בשבוע החולף נודע שאחרי ספירת כל הקלפיות, כולל קולות המטיילים והגולשים, נבחר הפרח הלאומי של ישראל. הבחירה הפעם הייתה מוצלחת הרבה יותר מבחירת הציפור הלאומית – הדוכיפת. במקרה ההוא התרשלנו בתפקידנו ולא דחפנו את הדרור למקום הראוי לו. והוא צנוע שכמותו גם לא ביקש לו תוארים. אם אמצעי התקשורת, הפייסבוק ו-ynet היו מדליפים לבוחרים את התכונות הפחות סימפטיות של הדוכיפת, בקשר להרגלי ההתגוננות הלא במיוחד אניני-ריח שלה, יתכן שבחירת הציפור בעלת הכתר הפוטוגני הייתה מתעכבת, עד לבירור בוועדה המתאימה.
מצעד הפרח הלאומי: הכלנית במקום הראשון, הרקפת – שנייה ואירוס הארגמן במקום השלישי
במאמר מוסגר שלא שייך לנושא הפרחים, אני חייב, באיחור מסוים, לחלוק על אי-בחירת דרור-הבית כציפור הלאומית (למרבה הבושה הוא אפילו לא היה בין עשרת המועמדים שהוצגו על-ידי ועדת המינויים). כשאני קורא את תכונותיו אני משתכנע שהיה פה פיספוס היסטורי. מי כמוהו מתאים לנו בהליכותיו. הנה ראו את הציטוט: "הדרור מאופיין בכושר הסתגלותו לחיים בקרבת בני האדם, ובדרך כלל נצפה כשהוא עף בלהקות גדולות וקולניות… דרור הבית היא ציפור חברותית המתאפיינת בפעילויות קבוצתיות: השתזפות בשמש, אמבטיות חול ומים, שירה והתגודדות מול אויבים". (נו, זה לא אנחנו בדיוק? הידעתם שהציפור הלאומית של אירן הוא זמיר הירדן? ושל בחריין – הבולבול? לסקרנים – רשימת כל הציפורים הלאומיות מופיעה בקישור הזה לוויקיפדיה).
הפעם לא הייתה אדישות. למשל אנחנו כאן ב"קווים ונקודות" (בהמלצת נמרוד ח' העירני מהכפר השכן) קראנו לכם לא להתעצל וללכת לקלפיות, על מנת שלא יחזור מחדל הדוכיפת (ואכזבת "יש עתיד"). ובאמת נבחרה הפעם הבחירה המתבקשת והראויה – הכלנית.
ולא שלא היו לה יריבים ראויים: הרקפת (מקום שני – 23%) אירוס הארגמן (שלישי – 12%) ואפילו החצב (11.4%) בהחלט נתנו קרב הגון. והפעם (בניגוד לבחירות לכנסת ולציפור) זכינו סוף-סוף להצלחה – 28% אחוז מהמצביעים שבחרו בכלנית לא טעו!
אמנם הרקפת שזכתה במקום השני היא עדינה ואצילית וביישנית, אבל דווקא בגלל התכונות האלה כנראה שהיא לא בדיוק הבחירה המתאימה ל"פרח הלאומי" הישראלי.
מנכ"ל החברה להגנת הטבע, קושה פקמן, אמר: "מדינת ישראל אולי קטנה בשטחה, אך היא משופעת במגוון רחב של ערכי טבע רבים וייחודיים, שחלקם בסכנת הכחדה ברמות שונות. ישראל אף נמצאת ב-1.4 אחוז של השטחים בעולם המוגדרים כ-hot spots, כלומר בעלי חשיבות אקולוגית ונופית גבוהה ביותר. לכן, חובה עלינו, כמדינה, לשמור על השטחים הפתוחים, המהווים את בתי הגידול של אותם פרחים, שטחים שלצערנו הולכים ומצטמצמים בעקבות לחצים גוברים של פיתוח".
מימין: הרקפת במקום השני המכובד עם 23% (הנשר מסיפור אחר)
בפברואר, אי"ה ואם יגיע הגשם שמשום מה שכח לבוא, יתכסה שוב הנגב המערבי בכלניות אדומות ועמישראל ינהר בהמוניו לפסטיבל "דרום-אדום". ותיקי ונאמני הבלוג זוכרים ודאי שהקדשנו כמה פוסטים בשנה שעברה לאירוע הבוטני ההמוני החוזר על עצמו מדי שנה. וכל התמונות בפוסט הזה הן בבחינת "כלניות דאשתקד".
שם עברי: כלנית מצויה; שם באנגלית: Crown Anemone; שם מדעי: Anemone coronaria
שם נרדף במקורות: כלניתא; שם בערבית: שקאא'ק א-נעמאן
אחרי ששיבחנו את הבחירה הראויה, לא נותר לנו אלא להציץ בטוקבקים שבשולי הכתבה על "הפרח הלאומי" ב-ynet, ושם הסתבר לנו שגם בבחירה כל-כך תמימה של "פרח לאומי" צצות בתגובות שבשולי הידיעה הלצות תפלות וחסרות טעם על חשבון החברה להגנת הטבע, הנשיא, המדינה, הצנחנים והכלניות. והיא בעצמה, הכלנית, הרי סבלה שנים מבריונותם של הבוחרים (או אולי של אלה שלא בחרו בה), שכמעט הכחידו אותה לפני שזכתה להגנת החברה להגנת הטבע והוכרזה כפרח מוגן.
האם לא ניתן לרגע אחד משעשע ומרומם-רוח להתלכד, אם לא מאחורי מפלגה או מנהיג, לפחות מאחורי פרח אדום ותמים (וגם ורוד, לבן וסגול – ליד מגידו)?
השאלה הזאת נשארת פתוחה. למרבה המזל המשאל עצמו, מכיוון שלא מותג כ"תוכנית ריאליטי", במילא לא זכה לחשיפה משמעותית – והכלנית יכולה לנוח בתוך פקעותיה בשקט עד פברואר. אז נבוא אל מרבדיה האדומים בעם רב לחגוג את החורף שמשום מה נעצר במבואות הארץ, מהסס אם להגיע לארץ כל-כך מסוכסכת ומבולבלת.
ואולי עוד חודשיים המרבדים האדומים יכסו על הכל, על הרשעות ועל האווילות, והכלנית תופיע שוב בארץ במלוא הדרה וככלה בחופתה (מכאן שמה: "בזכות הפרח המתהדר ככלה, ובעקבות השם התלמודי כלוניתא", כך למדתי מהכתבה ב-ynet). וכל צוררי הכלנית ומתנגדי הצבע האדום ישתתקו מול היופי הבנאלי העונתי של הטבע, והטיפו ההרים עסיס והגבעות של נחלי הבשור וגרר וסחף (וגם מגידו) תתמוגגנה (וגם אנחנו).
ועל בחירת "החיה הלאומית של ישראל" עוד נערוך (אולי) משאל מיוחד באחד הפוסטים הקרובים.
(האיורים המופיעים בפוסט זה הם של צבי לבני, מתוך הספר "יפה את ארצנו")
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
ראוי פרח "המתהדר ככלה", ומלוא כל הארץ בעונתה מתמלא בהדרו, שתהייה כלה ונחרצה מאתנו ויבחר כמובחר.
עם כל הדרת תפארתו,יש בו צניעות של צמיחה ולא גנדרנות-רהב-כרבולת כשל הדוכיפת. (אם כי אלו גם אלו ישראל הם : מעט מידי צניעות, הרבה מידי גנדרנות ורהב).
ובעיקבות אחד הקישורים שבפוסט,היגעתי לצילומי בולי-כלניות נאים וגם מעניינים בהקשרי ומועדי הדפסתם.
גנדרנות ורהב – הולכים טוב היום. אבל זה לא שייך לכלניות.
שלוש הערות….
אין כמו דרור הבית [ולא רק בגלל קבוצת דרור…] לייצג את הציפור הלאומית.
הערני דווקא בא מהכפר שלך ח.י. שכנראה נושא הבחירות בכלל חביב עליו [במנשרו השבועי הביא תחרות זאת לדיעתי ולידיעת המוני תושבי האזור] וקרא לנו להצביע ולהשפיע, עוד הצלחה שלו…. .
בבחירת הכלנית בעצם אנחנו חוזרים לימי המנדט. הכלניות שלטו בארץ אז.
נמרוד, שוב תודה על ההפנייה, ותודה גם לח"י שהביאנו עד הלום.
והכלנית – הסתבר לי פתאום (שריונר בדימוס שכמוני) היא בכלל שם של פגז של טנק "המרכבה".
מי היה מאמין, אני בכלל מה"שוטים" (הצנטוריונים) מהמאה שעברה.
ואני רק "חירי בירי" ונציגי בחיל המשורין הוא הבן הבכור- היה מט"ק במג"ח עד שגם זה אזל ממצבת הכוחות שלנו
האדם מתכנן תוכניות ובוחר בחירות לאומיות – ואלוהים* צוחק.
איפה הגשם > שירטיב את האדמה > שתפריח את הכלניות > שיביאו את היופי > שיגרום לכל הגבעות (ולנו) להתמוגגנה?
רגע, בוא נתחיל לפי הסדר: איפה היורה, שהיה אמור להנביט בנובמבר את הסתווניות בבתרונות…? ואיפה הגשם השני, שהיה אמור לעורר מתרדמתו את האירוסארצישראלי מאחורי האמפי…?
מרוב בחירות והמְלכוֹת – נשארנו רק עם הלאומיות.
*אלוהים=הטבע
עוד יבואו ימים (אם ירצה החזאי ומזג-האוויר) וייגש חורש בקוצר, ודורך ענבים (וכלניות) במושך הזרע (של הסביונים) ויטיפו ההרים עסיס. ואז אולי גם הגבעות תתמוגגנה,