כאן השריונים ||| מצעד שירי השריונאים לזכרו של שאול ביבר, אבי הלהקות הצבאיות

טנק בגולן 1982לפני מספר ימים רשמתי לי שכדאי להביא פעם בבלוג את רשימת עשרת שירי להקת השריון הנבחרים, בהמשך למצעדים השונים שכבר הגשתי. חשבתי לשלב את אהבת המצעדים עם גאוות השריון, לזכר הימים הרחוקים ההם.
אתמול הלך לעולמו שאול ביבר והוא בן 90. ביבר הוא זה שייסד את להקת גייסות השריון, ויש שכינו אותו "אבי הלהקות הצבאיות". לכן תהיה רשימה זו, שכל שיריה הם מהימים ש"השריון עשה היסטוריה" – רשימה לזכרו.

הפעם לא יהיה זה מצעד עם דירוגים (לא מצעד של פזמונים ולא מצעד של טנקים). עשרה שירים יובאו כאן, ללא כל דירוג – כולם זכורים לי היטב, חלקם ממש מהשירות הסדיר, אחרים מימי המילואים הארוכים, ואת כולם מלווה גאוות-השריונאים-שהיינו-פעם, שהיום אולי לא תמיד היא כל-כך מובנת. גם כי לצבא, בכלל, יש פחות רייטינג באמצעי התקשורת ובפלייליסט הגלגל"צי המפורסם (שכבר אינני שומע במילא). וגם כי השריון, בפרט, מצטייר היום פחות הרואי ופחות עטור-תהילה לעומת חילות אחרים (ללא כל צדק, ולצערי הרב).

ואלה השירים לפי סדר אקראי, עם פרשנות שריונאית קצרה לפני כל שיר:

___________

1. כאן השריונים
מילים: חיים חפר. לחן: עממי. מקהלת גברי השריון, 1960.

מקהלת גברי השריון מ-1960 שקדמו בכמה שנים למחזור נובמבר 67 שלי, היו עד כמה שידוע לי, פלוגת טירוני השריון מגיוס 1960 שנקראו לשיר בסגנון מקהלת הצבא האדום. הם נתנו נפח ועומק (אם כי אולי לא את אותה איכות-מוזיקלית-ממושמעת של המקהלה האדומה ההיא) לשיר שבזמנו המריץ כל שריונאי ונסך גאווה חילית לאורך כל שלבי המסלול הטנקיסטי: בטירונות, במקצועות, בצמ"פ, במבצעית, בקמ"ט ובקק"ש: "עם הרוח הנושבת / בדרכי אבק / השרשרת מסתובבת / בגרון מחנק / אז אומרים אנשי הצוות אפורי הפנים: / כאן השריונים! כאן השריונים!"
וגם: "שוב השמש מלבנת בנשימה חמה / שוב פוקדת האנטנה: / קום למלחמה! / שוב אל יום קרבות נצא נא / ותמיד ראשונים / כאן השריונים! כאן השריונים!".
נו, זה קצת מוזר למצוא שריונאים שיגידו "אל יום קרבות נצא נא", אבל מה כבר יכול להתחרז עם אנטנה?

___________

2. לילה בדרום
מילים: חיים חפר. לחן: סשה ארגוב. צוות הווי סדנאי השריון

עם קצת פחות תרועות מלחמה, ועם נימת געגועים אל הבית, וגם קצת רומנטיקה מן המדבר:
"שביל החלב שבשמיים / ודרך העפר / נושאים אלייך, אל הבית  / את כל חלומותי מן המידבר".
הבימוי של הקליפ – עם החיילים בסרבלים כל-כך נקיים ועם משיכת התותח הייצוגית, מסדר שקי-השינה והורדת רשת ההסוואה (בלילה?) – נראה קצת מאולץ, אבל הבנות על הצריח יפות, אין מה להגיד.

___________

3. השריון עשה היסטוריה
מילים ולחן: לא ידוע. מלים בעברית: יוסי גמזו

להקת השריון (עם גבי ברלין וגם עם השופט שלי טימן) בביצוע מחווה לשאול ביבר ביום-הולדתו
נסיון ליצור את "קיצור תולדות מלחמות השריון" בפזמון אחד שכתב ("תרגם" על פי שירונט): יוסי גמזו.
רמלה ולוד – בארבעים-ושמונה, מבצע קדש – בחמישים-ושש, הקרב על המים בסוריה – בשנות השישים המוקדמות. עם מילים שאף אחד לא מבין כיום: בטלדרס, כלאם פאדי, צנטוריון (אני זוכר!). אבל עדיין עם תקווה תמימה לשלום שיבוא אי-פעם: "וכשיבוא היום ואת הטנק נכתת לטרקטור / (כן, את הטנק לטרקטור / כן, את הטנק לטרקטור) / לא נשכח כי אילו לא הכירו אותו ""דה-פקטו" / לא היה שלום / (אלא חלום …)"

___________

4. פשוט שריונר
מילים: יורם טהרלב. לחן: שאול ביבר. להקת גייסות השריון

השיר שהלחין (!) שאול ביבר למילותיו של יורם טהרלב. שיר שקצת זילזל ביופיים, בגובהם ובחוכמתם של חברי הטנקיסטים, והסביר את אהבת הבנות בצורה קצת מעליבה (בהשוואה לרומנטיקה שהייתה בשירים על הצנחנים ועל אנשי הצפרדע). אבל אנחנו לא לקחנו ללב (וגם לא לריאות, שהיו במילא מלאות באבק של צאלים). עם המילים שהיום לא היו עוברות את ביקורת הפוליטקלי קורקט: "הוא אמר לי: 'בואי מותק' / שתי מילים ולא יותר / ואני כמו תינוקת / רצתי אל השריונר. / הוא הרים אותי לגובה / אל הטנק אותי הביא / שם נתן לי את הכובע / ולקח את לבבי."
הביצוע –  מאוחר יותר מהמקור – של להקת חילות צה"ל ממופע בחגיגות השלושים למדינה, 1978

___________

5. בעקבי הדרך
מילים: שוש פלדי. לחן: יאיר רוזנבלום. להקת גייסות השריון

שיר מרטיט לבבות ונוסך גאווה, בקליפ שערך גל אגמוני, שמתאר בדייקנות ויזואלית, נאמנה בדיוק לטקסט, את מהות השריונאות, הקשוחה כפלדה ורכה ככפפת אסבסט. הקשיבו היטב למילים וצפו בתמונות (הלקוחות כולן, כך זה נראה, מאימונים בלבד ולא ממלחמות, חס וחלילה): "משימחת שבת צוות גם יחד / מיום גשם ורוח צורב / מן האש העשן האבק / מפיסות הבית בלב".

___________

6. שריונים ששים ותשע
מילים: יורם טהרלב. לחן: משה וילנסקי. להקת גייסות השריון

זה בדיוק אנחנו: באום שורט באום צוץ במטע הדקלים בקיבוץ (הלוואי בקיבוץ! יותר מדויק ביריחו ובג'יפטליק – אבל בהחלט בתקופה הרחוקה ההיא של מלחמת ההתשה בבקעת הירדן):
"בגאון הירדן / באום שורט ואום צוץ /  במטע הדקלים /  בחצר הקיבוץ / במקום בו הקיץ אדום ובוער /  אך הגבול בו אדום ולוהט עוד יותר – / שם השריונים, שם השריונים / שם השריונים מחכים לפקודה / מרכבות הברזל ואנשי הפלדה!"
ואיך אפשר לשמוע כל כך יפה את הסולן שלנו, אבי טולדנו – נותן גם במסגרת הלהקה הצבאית הכי מרובעת (לכאורה, לכאורה) את הסגנון הכל-כך אופייני שלו, ואיך עדיין חשוב היה לסיים בתקווה לשלום: "במדבר הצהוב / בדרכים אפורות / על גדות התעלה / בעמקי מחפורות / אגרופים נקפצים מוכנים להלום / שיבוא וגם אם לא יבוא השלום."

___________

7. מי שחלם
מילים: דידי מנוסי. לחן: יוחנן זראי. להקת גייסות השריון

להקת השריון המיתולוגית עם אבי טולדנו, תיקי דיין, דורי בן זאב וטליה שפירא. שזכינו לשמוע אותה בזמן אמת (בשבטה, בצמ"פ מחזור נובמבר 67). שיר שמבטא את כל האבל והכאב על הנופלים במלחמת ששת הימים, והוא מוקדש גם לכל חברי השריונאים שנפלו במלחמת יום כיפור, שש שנים אחר-כך:
"מי שחלם והתגשם לו החלום / מי שלחם עד ששמע קול מנצחים / מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום / הוא לא יניח שנשכח את ההולכים"
ועם קולם הצעיר של אבי ותיקי, שמעביר בי צמרמורת עד היום:
"וההרים עוד יבערו באש זריחות / ובין ערביים תנשב עוד רוח ים / אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות / הם שיעידו, כי זכרנו את כולם."

___________

8. אחי הצעיר יהודה
מילים: אהוד מנור. לחן: יוחנן זראי. להקת גייסות השריון

שיר עצוב נוסף. שכתב אהוד מנור לזכר אחיו שנפל במלחמת ההתשה. ושרה אותו אותה להקה מיתולגית, עם המילים קורעות הלב: "אחי הצעיר יהודה / האם אתה שומע? / האם אתה יודע? / כל חבריך הטובים / נושאים דמותך עמם / ובכל הטנקים על קווי הגבול / אתה נמצא איתם"
וגם: "רוחות ערבית / מייללות על המרפסת / את כל שירי הסתיו / ואמא מחכה בסתר / שאולי עוד יגיע מכתב." אפשר ממש לשמוע את הרוחות על המרפסת.

___________

9. השריונים יצאו
מילים: חיים חפר. לחן: יוחנן זראי. (ביצוע: לוליק)

שיר ישן נושן משנות ה-50: "השריונים יצאו בחריקת שרשרת / וכל גופם צבוע צבע אדמה / אל שער הבסיס לוותה אותו חיוורת / וכמו היתה אומרת / הנה המלחמה…" דימוי רומנטי יפה, שלא רבים זכו לחוות, כי מי ליוותה אותנו שם "אל שער הבסיס"? אף אחת לא הייתה שם כשמיהרנו אל ארגזי הזיווד, בימ"ח של בית-דראס – לצאת למלחמה. בביצוע מחודש, שמצאתי ביוטיוב, של לוליק הבלתי נשכח (מלהקת פיקוד צפון בכלל).

___________

10. פרחים בקנה
מילים: דודו ברק. לחן: אפי נצר. להקת חיל התותחנים

שיר שהוא בכלל של להקת התותחנים, שגם להם יש תותח אמנם, אבל המילים נראות כאילו שנכתבו עבור הטנקיסטים (למי עוד יש צריח?). החיילים בקליפ נראים עייפים למדי ולא ממש נלהבים לפגוש את סולנית הלהקה, יהודית שוורץ בהירת השיער והלבוש (כנראה שלא יצאו הביתה לפחות חמישה שבועות לפני הצילומים ולא במיוחד התחשק להם להשתתף בסרט הזה).
"השמש ידם בין עזה לרפיח /  ירח ילבין על פסגת החרמון / פרחים בקנה ובנות בצריח / ישובו לעיר חיילים בהמון."
וגם: "ילדה אחת קטנה ובידה זרים / לעיר הלבנה תצא אז בשירים /  ולחייל נרגש תשים סביון בדש / והשמיים כה בהירים."
ושוב, זה מזכיר לי ששום ילדה לא חיכתה לנו עם זרי פרחים, כשחזרנו מהמלחמה העצובה ההיא על גבי מובילי-טנקים דרך אל-עריש, לפני ארבעים שנה (אחרי חמישה חודשים בשטח ההיערכות במיתלה). 

___________

וסיום קצת יותר אופטימי. השיר שאולי בהשראתו נכתב "פרחים בקנה": "אחרי השקיעה בשדה" שכתבה והלחינה נעמי שמר ב-1963. לא מצאתי את הביצוע המקורי של ילדת הפלא נעמי לוי, סולנית מקהלת צדיקוב האגדית. אבל יש ביצוע מאוחר יותר של נעמי לוי דמאיו, ילדת הפלא – ארבעים שנה אחרי (עם הקדמה היסטורית של מושיק טימור) מפסטיבל עין גב 2003.
ונסיים כאן בתמונה הפסטורלית הזו (שאולי הייתה ואולי היא לקוחה לגמרי מדמיונה של המשוררת)
"הביתה בין ערמות עננים / אחרי השקיעה בשדה / ילדה נוהגת בטור שריונים / אחרי השקיעה בשדה / וזמר עולה מן הצריח – / איתך לקצה עולם נגיע / אחרי השקיעה בשדה / השקיעה בשדה". 

ואם תרצו, יש קטע ראיון עם נעמי לוי, ילדת הפלא – כולל קטע קטן (בדקה ה-4:00 של הסרטון) של השיר, עם 400 חברי מקהלת גברי השריון. ובאמת זה נשמע כאילו "זמר עולה מן הצריח / אתך לקצה עולם נגיע".

כל המילים והמנגינות האלה ימשיכו ללוות אותנו לאן שנלך, גם אחרי השקיעה בשדה. גם בזכותו של שאול ביבר, יהי זיכרו ברוך.

____

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, מוזיקה, צבא וביטחון, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על כאן השריונים ||| מצעד שירי השריונאים לזכרו של שאול ביבר, אבי הלהקות הצבאיות

  1. סמדר הגיב:

    נשמע כמו מצעד מעולם אחר.
    ואכן זה כך.

    • igalz הגיב:

      אולי זה נשמע היום קצת מוזר ומנותק, אבל, מה לעשות, אני "פשוט שריונר", לא פחות ולא יותר.

      • שרי אלדן) הגיב:

        שכחת את המרכאות. צריך להיות: "לא פחות לא יותר".
        נכון ש"משכנו" הלאה לאחר ש"משחנו" את השיר להמנון הבית = הכפר שלנו. אבל כבר ציינתי פעם שיש לתת כבוד (גם אם זו בסך-הכל יצירה מקומית), זאת ציטטה מקורית מבטאת חווייה ומעצבת תודעה.

  2. יהודה הגיב:

    בדיוק אני מכין מצגת למפגש מחזור מאי 1965. . . לכן שמתי לב שהפעולה הנקראת "משיכת תותח" בעזרת החוטר הענק והמוכר לכל שריונר, יכולה להקרא בשם "משיחת תותח", שהרי היינו מושחים אותוו בשמן. . .
    הייתה עוד פעולה שנקראה "משיכת תותח לאחור" שהייתה מתבצעת ע"י החוליה הטכנית, שבעזרת כננת היו מושכים את התותח לאחור, בכדי לבדוק את מנגנון הרתיעה וההפלטה של התרמיל.
    בפנקס כיס למט"ק, שמשום מה נמצא אצלי עדיין, לא מצאתי אם "מושכים" או "מושחים".

    • igalz הגיב:

      יהודה, מעניין שאף פעם – בזמן משיכת (או משיחת) התותח – לא נתנו דעתנו להבדל הלשוני. פשוט משכנו (או משחנו) בלי לשאול יותר מדי שאלות. היינו תמימים כנראה.

  3. נמרוד הגיב:

    עוד מעט – 40 שנה למלחמה הארורה ההיא. אני לא שריונר אבל גם לי לא זכורה אותה צמה….לא ביציאה ולא בחזרה.

  4. "על בלימה", על שיריון במלחמה, מי שלא קרא לא ידע ומי שקרא שלא נדע.

  5. רוני אפ. הגיב:

    אני יודעת שעניין פה הוא שריון ושריונרים, אבל, אני נזכרת דווקא בשאול ביבר.
    כשהייתי בת 10-16 גרתי ברחוב דיזנגוף 124 ממש מול "כסית", הייתי כמעט כל יום אוכלת צהריים שם (ב"כסית")…
    ואז היתה התקופה שכל הבוהמה היו יושבים אוכלים ושותים שם ובין כולם היה גם שאול ביבר… תמיד הוא היה אומר לי: "רוני, כשתהיי בת 18 תבואי אלי ואני אסדר לך להקה צבאית"… אבל רצה הגורל ובגיל 16 עברתי לגור בחיפה והקשר עם "כסית" ויושביה נותק… כך אני הפסדתי קריירה בינלאומית (לפחות) ואתם הפסדתם כוכבת…
    וכמו שאמר אבו זאכי (שייקה אופיר) על פשנל: "אמר לי, אני לא אשכח כל החיים שלי. כל זמן אני חי… מה אמר לי? ככה וככה…"

    • igalz הגיב:

      רוני, ברור שהפסדנו כוכבת להקה, לפחות כמו שולה חן ומירי אלוני. אבל הרווחנו חברה נוספת בקיבוץ הכי גדול בעוטף עזה! שלא לדבר על כל השושלת שהקמת כאן, כן ירבו!!! ולנוכח סיפור כזה – השריון יכול רק לאכול אבק.

  6. משה מאירי הגיב:

    אכן היו טנקים בחצר הקיבוץ,בזמן מלחמת ההתשה. אמנם לא בבקעה אלא בגזרת העמקים, למשל בקיבוץ נווה אור.

    • igalz הגיב:

      בגאון הירדן / באום שורט ואום צוץ / במטע הדקלים / בחצר הקיבוץ,
      במקום בו הקיץ אדום ובוער / אך הגבול בו אדום ולוהט עוד יותר –
      שם השריונים, שם השריונים / שם השריונים מחכים לפקודה,
      מרכבות הברזל ואנשי הפלדה!

      אני אישית לא זכיתי להיות עם הטנק ליד הקיבוץ (לא נוה אור, ולא אחר). אבל עכשיו הגיע הדור הנוכחי של השריון אלינו עד לבית – אז שלחנו ארטיקים מעבר לגדר הקיבוץ.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s