מסעות דוקטור דוליטל בארץ-ישראל ||| סיפור מסע בנגב של ספר אחד קטנטן

כמה חודשים אחרי שהתחלתי לכתוב בבלוג הזה ואחרי שפרסמתי כמה רשימות שהדגימו את חיבתי הגדולה לספרי ילדים ישנים, הביא לי ידידי ה"י השני ספרון קטן ומפתיע. זהו ספר בפורמט קטנטן, כרוך בכריכה אפרפרה מתוקנת, עם שדרה משוקמת בכריכת-איזולירבנד-של-ספרניות – מסעי דוקטור דוליטל במהדורה ישנה מ-1945!

   

עותק הספר הזה נדפס, כפי שכתוב בעמוד השני שלו, בארץ-ישראל (Printed in Eretz-Israel (Palestine, בדפוס קואופרטיבי "הפועל הצעיר" בע"מ בתל-אביב והוא יצא בהוצאת "אמנות". תרגום הספר של ראובן גרוסמן הוא תרגום של הימים ההם כשהעברית הארץ-ישראלית עוד הייתה בחיתוליה, והוא מצריך לפעמים צירוף מילות הסבר בשולי הספר שיסבירו את כוונת המתרגם (ראו למשל, בכפולה למטה את ההסבר ל"מעשי-לולינים"* = *אקרובטים).
ואיזה ספר נדיר זה! מלבד האיורים העדינים והיפהפיים של מחבר הספר יוּ לופטינג, שכאן עוד נקרא בתעתיק העברי המיושן הְיוּ לופטינג (כמו גם רבות מהדמויות בספר – מי'והן דוליטל עצמו ועד הכלב י'יפּ) – יש לעותק שבידי גם סיפור הרפתקאות ארץ-ישראלי חלוצי מיוחד!

כלשון הימים ההם, הסכיתו ושמעו ובמהרה תדעו: הספר שבידי הוא שריד מספריית הילדים של קיבוץ בארי, כפי שעולה מריבוי החותמות שהטביעו הספרניות שהייתה להן תודעה חזקה של בעלוּת. מספרו הוא 169, וגם הילדים שהשאילו אותו מהספרייה לא חסכו ממנו את טיפולם המסור – בכפולת העמודים 208-209 למשל, יצחק (מי זה? לא זוכר אותו) מכיתת "תאנה" חומד לצון ומחליף את מספרי העמודים וגם מנציח את שמו לעולמים (כמסורת ברוך ג'מילי בשער הגיא) על דפי הספר.

אבל מלאכת בילוש ודפדוף קלה מגלה שכאן רק מתחיל סיפור הרפתקאותיו של העותק שבידי. הנה בעמוד 305 מצאתי כתוב בשוליים: "קדמה הקיבוץ המאוחד"!!
אם כן, זהו סיפור של ספר שהיה בספריית קיבוץ קדמה, שגם היא אחת מ-11 הנקודות שעלו להתיישבות בנגב בדיוק לפני 67 שנים (במוצאי כיפור תש"ז 1946) כפי שתואר בפירוט בפוסט הקודם. סיפורה של קדמה שהתפרקה וננטשה ב-1962 מסיבות שלא כאן המקום לפרטן והפכה בסופו של דבר לכפר נוער טיפולי, הוא סיפור עצוב בפני עצמו (שאולי עוד נקדיש לו פעם פוסט, מכיוון שרבים וטובים מחברי וילדי הקיבוץ הזה עברו לאחר הפירוק אל "הכפר" שלנו, ואיתם היו כנראה גם הספרים).

אבל כאן לא תמו מסעותיו של דוקטור דוליטל הזה. אחרי שעבר מקדמה לספריית בארי, יש סבירות גבוהה שהוא נקרא על ידי כמה ילדים. אין לי את כרטיס הספרייה שלו, אבל יתכן בהחלט שגם אני קראתי אותו כילד, אי-פעם בשנות החמישים. כשהתיישן הספר, לדעת הספרניות, הוא הודח מספריית הילדים של הכפר שלנו (אחד מתשע הנקודות שכן שרדו מתוך 11), לטובת ספרים מעודכנים יותר: חסמבה, טרזן ואולי אפילו הארי פוטר, וה"י – שבכלל התגורר עד לא מזמן בקיבוץ נוסף בדרום – גברעם, קיבל אותו מספרנית אחת (שבמקרה יש לבן שלה בלוג), והיא הכירה את חיבת הספרים הישנים ותודעת ההיסטוריה (והפרה-היסטוריה) העמוקה של ה"י. כך שיש לנו, כמו שאמרתי בתחילת המעשייה, עניין עם דוקטור י'והן דוליטל מיוחד במיוחד, שלא רק עבר במסעותיו את כל יבשת אפריקה, אלא אפילו נדד מכפר אל כפר, עד שהגיע לידי.

   

   

   

ועכשיו ה"י מסר לי את הספר למשמרת ולא נותר לי אלא לסרוק אותו עבורכם, קוראי הנאמנים ואוהדי-דוליטל המסורים. אציג כאן כמה עמודים נבחרים, עם האיורים של הְיוּ לופטינג ועם חלק מהרפתקאותיו של רופא החיות המיוחד הזה – שיצא לאפריקה להציל בעלי חיים וסופו שהתגלגל בין כל ישובי הנגב הישראלי. ולכבוד "יום העלייה" של 11 הנקודות החלטתי לספר את הסיפור המוזר על מסעותיו המיוחדים של "האיש הקטן הזה, האדון הרופא איש-בינות הוא".

ואת הסיפור האמיתי על יו לופטינג וכל גלגוליו של דוקטור דוליטל, יוכלו אוהדיו לקרוא ברשימתו המלאה של סופר הילדים "שלנו" יהודה אטלס – בקישור כאן.  (כולל הקשר לדוקטור אויזמר מלימפופו). אני משום מה חשבתי לתומי שהיה רק ספר "דוקטור דוליטל" אחד, וכשניסיתי להשוות את התרגום ואת האיורים של הספר הזה למהדורה החדשה יחסית (מ-1975 בהוצאת מסדה עם עטיפה שציירה אלונה פרנקל) שהייתה אצלנו כבר שנים רבות, לא הצלחתי למצוא את ההקבלה ל"מדמנה אשר בגיא השלוליות" שזכרתי בכלל משירו היפה של אריק איינשטיין (עם גב-גב, דב-דב פולינזיה ודחיק-סליק), עד שהבנתי שיש כמה וכמה ספרים בסדרת דוליטל והעותק הישן עליו סיפרתי הוא השני בסדרה: "מסעות דוקטור דוליטל" שיצא במקור האנגלי ב-1922 ואילו העותק עם העטיפה הצבעונית של אלונה פרנקל הוא תרגום של הספר הראשון מ-1920.

נדמה שהספר הפופולרי הזה גם השפיע לא מעט על נחום גוטמן "שלנו" כשבא לספר ולצייר את הרפתקאות לובנגולו מלך זולו, וכרגיל "אצלנו בעולם", אי אפשר בלי ביקורת – גם דוליטל וגם לובנגולו זכו לביקורת מאוחרת על הגזענות והייצוג הקולניאליסטי ש(כביכול) הם משדרים בתיאור הילידים האפריקאיים (ממש כמו עליקמא – הילד שצויר בגברעם, איזה עולם קטן). ולמרות הביקורת כבר הבאתי כאן עמודים גם של לובנגולו וגם של לימפופו, שעותקים ישנים שלהם נמצאים גם הם (כמובן) בידי.

   

אז הנה סיפרתי את עלילותיו של הרופא באפריקה ובנגב, וגם את הרפתקאותיו של הספר. מעכשיו אשמור את הספרון הקטן במקום בטוח ושקט, שינוח על מדפו בשלום, אחרי כל תלאות הדרכים שעבר.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.