הפִּיוֹנים של חורף שנת שבעים ושלוש ||| על שרשרת הפיקוד ומקבלי ההחלטות במלחמת יום כיפור

הלילה לפני ארבעים שנה, בין ה-18 ל-19 באוקטובר 1973 צלחנו את התעלה. הייתי בטנק השלישי שעבר על גשר הרפסודות, בחטיבה שנכנסה לעומק השטח המצרי, למה שקראו אחר-כך "אפריקה". לפניי נסעו הטנקים של נתן המג"ד ואילן המ"פ.  ברגע הראשון אחרי הצליחה הכל נראה בערפילי הבוקר כמעט פסטורלי ב"חיץ החקלאי", עם הדקלים ותעלת המים המתוקים. ואז, במחנות אבו-סולטן, התברר שזו הייתה רק אשליה ומראית עין של נוף רגוע. המצרים שעל סוללות המחנות פתחו עלינו באש מטווח קרוב ביותר.

נסענו בשדרה, במהירות כמו שנוסעים בתרגיל שריון. כמה מהטנקים פרסו זחלים על מסילת הברזל שהייתה שם. חלק נפגעו וחלק המשיכו לתוך מתחם "ערל" בעומק השטח המצרי. עמדנו שם ב"אפריקה"  יום שלם מנותקים משאר הכוחות, סופגים ארטילריה כבדה ומדויקת, מסתתרים מאחורי סוללה נמוכה שבקושי הסתירה חצי מגובה הטנק.
סיפור מהלכי המלחמה של החטיבה נכתב בספר "ההולכים ראשונה" שיצא אחרי תום הקרבות ב-1975, כשהיה חשוב למערכת להנחיל ללוחמי המילואים תחושה של נצחון (תוכלו להגדיל בלחיצה ולקרוא בסריקות למטה את הדפים מתוך הספר המספרים על ה-18 וה-19 באוקטובר). ואמנם למרות האבידות והבילבול וערפל הקרב, בסופו של דבר כיתרנו את הארמיה השלישית ולכאורה עשינו את שלנו.

ארבעים שנה אחרי האירועים האלה, עם כל השידורים החוזרים המספרים על הרקע ועל מהלכי המלחמה מפרספקטיבה קצת יותר רחוקה ושלמה, עולה תמונה קצת אחרת של האירועים. זווית שלא חשבתי עליה יותר מדי במהלך השנים שחלפו. כנראה שהיו צריכות לעבור 40 שנה עד שיתפזר ערפל הקרבות ותבשיל ההבנה הבהירה איך באמת אירעו הדברים.
סדרות הטלוויזיה כמו "לא תשקוט הארץ" ומאמרים רבים בעיתונות וברשת מספרים על דברים שקרו במקומות אחרים לגמרי ממתחם "ערל" באדמת "אפריקה". התיאורים על "האופציה הגרעינית" של דיין ועל ההחמצות של גולדה בשנים שקדמו למלחמה הביאו אותי לנסות לתאר בצורה גרפית את ההיררכיה של מבנה שרשרת הפיקוד כשבראשה האנשים שבאמת ניהלו את המלחמה. השרשרת הזו פעלה במצב המשברי שיש המכנים אותו ה"קשה ביותר בתולדות המדינה".
נפלה ב"זכותי" (ובזכות עוד כמה רבבות חיילים אלמונים כמוני) להיות בדרג הנמוך ביותר של השרשרת הזו. כל מה שכתבתי (וציירתי) עד עתה בנושא המלחמה היו רשמים וחוויות מהשטח. שם גם גיבשתי את ההשקפה שרבים חולקים עליה (ורבים עוד יותר – למעלה ממחצית האוכלוסיה, על-פי מחקרים – לא מבינים על מה מדובר בכלל) שמוכרחים לרדוף שלום, בכל מצב ובכל זמן.
עכשיו מתחזקת התחושה שבמלחמה, כל מלחמה, אבל במיוחד מלחמה כמו ב-73, שהוגדרה על ידי גורמים בכירים בשרשרת הפיקוד כאפשרות ל"חורבן הבית השלישי", חלקם של הלוחמים הפשוטים בשטח הוא אולי חשוב, אבל רחוק מלהיות החשוב ביותר, עד כמה שזה נשמע עצוב.

3/4 מצוות 1 (התותחן נשאר בצריח), פל' ח', גד' 142, חט' 217, אוג' 162, פיקוד דרום, צה"ל ביו"כ 1973

פתאום הומחש לי באופן חד, מה שהיה ידוע מזמן, שבשרשרת הזו – מהחייל בחולות סיני ו"אפריקה" ועד נשיא ארצות-הברית בבית הלבן, יש לפחות 12 תחנות ביניים שבכל אחת מהן ישב אדם שמילא את תפקידו, וככל שהיה בכיר יותר – ההשפעה שלו הייתה, כמובן, גדולה יותר. ולמרות שתמיד מציינים את הלוחמים האמיצים שבשטח – אם ראש הממשלה אז, גולדה מאיר, הייתה בוחנת יותר במחויבות את הצעותיו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בשנים שלפני המלחמה, אולי המלחמה הייתה נמנעת.
ואחר-כך, במלחמה עצמה, אם הייתה מקבלת את הצעתו ה"פאניקיסטית" של דיין "להפגין" את האופציה הגרעינית של ישראל – יתכן ולא היינו כאן היום לכתוב ולקרוא את הפוסט הזה, עם התובנות המאוחרות שבו. ואם גלילי ואלון לא היו מחזקים את ידיה של גולדה, או מזכיר המדינה קיסינג'ר לא היה מעמיד את התנאים שלו לסיום המשבר, והנשיא ניקסון לא היה מגבה את שר החוץ שלו – כל מה שעשו החיילים בשטח, אמיצים וגיבורים ככל שהיו – לא היה עוזר לעם ישראל.

והמסקנה העיקרית מכל זה, שצריך להכין את הצבא לכל התסריטים האפשריים (כפי שמדבר על כך הרמטכ"ל הנוכחי). אבל גם, לא פחות חשוב, כשאנחנו בוחרים מנהיגים, שרים וראשי-ממשלה, אי אפשר להסתמך רק על תשדירי בחירות ונאומים, מהוקצעים או מגומגמים (וגם לא על פוסטים בפייסבוק). צריך תמיד לתהות האם הם מייחסים חשיבות ראשונה במעלה להשגת הסדר? וגם איך הם עשויים להתנהג בשעת משבר גדול, בעת סכנה קיומית, כמו זו שנשקפה לישראל ב-1973. לאן הם מתכוונים להביא אותנו? האם יהיו כמו גולדה? או כמו אלון וגלילי, או כמו דיין? וגם, לא פחות חשוב: מי יישב בבית-הלבן ומה יהיו היחסים איתו?

_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.