קליף הוא מלך ישראל ||| מוצ"ש בנוקיה עם סר פיטר פן והחבר'ה מ"דרור" ו"ערבה"

במוצאי שבת נסענו לפגוש את קליף ריצ'רד בנוקיה. חמישים שנה חיכינו לפגישה הזאת ולא התאכזבנו.
אתם (זאת אומרת כל מי שבמקרה לא היה שם) בטח שואלים: "איך היה?".
ובכן, היה נהדר! אבל פגישה שכזו לא שופטים ומגדירים רק במושגים של מופע מוזיקלי – הלכנו לפגוש אגדת-ילדוּת, ומצאנו אותה – בדיוק כמו שכתבו כל אלה שמבינים בבידור ובמוזיקת רוק.

לא נהיה מקוריים אם נגיד שקליף ריצ'רד הוא סוג של פיטר פן. זה בדיוק מה שהיה במוצ"ש בנוקיה – ילד-בלתי-מזדקן, בן כמעט שבעים ושלוש, שקופץ ורוקד ושר, וכמעט עף עד לתקרה הגבוהה של היכל נוקיה.
נכון שהוא לא היה לבוש בחליפת פיטר-פן הירוקה המפורסמת, אלא בז'קט עם נצנצים שלבש עד ההפסקה, ואחר-כך הוא החליף אותו לחליפה אדומה ומבריקה – אבל הוא היה בדיוק מה שהוא היה כבר יותר מחמישים שנה עבור דור הבייבי-בוּמרס: אגדת ילדות נהדרת.

The Young Ones" – Nokia, Tel Aviv 2013"

"The Young Ones" – הביצוע המקורי, 1961

הם ישבו שם איתנו, שבעת-אלפים חבר'ה מ"ערבה" ו"דרור" ו"שלהבת" שבאו מכל הארץ ושרו יחד במקהלה מאולתרת: "The Young Ones", כאילו לא חלפו חמישים שנה מאז שמענו את קליף ו"הצלליות" שלו לראשונה בצריף-מועדון-החטיבה ובחדרי-הנעורים בכל עיר וכפר בישראל (וגם בממלכה המאוחדת).

וקליף נתן את עצמו כמו שהוא יודע לעשות בכל מופע וסיבוב הופעות, מאז ראשית שנות השישים (עוד לפני שהגיעו הביטלס והרולינגס סטונס). ולכן אין טעם בכלל לשאול "איך היה?". ככה זה עם אגדות ילדוּת ישנות: נושאים אותן בכל שלבי החיים, וכל ה"שרוֹת והדליוֹת והרינוֹת" עמדו שם בסוף המופע ולא רצו שהוא ייגמר ושרו יחד עם קליף במקהלה גדולה את "Bachelor Boy" ו-"Living Doll", עד שהאורות נדלקו. ואחר-כך ראינו אותן עומדות ומחכות, אחרי חצות, מחוץ להיכל בשער 9  ליד המכונית של קליף, מקוות שאולי עוד יראו מקרוב בפעם האחרונה את אליל-נעוריהן – אגדת הילדוּת סר פיטר פן – יוצא עם המלווים שלו.

אנחנו ויתרנו בקטע הזה, הרי היינו צריכים עוד להגיע רחוק, למועדון החטיבה שבדרום. אבל יש לי חדשות עבור כל מאות הממתינים שם: קליף בכלל לא יצא מהשער לידו חיכיתם, הוא לקח איתו את וונדי, שהייתה זמרת הליווי המקסימה, הצעירה ממנו בארבעים שנה לפחות (וקראו לה סוזי, כך נדמה לי) ויחד עם זמרי הליווי "מייקל" ו"ג'ון" הם יצאו דרך תקרת ההיכל ועפו משם לארץ נוורלנד, כשהוא שר לה:

Oh baby, do you wanna dance
Do you do you do you do you wanna dance
Do you do you do you do you wanna dance
Do you do you do you do you wanna dance.

1962 ,Cliff Richard and The Shadows, Do You Wanna Dance

וכך הם עפו ל-"Summer Holiday" שלהם, באיזושהי ארץ נפלאה, רחוק-רחוק מכאן, והותירו אותנו ברחוב יגאל אלון, מחכים שיבואו לבקר בעוד עשרים ושבע שנים, כשקליף יהיה בן מאה או יותר. קונגרטיוליישן אנד סלבריישן, "you've got more than other boys" – "Lucky Lips", ומי שלא היה שם הפסיד, אבל תמיד אפשר שתהיה "The Next Time".

קליף ריצ'רד בהיכל נוקיה, תל-אביב 13.7.2013: מקבץ שירים שערך אמנון אונגר (יוטיוב)

____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.