העיתון של אתמול ||| על מצבה של העיתונות העברית בכפר ובעיר בעת הזאת

לא אחדש לכם הרבה אם אומר שמצבה של העיתונות הכתובה והמודפסת בארצנו (ובכפרנו) איננו מזהיר. כותב שורות אלה (בוורד, בפונט-אריאל נטול-עץ ונטול-נייר) דווקא היה חובב עיתונים נלהב משחר ילדותו.
ועכשיו – כל יום יש איתות נוסף שהמצב, איך נאמר בעדינות, "לא כל-כך טוב". עתיד מזהיר לא נשקף, כנראה, לעיתונות
המודפסתאמנם יש המוצאים נחמה בנישות מסוימות שעדיין שורדות את הסופה שזרעה רשת האינטרנט בתעשיות שלמות: מוסיקה, ספרים, טלוויזיה ובעיקר עיתונות. אבל מעבר לנישות האלה, העיתונות כמו שהכרנו אותה כל חיינו, כבר ירדה ממעמדה מזמן וממשיכה לרדת עוד ועוד.

כמה סימנים בולטים שנתקלתי בהם השבוע הביאו אותי להרהר (לא מתוך שמחה לאיד, חס וחלילה – הרי אמרתי שאני חובב עיתונים גדול) האם יש עוד תקווה לעיתונות המודפסת?
סימן אחד בולט וייצוגי לירידת תפוצת העיתונים מומחש יפה בעגלת-העיתונים היותר מחצי-ריקה של הכפר. זו עגלה שאני נתקל בה מדי בוקר עם אור ראשון, ליד תחנת-אגד שלנו ("התחנה המרכזית"). בעגלה הזו היו מניחים עם שחר מפיצי העיתונים, מאז ימי קדם, את סחורתם: מ"דבר" ו"הארץ" ועד "חדשות", "מעריב" ו"ידיעות". ושעה אחר-כך היו באות עובדות המזכירות על-מנת לקחת את העגלה ולחלק לתאי הדואר של החברים המנויים, איש-איש ועיתונו, לכל אחד לפי צרכיו ולפי נטיותיו (תמורת כסף מלא, כמובן).

עגלת העיתונות 2 1946-2013
תפוצת העיתונות בכפר, בשנים 1949-2013 (עם תחזית לשנים הקרובות), על פי "עגלת העיתונות" היומית. (הנתונים משוערים בלבד ולא נלקחו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)

מזה זמן לא קצר, הבחנתי אחרי מעקב מתמשך אחרי עגלת-העיתונות, שחלו שינויים משמעותיים בהרגלי הקריאה של אנשי הכפר: אם בימים קודמים העגלה הייתה עולה על גדותיה משפע עיתונים ומוספים וחוברות – נראה לי שמיום ליום הערימה (שנועדה לכפר בן למעלה מאלף נפש) נהיית צנומה יותר ויותר. נדמה לי שעגלה זו יכולה לשמש מדגם ארצי מייצג, המרמז על הצפוי בעתיד.
כשיישאר בעגלה רק עיתון אחד בודד בתחתית – נדע שתם עידן העיתונות העברית המודרנית שהתחיל לפני 150 שנה עם "הלבנון" ו"חבצלת". בינתיים מצאתי לנכון להשתמש בעגלה שלנו כהדגמה ויזואלית המסמלת את המגמה.

ואותות נוספים על מצבה של העיתונות הם הרבה יותר מוחשיים וישירים, וגם עירוניים לגמרי. מלב העיר הגדולה מציג לנו שרון רז מהבלוג המצוין "נטוש", סדרת צילומים מרשימה של בית "מעריב" הנטוש. ככה נראה הבניין ההיסטורי של מה שהיה פעם "העיתון של המדינה", רגע אחד אחרי נטישתו ומעבר המערכת לירושלים למשרדי "מקור ראשון". אני ממליץ לכל קוראי להיכנס לבלוג של שרון ולראות את התמונות, המצולמות כרגיל אצלו, בעין שיודעת לתפוס את הזוויות והפינות המספרות סיפור יותר מאלף מילים. במקרה הזה, הן ממחישות איך נראה בניין קלאסי של עיתון שעובדיו עזבו אותו בחיפזון. הפוסטים של שרון, לאורך שנים, מעלים הרהורים נוגים ותחושות מכמירות לב, ובמקרה של "מעריב" התמונות מתארות בצורה כואבת את סופו של עידן העיתונות, המתרחש ממש עכשיו לנגד עינינו.

sr-dslr-pt-maariv-135

sr-dslr-pt-maariv-095     sr-dslr-pt-maariv-103בית מעריב הנטוש. צילום: שרון רז, הבלוג "נטוש" (כל הזכויות שמורות)

הבלוג שלי הוא "אישי חוויתי" (כמתואר בטור משמאל >), ומכיוון שהוא מעולם לא התיימר לסקר מגמות היסטוריות בצורה מדעית ושיטתית, מה שנותר לי הוא להכין תצוגת קטעי עיתונות מארכיון "קווים ונקודות" – מתוך האוסף המקרי שהצטבר בתיקי המשפחה. אוסף שהתחיל בילדות בעיתון "למרחב" ובעיתוני הילדים "דבר לילדים", "משמר לילדים", "הארץ שלנו" ו"מעריב לנוער" ועבר כמעט בכל העיתונות העברית משנות החמישים ועד ימינו: "דבר", "חדשות", "מעריב", "ידיעות" ו"הארץ" (לצערי, "על המשמר" ו"חרות" וגם "הצופה" ו"המודיע" לא היו אצלנו בקונצנזוס, ואת "הבוקר" ראיתי רק אצל הסבא בחיפה).
הבאתי כאן מדגם מייצג. לא כל האירועים המסעירים (מלחמות, חוזי-שלום ומבצעי-חלל) נשמרו במגירה. בשביל כל אלה בדיוק קיים אתר "עיתונות יהודית היסטורית" של הספריה הלאומית ואוניברסיטת ת"א. שם ניתן למצוא כמעט כל גיליון עיתון ממאה השנים האחרונות. למשל, נסו לחפש את העיתון מהיום בו נולדתם ותגלו מה חשיבותה של מסורת עיתונאית שנשמרת ומקוטלגת ומונגשת לציבור. מעכשיו גם לא תצטרכו לשמור באיזו מגירה נשכחת את ה"עיתונים החשובים" מהאירועים הדרמטיים – פשוט לכו לאתר ותקראו (ובבית יתפנה הרבה מקום לגאדג'טים חדשים). ואצלי, כאן בפוסט – תוכלו לראות, גם בלי להיכנס לשום אתר, מבחר כותרות ודפים שוודאי יזכירו לכם אירועים (ועיתונים) שאולי כבר שכחתם שהיו אי-פעם:

קוראינו כותבים ושואלים דבר לילדים 1958
1958 – קוראינו שואלים וכותבים (מתוך "דבר לילדים"): השיר משמאל למעלה (שמגר בן ענת, יגאל בן 9) הוא יצירה תנ"כית-היסטורית מוקדמת של המחבר (זו הסיבה שהגיליון נשמר בארכיוני המשפחה) 

למרחב ירח 1969 1
1969 – האנשים הראשונים על הירח (על פי "למרחב"). חגי (חיים גורי) בטור מערכת המשלב את החיילים שנפלו בפשיטה על האי גרין עם כובשי הירח. האסטרונאוט קולינס נשאר אלמוני (שמו – מעבר לקיפול)

דבר ירח 1969 1
1969 – איפה הייתם כשהאדם כבש את הירח ב-1969 באמצע ימי מלחמת ההתשה? (על פי "דבר").
אני למשל, הייתי בשטחי האימונים של קק"ש מדרום לבאר-שבע, ואיפה אתם? (כלומר מי שכבר נולד)

חדשות 1992    חדשות 1993
1992 – רעידת האדמה של המהפך של רבין ב"חדשות" | 1993 –  גיליון "חדשות" ה"חדש" האחרון.

מעריב 1994
1994 – הסכם השלום עם ירדן ב"מעריב", כשהכל עוד נראה מבטיח: השלום, שיתוף הפעולה ועתיד העיתון

מעריב 5.11.1995
5.11.1995 – איפה הייתם כשרבין נרצח? (ככה זה נראה ב"מעריב")

דבר ראשון אחרון 1996
1996 – "דבר" (במתכונת "דבר ראשון" שניסתה לשווא להחיות את העיתון הוותיק) הגיליון האחרון.

העיר 2005  הארץ 20112005 – עדיין אופטימי: שער "העיר" עם הברווז של דודו גבע | 2011 – "הארץ" היומי האחרון במנוי שלנו.

זהו אם כן "ארכיון העיתונות" שלי. נדמה שלכל אחד מקוראי הבלוג יש ארכיון-עיתונות קטן אישי, עם מגירת זכרונות פרטית משלו. ולא ירחק היום שנשאר רק עם ארכיון-הזכרונות הזה ועם ארכיוני העיתונות העברית הנוסטלגיים המתעדים את כל מה שקרה כאן ב-150 השנים האחרונות (כי כידוע, מה שלא "כתוב בעיתון" – כאילו לא קרה).

ynet ipadהעיתונים שעדיין שורדים בימינו, מנסים למצוא את דרכם בעידן הרב-ערוצי. עידן המשלב אתרי אינטרנט (עם חדשות ומאמרי-דעה במודל תשלום או ללא מודל כזה), עיתון יומי (ההולך ומאבד מטעמו ומחשיבותו) ועיתון יום שישי המודפס עדיין על נייר. זהו מודל שמנסה להציע עדכונים באינטרנט, ותוכן שלא חייב להיות מעודכן לשנייה האחרונה – בעיתון של נייר. וישנם גם החינמונים שאפשר לדפדף בהם תוך כדי הפסקת הקפה בכביש 6, או בתור למרפאות חוץ.

אצלנו_אבא ועיתוןועדיין יש הסבורים שהמצאת הנייר כממשק מלפני אלפי שנים, היא המהפכה הגדולה של האנושות. הנייר הוא הרי הממשק הגאוני והגמיש ביותר – אפשר לקחת אותו לפיקניק ולחוף הים ולמחצלת-על-הדשא (כמו באיור של שרגא וייל מתוך "אצלנו" – בציור מימין), ללא חשש שייגנב או יתקלקל. אפשר לרוץ איתו, אפשר לקפוץ איתו (ואפילו ללכת איתו לשירותים). בקיצור חווית קריאה העולה בהרבה על הקריאה באייפד ובאייפון וכל הצעצועים הדיגיטליים האלה, שיש כאלה שחושבים שהם הפתרון לכל. והרי אפילו לעטוף איתם דגים אי-אפשר, אז בואו לא נמהר להספיד סופית את העיתונות המודפסת. אולי עוד תהיה לה תקומה, בלבוש חדש, אולי פרסונלי יותר, מעשה חייט-עיתונות אמן, ולא קונפקציה-סטנדרטית המוכתבת מטעם מנהיגי-מפלגה או איילי-הון זרים. אולי.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, היסטוריה, עיתונות, פוליטיקה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על העיתון של אתמול ||| על מצבה של העיתונות העברית בכפר ובעיר בעת הזאת

  1. שרי אלדן הגיב:

    גם שפט, גם לבד עמד,גם גיבור ידוע ו – עדיין תמה.
    המשך, המשך גיבור ללא חת ואל תחת להוציא ולגלות דברים נוספים מהאמתחת. יופי.
    (ב"אל תחת" = ה- ת' בצירה,כמובן).

    • igalz הגיב:

      נדמה לי שעוד מוקדם לגלות את כל הפרטים על השופט שמגר בן-ענת. פרטים נוספים במהדורת ליל שבת בערוץ הזה (או שלא).

  2. bddaba הגיב:

    תודה יגאל… ופוסט מעניין, כולו
    שרון

  3. סמדר הגיב:

    ברשותך, אוסיף מידע אזוטרי, המעיד יותר מכל על חיוניותה של העיתונות המודפסת בימינו:
    כשאתה אופה עוגת גבינה, אם אתה רוצה שתצא מושלמת כמו בקונדיטוריה, גבוהה עם דופנות לבנות וצחות – אתה לוקח עיתון (מודפס), רצוי יומי, מקפל לפס עבה בגובה התבנית, משרה אותו במים לספיגה, ואז מצמיד את זה לדופנות התבנית מהצד החיצוני, ומכניס לתנור לאפייה. זה טיפ שימושי למתקדמים/ות, שעובד מצויין במיוחד עם החלק הראשי של "הארץ" מיום שישי.
    עכשיו, אם לעתונות המודפסת לא תהיה תקומה בקרוב – זה מאיים גם על עתידן של עוגות הגבינה הביתיות!
    ותחשבו על זה (לפחות. אם לא על כל השאר).

    • igalz הגיב:

      אינני מבין דבר בעוגות, אבל שימוש חשוב נוסף בעיתון-הנייר (מאז ימי קדם) הוא כתשתית לצחצוח נעליים (שגם בזה אני לא במיוחד מצטיין).

  4. ארנון אבני הגיב:

    ואף מילה על מעצמת התקשורת המקומית, 'ככה זה' – '232'? רק 'הכפר שלנו' ו'הכפר הגלובאלי' יש במחקרים שלך? בחיאת יגאל, אל תאלץ אותי לפתוח בלוג מתחרה.

    • שרי אלדן הגיב:

      ארנון,שלום.
      גם אתה אל תחת. קוראים,קוראים בהתמדה גם את "ככה זה",(סליחה,אבל אהבתי יותר את השם
      "ככה זה" מאשר את השם "232"),גם את הקריקטורות שלך בו וב"דף הירוק",(שהפך ל"זמן הירוק"
      נדמה לי). גם אם הדף הפך לזמן — העיקר שהירוק נשאר.

    • igalz הגיב:

      ארנון, אני מאד מצטער, אבל הפוסט עסק בעיתונות הארצית לדורותיה. נכון שהזכרתי גם את "העיר" – אבל הוא בכל אופן היה מקומון קצת יותר נפוץ מ-"232". ככה זה, יש פרופורציות בחיים. ולעניין הבלוגים – אין כאן תחרות. בימינו – בערך לכל אדם שלישי יש בלוג. הנה תראה בקישור שרק ל"וורדפרס" יש (נכון ליום ראשון בערב 17.11.2013, שעה 20:30) – 72,509,344 בלוגים. אתה מוזמן להצטרף!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s