כן, כבר חלפו שלושים ושלוש שנים מאז שהצגתי בתערוכת הסיום ההיא בבניין הישן "ההיסטורי" של בצלאל את פרי ארבע שנות לימודי במחלקה לעיצוב גרפי: כסא ישראלי אחד, פונט עברי (ניסיוני?) אחד, דגם-לכלי-שחמט-"מושגיים" ועוד כמה פריטים בלתי-חשובים.
בחזרה לבצלאל: במחלקה לתקשורת חזותית, יולי 2013
כיתת לימוד במחלקה לעיצוב גרפי, בצלאל 1977 – בבניין ההיסטורי הישן
בסופשבוע האחרון ביקרנו בתערוכת בוגרי בצלאל 2013. ומה אומר לכם: דור ההמשך עולה על הדור שלנו בשלושים ושלוש דרגות (ושנים) לפחות.
כמובן שהייתה לנו סיבה מיוחדת לבקר דווקא השנה בתערוכה – במרוצת השנים היינו אולי בעוד שתי תערוכות נוספות בלבד – "סיבה" משפחתית צעירה ומוכשרת: קוראים לה גלי זורע והיא אחת מתוך 95 בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית 2013. אין גאווה גדולה יותר מלהיות אבא למעצבת צעירה ומוכשרת שבחרה (בלי שום לחץ משפחתי) להמשיך את המסורת המקצועית המשפחתית (ממש כמו בימי הגילדות של ימי-הביניים) וגם נתגלתה (אני אומר את זה באובייקטיביות מלאה של אבא-בלתי-משוחד) כמעצבת מוכשרת, היודעת לשלב – כפי שדורש המקצוע בימינו – עיצוב יפהפה יחד עם ידע טכני של שפות תיכנות (שרק ראשי התיבות שלהן כבר גורמות למעצב בן-מחזור-1980 לסחרחורת קלה: Html5, JavaScript, CSS ועוד כל מיני). האתר שעיצבה ובנתה – אתר מזג האוויר הירושלמי "ירושמיים" הוא עבודה יפה ומלאה של מעצבת עכשווית השולטת היטב בטכנולוגיות של ההווה (הערה: לא כל האלמנטים הגרפיים ייושמו באתר החי). והיא מציגה גם עבודות נוספות באיור ואינפוגרפיקה ואפליקציית סיפור ואנימציה.
את העבודה שלה וגם של יתר חבריה המוכשרים והמוכשרות תוכלו לראות באתר היפה והמושקע של תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית 2013. לצערי, בגלל "וירוס ירושלמי" קטן שחטפתי, החמצתי את יום הסיור המשפחתי השני בתערוכת הבוגרים ולא ראיתי את שאר המחלקות, חוץ מהצצה לתערוכה המרתקת בפני עצמה של המחלקה לעיצוב תעשייתי (מומלצת גם כן!).
על פי מה שראיתי בתערוכת המחלקה לתקשורת חזותית, לומדים שם ברצינות רבה והתוצאה, כסיכום של ארבע שנות לימוד, היא מרשימה ביותר ומלאה כל טוּב. חלק מזה תוכלו לראות באתר הבוגרים של 2013 (אפשר לראות לפי שמות הבוגרים או לפי הנושאים המעניינים אתכם), אבל אני אומר לכם בתור מי שהיה שם, שלראות את העבודות באתר או לבקר בתערוכה זה לא אותו דבר. מי שהנושא מעניין אותו – מומלץ לו שיעלה להר הצופים ויראה במו עיניו את פרויקטי הגמר וגם עבודות אחרות המוצגות שם בתערוכה המרתקת והעשירה הזאת.
הבאתי כאן רק כמה דוגמאות של עבודות של סטודנטים שיצא לי לפגוש, אבל תאמינו לי שיש שם עוד המון מעצבים-חדשים מוכשרים מאוד ועוד הרבה עבודות נהדרות. אפשר עדיין לקפוץ לתערוכה בבניין בצלאל על הר הצופים בירושלים – היא פתוחה עד יום שישי 2.8.2013 בשעה 16:00.
מעשה בשלושה אגוזים. כתבה: לאה גולדברג. איור: שרי דיין
חסמב"ה בבית האסורים. כתב: יגאל מוסינזון. אפליקציית טאבלט: נעם ויינר (מימין)
ו"Wolves": צריף אגדה מאוייר של אסף גורל (משמאל)
ארי כץ. הידד לשנות ה-60 המנצחות ודמות הקיבוצניקית. מהסדרה "טוב שהיה – התנועה למען ההווה"
ראיתי שם מאיירים (ומאיירות!) מוכשרים ביותר, שעוד מעט יצטרפו (וחלקם כבר הצטרפו) לכוחות האיור של השוק הישראלי (ואולי גם העולמי, כמו חלק מהמורים שלהם), וראיתי ספרים שלמים מאוירים בצורה מקצועית ביותר עם סגנון אישי מגובש. וגם רומנים גרפיים מקוריים, המרתקים גם בנושאים שלהם וגם ברמת האיור. וברוח הזמנים האלה יש שם גם הרבה אייפדים שמדגימים אינפוגרפיקות וברודקאסט ואפליקציות שהשוק של היום מצפה להן בכיליון-עיניים ובמסכים פתוחים (כך אני מקווה).
רק עוד דוגמא אחת מתוך השפע הרב: האפליקציה המבריקה "חד-גדיא" של צביקה ששון – בה אחרי מחצית סרטון ההדגמה (ואחרי הגפילטע-פיש) ניתן לערוך את סדר גיבורי החד-גדיא לפי רצונכם ולגרום לגדי לאכול את הכלב, לאש לשרוף את הגדי, ולחתול לבלוע את האש (שומו שמיים).
קראתי וראיתי גם את הנאום לכבוד פתיחת התערוכה של להב הלוי, המעצב-המורה שהיה אחראי על עיצוב התערוכה של המחלקה לתקש"ח 2013 (עיצוב יפה מאוד לטעמי). תוכלו לראות או (אם לא תצליחו) גם לקרוא את הנאום כאן. מוסר ההשכל בו מסיים להב הלוי את נאום הפתיחה הוא אולי מינורי ופרקטי אבל גם ממצה: "לא תמיד מוכרחים לצאת להפגין בשביל לתקן את העולם, לפעמים מספיק שתשבו ותעשו את העבודה שלכם כמו שצריך."
הדוגמא המעניינת שבחר מתוך שלל האפליקציות, הספרים, האיורים והאתרים המעוצבים, היא דווקא עיצוב פשוט ולכאורה אלמנטרי של טופס (אמנם אמריקאי, לצערי). את הטופס הייצוגי הזה הוא מביא כדוגמא לחשיבות העיצוב הגרפי בחיים היומיומיים של כולנו. דוגמא שממש קלעה בול למה, שבשל הנסיבות הפרסונאליות-הלוקאליות-התעשייתיות, הפך להיות תחום עיסוקי המקצועי ברוב השנים אחרי שסיימתי את בצלאל.
להב מספר שם על דוגמא לעיצוב לא נכון שגורמת להשמדת 45,000 עצים מדי שנה עקב מילוי שגוי של הטופס האמריקאי. זה החזיר אותי לתקופה של לפני 34 שנים (הרבה לפני שכל הסטודנטים המוכשרים שמציגים בתערוכת 2013 עלו בכלל על לוח התכנון והעיצוב של הוריהם), לסיפור על פרופ' אהרון מרקוס, היהודי האמריקאי שהעביר לנו קורס בטיפוגרפיה, שכלל בין היתר עיצוב של טפסים. בעברית המליצית, שרכש כנראה במוסדות היהודיים באמריקה, הוא אמר לנו ש"טופס צריך שתהיה חדווה למלא אותו". החדווה הזו נראתה באותה עת רחוקה וקצת בלתי מובנת לנו, אבל לימים מצאתי את עצמי מצטט את פרופ' מרקוס עוד ועוד פעמים כשנדרשתי להסביר שגם עיצוב של מסמך בנאלי או טופס כלשהו, צריך שיהיו בו היגיון וסדר ואסתטיקה. ובעיקר שתהיה חדווה למלא אותו (עד כמה שמסמכים רשמיים יכולים להיות מעוררי-חדווה). הסיפור של פרופ' מרקוס וישראל נגמר בכך שכשהוא הלך למלא את טפסי העלייה לארץ הוא לא מצא שם שום חדווה (זאת גירסה שלי לצורך הסיפור ויתכן שהיא קצת מדומיינת) והוא חזר לאמריקה ונהיה מעצב עוד יותר חשוב משהיה, והיה מהראשונים שפיתחו את הממשקים הגרפיים למחשב האישי. כך יצא שישראל ובצלאל הפסידו בגלל טופס בלתי מעוצב אחד של משרד הקליטה (שאז עוד לא הוקם אפילו).
והבוגרים הטריים, שזכו ללמוד תורה ממורים מוכשרים, שרובם כבר למדו בעצמם אחרי שאני סיימתי את בצלאל (חוץ מקישקה ואייזנשטיין, ד"ש) יוצאים עכשיו לשוק שהשתנה ומשתנה משנה לשנה ומטכנולוגיה לטכנולוגיה, שחלקו של הפרינט שבו הולך ומתקצר. אבל אופקים חדשים ומרתקים, כמעט אינסופיים, נפתחים לפניהם. והם צעירים ומוכשרים וכבר יודעים את התורה (חוץ ממה שעוד יצטרכו ללמוד כשיכנסו לשוק התוסס והמתקדם מיום ליום).
העתיד שייך לכם. קחו אותו בלגימות מדודות ומעוצבות. אני שמח להעביר לכם את הציפורן-שהפכה-לרפידוגרף שהפך-לעכבר-שכבר-ברח-מהמחשב והפך למגע-אצבעות-על-מסך-וירטואלי-או-ממשי. עלו והצליחו, עצבו והמשיכו. אנחנו נשמח בהצלחותיכם ונמשיך לצפות בכם ובעבודותיכם.
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
איזה יופי.
ברכות למעצבים הצעירים שיוצאים עכשיו לעולם האמיתי – שנקווה שיותר משהוא יתסכל אותם (לא תמיד קל להיות מעצב בעולמנו) הם ישמחו אותו ואותנו.
הבחירה של הלוי בדוגמת "הטופס" היא לטעמי מבריקה, שכן היא משקפת את קו התפר שבין הפן האמנותי (שבעטיו מגיעים רוב המעצבים לתחום) לפן הפרקטי (ממנו רובם אמורים להתפרנס, ודרכו הם אמורים להשפיע). ההבנה שגם טופס פשוט ניתן וצריך *לעצב* היא לטעמי חלק מהתפיסה של "אמנות שימושית" על כל מרכיביה. בז'רגון של היום היינו רואים בטופס סוג של ממשק (Interface) בין המשתמש לבין "המערכת". הים אנחנו קוראים לזה "עיצוב חוויית המשתמש" (UX) אבל הקונספט הבסיסי אמור היה להיות שם מאז ומעולם – כמו שיודעים כבר מזמן בדפוס בארי…
ואפרופו פרקטיות – כנסו לאתר הבוגרים, פיתחו את הדף עם העבודות המצוינות של גלי זורע (לדוגמה), וגללו אותו עד למטה. אם תתבוננו היטב תגלו למטה למטה כמה וכמה לינקים שימושיים, אלא שהם מופיעים בצהוב…
צהוב לפעמים זה טוב, אבל לא כצבע לאותיות מסך בגודל 10-11. תשאלו את יגאל זורע.
תודה על עוד פוסט מרתק ומצוין.
תודה עידן על התגובה המחכימה. למען הסר ספק:
הקישורים למטה בצהוב-על-גבי-לבן – נקבעו על-ידי מעצב אתר הבוגרים (שבסה"כ הוא יפה מאוד). האירוניה שגם את הקישור לשמו קשה לקרוא. אולי זו פשוט הצניעות הבצלאלית…
נו? אני הראשונה שאמרתי שתהיה שבת של מור ולבונה.
וצדקתי. ביקשתי "ולו שמץ", וקיבלת=קיבלתם מלוא חופניים מפרי הדודאים שלכם.
וטוב ששיתפת — שייראו גם השמיים וכל צבאם את הירושמיים.
שיהיה בהצלחה (בטוח תהיה), ברכות.
תודה על הברכות (הדודאים זה מסיפור אחר).
גאים בך, גלי! נהניתי מאוד לראות את כל יצירותיך המקסימות.
שיהיה בהצלחה בהמשך, לך – וגם לכל חבריך המוכשרים כל כך.
איזה יצירות נפלאות, WOW. התמלאתי חדווה גדולה מכל מעוררי-החדווה הללו…
תודה, גם לנו היתה חדווה גדולה!
אתם שם קוצרים ברנה, ואני בוכה (בצחוק,רק בצחוק),בקריאת הזריעה.לא אתחיל לחפור גם לדור השני, ככל שיהיה משגע את הראש. ובכ"ז לכבוד הכבוד.
גלי והגדת הפסח שלה! איזה חג אביב נעים. אלו צבעים ואיורים רכים (אפילו אלו שאינם רכים עפ"י טיבם,נתפסים ככאלה עפ"י אופן שלובם). ואיזה מתח=פער בין הספור התנ"כי ה"אמיתי" לבין שמחת החג של ה-"הו, הו"…ל-הוי וי.
השמוש בטכסט התנ"כי ככתבו וכלשונו, האופן שבו הוא מופיע בראש הדף חמוד ולא מאיים כתוספת (או כעיקר),
לאיורים ולצבעים.אפילו ים-הדם נראה חמוד,כבספר ילדים תמים.(ואף מילה,כי אני הרי מהמקצרים,על השפעה אפשרית של ספורי וספרי ילדים…ואף מילה על ילדה קטנה היושבת במשתה ליל-הסדר של הכפר,שומעת ורואה את הקולות הצוהלים:"דבר"-צהלות שמחה, ,דם"-צהלות שמחה, "עמלק"-תרועות צהלה,וכיוצא בזאת,כמעט שמחת בית-השואבה.
ושוב חוזרים ל"פשוטו",לכאורה,ולמעבר לכיסויי הזמן והצורך הטבעי בחגיגות המעמעמות את הסיבה להן.ושוב חוזרים לפרד"ס: פשט- הנראה פשוט,אבל רק נראה כך. רמז- לפשוטו של מקרא. דרש- לאלו המצרפים את הנראה למשתמע. וסוד- סוד האומנות והכישרון היצירתי הבלתי נדלה.
וגלי –מהניכנסים לפרדס ויוצאים ממנו לא רק בשלום אלא גם עם מלוא הטנא פרי הילולים. גלי,מבטיחה (ומקווה לקיים,כי "הבטחות צריך לקיים"),לא לחזור ולחפור לך.
כמה חכם,ככה יפה.
,"
המסת אותי בגל של נוסטלגיה (בכלל שכחתי את התמונה הזאת…) וגלי מדהימה – שנאמר: "התפוח נפל קיבינימאט מהעץ" ודי לחכימא ברמיזה …
רמי יקירי, אחרי 33 שנה: התפוח נראה הרבה יותר יפה ועסיסי מהעץ הקשיש (שאולי רצה פעם להיות חכימא… ולא נסתייע)
ברכות לגלי לסיום הלימודים
תודה, אסתי.
העבודות פשוט מקסימות שתהיה הצלחה רבה לכל העוסקים במלאכה! בהחלט חסרים בארץ מעצבים איכותיים ברמה עולמית עם רעיונות מבריקים בפשטותם ומרהיבים ביופיים!