ארגז הכלים שלנו ||| על המפתח השוודי, האולר השוויצרי והפטיש הישראלי

מפתח שוודימפתח שוודי הוא כלי עבודה מצוין. עצם המחשבה שכלי אחד, במקרה הזה: מפתח לסגירת ברגים, יכול להחליף 12 כלים ייעודיים – היא גאוניות שוודית פרקטית שבארצות אחרות (פחות סקנדינוויות) אולי לא הייתה עולה על הדעת. (על הבלבול בהגדרה הלאומית של המפתח הזה תוכלו לקרוא בוויקיפדיה. מסתבר שלא אצל כולם הוא כל-כך שוודי כמו אצלנו. לפעמים הוא בכלל אנגלי או צרפתי).

Sba_hist_j_p_johansson_bigהמצאת המפתח השוודי מיוחסת ל-Johan Petter Johansson, שרשם עליו פטנט ב-1891 (בוויקיפדיה הוא מצולם דווקא עם ג'בקה, שגם אותה הוא המציא כפי שהסתבר לי). בטופס האפסנאות קראו למפתח השוודי מפתח מתכוונן נטוי ש"כ (עם עוד תוספת צה"לית-אפסנאית שכבר שכחתי) ובהסבר עליו מתוארות בהגינות גם המגבלות שלו: שבגלל ההתכווננות המאפשרת לו לטפל בכל גדלי הברגים – הוא לא מתאים לפתיחת ברגים הסגורים חזק מדי, וגם האפיצות שלו (שזה משהו כמו "טולרנס" – או אולי "שפיל") גורמת לראשי הברגים להישחק לפעמים (כלומר תמיד).

אם כן יש לנו כאן, כמו שאני אוהב, מין משל קטן: ככל שתנסו באמצעות כלי אחד (או שיטת טיפול אחת או צורת חיים או תרבות מסוימת) לענות על כל הבעיות והצרכים האנושיים – תמיד תפסידו משהו. במקרה הזה מדובר על ראשי הברגים ועל היכולת לפתוח ברגים עקשנים, אבל בתחומים אחרים – לפעמים ההפסד הרבה יותר גדול. ועולה השאלה מה יותר עדיף? מכשיר או שיטה, טוטאליים ומקיפים, העונים על רוב הבעיות (בערך) ועושים חצי-עבודה (פחות או יותר) או – סט מכשירים (ושיטות) המותאמים ספציפית, כל אחד למשימתו.
לדעתי, אין כאן תשובה ברורה. לכן עדיף להחזיק בארגז הכלים (בהנחה שיש לכם כזה) כמה כלים. גם מפתח שוודי (לפתרון של בעיות כלליות) וגם סט מפתחות פתוחים וסגורים (ובוקסות), המותאמים ספציפית לכל בורג לפי גודלו. ובדימוי יותר אופנתי: תפירת קונפקציה – מול תפירה אישית.

כשחשבתי איזו המחשה ויזואלית אפשר להתאים ל"אלגוריה המוסכניקית" הזו – נזכרתי בשתי "יצירות" שכבר הצגתי כאן. אבל עכשיו הגיע הזמן לזווגן אחת לשנייה וגם לתת להן דברי הסבר יותר מקיפים.
האיור הראשון הוא הגלויה "אין בעיות" שהנושא המרכזי שלה הוא לא שוודי כלל, אלא דווקא שוויצרי.

אין בעיות

כאן מדובר על אולר שוויצרי שגם הוא אמור לתת תשובה לכל מיני בעיות. אבל אצלנו בגלויה (מסדרת "יסודות וכלונסאות") הוא היה גם "ישראלי" מאוד. לכן הוא קיבל את סמל המגן-דוד במקום הצלב השוויצרי המוכר מהאולר המקורי. באולר שלנו כל הכלים – לפתיחה ולחיתוך, לקיצוץ ולשיוף – לא הספיקו והוספנו לאחד הכלים את "החרב הנצחית" שלנו, כהארכה. כדי לסמל את "זרוענו הארוכה" והנטויה (אותה חיברנו אל הסכין, בקשר ישראלי מרושל ורופף כמקובל אצלנו).

האיור השני הוא "המזלג השוודי" המצאה שכבר הצגתי בפוסט על הכלים הבלתי-שימושיים, ורק פלא הוא בעיניי שטרם קיבלתי הזמנה מאיקאה לעבור לייצור סדרתי של המכשיר המשוכלל הזה. שהרי מה יותר טבעי ונחוץ ממזלג מתכוונן שאפשר להתאים אותו לכל פה – על פי רוחבו ועל פי תאבונו של הסועד. אני ממש מתפלא שחברות הסכו"ם הבינלאומיות לא עלו על הרעיון לפניי. מה הם חושבים שם יצרני המזלגות והכפיות? שכולם יכולים להסתפק במזלג הסטנדרטי, הרי לכל אחד יש צרכים (ותיאבון) משלו.

מזלג שוודי      Table_Bar_bg
המזלג הישראלי המתכוונן, עם אפשרויות שילוב של אביזרים שוודיים נוספים מאיקאה

אני לא דורש קרדיט וגם לא רשמתי פטנט, אבל כשיתחילו באיקאה לייצר את הדגם – אני מציע שיקראו לו "מזלג ישראלי, israeliska Fork" ותוסיפו גם תווית עם איזה "סון" בשם המוצר. משהו כמו: "קווימונקודותסון" – מזלג מתכוונן, יציקת פלדה מחוסמת עם ציפוי שבבית דחוסה. 4 חלקים. אריזה אחת (מח' כלי בית, סמטה 25. מדף A) –
38.90 ש"ח במבצע לקראת חנוכה.

פטיש ישראליואם כבר אנחנו עסוקים ב"כלים ישראליים", אולי זה המקום לחשוף את הכלי האחרון להיום – "הפטיש הישראלי". זהו כלי שטרם הוצג, שעיצבתי באותה תקופה יצירתית של תכנון כלים-לא-שימושיים. הפטיש הזה, שהידית שלו חזקה במיוחד, מתאפיין בראש פלדה מחוסמת (או מגולוונת – לא החלטתי מה נשמע יותר טוב), מותאם במיוחד למסורת הממשל הישראלי הגורסת שצריך תמיד להחזיק פטיש שנראה גדול ומפחיד, אבל אין הכרח שתהיה לו באמת "יכולת מבצעית" של ממש. לכן ראש הפטיש, כפי שתבחינו, הוא בעצם מסגרת חלולה שאיננה יכולה להכות באופן אפקטיבי על שום מסמר – לא קטן ולא גדול. אבל להפחיד ולאיים הוא בהחלט יכול. מה יותר ישראלי מזה?
29.80 ש"ח במבצע מיוחד.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, בית ומשפחה, יסודות וכלונסאות, מדע וטכנולוגיה, צבא וביטחון, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על ארגז הכלים שלנו ||| על המפתח השוודי, האולר השוויצרי והפטיש הישראלי

  1. צחי דבורי הגיב:

    "מעניין שהשבדים קוראים לזה מפתח אמריקאי" (א.ע. בהפסקת קפה בפלחה בשנות השישים)

    • igalz הגיב:

      כרגיל אתה מדייק בערך. על פי ויקיפדיה: "שמו ומוצאו של הכלי שונים בשפות שונות, כך לדוגמה בעברית ובדנית הוא נקרא "מפתח שבדי", בספרדית, בפורטוגזית ובגרמנית "מפתח אנגלי" ובצ'כית "מפתח צרפתי".
      אבל יכול להיות שגם הם טועים.

  2. נמרוד הגיב:

    רב אומן [במסגרות] זאב מאיר ז"ל , היה הולך עם שני כלים בלבד, האחד מפתח שוודי והשני פטיש ישראלי, והכל עבד אצלו כמו שעון שוויצרי [למרות שהיה "יקה" שגדל בבוליביה ] ,

  3. סמדר הגיב:

    הפטיש הישראלי הזה – נראה אחד מהכלים הלא-שימושיים היותר שימושיים שיש!
    מאפשר לך ללכת בלי ולהרגיש עם.
    !If I had a hammer, I'd hammer in the morning, I'd hammer in the evening – All over this land

    • igalz הגיב:

      ובעברית (של אלתרמן) – שיר הכביש:
      הַךְ, פַּטִּישׁ, עֲלֵה וּצְנַח!
      כְּבִישֵׁי בֶּטוֹן בַּחוֹל נִמְתַּח
      עוּרִי שְׁמָמָה, דִּינֵךְ נֶחְתַּךְ
      אָנוּ בָּאִים לִכְבֹּשׁ אוֹתָךְ!
      עם הפטיש שלי – כנראה שלא היינו מצליחים לבנות את כביש הבטון של אלתרמן.
      אולי יותר מתאים לו – משחק הילדים "הך פטיש" מבית פיט-טויס (64 ש"ח)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s