קוצו של יוד ||| כוחה של האות הקטנה באלף-בית העברי

אחרי שסקרתי באריכות את גלגוליה של האות למד עם הדגל (או התורן) שלה וסיפרתי על האותיות העבריות האחרות החורגות משורת האותיות, הגיע זמנה של ה"יוד".
האות י' היא אות קצרה במיוחד וצנועה ולא תופסת הרבה מקום. היא האות היחידה באלף-בית העברי המרחפת מעל קו הבסיס של שורת האותיות. באלף-בית הלטיני אין אפילו אות אחת כמותה. בקיצור אות מיוחדת במינה!

בטיפוגרפיה העברית יש ליוד מעמד מיוחד. הניתוק מקו הבסיס יוצר בעיות לא קטנות של מיקום האות מבחינת הגובה וגם בעיות ריווח (קרנינג) בין האותיות – למשל בצירופים "י"-"ב" ו"ת"-"י".
לפני עידן המחשב, כשמיקום האותיות וריווחן היה ידני, היה צריך תמיד (בעבודה עם אותיות לטרסט למשל) למצוא דרך איך ליישר אותה עם חברותיה. זה נפתר בעזרת קו תחתי מסייע, אבל עד היום באותיות מגנטים למקרר או בשילוט המחובר אל הקיר בצורה ידנית, היעדר הבסיס לאות יוד גורם לא מעט שיבושים (ראו למשל בדוגמא של השילוט מזכרון-יעקב שהבאתי פעם בקשר ל"התעללות בדויד").

     מימין – יודים "מסובבים" (וגם עיוותים טיפוגרפיים אחרים) בשילוט בזכרון-יעקב. משמאל – גיליון לטרסט (מאתר הלשכה לטיפוגרפיה שהביא מתוך הפליקר של פיליפ מסנר) 

בשל ייחודה של היוד – אפשר אולי להגדיר אותה כ"אות בעייתית", אחת שלא מתנהגת כמו כולם, מין "מרחפת" כזאת המתקשה לתקוע יתד ולהתיישר עם שורת האותיות הכללית. אבל אם כך, למה כשאנחנו מנסים לבדוק את מיקומה "ההיסטורי הרוחני" של האות הסוררת נגלה שדווקא היא זוכה למעמד מיוחד אצלנו. רבות מהמילים החשובות לנו ביותר מתחילות ביוד: ישראל ויהדות (או יהודים), בראש וראשונה, אבל גם ירושלים בירת ישראל לנצח-נצחים (שחוברה לה יחדיו) ושניים מהאבות המייסדים: יצחק ויעקב (אברהם הוא מקרה חריג, הוא היה עולה חדש מארם-נהריים והוריו עוד לא הבינו את חשיבותה הייחודית של היוד ביהדות). וגם יהודה ויוסף מבני-יעקב (ואם תרצו אפשר להוסיף גם את יששכר) ויהושע, והנביאים ירמיהו, ישעיהו ויחזקאל (וגם יונה). וישי אביו של דוד המלך, המתחיל ומסתיים ביוד. שלא לדבר על כינוי האל (שאת שמו אסור להזכיר אבל נציין שיש הכותבים אותו ביוד כפולה!).

קיצור תולדות היוד מסוקר יפה בספרון קטן בהוצאת כתר "אותיות ותולדותיהן" שכתב פרופ' יוסף נוה, ארכיאולוג וחוקר הכתב השמי והכתב העברי בתוכו. בקטע שסרקתי יש תיאור יפה של גלגולי היוד והאות המקבילה שלה בערבית ובלטינית – שהתחילה מהמילה יד והגיעה בזמן מסוים לצורת תג קטן דומה לסימן ^ הנקרא "גג" ועל פי ויקיפדיה "אפשר לתאר אותו כשווא נע גרוני".

נוסף להסבר על גלגולי היוד הבאתי כאן כמה דוגמאות של פונטים עבריים בסיסיים – מהיודים הסריפיים והמקושטים הנראים כמו "ר" מוקטן (ולפעמים גם מסובב) ועד היודים הסן-סריפיים נטולי התגים, שנראים לפעמים בצירוף ל"וו" ול"נון הסופית"של האות חיים למשל, כמו שלושה מקלות באורכים שונים, או שלוש יריעות בד התלויות על חבל כביסה, כשקו-האות העליון משותף, הצורה זהה ורק האורך משתנה (כפי שתוכלו לראות למטה באיור שהכינותי בעצמי).
וכדי לבדל את היוד מחברותיה הארוכות יותר  – ה"וו" וה"נון-סופית" – נוהגים בפונטים רבים להטות אותה קצת ולעצב את הקו אופקי של האות בצורות שונות במתכוון (כמו בהדסה למשל). באות אורון, באופן ייחודי, קיבלו ראשי ה"קווים" של ה-י', ו' ו-ן' הטייה קלה שמאלה, כדי לסייע בכיוון הקריאה העברית מימין לשמאל.

והנה הכינותי מגוון עוד יותר גדול של יודים ו-ווים (קווים ונקודות, אם תרצו):

ואם היוד הוא רק מקל קטן, יש כאלה שנוטים לוותר עליה ולצמצם אותה כמעט לגודל נקודה, ואחרים (למשל אני באחת ה"כתיבות" הראשונות שלי שמצאתי, כשהייתי בן חמש וחצי) מתקשים לבדל אותה מה"וו" ולתת לה את האורך הנכון. במלאכת פתרון התשבצים החביבה עלי, התקבע נוהג מיוחד המצמיד קו תחתי מתחת לכל יוד – על מנת להבדילה מה"וו" ולמנוע טעויות בפתרון.

והמסקנה המתבקשת היא שהיה רצוי שאותיות (וגם אנשים) יבואו במידות ובאורך סטנדרטיים פחות או יותר – אחרת יהיה קשה מאוד לתכנן בתים, מכוניות, דלתות, כסאות (וגם ספרים ושלטים).
וסיכומו של דבר – יוד היא יפה, אבל מספיק לנו אות אחת כזאת! היא כבר עושה מספיק "בעיות" בשביל כל 21 חברותיה לקבוצה (ועוד חמש ילדות-החוץ הסופיות). ובקיצור – יוד יש רק אחת וטוב שכך (ואולי לא?).

אלה היו 671 מילים ו-365 יודים! (אתם מוזמנים לספור ולתקן) על האות הקצרה בעולם (העברי).
כתב את הפוסט: י'
יקראו את הפוסט: י' וכל החברים/ות

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.