קווים ונקודות אנגליים ||| על יצירת המופת הגרפית של מפת הרכבת התחתית של לונדון

הסיפור על המפה הטופולוגית שעיצב הארי באק (Harry Beck) עבור הרכבת התחתית של לונדון הוא סיפור ידוע של תושיה גרפית ואמונה בדרך. סיפור שהפך לסמל ומופת ומציג תובנות רבות על תפקידו של העיצוב הגרפי בשירות המין האנושי (וגם על מנהגי והרגלי המין האנושי בכלל).

נזכרתי בסיפור הזה – שהוזכר על ידי כמה ממורי בעת לימודי העיצוב לפני הרבה שנים – כשדפדפתי בהיסח דעת בספר עב-כרס מ-1969 בנושאי עיצוב גרפי שנשאר במקרה על מדף נשכח במשרדי.
רצה הגורל שבדיוק השנה מלאו 80 שנה להדפסתה של המפה של הארי באק והפצתה לציבור (וגם 150 שנה לרכבת התחתית עצמה).

המפה הראשונה של הארי באק שהודפסה ב-1933 – קלאסיקה של עיצוב פונקציונלי!

הדפסת המפה הזאת, המוכרת לכל תייר בלונדון ושהפכה כבר מזמן לסימבול ואייקון קלאסי של בירת אנגליה, לא קרתה ללא שהיו כל מיני עיכובים אנושיים של פקידים חסרי-מעוף ואנשי מנגנון שלא האמינו בתפיסתו החדשנית של באק, שהיום היא קלאסיקה המוכרת לכל תייר.

מפת קווי הרכבת התחתית מ-1921, לפני המפה החדשנית של באק

הסקיצה המקורית למפת קווי הרכבת התחתית של לונדון, שורטטה על-ידי הארי באק על גבי נייר מחברת ב-1931 (מתוך Penrose Annual 1969). (הערה לישראלים המרושלים: למרות שמדובר באנגלים קפדנים – המפה הודפסה בספר האנגלי המקורי הפוכה! כשהנהר מופיע למעלה!? כנראה למרות הכל למדנו משהו מהאנגלים)

הארי באק היה שרטט שהועסק כעובד זמני במחלקת השרטוט של מינהלת יחסי הציבור של הרכבת התחתית של לונדון. ב-1931 הוא הציע מפה חדשנית ומושגית – מפה טופולוגית קוראים לזה – שמציגה את מערכת הקווים והתחנות של הרכבת בצורה סכמתית, כתחליף למפה הרגילה שהייתה נהוגה עד אותם ימים.
במפה של באק (שיש הסבורים שהיא שאבה את סגנונה מלוחות המעגלים החשמליים המודפסים) לא נשמרו מרחקים יחסיים מדוייקים ולא היו כיווני קווים הנאמנים בדיוק לפני השטח. הוא טען שלאנשים הנוסעים במערכת הרכבות המסועפת של לונדון, מתחת לפני האדמה, הדבר החשוב היחידי הוא לדעת לאיזה כיוון הרכבת נוסעת, באיזו תחנה לרדת והיכן יש תחנות מעבר בין קווי הרכבת השונים. ולא חשוב להם שיהיה במפה תיאור נאמן מבחינה גיאוגרפית של רחובות העיר. הוא פישט את המפה לקווים אופקיים ואנכיים בלבד, בתוספת של קווים בזווית של 45°, ויצר סדר אחיד של אופן הכיתוב של שמות התחנות.

המפה מ-1958: האחרונה שעוצבה על ידי הארי באק

מפת האנדרגראונד של לונדון במלאות לרכבת התחתית 150 שנה, מעוצבת על פי יצירתו של הארי באק (עם קרדיט ליוצר המקורי, באותיות קטנות בצד ימין למטה)

המפה ששירטט בזמנו הפנוי, בלהט ואמונה בצדקת הדרך, התקבלה בספקנות רבה על-ידי ההנהלה, אבל כשהובאה לניסיון לשימוש התושבים והנוסעים, הם קיבלו אותה בהתלהבות עצומה והיא הפכה מאז לא רק לסמל ודוגמא לעיצובי מפות פונקציונליות, אלא ללהיט של ממש המופץ בתחנות הרכבת התחתית ככרזות, שלטים ומדריכים לנוסע. ולמרות שהיא הפכה במהרה לאייקון קלאסי של עיצוב נכון (ואולי אפילו גאוני) המעצב שלה, הארי באק שהיה כפי שמתארים "איש שנון ותזזיתי", קיבל על עבודתו סכום כסף מזערי ומעט מאוד קרדיט. אבל כל זה לא הפריע לו להמשיך לפתח בלהיטות עוד ועוד גירסאות של המפה שלו, במשך עשרות שנים, עד מותו ב-1974.
המפה המקורית מ-1933 עוצבה כששמות התחנות מסודרים בסידור-יד, שדרש עבודה עמלנית רבה. אבל באק לא נרתע ממאמץ והמשיך, גם בזמנו הפנוי, לפתח ולמצוא פתרונות עיצוביים חדשים כמו למשל: הדגשת תחנות המעבר על ידי עיגולים כפולים עם קו מחבר, או למיקום נקודות התחנות על פי הצד בו הן ממוקמות במנהרה.

זהו סיפור על "חלוץ גרפי", שלא רבים היו כמותו. נאמן לדרכו, שלא ביקש תהילה ותמורה כספית (ובאמת בהתחלה הוא גם לא זכה לאלה). ורק באיחור רב ב-1997 הכירה הנהלת הרכבת התחתית בהישגיו. כיום היא מציינת על כל גירסת מפה חדשה המודפסת שהיא פרי פיתוח של הארי באק מ-1931. (את רוב מפות התחתית ששורטטו לאורך הדורות תוכלו לראות בקישור הזה).
במשאל דעת קהל שנערך ב-2006 בקרב הציבור האנגלי זכתה "המפה של באק" במקום השני בדירוג העיצובים החשובים של המאה ה-20. (במקום הראשון, אגב, זכה עיצוב מטוס הקונקורד – אבל בזמן שמטוס הסילון העל-קולי המהפכני שהיה גאוות בריטניה, התרסק וקורקע בסופו של דבר, אחרי שנות טיסה בודדות – המפה של באק המריאה אל ההיסטוריה והודפסה במיליוני עותקים, 80 שנה אחרי הדפסת המהדורה הראשונה. וכך כתבו עורכי המשאל על באק:
Second place in the design vote was taken by Harry Beck's fine Underground map of 1931
.a masterpiece of miniature, low-cost everyday graphic design

זהו, אם כן, סיפור מארץ זרה המקפל בתוכו הרבה מוסרי-השכל: בראש וראשונה – החדשנות, ההעזה, הפתיחות וגם הנחישות ללכת עם רעיון שמאמינים בו גם כשהמערכת, על שלל פקידיה והנהלותיה לא מסייעת ואפילו מטרפדת רעיונות חדשניים.
וזהו גם סיפור על חשיבותו הפונקציונלית היומיומית של העיצוב הגרפי בשירות הציבור. ממש בדומה לסיפור שסיפר להב הלוי לבוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בטקס חנוכת תערוכת הבוגרים בחודש שעבר: לפעמים מספיק שתעשו את עבודתכם היטב ובכך תתרמו לתיקונו של העולם (לפחות מבחינה גרפית ומעשית).
וזה גם סיפור על חוכמת ההמונים – על כך שבהרבה מקרים (לא בכולם, מוכרחים להודות) ציבור המשתמשים יודע מה טוב ונכון עבורו – ומצביע ברגלים, בלי קשר להנחיות של הדרגים המנהלים (שמצדם חושבים בדרך כלל שהם יודעים הכל על צרכי הציבור אותו הם אמורים לשרת).

מיליוני (ואולי מיליארדי) נוסעים ותיירים ברכבת התחתית של לונדון במשך 80 שנה חייבים את מציאת דרכם לעיצוב של באק, ואולי גם חסכו מיליוני שעות של בלבול הודות לשרטט-המעצב האנגלי שהיה לו רעיון אחד קטן שהביא לשינוי גדול. וכל מעצב של מידע חיוני כדאי שיידע שעבודתו היא בסופו של דבר כלי לשירות הציבור ושהוא, בעצם, ממשיך דרכו של הארי באק – גם אם לא המציא את הגלגל (ואת הרכבת) מחדש.

והבלוג הקטן שלי ששמו הוא "קווים ונקודות" יכול להגיד (באיחור של 212 פוסטים) שהוא שואב את שמו ממפת הדרכים ההיסטורית של באק, הבנויה כולה מקווים ונקודות (וגם מ-2000 אותיות), שסודרו בצורה יצירתית על ידי שרטט רב-תושיה ובעל יוזמה עקשנית, שעשה בסופו של דבר היסטוריה.

סגנון המפה הפך למזוהה כל-כך שהיו לו חיקויים וספין-אופ'ס רבים: ראו שתי דוגמאות לפרפראזה על המפה האייקונית של באק, האחת מתארת את העולם כולו על פי קווי האנדרגראונד של לונדון (מהאתר i.imgur.com). השנייה (איך לא?) הדודל של גוגל במלאות לרכבת התחתית של לונדון 150 שנה.

וגם רכבת ישראל – שאין לה מי יודע מה קווי נסיעה ארוכים – הדפיסה מפה (כולל הקווים העתידיים לשדרות, נתיבות, אופקים ובית שאן) המעוצבת (בערך, כנהוג אצלנו) על פי הסגנון שהתווה באק.
מפה שלישית ואחרונה היא שלי – והודפסה כפוסטר בסדרת "יסודות וכלונסאות" המתאר את קווי הכבישים העיקריים של ישראל (על פי תפיסתי ב-1993). תוכלו להגדיל בלחיצה, לבחון את הפרטים ולהבין שמפת התחבורה של ישראל שקולה, פחות או יותר, לקו אחד של הרכבת התחתית הלונדונית.

.

 

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.