לקט, תוספות והרחבות ||| דברים שהצטברו על המדף, רגע לפני חגיגות ה-200 לבלוג

זהו זה. הפוסט הבא יהיה כבר מס' 200. כשהתחלתי בתחילת החורף לחבר קווים לנקודות וסיפורים לאיורים, לא חשבתי שיהיה לי כל כך הרבה מה לכתוב. למעשה המצב הוא הפוך – יש לי יותר מדי מה לומר ואני מרסן את עצמי, כדי לא למלא את הארונות והשרתים של האינטרנט בחומרים ורעשי רקע שעשויים לסתום אותם. עכשיו בדיוק קראתי שיש מי שרוצה להדפיס את כל האינטרנט, ואני לא רוצה להכביד על מלאכתו יותר מההכרחי.

את ההתבוננות העצמית ואת הסטטיסטיקות ועדכוני העיצוב של הבלוג נשמור לפוסט הבא – פוסט ה-200 שיהיה בפורמט חגיגי, כולל (אולי) לוגו מיוחד שיעוצב עבור החגיגות.
רגע לפני, זה הזמן להביא כמה תוספות והשלמות שהצטברו על המדף ושלא נמצא להן מקום כפוסט שלם ונפרד. בחלק מהמקרים זו תהיה הקדמה לפוסט עתידי שאולי עוד ייכתב. אין הרבה קשר בין כל התוספות האלה, וגם משקלן הסגולי לא אחיד. הגורם המשותף היחידי הוא שכולם נאספו אל שולחני או אל תיבת המייל שלי כתוצאה מ"הקמת" הבלוג. אתן לדברים לדבר בעד עצמם ואציג כמה מהם, לאו דווקא לפי סדר חשיבותם:

1. הצעות לדגל ישראל
פעם סיפרתי את הסיפור המרגש על מציאת היורשים של מעצב ומאייר תוויות הפרי שהודפסו אצלנו בשנות החמישים והשישים. בתגובה שלח לי ערי וליש, בנו של אוטה וליש המעצב הגרפי מדור המייסדים – מי שעיצב את מגילת העצמאות, בולים רבים ושטרות כסף מימיה הראשונים של המדינה –  דוגמאות נוספות מודפסות של עבודות אביו, וגם את סריקות האורגינלים של הצעותיו של אוטה וליש לסמל המדינה (מהמכרז שנערך ב-1949 שתואר בפוסט המיוחד על דגל ישראל). הצעותיו של וליש הופיעו שם כפי שנסרקו מתוך ספרו של אליק מישורי "שורו הביטו וראו", אבל הפעם אלה סריקות של המקור עצמו, והנה הן מוצגות לציבור בצורה האותנטית ביותר האפשרית. אם תגדילו תוכלו לראות ממש את הנחת צבע הזהב במגני-הדוד כפי שצוירו על-ידי וליש ב-1949.

      

2. שרי האוצר בפייסבוק
היום זה כבר לא ממש מקורי לעשות חוכא מהפייסבוק של שר האוצר ואיטלולא מהדף של ראש הממשלה. כשכתבתי על זה בפעם הראשונה חשבתי שיש משהו בחדוות-הלייקים הזו, המשותפת לכל בעל חשבון בפייסבוק ולכל כותב בלוגים – מין אחוות לייקומנים. באותה הזדמנות אספתי כמה תמונות של שרי אוצר היסטוריים, ועכשיו אולי הגיע הזמן לפרסמם. זוהי מעין השערה איך היו נראים הדפים לו לפנחס ספיר, שר האוצר המיתולוגי היה במקום הצעטאלע המפורסם דף פייסבוק משלו, ואיך היה נראה דף כזה אצל יגאל ("אין-לי") הורביץ, שר-אוצר היסטורי אחר. התמונות מימין הן צילום מסך אמיתי מדף הפייסבוק של לפיד, ואלה שמשמאל – דפי פייסבוק משוערים (שתוכלו לראות ולקרוא אם תגדילו בלחיצה).

   

  

    

3. אבי כל העכברים
דאגלס אנגלבארט, עליו שמעתי לראשונה עם מותו החודש, תואר כממציא העכבר. כמחווה לזכרו שמתי בעמוד ה"שיחה ממתינה" את תמונתו יחד עם אוסף העכברים שלי. היום אני מרשה לעצמי להעלות אותם לדף המרכזי בגאווה של אספן. שהרי ידוע לכל שעכבר שהיה תלוי על לוח-המשרד במערכה הראשונה – יגיע יומו להופיע בעמוד הראשי בפוסט ה-199.

     עכברים ברשת: דאגלס אנגלבארט ממציא העכבר עם העכבר שלו ביד ובצד אוסף העכברים שלי (מימין) ואיור של צבי לבני מתוך "יפה את ארצנו" של אליעזר שמאלי (משמאל)

4. לא רק רוסית!
פעם כתבתי פוסט על נסיונותי המגומגמים בלימוד הרוסית (שפת הסבתא שלי) והצגתי עמודים מספר לימוד הרוסית שקיבלתי מפ', ידידי מהעבודה.  בעקבות הסיפור קיבלתי מ-ר', העובדת גם היא בדפוס שלנו, ספר ללימוד עברית, שיצא לאור בצד השני של הגלובוס – באמריקה. לא הספקתי לכתוב פוסט שלם בנושא ועד שאגבש אותו הנה כמה דוגמיות מדפי הספר המקסים הזה שכתבו בתחילת שנות ה-50 אדית וסול שרפשטיין ואיירה שיינע רובינסון. תוכלו לראות שהאנשים באיורים שבספר האמריקאי לא שונים בהרבה מהדמויות הרוסיות, ונופי הרקע הניו-יורקיים דומים מאד לשכונות המטופחות בכפר שלנו.

     

   

5. סבתא-מרים והפונט פופולרי שנקרא לכבודה
תמיד ידעתי ש-א', אותה אני מכיר שנים, היא נכדתה של מרים (סבתא לורה) ונינתו של רפאל פרנק, הטיפוגרף הידוע לכל תלמיד עיצוב. א' נישאה ל-ד', בן הכפר, שפעם עבד יחד אתי במחלקת הצילומונטז' (כך היא נקראה המחלקה לפני שהפכה למחלקת גרפיקה) בדפוס הראשון בנגב. א' ו-ד' נתנו לי בנדיבותם עותק נדיר של חיבורו של רפאל פרנק, מעצב הפונט הקלאסי ביותר בעברית – פרנק-ריהל, וגם של הפונט הידוע לא פחות – מרים (שנקרא על שם הסבתא). הסיפור על סבתא מרים, בתו של רפאל פרנק וסבתה של א', עוד מחכה להיכתב, כשיושלמו הפרטים. לחובבי המשפחתולוגיה הטיפוגרפית יש למה לחכות, ובינתיים תוכלו לראות בתמונות מהדפים שנתנה לי א', את משפחת פרנק המלאה: רפאל האב, החזן והטיפוגרף, אשתו יוהנה ושני ילדיהם (הילדה היפה מימין היא מרים!). אוטו ריהל, יוצק הפרנק-ריהל אינו נראה בתמונה (וגם לא שייך למשפחה).

    פונטים עם קשר משפחתי: מרים (מימין) ופרנק-ריהל (משמאל) מתוך קטלוג ברתהולד 1924

6. כלים בלתי שימושיים וחסכוניים
ברשומה על הכלים הבלתי שימושיים הבאתי, בין היתר, מספריים-שאינן-חותכות ומזלג-שוודי. עכשיו מצאתי בין ניירותי הישנים הצעות לכלים חסכוניים אפילו יותר, שתכננתי פעם לאירוע שאינני זוכר מה הוא היה. באיורים האלה מופיעים מספריים עם להב אחד (וגם הסבר על החסכון שהם יכולים להביא). ועוד מצאתי שם גם מזלג עם שתי שיניים, שיכול על פי הצעתי הישנה לחסוך הרבה מתקציבי המזון של המשפחה, הכפר והממשלה. לתשומת ליבם של שרי האוצר לדורותיהם (מסעיף 2).

  

7. איפה לוח המונופול?
בתחילת הדרך של "קווים ונקודות" ביקשתי את עזרת הציבור בחיפושי אחרי לוח המונופול המקורי משנות ה-50 (אני יודע שאין דבר כזה מקורי בהקשר למשחק הקלאסי הזה שיש לו עשרות וריאציות בכל השפות). בשיטוטי ברחבי גוגל מצאתי את קודמו של המונופול העברי: משחק ה"ריכוז", בסדרות שלו מופיעות ערים כמו שכם, ג'נין ועזה כחלק מערי ארצנו. אבל את המונופול "שלי" – זה שזכרתי בו כל רחוב בכל עיר (שדרות יוהנסבורג ושדרות דרום אפריקה באשקלון הסגולה, רחוב יפו, רח' המלך ג'ורג' ורחוב בן יהודה של ירושלים הצהובה וכו' וכו') – לא מצאתי עד היום.

גם הפוסטר "מונופול" שכבר הבאתי פה פעם לא עזר בחיפושים, את לוח המונופול המקורי עדיין לא מצאתי. ובלעדיו לא אוכל לסיים לכתוב את הפוסט על משחקי הקופסא שמופיע ב"שיחה ממתינה". אנא עזרו לי למצוא את הלוח המסתתר בגוגל, ואם תמצאו אותו צבעו אותו יפה ושלחו אותו במייל לכתובת הבלוג. בין השולחים נכונה יוגרל קרדיט מהודר בראש הפוסט.

זהו. עד כאן תוספות והשלמות ופתיחים לעתיד לבוא. שובו אלינו לחגיגות ה-200 בפוסט הבא.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.