמובן בעזרת הכריכה המסיבית ותיקוני הצלוטייפ שהצהיב ואפילו השחים. אני לא יודע אם מישהו מהקוראים הכיר את הספר היפה הזה, כמו את יוקיללי, וגם לא ידוע לי על גירסה עברית של הספר. אבל עכשיו כשסיפרתי את סיפורו – אולי גם מכרה הפחם (והזהב! בכל אופן – סידרת גולדן בוּקס) של ילדותנו יהפוך לנחלת הכלל, ומי יודע, אולי תוכלו להשיג באמזון עותק משומש במצב טוב יותר מהעותק שלנו, ללא כתמי גיל וסימני-פחם והדבקות-צלוטייפ. זה ספר מדליק ביותר (ראו את עמוד הפיצוץ) חפשו אותו בגוגל ותראו שבעולם הרחב יש לו הרבה מעריצים. ואפשר גם לקרוא פרטים נוספים על המחברות שלו: מרגרט וויז-בראון ואדית תאצ'ר-הארד והמאייר ריצ'רד סקארי. הספר יצא בספריית "Little Golden Books", בהוצאת סיימון ושוסטר, 1949.
אצלנו יש לו מקום של כבוד, לצד יוקיללי והברווזון המכוער, וגם ליד פטר (והזאב) ופיטר-פן (וטינקרבל).

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, ספרי ילדים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על שני כורים קטנים וגאים ||| עוד גולדן-בוק שהגיע מתוך מכרה הספרים שלי

  1. סמדר הגיב:

    אח, פגישה שכזו… נחמד לראות ששיני הזמן לא כירסמו בגיבורי ילדותנו (להוציא כמה ניתוחים פלסטיים הכרחיים שבוצעו בספר עצמו, אך לא בגיבוריו, שנשארו בגיל העמידה כבר למעלה מ-60 שנה, ואפילו לא יצאו לפנסיה המגיעה להם מזמןןןןןןן).

    התשובה לשאלה "מה לילד מהכפר הדרומי…" וגו' – היא מן הסתם ש-the two little miners highlighted and celebrated the life of the everyday working man, ככתוב בקישור. אמנם האיורים מבטאים עולם מושגים אמריקאי שהוא זר לכאורה לילד ישראלי שנולד וגדל בקיבוץ המכונה כפר דרומי, וגם העבודה היא עבודה זרה (כריית פחם-יהלומים, לא עלינו) – אבל פועל הוא פועל ופועלי-כל-העולם-התאחדו. העבודה, ובמיוחד עבודת-הכפיים – היא ערך אוניברסלי. ושים לב איך היא מתבצעת בחיוך לאורך כל הדפים, מתחת ומעל לשפם, בשעות העבודה ובשעות המנוחה, ממש כפי שלימדונו בגן: רון בלב ואת ביד… את-מקוש-טוריה-וקלשון התלכדו בסערה-בסערה… על כן נעבוד, על כן נעמול / תמיד, בכל ימי החול / כבד העול, נעים העול! / ובעת הפנאי נשיר בקול / שירי תודה, שירי ברכה / לעבודה ולמלאכה! ♫

    קשה לי להאמין שמי מקוראיך שותף לזכרון שני הכורים הקטנים הסימפטיים שכה אהבנו, סביר שמדובר במיתולוגיה משפחתית פרטית (ואשמח להתבדות). היום מקובל לתת את קרדיט "המשפחה הגאה הראשונה" לאריק ובנץ. ככה זה כשערש התרבות הגלובלית הוא רחוב סומסום (כבודו במקומו וכו').

    • igalz הגיב:

      צדקת באמת. לפי כמות התגובות (1 – או 2 בצירוף תגובתה המאוחרת של רוזה) ומספר הלייקים (0) לא נמצא צדיק מחוץ למכרה, שהכיר את שני הכורים החביבים שלנו (אברהם ש' ואברהם ב') וגם ההשערה הנועזת בדבר העדפותיהם לא יצרה סערה בין הקוראים. למרות שהקדימו את אריק ובנץ (Bert and Ernie במקור) בעשרים שנה בדיוק בדרך חייהם המשותפים. לא נורא – מעתה הם יסתובבו ברשת כמו יתר גיבורי, טרף לאלגוריתמי החיפוש של גוגל לעד.

      • שרי אלדן) הגיב:

        נו, באמת. סערה בין הקוראים לא תמיד מיתרגמת לתגובה מיידית. ההפכת לרודף-סיפוקים מיידיים? והרי לימדת אותנו,ובצדק, ש"הדבר הזה" לא עולה לך לראש,אלא יוצא מהמקום במקום ולמקום המתאים.ומאז ימי "מי גאון של אמא",(בעיקבות גידי פלג),לימדת אותנו שעיקרו של דבר הוא התהליך.
        וכל הנ"ל, הוא בצחוק ורק בצחוק. ואל נא "תספה צדיק עם רשע".גם אם הכל מעניין ומהנה ועם "רון בלב" ועט "ביד", כמו שסמדר כתבה,זה לא עיניין פשוט "לעבוד אצלך".אני,למשל,משתדלת לקרוא גם את מראי-המקומות שאתה מציין וגם את התגובות שפעמים גם להן יש מראי -מקומות מרתקים.
        עד כאן כעין הסבר מצטדק.ועכשיו לעיניין.(וצ' היה אומר: אז למה לא התחלת ישר מהעניין?)
        ביאליק שאל-אמר באחד משיריו:"התדע מאין נחלתי את שירי?",וענה וגילה: מצרצר.(אצלו זה צרצר הדלות בבית ילדותו).ותוך כדי קריאת הפוסט האחרון שלך צצה ועלתה בי כל התהלוכה הנאהבת של חיות ספורי-ילדותך-ילדותכם-ילדותנו. וכמו בשיר: יוסי בכינור. משה בחצוצרה ומישהו נוסף בתוף ,הצטרף לו הצרצר הביאליקי החמוד למצעד זהבי משותף עם הקיפוד-שמוליקיפוד, הפרפר-בוא אלי…הכלבלב-
        פלוטו ושאר החברים.(ועוד עלו בי סיפורי האותיות המופלאות של ביאליק,בסיפורו "ספיח",נדמה לי,
        הרואה את ה-א' כאסל וזוג דליים וכו',שהזכירו לי את סיפורי האותיות המופלאים שלך).
        אז,כמובן,שבעקבות "המאין נחלתי"…חזרתי לפוסט "הכל זהב"-על ספרים שעוברים מדור-לדור-לדור,
        ב-4.10.12, ושוב הבנתי שיש כאן "אהבה התלויה בדבר",המשותפת לכל נושאי ה-די אי אן שלכם,לרוחב ולאורך.אכן אהבה,אבל בזוית שונה מהמקובל למשפט זה.או מדויק יותר כפי שכתבה סמדר: מכרה הפחם (והזהב!) של ילדותנו. ואני אוסיף לכך: לפי התוצאות זרעי זהב.
        ואני לא יודעת למה אבל כשכתבת על ההורים המתירנים שלך ביחס לספרים שעודדו אותך לכתוב תרגום משלך בגוף הספר,נזכרתי בחבר אחד מוותיקי הכפר וממייסדי הדפוס שהוא בן לאיש דפוס חיפאי ואב לילדי דפוס בכפר דרומי,שהיה מצלם פרקים שלמים מספרים חשובים בענייני יהדות.היה גוזרם,מסדרם,
        מהדקם ו-מוסיף בעפרון בכתב ידו ליד המודפס תרגום משלו משפת חכמים למשתמע ממנה.כלומר,
        לשפת יום-יום לפי הבנתו.
        וגילוי נאות:את הספר על שני הכורים החמודים שלכם אני לא מכירה,ובכ"ז נהניתי.
        גם את ספר הילדים החדש של מאיר שלו "וניל על המצח ותות על האף",אני לא מכירה.אבל קראתי במוסף ספרים של הארץ ביקורת של יעל דר עליו ובו היא מצטטת את הסבא אומר לנכדתו,לדעתי, יכול
        לומר כך גם לנכדו:"שלום…הבאתי לך ספר חדש וגלידה בגביע.אותה תאכלי מיד,ואחר כך נקרא מעט, כי
        גלידות נמסות מהר אבל ספרים לאט." ויעל דר מוסיפה "ברור שלסבא הזה יש שפה ייחודית"…צודקת.

        ,

  2. אני מזועזעת שבקיבוץ קראו דברים כאלה. הרי מדובר במניפסט קפטיליסטי שבא להראות כמה ניצול עובדים במכרות פחם הוא טוב, וכמה כיף ונעים להיות כורה פחם ולהסתכן בעבודת פרך בבטן האדמה.
    מצד שני, זה באמת נראה ספר נחמד. בהזמדנות זאת אני רוצה להכיר לך בלוג ותיק וחביב, שיתכן ויעניין אותך (אני לא מתחייבת לתכנים, אני בעיקר מתבוננת בתמונות, עוד לא למדתי לקרוא לבד בלי ניקוד) יש שם לא מעט פוסטים שמוקדשים לספרי ילדים ישנים:
    http://grainedit.com/

    • igalz הגיב:

      אבל "בקיבוץ? (כמו שכבר כתבה סמדר וכמו שאמרה הבובה זיוה) הפלא ופלא! פה אשב, אהיה פועלת, ברצון אטה שכמי, וארויח את לחמי". והאתר מעניין מאוד – לא הכרתי, אבל זה שהוא נערך מאוקלנד, קליפורניה – זה טוב. כי שם יושב צייר נחמד ומוכשר מבני הכפר המצייר (גם) חמורים.

      • כן, אבל הם אמריקאים, באמריקה אין קיבוצים ובקיבוצים אין מכרות!
        איזה חמורים יפים! בהחלט צייר מצוין, תודה. יש חמורים בקליפורניה? אני מקווה שחייהם טובים יותר מחייהם פה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s