לא רבים זוכרים אצלנו את החבר אלכסיי גרגורייביץ' סטחאנוב.
פעם, "לפני שנות אלף בקיבוץ" כשעבודת הכפיים הייתה חיינו ותמצית מפעלותינו – הוא היה סמל לפועל-כפיים חרוץ מאין כמותו.
הביוגרפיה הקצרה שלו בוויקיפדיה העברית (והארוכה יותר בשפת אמו הרוסית – כשבצידה שלל המדליות ועיטורי הכבוד שקיבל במולדתו בשל חריצותו המופלאה) מציינת שהיה כורה-פחם סובייטי, גיבור העמל הסוציאליסטי, מפעיל פטיש-אוויר(!) שקבע ב-31 באוגוסט 1935 שיא בתפוקה של 102 טונות פחם בחמש שעות ו-45 דקות (פי 14 ממכסתו!) וב-19 לספטמבר אפילו שבר את שיאו האישי כשכרה 227 טונות במשמרת אחת! הוא הפך לסמל הפועל החרוץ והעבודה הפיזית שלו הפכה למודל לחיקוי והועלתה על נס במשך דור שלם.
העובדות ההיסטוריות האלה והצילומים ש"כריתי" (ללא פטיש אוויר) ממעמקי הגוגל, בעבודת אצבעות זריזה, שבינה ובין מלאכת הכרייה הקשה של סטחאנוב אין כמעט שום קשר – מדגימה עד כמה התרחקנו מגיבורי העמל של ילדותנו (ורבים מאיתנו ודאי יגידו: "למרבה המזל" ו"טוב שכך").
"מלכת קטיף הכותנה" בשנות החמישים ו"גיבור הפרדס" בשנות השישים (הצילומים מארכיון הכפר)
"מלכת הבציר" בכרם שבכפר ו"גיבורי הבנייה" בשנות החמישים (מארכיון הכפר)
"גיבורי החציר" עם קלשונים וחבילות, וחלקם גם עם כפפות לבנות(?) כנראה במיוחד בשביל הצילום
אני זוכר שבילדותנו, נאמנים לרוחו של סטחאנוב, גם אצלנו ציינו את "גיבורי העמל" שידעו לקטוף כותנה (ביד!) הכי מהר מכולם, למלא מיכלי תפוזים בשיאים מדהימים של פחות משעה למיכל, ואפילו להעמיס חבילות חציר עם קלשונים לקומה העשירית של המתבן. אלה היו גיבורי-העמל של ילדותנו. עכשיו, בעזרת פרויקט הדיגיטציה של אלבומי התמונות של הכפר אספתי חלק מהתמונות האלה (ללא שום עבודת כפיים, כמובן) ודווקא היום, בלי שום חגיגות יובל או ציון דרך משמעותי – נראה לי מתאים להביא אותן לידיעת הציבור.
כורה הפחם הקומוניסטי אלכסיי גרגורייביץ' סטחאנוב בציור טיפוסי וברוס וויליס מהסרט "מת לחיות 4"
שימו לב כשתביטו בציורים ההירואיים של החבר אלכסיי גרגורייביץ' – כמה הוא דומה, עם פטיש האוויר שלו לגיבורי-הפעולה האמריקאיים, נוסח ברוס וויליס וחבריו מהסרטים ההוליוודיים – אלא שהזיעה והפיח של סטחאנוב היו אמיתיים ואלה של ברוס (שגם מלאכת הכפיים שלו ראויה להערכה רבה) היו מבוימים עד טיפת הזיעה האחרונה. אפשר להגיד, שאגלי-המאמץ המלאכותיים של האימפריה ההוליוודית ניצחו בקלות את מעצמת-עמל-הכפיים הסובייטית.
ולמרות ההבדלים התהומיים בין שתי המעצמות – גם האמריקאים, בדרכם הקפיטליסטית-ז'ורנליסטית ידעו להעריך את סטחאנוב והעניקו לו בשנות השבעים של המאה העשרים את שער מגזין "טיים" – עיטור המקביל, פחות או יותר, לשלל העיטורים שהפועל-החרוץ-לדוגמא קיבל במולדתו: "שני אותות מסדר לנין, אות מסדר הדגל-האדום ומספר מדליות".
אפשר אם כך לראות שכל אידיאולוגיה: קומוניסטית מושמצת, או קפיטליסטית-ראויה-להתקנא, או סוציאליסטית-קיבוצית-אנכרוניסטית צריכה להמציא לעצמה גיבורים, ורצוי שיהיו שרירייים וחרוצים כמו אלכסיי או ברוס.
אלה היו 432 מילים על אלכסיי גרגורייביץ' סטחאנוב (1906-1977) גיבור העמל הסוציאליסטי, ועל ממשיכיו בכפר שלנו ובמפעלי התעשייה בעולם כולו. מעכשיו – לא תוכלו לשכוח אותו. בקרוב: הסרט ההוליוודי עם ברוס וויליס בתפקיד הראשי.
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
שים לב למחלוקת שהתעוררה במערב לגבי אמינות הסיפור על סטחאנוב והוויכוחים שהתעוררו בעקבות הנסיון לתאר את הספקיו של סטחאנוב כפרופוגנדה סובייטית:
http://en.m.wikipedia.org/wiki/Talk%3AAlexey_Stakhanov
עינת, אל תאמיני להם! האמריקאים האלה לא יכולים לסבול שיש גיבור גדול יותר מברוס וויליס שלהם, אז הם מתחילים להטיל ספק. קראתי חלק מדברי הכפירה שלהם בקישור שהבאת. אמנם את סטחאנוב עצמו לא יצא לי לפגוש, אבל את "מלכת הכותנה", "גיבור הפרדס" ו"אלופי החציר" – פגשתי גם פגשתי. והכל אמת!!! (לא פחות מ"מת לחיות 4"!)
טוב, בימינו עדיין מנסים לשחזר את מוטיבציית עבודת-הכפיים האנכרוניסטית-לכאורה – ע"י הכרזה על (למשל) "פרוייקט לשיפור הספקים ב[שם של אחת ממחלקות הייצור "מונחות היעדים"]", או על איזה "פיילוט" של "תוכנית תימרוץ" יזומה אחרת. הסטחאנובים הנוכחיים מככבים בקמפיין תעמולתי באמצעי התקשורת המקומיים, שכולל את הצגת תמונת דיוקן הגיבור העמלני (כולל זיעת אפיו הפוטוגנית והאמיתית לגמרי!) + ציון הישגיו יוצאי הדופן ("100000000 מעטפיות במשמרת!") בשקף היומי על מסך הפלאסמה בכניסה למפעל (מעשה ידי צ', סטחאנוב חרוץ ומתמיד כשלעצמו).
ומה זה אם לא שילוב מושלם של קומוניזם-פוסט-מושמץ עם קפיטליזם נאו-ז'ורנליסטי, שעדיין מתקיים יום-יום בסביבה הקיבוצית הסוציאל-קפיטליסטית, שמורת טבע בסכנת הכחדה (מנגנון הכחדה עצמית).
כפיים!
זה הכל נכון, אלא שגיבורי מעמד הפועלים של היום, גם עובדים בתנאי מיזוג אוויר מלא ב"מכרה" שלנו. וגם רובם לא חברי הכפר, אלא פועלים שמשכורתם – אמנותם. בקיצור – סטאחנובים לייט.
אכן כפיים. על היכולת והאומץ לשקף את השקף.
לפעמים מילים של טפל תחבירי,כמו למשל: "לכאורה", הם בעצם עיקרו של הנאמר. וכך גם המקפים המחברים בין מילים בשורות האחרונות,שלא לדבר על הסוגריים,שיש הרואים בהם סימן לדרך אגב, אך בעצם גם בהם טמון עיקר (="המנגנון"). אכן כפיים !
חן חן. למרות שלא תמיד יש מחשבה-כל-כך-עמוקה במקפים-המחברים (ובטח לא בסוגריים, שאינני מצליח להיפטר מהם [ולא ברור למה?]).
חן חן על ה"חן חן" שלך.אבל הפעם התכוונתי ישירות לתגובתה של סמדר.(אתה רוצה גם "כפיים"? בסדר,קבל.מגיע גם לך).
וכמובן שחזרתי לפוסט הסוגרים=סוגריים,אחד המשגעים שבבלוג. מזל שאז עוד לא ידעתי להשתמש במחשב,ולכן זה היה בתקופה הטרום-תגובתית-הארוכה שלי. אבל ראית איך השתפרתי ועברתי מגודל לארג" (כדי שלא יהיה גדול עליך,יעני),לגודל s.
ולא ברור לך למה השימוש במקפים ובסוגריים אצלך –כי על אף פוזת ה"גובה דשא",("סתם הלכתי לאטי…"),אתה רואה ומבטא מציאות [{(רבודה)}] . וגם על זה מגיע כבוד. זה לא דבר של מה בכך.
[
למנגנון התגובות של הבלוג יש היררכיה מסוימת. בדרך כלל, תגובות על תגובות – יבואו מתחת לתגובה עם "הזחה" ימנית. אבל העיקר שהמגיב – יבין, או שהמבין – יגיב. חן-חן².
מלך הפרדס הוא גדול !!!!
הוא באמת היה גדול, ולכן צויין כבר גם ברשימה קודמת על שנות הפרדס במאה שעברה.
ואופן העמדת שתי התמונות: "מלכת קטיף הכותנה" ו"גיבור הפרדס" זו ליד זו, מ ש ג ע ת !
הכפפות על הידים -זה דבר חדש, כל עוד היו חבילות קטנות גם אצלנו בכפר הסמוך היו מרימים לגובה- ואחר אנחנו הרפתנים היינו מעמיסים לעגלות קטנות ומפזרים בתוך הרפת -חוויות אתה יכול לשאול גם את ארנון אבני – אבל כל זה בלי כפפות למיטב זכרוני[יתכן כמובן שהוא בוגד בי כמו בעוד נושאים רבים אחרים עם הזמן שחלף]
באמת הכפפות האלה נראות, כפי שציינתי, קצת לא שייכות לתקופה. כנראה שהובאו לצורך הצילום והפוזה בלבד.
יופי של טור, ביחוד בעיני סובייטולוגית חובבת כמוני. ובהקשר לעיטור "גיבור העמל הסוציאליסטי"- בדף המצוין הזה: http://en.wikipedia.org/wiki/Orders,_decorations,_and_medals_of_the_Soviet_Union נמצאים כל העיטורים הסובייטים. כנסו כנסו!
באמת היו להם הרבה עיטורים לסובייטים האלה. ובמצעדים ובחגיגות בטח היה להם קשה מאד לסחוב את כל האותות האלה על החזה. מה הפלא שהאימפריה הסובייטית התפרקה בסוף מעודף משקל.