הצריף השבדי ||| סיפורם של קבוצת הצריפים וחבורת-הילדים "מר פלא בזק"

נושא הצריפים בנגב הוא מוטיב שחוזר שוב ושוב בבלוג הזה. כנראה שהכותב (שהיה תינוק שעדיין לא ידע ללכת כשהובא אל מישורי הלס הפתוחים של הכפר שבנגב) ובית הוריו היה בכלל אוהל – חושב בסתר לבו שהאדם הוא תבנית נוף הבית הראשון שהוא זוכר. והבית הזה היה הצריף השבדי.

שכונת הצריפים השבדיים, שרק שניים מהם שרדו עד היום, ואחד מהם עובר עכשיו תהליך יסודי של שיחזור ושימור, הייתה שכונת המשפחות הראשונה בכפר. היו בה חמישה צריפים, וחוץ מכמה צריפי רווקים נוספים (שמשום מה נקראו אצלנו – "צריפי חבוּרוֹת") זה היה בעצם כל הכפר, וכך הם נשארו צרובים בזיכרון הקולקטיבי של "הילדים משכונת הצריפים" כ"חדרים של ההורים", עד ימינו ממש.

צריף שבדי 3.2013 2הצריף השבדי מס' 25 (לפני התחלת השימור): אחרי שננטש שימש ליזמויות ותחביבים שונים, 2006

בימים אלה של סוף הקיץ, עובר הצריף השבדי מס' 25 – אחד מהשניים ששרדו מתקופת הילדות ההיא – שיפוץ ושיחזור, על מנת לשמרו כזיכרון ל"איך הכל התחיל כאן". כשאני מנסה להיזכר מי גר בצריף הזה שליד המרפאה, זה שעכשיו נמצא באמצע תהליך השימור והשיחזור – נדמה לי שתמונת המשפחות וסדר מגוריהן נראו בערך ככה:

ב"ס —- ש' —- ? —- א'

כמנהגי בבלוג של "הכפר הגנרי" שלנו אינני נוהג לנקוב בשמות מלאים לכן אציין שלפי זכרוני גרו בו שלוש המשפחות שמסומנות באותיות הקיצור, ומשפחה רביעית שאינני מצליח להיזכר בשמה (אולי מגיבים טובי זיכרון ממני יסייעו בשימור הזיכרון הזה).

צריף שבדי לשימור 5.2013

צריף שבדי לשימור גב 8.2013

צריף שבדי לשימור חזית 8.2013הצריף השבדי מס' 25 (בית ל-4 משפחות, כל אחת 20 מ"ר), במהלך פעולות השימור, אוגוסט 2013

הניסיונות לשחזר את ימי זוהרם של הצריפים השבדיים מביאים אותי גם אל הצריפים שלנו, אלה שנהרסו כבר לפני עשרות שנים, ואל חבורת "מר פלא בזק". וכאן אני יכול לזקוף לזכותי ולזכות חברי לחבורה המופלאה הזו, את הבחירה בשם שהוא ראשי תיבות שקל לזכור אותם, ממש כמו (להבדיל עשר הבדלות) ראשי התיבות של עשר מכות מצרים: דצ"כ עד"ש באח"ב, שכל ילד יהודי מסוגל לזכור (אם הזיכרון שלו לא תפוס בשמות כל-כוכבי-ברצלונה או ברשימת דיירי-בית-האח-הגדול המועמדים להדחה).

הצריף השבדי שלנו 1984   הריסות הצריף השבדי שלנו 1984הצריף השבדי "שלנו" בזמן פירוקו, עם ילדי הדור השלישי בוחנים את מה שהיה "בית-אבא", 1984

את שמות המשפחות שהרכיבו את חבורת "מר פלא בזק" לא קשה לשחזר, גם אחרי כל השנים שעברו, וברור מצירוף האותיות של שם הכנופיה, שהייתה זו חבורה של שמונה משפחות, שגרו, מן הסתם, בשני הצריפים השבדיים המערביים יותר (מעבר למדרכה שהפרידה בינם ובין צריף מס' 25 שנשאר ומשומר עכשיו).
היו אלה המשפחות (וכאן אני חייב לתת שמות מפורשים, כי אחרת איך תאמינו לי שבאמת הייתה חבורה כזו "מר פלא בזק" ולא בדיתי אותה ממוחי כדי לכתוב פוסט סהרורי שכזה): מאיר-רפופורט – פלג-לב-אפרת – בודנקין (לימים דגן)-זורע-קלמר (למשפחת פלג עוד בכלל לא היו ילדים בתקופה ההיא, אבל הם הוכנסו לשם החבורה כדיירים לגיטימיים ברצף המשפחות של הצריף).

ה"חדרים של ההורים", כפי שנקראו "דירות המשפחות", היו באמת לא יותר מחדר עם מיטה וארון, ועוד חדר-מבוא קטנטן ותא עוד יותר קטנטן של השירותים, שמשום מה נקראו אצלנו "שמייקה". בהתחלה אפילו לא הייתה בחדרים האלה מקלחת, ואת פעולת הרחצה היו ההורים עושים ב"מקלחת הציבורית" והילדים התקלחו, כמובן, בבתי הילדים (בבית הכולל). אחר-כך הוסיפו בצריף דוד מוסק בנפט, שהיה מעין צינור עבה שחומם בעזרת מבער (ברענער), והודלק בעזרת קצת ספירט (טכנולוגיה מורכבת שלא רבים זוכרים אותה או מתגעגעים אליה).

ומכיוון שהחדרים שתיארתי היו כל-כך קטנים וההורים היו כל-כך עסוקים בענייני הוועדות והתקנונים והמשמרות הארוכות בעבודה, ובתורנויות של ענפי הכפר, ובחזרות ממושכות לטקס-העומר או למסכת-ביכורים – היינו בעצם "ילדי חוץ". כלומר לא ילדי-חוץ במובן המקורי של "ילדים שהוריהם אינם חברי הקיבוץ" – אלא ילדים שהעבירו את רוב זמנם בפעולות שהם יזמו מחוץ לחדרים הקטנטנים של ההורים.

סימני דרך - משחקים צופיים"סימני דרך משולבים": הצעה ל"משחק-חוץ", כפי ששוחק גם על ידי חבורת "מר-פלא-בזק". (מתוך הספר "אלפיים משחק ומשחק" – כרך "משחקים צופיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982)

כך הוקמה חבורת "מר-פלא-בזק", שעסקה במשחקי-ילדים שאורגנו על-ידי הילדים: "סימני-דרך", הטמנה וחיפוש של "אוצרות" מדומיינים, חפירת מערות חסמבה סודיות בשטחי ההפקר הלא-בנויים (שהיו רוב שטחי הכפר, בעצם), בניית "בתים-על-העצים", "מסיבות-שחיתות" עם "תוכנית תרבותית" עצמית וכיבוד של מיץ ממותק בכוסות פלסטיק וכמה מקלות מלוחים – בקיצור אחר-הצהריים-של-פורענות תוססת שהתקיימו, במה שנקרא אז – על פי תורת החינוך המשותף – "שעות הילדים". וחשוב להזכיר שכל הפעילות התוססת הזו קרתה ללא כל התערבות מצד ההורים.

צריף שבדי 25 3.2013   צריף שבדי 25 לשימור 8.2013הצריף השבדי מס' 25, לפני (מימין) ובזמן פעולות השימור: השיחים טיפסו והשתרגו עד הגג ופגעו בקרשים השבדיים העדינים, והציפורים נכנסו דרך האשנב של עליית-הגג ועשו מה עשו

חבורת "מר-פלא-בזק" מנתה לא יותר מעשרים ילדים והייתה חבורה מגובשת ביותר: הילדים היותר-גדולים היו מושכים את אחיהם הקטנים לפעילות היצירתית ולהרפתקאות הכפר. (לצערי לא מצאתי בארכיוני צילומים מהתקופה ההיא, כי למי הייתה אז מצלמה? ואם הייתה כזו ל"צלם-הכפר" – היא שימשה רק לאירועים חגיגיים ולצילומים יזומים, למען ההיסטוריה ולמען הארכיון).
כמובן שכדרכן של חבורות רחוב בכל העולם, גם במקומות קצת יותר גדולים מהכפר שלנו (כמו למשל בסימטאות ניו-יורק של "סיפור הפרברים") קמה לה חבורת-נגד של קבוצת ילדים מהמשפחות שעברו ממש באותם ימים להתגורר בשכונת הבתים הבנויים הראשונה. בשכונה הזו החדרים לא היו גדולים יותר, אבל הבית היה בניין של ממש עשוי מבלוקים, ולא היה עוד צריף שבדי, כמו אצלנו. (תוכלו לראות במפה המצורפת את המרחק העצום של כמאתיים מטר שהפריד בין ה"שכונות" – הצריפים והבניינים).
החבורה המתחרה הזו, שלא יכולנו לזלזל בכוחה, נקראה דווקא פופאי (עד כמה שאני זוכר). ונדמה לי שהיא שאבה את שמה מכך שהסיומת של הקבוצה שלנו – "בזק", הזכירה להם מסטיק בזוקה, והמסטיק המתחרה באותם ימים בבזוקה היה מסטיק "פופאי" (לא מצאתי לטענה הזו שום סימוכים גוגליים, אז: ילש"ט – יכול להיות שאני טועה). בחיפושי אחרי המסטיקים הנשכחים האלה מצאתי את דף הפייסבוק של הספר "מסטיק של פעם", שם הסתבר לי שיש חוקרים יסודיים יותר שכבר תיעדו את כל תולדות המסטיק העברי. גם שם לא מצאתי חיזוק לזכרון-המסטיק שלי. כנראה שאני באמת טועה.
ומיותר להזכיר שכדרכה של חבורת נגד (ממש כמו "החסידים" ו"המתנגדים") שמה היה לעומתי ומתגרה.

†??¯†??·??‡ alef
מיקום שכונת הצריפים השבדיים (מסומן בחץ אדום), שני הצריפים של "מר-פלא-בזק" (מסומנים בירוק) ושכונת "הבתים" של חבורת "פופאי" (בחץ כחול). מתוך "דברי ערך, לקסיקון ערכים מקומיים", 1997)

כך או כך, לא הייתה מלחמה אמיתית בין שתי חבורות-הרחוב-הכפרי, מכיוון שאחרי השלוש-שעות-מקסימום של "שעות הילדים", היו כל ילדי החינוך המשותף חוזרים לבית הילדים (הבית הכולל) שהיה ברוב המובנים המשפחה האמיתית, והיו ממשיכים לבלות יחד עד "ההשכבה", וכמעט תמיד ה"בילוי" היה נמשך גם הרבה אחרי ש"ההורה המשכיב" היה אומר לכולם לילה טוב ומשאיר את כל החבורה להשגחת "שומרת הלילה".

צריף שבדי 2 8.2013   צריף שוודי בלי גג 2006מימין – צריף שבדי נוסף ששרד עד היום ומשמש סדנא לעבודות נגרות. משמאל – הצריף המזרחי יותר של חבורת "מר-פלא-בזק", רגע לפני פירוקו ב-2006 לצורך בניית גן-ילדים ממוגן

מה כל זה אומר על הילדים שהיינו? האם היינו ילדים מוזנחים? האם נתנו לנו עצמאות-יתר? האם ההורים שטופי-האידיאולוגיה (שבעצמם גדלו במשפחות זעיר-בורגניות רגילות או במשפחות-פועלים מסודרות) הלכו שולל אחרי יומרות חינוכיות שאפתניות-מדי לשינוי דור העתיד של המין האנושי?
כל השאלות הכבדות האלה לא משנות כיום הרבה, והמקרה הפרטי-קבוצתי של חבורת "מר-פלא-בזק" מהצריפים השבדיים מעורר זיכרונות של ילדות בהחלט עשירה ומועשרת. למרות שוודאי היינו מוגדרים (על פי הקריטריונים של היום) הרבה מתחת לקו-העוני, והיעדר כל סממן של מותרות הוא כיום, במרחק של עשרות שנים, זועק לעיניים ומנוגד כל-כך לשפע המופרז של ימינו. כמו שכבר כתבתי בפוסטים על "ילדי המדבר" ו"היינו העתיד" – ילדים לא צריכים הרבה כדי להיות מאושרים (וילדוֹת לא חייבות לפנטז על להיות "מעושרות" או "כוכב נולד"). תנו לנו רק צריף שבדי קטן בנגב (וגם אותו לא ממש צריך) כבסיס להרפתקאות סוערות שיכולות לקרות גם בלא-כלום המדברי, ותנו לנו לשחק איפה ובמה שרק נרצה – ונהיה שמחים בחלקנו.
ולמרות שאפשר, ממרחק השנים, לתמוה קצת על שיטת החינוך המיוחדת הזאת, וגם אפשר לבכות על "הילדוּת הקשה" ולתאר את העוני והמחסור, ואולי אפילו את "ההזנחה ההוֹרית" – בשום אופן לא הרגשנו שהיינו ילדים מוזנחים, כי הרי היינו "מר-פלא-בזק", חבורת-סוד-מוחלט-בהחלט, ורק מי שהיה חבר בה יודע (ולפעמים גם הוא לא יודע) מה כוחה של החבורה.

573px-Zrif_Shvedi
תמונה אחרונה של הצריף המזרחי של חבורת "מר-פלא-בזק", אחרי שעזבו אותו דייריו (במאה הקודמת), אבל עדיין עם כליל-החורש שמקשט את זיקנתו

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, טבע ונוף, מפות, קיבוץ, שעשועים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על הצריף השבדי ||| סיפורם של קבוצת הצריפים וחבורת-הילדים "מר פלא בזק"

  1. bddaba הגיב:

    הצילום האחרון, הכי יפה
    ואחרי שמשמרים/משפצים אותם הם נראים פחות אותנטיים ולכן פחות מלבבים, בעיניי
    ואני יודע שזו הדעה הפחות מקובלת, וגם מבין את הצרכים הפונקציונליים של לשפץ, ועדיין…
    תודה
    שרון רז

    • igalz הגיב:

      שרון, גם הצילום האחרון הוא כבר לא של הצריף האותנטי כשגרו בו משפחות, וגם לא בצבע המקורי.
      תמיד עומדת השאלה, אם לשמר ולתקן חלקים שהתפרקו לגמרי, או להשאיר מבנה שנאכל על-ידי שני הזמן. בדרך כלל פשוט באים השופלים (כמו שקורה גם אצלנו) והופכים את המבנה לגל קרשים או ערימת לבנים.
      אצלנו פועלת ועדת שימור שמחליטה מה ניתן וראוי לשמר – ואז מתחזקת את המבנה ויוצרת לו ייעוד חדש. הרי אי-אפשר לשמור הכל (וגם לא לשמר).
      תודה לך, ובהזדמנות למי שקורא תגובות – כדאי לקפוץ לבלוג "נטוש" של שרון – בו תראו עשרות פוסטים עם צילומים יפהפיים של בתים ומבני ציבור נטושים, עם יופי משלהם.

      • bddaba הגיב:

        אני לא אומר שצריך לשמר הכל, ממש לא, כן חושב שצריך לתעד, אבל אישית מעדיף את המראה האותנטי המקורי, שנכון שלא יכול להישמר לעד. ותודה רבה על ההפניה וההמלצה, שרון

    • igalz הגיב:

      מסכים במאה אחוז. אצלך זה ממש מפעל חיים ראוי להערצה. אצלי (כפי שאפשר לראות בקישור של הפוסט על הצריפים) זה תחביב אחד מתוך תחומי עיסוק אחרים, גרפיים יותר. גם אני ער לאסתטיקה של המבנה הישן – לכן צילמתי עשרות תמונות של הצריפים הישנים (וההיסטוריים) קלופי הקירות ושבורי הגגות (שאינם עוד).

  2. שרי אלדן הגיב:

    מותר להקליק יותר מפעם אחת על "אהבתי" ?
    כמה מותר?
    ואני עוד "חייבת" לענות עך הסקר. אז לעכשיו מספיק. ובינתיים,תעשה טובה: תקליק לי,כלומר, בשמי "אהבתי", עד כמה שמותר. "ואני אהבתי בשל תפוח", אמר ביאליק. ואני מוסיפה לא רק בשל תפוח.

    • igalz הגיב:

      זה מה שיפה במנגנונים האוטומטיים של הבלוגים – אפשר להקליק כמה שרוצים, אבל רק הפעם הראשונה נספרת. בחיים זה לא תמיד ככה.

  3. דודו הגיב:

    תודה!
    דייקת לגבי הצד שלך ופחות לגבי הצד של פופאי.
    גם לי לא ידוע מקור השם, אבל, (וכאן בא אבל גדול)
    נראה לי שהבתים שסימנת במפה אינם הבתים הנכונים:
    משפחות ס' ור' שהשתייכו לצד המטריד (תרתי תסתריי)
    גרו שתי שורות יותר צפונה ועל כך כבר קשה להבליג.

    • igalz הגיב:

      דודו, אתה צודק במאה אחוז. אדם קרוב אצל צריפו, ולא ערני כל-כך לבית-של-השכן. בשל החיפזון השתמשתי במפה מ-1951, אז בכלל עוד לא היתה שורת בניני-ההורים-של-פופאי. תיקנתי למפה מ-1962 ואני מקווה שהפעם לא טעיתי. תודה על ההקפדה – למען ההיסטוריה.

  4. סמדר הגיב:

    לא היינו ילדים מוזנחים. היינו ילדים ש(למזלם) הוריהם עזבו אותם לנפשם, כך שהתאפשר להם לקיים באין מפריע עולם משלהם, מלא תוכן ואקשן. אך להבדיל ממודל אי הילדים, הספר שכה אהבנו בזמנו – כל זה התרחש בסביבה פיזית ("אי") בטוחה יחסית ומוגנת באופן כללי. אולי לכן לא זכורות אינטראקציות חברתיות קשות מדי, כמו ב"בעל זבוב" (שהוא מודל נוסף, פחות מיופייף, לחברת ילדים בה "ילד לילד – זאב"). אני כמעט בטוחה שזו לא הנוסטלגיה בלבד שמשמרת את הזיכרון היפה (להבדיל מ"מיופייף"), אלא שכך זה היה באמת: חבורת ילדים מלאי מרץ ויוזמה שלא ידעו שיעמום מהו, גם ללא שום "הפעלה" מטעם מבוגר אחראי כלשהו.
    "הילדים היותר-גדולים היו מושכים את אחיהם הקטנים לפעילות היצירתית ולהרפתקאות הכפר", אכן! כאחת מהאחים הקטנים הנ"ל, אין לי אלא להביע התפעלות-שבדיעבד מ"הגדולים", ילדים בני 10-12 בסך הכל, שטרחו תמיד לשתף את הזאטוטים בכל פעילות עצמית-עצמאית בה עסקו. גם ללא מצלמה, שמורה בזיכרוני סצנה ממש מוחשית, שבה אח גדול אחד מעביר את אחותו בת ה-3 מעבר לגדר תייל גבוהה, במסגרת משחק "סימני דרך משולבים" כזה או אחר. המדהים הוא שאת השיתוף הזה הם-אתם עשו מרצונם הטוב ובאין-אונס, מתוך אחריות "של גדולים", שהיתה בזמנו מובנת מאליה והיום היא כמעט לא תיאמן.

    אי שם באדמה, מתחת לחצר של גן אמנון-ותמר דהיום, במקום בו היתה פעם החורשה של מרפלאבז"ק, בין שני הצריפים השבדים ז"ל – אני יודעת שעדיין טמון אוצר גדול: אוסף אבני-החן-(הזכוכיות) הצבעוניות השווה שלנו, שהחבאנו מתחת למצע האורנים ליד העץ השלישי שמשמאל לשסק של אֵשתי.
    אבל שששש… זה סוד, ואל תגלה לאף'חד.

    • igalz הגיב:

      השסק של אֵשתי כבר לא קיים, כמו הצריף השבדי שלה. אבל ה"מטמון" שלנו בטוח עוד מונח שם, ואם לא שם – אז הוא ודאי נמצא בלבבות של כל מי שהיה שם. בימים ההם.

  5. גם לילדי צריף 25 הייתה פעילות סודית, לא חושב שכבר מותר לגלות.
    מה שכן חפרנו בור מסתור בחורשת האורנים שהייתה בין הצריף לבין המרפאה, החורשה שימשה גם מסתור למקלחת שדה ששמשה את הורינו, (מורכבת מצינור גומי שקי יוטה ומשטח עץ).
    בכל אופן היה לנו חוש לתעוד הסטורי כבר בימים ההם, כך כתבנו במחברת את הפעילות של הקבוצה, המחברת שכותרתה "בור השלושה" עדיין שמורה אצלי.
    לגבי המשפחות שגרו ב-25: שזר-בר סיני-אבני-בודנקין (כך בסדר זה ממזרח למערב).

    • חמוטל הגיב:

      לפי זכרוני בצריף המזרחי גרו ממזרח למערב: לב-מאיר-אפרת-רפופורט ובמערבי גרו ממזרח למערב: זורע בודנקין ברלב (ומתחלפים למיניהם) קלמר.

      • חמוטל הגיב:

        רק רגע רק רגע – אני חושבת שזה היה עץ גויאבות ולא שסק!!!

      • igalz הגיב:

        בלבלתם אותי לגמרי. הבחור הזעצער (ממשפחת ב"ס) טוען שבודנקין היו אצלם ואת אומרת שה-ב' של "מר-פלא-בזק" זה בכלל מברלב?! ושהשסק בכלל היה של חיהל'ה, ובכלל הוא היה גויאבה? תעשו כבר הצבעה ותחליטו ושיהיה סדר היסטורי! אבל העיקר שכל אחד זוכר עניין אחד. גם זה משהו.

  6. סמדר הגיב:

    סוגיית השסק הנכבדה נדונה כבר בשנות השמונים, ב"פינת טבע" [קישור לעמוד 14, שם], אך מכיוון שאז לא היה קיים מנגנון הטוקבקים*, אני חיה בחוסר ודאות קשה כבר מאז! שם כתבתי: "בראשית היה רק עץ שסק אחד… עכשיו כבר לא חשוב לדעת אם היה זה השסק-של-בבל או שמא השסק-של-אשתי…" – אך הנה מסתבר שזה ועוד איך חשוב לדעת שסקו של מי זה היה!
    עכשיו שחיפשתי את האתונות, נזכרתי שהיתה שם גם התייחסות ל"צריף השוודי", באייטם "כליל החורש" (עמ' 8) – הוא העץ שפורח כל כך יפה בתמונה התחתונה.
    אה, והגויאבה של חיה'לה נדונה בעמ' 28. והיא שרדה עד ממש לא מזמן, מימין לצריף עם כליל החורש. המטמון לא לידה, הוא קצת יותר לכיוון הקופיאדה! (אופס… גילֵתי)

    *נראה לי ש"מנגנון הטוקבקים" קרס מרוב תגובות סוערות וזיכרונות יפים… לאחר מספר ניסיונות כושלים להגיב – לא יודעת אם תעלה התגובה ואיפה, בוא נראה:

    • igalz הגיב:

      פרטים מלאים של "פינת טבע" בקישור הזה. ועל הסוגיות:
      1. שסק/גויאבה
      2. חיה'לה/אשתי
      3. מיקום הבניינים/הצריפים
      אולי ננצל את מנגנון הסקרים שזה עתה נתגלה בוורדפרס ונערוך משאל קוראים (או משאל עם).
      ונבקש סליחה לרגע מקוראינו שאינם בני הכפר – על הדיונים המדוקדקים שלנו. גם הם יודעים ודאי שאין דין שסק כדין גויאבה, ומר-פלא-בזק זה לא פופאי!

  7. אשל הגיב:

    אכן פוסט מרתק, ואחר כך אומרים שנוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם (או שכן..).
    לא זכיתי להשתייך לחבורת "מר-פלא-בזק" אבל כפי שנאמר כאן כבר קודם "אדם קרוב אצל צריפו" – בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת אכלסנו (חלק מכתת "צבר" – גוף ראשון רבים כדרכו של החינוך המשותף) את צריף 25 המדובר – כדייר של החדר המערבי היה קשה להבחין אז כי מדובר באתר היסטורי. אבל היום זו תחושת גאווה אמיתית.
    לצערי, אני מתקשה לתרום לפתרון תעלומת הגויאבה – לנכד של אשתי (המכונה כאן צ') בוודאי יש פתרון, למרות שעדיין נולד….

    • חמוטל הגיב:

      באותם ימי מר-פלא-בזק לא היו בכפר עצי שסק. יתירה מזו, בשטח מול צריף 25 היה "מטע" קטן של עצי גויאבה. היה להם פרי קטן (גם גויאבות אדומות) להבדיל מפרי העץ של חיה'לה לה היה פרי גדול ועטוף בשקיות נייר חום לשמירה מפני חרקים וילדים

  8. שרי אלדן הגיב:

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת",(אלתרמן). לא כל שכן למראות שנוקו מעל פני האדמה,אך היכו שורש. התנחלו בלבבות, ושם המשיכו צמיחתם ולבלובם עד פרי. והפוסט הזה (שלא לומר כל הבלוג הזה), וכל מגיביו הם ההוכחה הניצחת לכך. וכבר אמרתי: "קוראי כל הבלוג התאחדו".האינטרנציונל, אולי פג תוקפו, (חשבתם, אולי), אך קרקע הצמיחה שלו קיימת ומניבה.
    איך יכול היה להיות משמח אם כל הורי "כנופיות" המר פלא בזק ופופאי היו יכולים לקרוא את הבלוג הזה,ואת כל תגובותיו, המשלימות להוריכם באשר הם, את תחושת הפיספוס,החוסר והאשמה שלהם בקשר לילדים (כפי שבוטאו בספר שהוקדש להם.אמנם, שם דובר בעיקר על הלינה המשותפת,עוול,אם אכן זה עוול,שתקנתם ביחס לילדיכם שלכם).
    מעבר לסיפורי העלילות משובבי הנפש יש בפוסט הרבה יותר מדוק-אהבה למקום ולאנשים בו: הבנה משתרגת בו לקשיי ההורים. ללא פאתוס, ללא סנטימנטליות יתרה יש בו – אין לי מילה מתאימה – זו לא סליחה, זו לא חמלה, זו לא השלמה במשמעות של קבלת דין, אלא השלמה של איזון בוגר עם חיי ההורים בקשיות המטלות שגזרו על עצמם. וטענה על הזנחה אפשרית, התעדנה ל:"היינו ילדים ש (למזלם) הוריהם עזבו אותם לנפשם",(בתגובת סמדר).
    וכמה הערות: 1.בקשר לסקר.כמו שאמרה המרציפנית הנבונה – זה לא המה (ואני אוסיף -לא רק המה), אלא האיך.
    2. חסרים בקטגוריות: המגיבים למיניהם.וכן העניין שבקישורים המחכימים (גם שלך גם של המגיבים).
    3. בקשר לספר המשחקים שציינת.מלבד המדפיסים שעשו עבודתם נאמנה,יש לו אבא.שחשב וליקט וערך.
    והאיש הזה הוא מיישל הורוביץ.חבר קיבוץ חפצי-בה.(חברי בארי הוותיקים שהיו בהכשרה בחפצי-בה
    היכירוהו.נדמה לי שהוא מההשלמה של אחיק המופיע אצלך באחת מהדיאגרמות של השושלת).הוא עסק,
    בין השאר, בהדרכת נוער,היה מזכיר ה"מחנות העולים",ואם ענייני סבאות נחשבים, אז הוא גם סבא של
    העיתונאי והכותב אורי משגב.
    אבל מכל ההערות הועם אולי טעמו של העיקר שהוא הפוסט ומגיביו הרבים. לכן אחזור אליו ואומר:
    שוב מור ולבונה של ממש. גם שלך גם של מגיביך. ושוב תודה.

    • igalz הגיב:

      ספרי המשחקים ״אלפיים משחק ומשחק״ של משה הורוביץ עוד יזכו לפוסט מיוחד (בעזרת הקבה״מ).

  9. שרי אלדן הגיב:

    מצטערת על הקיטוע של השורות. זה לא אני. זה הקפצות לא-רצוניות של המחשב כשהוא מעביר את שכתבתי ביגיעה רבה לאחר שאני לוחצת על ה"להגיב".כנראה שזה בכל זאת באשמתי אבל "לא התכוונתי".

  10. נמרוד הגיב:

    בכפר הדרומי מערבי – כבר אין צריפי מגורים, אחרי מלחמת 67 בנו בין הצריפים מבטון יצוק [חום אימים עד בוא המזגנים] והצריפים הוסרו . היו גם צריפים פינים , בתור ילד היינו באחד מהם – בית הילדים . מאחוריו היה קיר בטון לכל אורכו מגן מפני הכדורים של הפדאיון – הקיר נהרס יחד עם הצריף אחרי 67 . היום צריף שוודי אחד משמש בתור מחסן לכל מיני כלום כמעט . צריף פיני היה משרד של האורווה העזובה גם היא . בנעורים גרנו תקופה מסוימת בצריף השוודי , עקב ההרכב בין בנים בנות היה גם חדר אחד מעורב כמעת עד סוף י"ב [רק בחופשות ושישי שבת ] .
    למעוניינים לקרוא על תקופה מוקדמת יותר בחיי קיבוץ – ילדה של קיבוץ – מאת ארנה גולן – בת המחזור הראשון של קיבוץ מסדה . ותיק בעשור לפחות מקיבוצי 11 הנקודות [ מסדה- חומה ומגדל] .

    • igalz הגיב:

      מעניין שרוב הצריפים בימים ההם היו סקנדינביים. איך הם שרדו את החום הזה של הנגב הלוהט?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s