כלים שלובים ||| הכלים של החברה השיתופית מאז ועד והיום

מי שנולד לחינוך המשותף לא צריך  שיסבירו לו מהו שיתוף. לנו, ילדי הלינה המשותפת, היה ברור מאז ומעולם שככה נראה העולם. הכל משותף: הבגדים, הבית, הצעצועים (עד כמה שהיו), המשחקים, האוכל והחוויות. המושג "רכוש פרטי" לא היה קיים בכלל בלקסיקון (המשותף!) שלנו.

חינוך משותף   בית אימון
סקיצה של ניסיונות החינוך המשותף (מימין), המבוססת על "בית-אימון" לאפרוחים שפעל בלול המקומי

בארכיוני נמצאת מחברת הפרטי-כל של "קב' דרור", הקבוצה שלי. זו שהייתי חלק ממנה י"ב כיתות (ובעצם עד היום ולנצח, כפי שהומחש בפוסט על השיוך הקבוצתי).

פרטי-כל דרורב"פרוטוקולים-של-צעירי-דרור" מתועדות בכתב אסיפות-קבוצה מפורטות בהן נקבעו, בהצבעה דמוקרטית ואחרי דיונים סוערים, חוקים וכללים קשוחים ובלתי-מתפשרים: לא יהיה לך כל חפץ פרטי (קטן או גדול). מעין חיקוי של אסיפות-הקיבוץ-של-הגדולים בהן דנו המבוגרים באותם הנושאים, בכובד-ראש אפילו גדול יותר.

האופניים הראשונים שהגיעו אל הילדים בכפר הפכו, כמובן לאופניים קבוצתיים. ואפילו על החזקת נעלי-אילת (שהיום נקראים "סנדלי אצבע" או "כפכפי הוויאנס") התקיימו דיונים סוערים באסיפת הכיתה. אסיפה שחיקתה את אסיפת-החברים, שהייתה המוסד המרכזי ביותר של הדמוקרטיה השיתופית, ובה חוקקו תקנונים שפירטו ורשמו כל ארון וכל מדף ושולחן שהוצבו בחדרי החברים של האגודה השיתופית.

פרטי-כל נעלי-אילת   נעלי אילת
קטע מפרוטוקול הכיתה: "בעיה שלישית נעלי אילתכל נעלי אילת המובאים לכיתה יועברו לרשות הכלל!" 

ורק כשהגענו בחופש, לעתים רחוקות, אל העיר הגדולה – נתקלנו פתאום בזן מיוחד של אנשים ("עירניקים" קראנו להם) אצלם הרכוש, וגם הבית, היו בהחלט פרטיים. אמנם ל"סבאים" שלי שבעיר, שהיו "בעלי-בתים" במושגים של הימים ההם, לא היה רכוש מי יודע מה – לאחד היה דפוס קטן (והיה לו טלפון פרטי!) והשני היה קבלן בניין מסדר-גודל בינוני שהיה לו אוטו פרטי! (עם הגה בצד ימין!) – אבל פתאום יכולנו להבין שיש דבר כזה רכוש פרטי.

הרבה שנים אחר-כך, למרות שנשארנו בכפר שמוגדר עד היום על-פי חוק, כ"אגודת פועלים להתיישבות שיתופית" – נהיינו רכושניים כמו כל עם-ישראל וכמו כל המין האנושי. לכל אחד יש כמה טלוויזיות וסמארטפונים וספרים "פרטיים" (שלא שייכים לספריה המשותפת), אבל המכוניות עדיין משותפות.

השברולט הישן   חניה 2013השברולט הישן של הבניין בשנות החמישים (מימין) והשברולטים המשותפים במגרש החנייה, 2013

1 מטאטא משותף   2 מטאטא משותף   3 מטאטא משותף
סקיצות ל"מטאטא שיתופי", עם כמה וריאציות. יסודות וכלונסאות, 1984

1 גיטרה משותפת
סקיצה ל"גיטרה משותפת", 1984: "פתחנו  עוד 3 חורים זהים לחור המקורי, כדי לאפשר לחברים נוספים נגינה בגיטרה בשעות שלאחר שעות העבודה וצמצמנו את כמות המיתרים לאחד, כדי לפשט את הנגינה ובכך להקל על החברים. המיתר מאפשר את הפקת רוב הצלילים הנהוגים בתק"ם".

עכשיו כשרוב הכפרים המשותפים ("הקיבוצים" – בואו נקרא לכפר בשמו) בדרך להפוך ל"ישובים קהילתיים", ורק הכפר שלנו ואיתו עוד כמה עשרות אחרים – נשאר ב"זרם השיתופי", פתאום מגלה המין האנושי את כוחו של השיתוף. אנחנו שומעים על קבוצות של אנשים (בחו"ל אמנם) שמרצונם החופשי מוותרים על רכב פרטי ונוסעים למקומות העבודה או לבילוי באמצעות "מאגרי רכב שיתופי", בהם לכל אחד שמורה הזכות לקחת את הרכב בזמן המתאים לו או להצטרף לנסיעות משותפות (Carpull), וכך נחסך הרבה מקום וכסף. גילו את אמריקה! (כלומר את ישראל והקיבוץ), הרי אצלנו מאז מכונית הסוסיתא הראשונה והשברולט-של-הבניין ועד היום – כל כלי-הרכב (כולל השברולטים החדשים) הם משותפים.

288px-Opensource.svgובעולם המחשבים והתוכנות פתאום פועלות "קהילות שיתופיות", בהן הקוד הוא פתוח, וכל אחד יכול לבוא ולקחת שורות-מחשב לפי צרכיו (ממש כמו בחדר-אוכל שלנו שלא הופרט עד היום). ואנשים שמעולם לא שמעו על החינוך-המשותף ועל כיתת-דרור-המשותפת ועל "השיוויון", פתאום "משתפים קבצים" ואפילו משתפים פעולה על מנת להשיג הישגים משותפים.
ה"י השני – שהוא חסיד גדול של עולם השיתוף והקוד הפתוח – הסביר לי משהו שלא ממש הבנתי, שכל השיתוף הלכאורה אלטרואיסטי הזה, איננו אומר שאנשים לא מצפים לרווח כלכלי בסוף כל התהליך. פשוט הם מצאו שהשיתוף יכול להביא להתקדמות הרבה יותר מהירה של פיתוח התוכנות ומערכות ההפעלה.
והמין האנושי, שבתחילת דרכו (בקבוצת דרור, או עוד קצת קודם בג'ונגלים של אפריקה) שיתף כזכור הכל: אופניים, נעלי-אילת, גרגרי-יער ושלל-ציד, הבין פתאום שהשיתוף יקדם אותו הרבה יותר מהר.

מצקת משותפותחוכמה גדולה היא חוכמת השיתוף הזאת. אמנם אנחנו שנולדנו לתוכה קצת צחקנו עליה וזלזלנו לפעמים בחוקיה. למשל בסקיצות שמצאתי במגירת ה"יסודות וכלונסאות". באיורים האלה, המצוירים בקו משורבט ומעטרים את הרשומה הזאת, ניסינו "להמציא" מוצרים ומכשירים הבנויים מראש לשיתוף קבוצתי, כמו מצקת (תרווד) משותפת (מימין), מטאטא קבוצתי (למעלה) ואפילו גיטרה קיבוצית ו"סוכריה-על-מקלות". כי מי שגדל לתוך השיתוף הטוטאלי והבין שהעולם ברובו מתנהג לפי כללים אחרים, יכול לראות גם את המגוחך בפירוט הדקדקני של העקרונות האידיאליסטיים ובתיאוריות השיתופיות שהתיימרו לשנות את המין האנושי (שבעצם רק רוצה בית, אוטו וכפכפי-אילת משלו, ואולי גם סוכריה וסביבון).

סוכריה משותפות    1 סביבון משותףסוכריה על מקלות: "למניעת קנאה בין הילדים" וסביבון ל-4 ילדים: "כל האותיות בצד אחד למניעת קיפוח"

ואולי העולם, שרובו הגדול עדיין לא הגיע לידי הבנת כוחה של השיתופיות (למרות, ואולי בגלל הניסיונות הקומוניסטיים שנכשלו) עוד יעצור יום אחד מהמירוץ הקפיטליסטי-החזירי ויבין שלשיתוף נולדנו ושהמשותף בין האנשים הוא רב מן המפריד ביניהם. ואז יקומו אלפי אגודות פועלים שיתופיות (אם כי סביר ש"פועלים" של ממש, כמו סטחאנוב, כבר לא יהיו מבוקשים במיוחד), וההומו-סאפיינס – שהתחיל את דרכו בחבורות משותפות שירדו מן העצים ויצאו מהמערות – יחזור ליסודות ולעקרונות המשותפים שהפכו אותו מסתם עוד קוף בג'ונגל למין, שבעזרת שיתוף-הפעולה בין הפרטים המרכיבים אותו, הפך למלך העולם. וגם זה לא בדיוק ממש לזכותו, כי על פי ההגדרה השיתופית הרחבה – גם לבעלי-החיים באגודה השיתופית של העולם שלנו, אמורות להיות זכויות שוות.

ואם אתם מאמינים בכל מבול השיתופיות הזו שסיפרתי לכם עליה – שתפו את הפוסט הזה עם שותפיכם לרשת "החברתית" :FW: FW: FW. ההשתתפות לא חובה!

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, קיבוץ, תרשימים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על כלים שלובים ||| הכלים של החברה השיתופית מאז ועד והיום

  1. יופי של פוסט. ובקיצור: תודה על השיתוף…

  2. סמדר הגיב:

    גדול!
    מסתבר שחופש הפעולה של ההומו-סאפיינס הוא די קטן, מפני שהוא פועל מלכתחילה בגיזרה הצרה שבין הצורך והרצון האנושי לשתף (דוגמאות לכלים שלובים: קבוצות פועלים להתיישבות שיתופית, פייסבוק-וואטסאפ, וויקיפדיה, נעלי אילת…) – לבין הצורך והרצון האנושי לפעול ב"אינדיבידואליות עקשנית" ורכושנית (דוגמאות לכלים שלובים קצת פחות: חיפה וגבעתיים, ג'ימייל ואאוטלוק, אינציקלופדיה העברית ובריטניקה, כפכפי הווייאנס…).
    המתח הטבעי שנוצר מניגוד דיכוטומי פרמננטי זה אמנם הועיל להתפתחות החברה האנושית, אך גרר וגורר עמו עדיין תמורות תכופות ותנודות מערערות באידיאולוגיות ובסגנונות חיים.
    כך זכינו להכיר לאורך כל קיצור-תולדות-האנושות שיטות כלכליות-חברתיות מגוונות, חלקן פסו מן העולם וטוב שכך, ואת חלקן אנו חווים על בשרנו עד היום ולאורך כל היום: סוציאליזם, קומוניזם, קפיטאליזם, קפיטאליזם-חזירי, ויש אומרים גם סוציאליזם-חזירי (שאופייני לחברות שיתופיות מסויימות שלא כאן המקום לפרטן, בשלבי מעבר מתמשכים).

    ומכאן אך טבעי שתכתוב פוסט המשך שיעסוק באתרי שיתוף בידע (אתרי ויקי), שפועלים באמצעות מיקור המונים לתועלת ההמון (כשלפעמים מספיק פרט אחד מהמון כדי שיקום אחד כזה, ראה [[ויקיבוץ]]).

    • igalz הגיב:

      בין כל ה"שיטות הכלכליות-חברתיות המגוונות" שכחת למנות את השיטה ש(נדמה לי) שאת המצאת: "הסוציאליזם הקפיטאליסטי". ואפשר גם להוסיף את "הסוציאליזם האליטיסטי" (שגם הוא לא מומלץ!).

  3. נמרוד חפץ הגיב:

    הרעיון של כולנו שותפים ביכולת להיות שונים, לא היה מקובל כל כך אי אז בימים של סיר באמצע החדר מתחת לאור המנורה -אצלך בציור הוא חסר משום מה, במקומו שמת ילדים כמו אפרוחים באומנת- גם הקהילות העירוניות שיתופיות שקמות חדשות לבקרים , מנסות למצוא את קוו האיזון בין הפרטי לשיתופי, קהילות כאלה ששרדו לאורך זמן הם דתיות בדרך כלל,

    • igalz הגיב:

      "הסיר באמצע החדר" לא כל-כך זכור לי. יותר מצטיירת לי בזיכרון קבוצה של ארבעה ילדים (פעוטים), יושבים על סירים ב"מסדר בוקר" בפעוטון "אורנים", "ענבלים" או "צפרירים". אולי עוד אמצא סימוכין ואצרף תמונה.

  4. ה.י. השני הגיב:

    שמחתי להיווכח שאתה שותף לדעתי. בכל הקשור לשיתוף פעולה למטרת פיתוחים טכנולוגיים, למין האנושי יש אכן עבר עשיר ואולי אף עתיד מזהיר. אם כי בתור משתמש כבד של תוכנות פתוחות, אני חייב להודות שלפעמים ממשק המשתמש שלהם נראה כמו מצקת מרובת ידיות או אפילו סוכריה על מקלות.

    • igalz הגיב:

      יפה שחברים מגיבים על הבוקר, בטרם הנצה החמה.
      ומה הן כל התוכנות האלה, הפתוחות והסגורות (חוץ ממימשק האייפון-מלך-העולם!), אם לא מצקת מרובת ידיות (שכמה מהן שבורות או מעוקמות)!!!???¿¿

  5. yaronimus הגיב:

    אני מאוד מאמין בשיתופיות, אבל כמובן שכל אדם יבחר מה ואיך הוא משתף. זה פתרון הביניים בין הקיבוץ לקפיטליזם החזירי. ההכרה שיש לכולנו מה לתת ולקבל מהשיתוף, אבל אנחנו לא רק ״ידיים עובדות״. קשה לי לדמיין את עצמי בחברה קיבוצניקית.

    • igalz הגיב:

      מי יודע? אולי עוד כדאי לך לנסות את הקיבוץ. יש שם (פה) גם דברים יפים. (לפעמים).

      • yaronimus הגיב:

        כן, פחות מתאים לי קומונה כפרית, יותר מתאים לי קומונה עירונית שבה יש כבוד לפרטיות אבל יש גם נכונות לשתף אוכל, ידע, תרבות, וכו׳.

      • igalz הגיב:

        אם כך, אתה יכול להצטרף לאחד הקיבוצים-העירוניים (אפילו בתל-אביב). או אולי להקים קיבוץ חדש של טיפוגרפים: גבעת-חיים וניר-דוד וצור-הדסה כבר תפוסים, אבל תוכל להקים את נווה-פרנקריהל. אני בטוח שרבים יצטרפו אליך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s