איה פלוטו מקיבוץ מגידו? ||| בכל מקום! בסטימצקי ובצומת! במשחק זיכרון ובאייפד, וגם באנימציה!

פלוטו ישן כריכהפלוטו לא היה מאמין שזה קורה לו. הוא שהיה כלבלב קטן מקיבוץ מגידו, בן טיפוחם של חברי הקיבוץ דינה וארי רון, והומצא בכלל בשביל לשעשע את בתם אסנת – הפך בעזרת לאה גולדברג וספרית פועלים למעצמת מולטימדיה חוצה-דורות. ומה כבר אפשר להוסיף ולספר על כלב חום-כתום שהודפס בלמעלה משבעים מהדורות. שהפך למשחק זיכרון וכריות ושאר "מרצ'נדייזינג" (והוא אפילו לא שמע על המילה הזאת, שם במגידו). פלוטו לא חלם גם שיעשו ממנו סרטון אנימציה יפהפה בבצלאל (שתוכלו לראות אותו בהמשך הפוסט) ושיהפוך לאפליקציית-ספר באייפד – הוא בסך-הכל "קרע את החבל, נבח הב-הב" ורצה לחזור הביתה, אל גדי, בשלום.

סיפורו של הספר "איה פלוטו" וגלגולי הוצאתו לאור בספרית פועלים, במסגרת סדרת "אנקורים" בעריכת לאה גולדברג נחשפו כבר בכמה מקומות. תחילה היה זה איתמר לוי "מחפש-הספרים" הידוע, שהטרידה אותו החתימה המינורית ויוצאת הדופן "החרוזים: לאה גולדברג" וגם ההקדשה "לאסנת" המסתורית. הוא יצא לחפש את המקורות והביא את הסיפור המלא שתוכלו לקרוא כאן.

   פלוטו ישן קרדיט

אחר-כך רואיינו יוצריו המקוריים של הספר, דינה וארי רון, שכבר לא היו חברי קיבוץ מגידו, וגם לא צעירים כל-כך, אבל עדיין זכרו את הכלבלב "הסלב" שלהם – גם את זה הספרותי וגם את כלב הפודל האמיתי – כאילו רק אתמול נולד. ויש לא מעט אנשי מקצוע שניתחו כבר את סגולותיו של פלוטו ואת המסרים הפשוטים אבל המרגשים ונוגעים ללב כל ילד, ואפילו את הפונט הקליגרפי המיוחד של הספר (שבאמת נותן תחושה שהספר כאילו נכתב במיוחד בשביל הקורא הקטן). וגם את הסיבה מדוע סיפורו התחבב על מאות אלפי ילדים ישראליים בני כמה דורות – מ-1957 ועד ימינו ממש, יותר מחמישים שנה (שהן כמעט 400 שנה במושגי חיי-כלב).

פלוטו ואסנת הארץ 2003   ארי ודינה רון 2003
אסנת ופלוטו המקורי, וארי ודינה רון (מאתר "הארץ", 2008). ארי רון אומר שם: "מדברים במונחים של 'פתרון תעלומה', כאילו חפרו בהר הבית, מתחת לאל אקצה, ומצאו דברים שהוסתרו, אבל שום דבר פה לא היה מוצפן, הכל היה גלוי. אני לא מבין למה פתאום עכשיו, בשנת 2008, העסק הזה יוצא בכזה רעש".

רק פלא הוא שבבלוג שלי, שכבר סופר בו בשבחיהם של רבים מספרי הילדים הקלאסיים של אוצר הספר הישראלי, וגם בשבחי הכלב המשפחתי בוּקי (מקיבוץ בארי, שלרוע מזלו לא זכה לחרוזיה של המשוררת) ואפילו של כל חתולי המשפחה – לא נדרשתי עד עתה לסיפורו של הכלב המפורסם ממגידו. כמובן שנמצאות אצלי גם הגירסה הישנה המוטלאת ומצהיבה ומודבקת (כרגיל) במסקינג-טייפ וגם גירסת הספר הקשיח (שהודפסה בסין, יש להניח) ואפילו גירסת האייפד.

פלוטו
פלוטו "שלנו" בכל המדיות: בספר הקלאסי (מהדורה שביעית, 1967) , בספר הקשיח (מסין, 2005) וגם בספר-אייפד מ-2012 (שכאן משום מה נראה קצת כחלחל)


גירסת הסיפור על פלוטו שהולחן והוסרט באנימציה על-ידי שתי יוצרות צעירות: יעל תלם הלחינה את הסיפור-שיר ואיריס מיכאל יצרה עבורו פרשנות ויזואלית חדשה ואנימציה (הסיפור המלא באתר הפנקס לספרות ותרבות ילדים)

וכמו כל המגיבים המתרפקים בנוסטלגיה אוהבת בשולי כל המאמרים המלומדים שמצאתי ברשת אודות הכלבלב הסימפטי (למשל כאן וכאן, ובעיקר כאן, עם הפרשנות המורחבת של פרופ' אריאל הירשפלד שמשווה את פלוטו לאודיסאוס ברשימה מרתקת) – גם אצלנו במשפחה נשארו החרוזים של גולדברג, וגם האיורים המלבבים של ארי רון, צרובים היטב בזיכרון המשפחתי (כולל ב"משחק-הזיכרון" החדש-יחסית, שבו בכל פעם מחדש מביס אותי הנכד-בן-החמש-בעוד-פחות-מחודש, בתוצאה שאי אפשר לערער עליה). ואחרי שקראתי שארי רון הוא גם מעצב משחק הקלפים הפופולרי "טאקי" של משחקי שפיר – ערכו יעלה עוד יותר בקרב בני כל הדורות אצלנו במשפחה.

פלוטו משחק זכרון    פלוטו ישן 6פלוטו במשחק זיכרון בעיצוב "הפרה הסגולה" שהודפס בסין, 2008 (מימין) ופלוטו חוזר הביתה ב-1967 (משמאל) מוטלא בצלוטייפ שהצהיב עם השנים

חוקרי ופרשני ספרות ילדים חלוקים ביניהם לסיבת המסע אליו יוצא פלוטו. "אם יש לו הכל, מרק ועצם" מה הוא מחפש בעצם? איך קרה ש"נמאס לו לשבת כך לבדו"? יש המגדירים אותו כראשון לדור הבנים המחפשים את מקומם, ועושים "סיבוב עולמי" אחרי הצבא לפני שהם חוזרים (כמו פלוטו) לארצם (או למלונתם). ויש הסבורים שהעובדה שהוא "קרע את החבל, נבח הב-הב" היא לב הבעיה. כי מי זה ירצה לגור בבית כשחבל כרוך לצווארו (אפילו אם יש לו מרק ועצם)?
אבל גם לפי הפרשנות הפשוטה – שזהו "סיפור-מסע" מרתק, מפתיע ושמח, במושגים של ילדים בגיל הרך, ברור שהצירוף של הסיפור הפשוט עם ההרפתקאות המסעירות – במים (צפרדע ודג), ביבשה (פרה ועגלה עם סוס) ובאוויר (פרפר) – עם הציורים הצבעוניים משובבי הנפש והחרוזים המתנגנים שכל ילד יכול להבין – הפכו את פלוטו ליצירת מופת חוצת-דורות, שתישאר איתנו בכל פורמט ומדיה שעוד ייכפו עלינו על-ידי תאגידי הבידור הישראליים באמצעות חברות הגאדג'טים האמריקאיות והסיניות.

פלוטו 5   פלוטו 9

פלוטו 7   פלוטו חדש 2

ופלוטו "שלנו" היה פשוט "כלבלב מקיבוץ מגידו" שנכתב עבור "אסנת", בלי הרבה יומרות להגיע לכל הישגי התפוצה האלה, ובסך הכל רצה לגלות קצת את העולם (או אפילו רק את חצר הקיבוץ) ואחר-כך לחזור הביתה (אל גדי) בשלום. ממש כמו "הבובה זיוה", שגם היא בת-קיבוץ (מגבעת-חיים), שיצאה מהבובטרון שלה לחפש הרפתקאות אחרות והסתובבה ברחבי הקיבוץ תוך שהיא עוברת טלטלות רבות: אם פלוטו קפץ אל הבריכה, נפלה זיוה מהמגדל, ואם פלוטו הגיע לרפת – זיוה מגיעה ללול תרנגולי ההודו. ושניהם מסיימים את המסע הקיבוצי שלהם כשהם חוזרים הביתה מפויסים ובטוחים בחומו של הבית.

פלוטו ישן 2

 הבובה זיוה ויקטן

עליקמא 13

ואולי לא כל-כך רחוק ושונה הוא גם סיפורו של עליקמא, בן קיבוץ גברעם (על פי מקום מגורי המחברת שלו מרים ברטוב, ולמרות הדימוי ה"אפריקאי" שלו), שיצא גם הוא למסע הרפתקאות מלווה בחבריו הפיל, החתול והברווז ("ברווז-זה" כזכור) וסופו שהוא וחבריו, יחד עם פלוטו וזיוה (שכולם בני-קיבוץ, כאמור) "באו הביתה עם רדת היום, וכל הנסיעה נגמרה בשלום", כמו בכל הסיפורים הטובים.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, בעלי חיים, ספרי ילדים, קיבוץ, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על איה פלוטו מקיבוץ מגידו? ||| בכל מקום! בסטימצקי ובצומת! במשחק זיכרון ובאייפד, וגם באנימציה!

  1. אני מודה שפלוטו האמיתי והמתולתל אפילו יותר חמוד מהמצויר.

    • igalz הגיב:

      כולם חמודים כולם: המתולתלים, והמצוירים ממהדורת שנות ה-50, וגם המצויר מהמהדורה המחודשת בשנות האלפיים.

  2. שרי אלדן הגיב:

    עכשיו השעה 16. לא היה פוסט שלך הבוקר. ואני לא יוצאת מהחדר בלי לבדוק ולקבל ממנו שלום.
    ושמחתי לגלות ש"כולם…באו הביתה עם רדת היום, וכל הנסיעה נגמרה בשלום".
    שבת שלום.

    • igalz הגיב:

      שבת שלום. אני לא מבטיח להעלות פוסט דווקא בבוקר. צפו לשינויים והפתעות, או לפחות גיוון מסוים בלוח הזמנים (בעיקר עם שעון החורף החדש).

  3. סמדר הגיב:

    אהבתי את ההשוואה לשני גיבורי הילדות (זיוה, עליקמא) שעד היום נמצאים במצב של חיפוש מתמיד, שמסתיים בכל פעם מחדש בשיבה הביתה בשלום, כשהם בוגרים יותר, מנוסים יותר, מפויסים יותר, שבעי הרפתקאות, אך רעבים לקצת מרק-ועצם-ואהבה-שאינה-תלויה-בדבר, ובוחרים להיקשר שוב מרצונם החופשי לחבל שבמלונה המוכרת, ולנבוח הב-הב רק באירועים מיוחדים (נגיד, כשמישהו עובר במדרכה שמסמנת את גבול הטריטוריה, אם לקחת דוגמה קרובה מכלבלבה אחת מקיבוץ ב'…)
    כל זה בשונה למדי מגיבורי תרבות אחרים, למשל פינוקי, מ"איפה פינוקי?" שלמרות הדמיון בשם הספר – מייצג מחפשים בני דור אחר לגמרי, דור של שפע הגדל בסביבה חומרנית, שמו (העברי) אולי מעיד על אופיו – שלאורך סדרה ארוכה מאוד של ספרים פופולאריים מחפש-מחפש ומוצא-מוצא כל מיני דברים מפתיעים לשמחת הפעוטות, אך לא זכורה לי ממנו השמחה הפשוטה של מציאת-הבית-מחדש, כפי שזכה למצוא פלוטו שלנו כלבלב מקיבוץ מגידו, כבר בשנות החמישים הדלות, לאחר מסע אודיסאי קצר ומקומי.
    וגם בשונה מגיבור נועז-בדרכו נוסף, בר'לה הקיפודשלך, שגם הוא יצא למסע חיפושים אקזיסטנציאליסטי, פגש הרפתקאות רבות על הדרך, אך חיפושיו נקטעו בבת אחת בנסיבות עלומות ומסיבות שאינן תלויות בדבר, בטח שלא בו, ובטח שלא בגלל שמצא שוב את ביתו הישן, מקץ מסע מעגלי סיזיפי שאינו פרומיתאי דיו…

    • igalz הגיב:

      בנושא ה״קיבוציות״ של עליקמא קצת הגזמתי, הרי כתוב בפירוש: ״הלכו השלושה והגיעו העירה, והחנוונית אותם תיכף הכירה״. כך שלמרות קירבתו של עליקמא לגברעם – הוא לא היה ממש קיבוצניק. אולי מאשקלון?…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s