בוחרים חיה לאומית ||| סקר מיוחד מאפשר לכם לקבוע מי יהיה מלך החיות של ישראל

בפוסט הקודם תיארתי את משאלי החברה להגנת הטבע שהביאו לבחירת "ציפור לאומית" ו"פרח לאומי".
מכיוון ש"חיה לאומית" עוד אין לנו, בניגוד לארצות מתוקנות (ברשימת "החיות הלאומיות" בקישור הזה מעורבות אמנם גם ציפורים, אבל ודאי תופתעו למצוא שם שהשכנים מלבנון בחרו את הצבוע כחיה לאומית, הרוסים כמובן בחרו בדוב הרוסי, ובסקוטלנד באופן מוזר העדיפו את החד-קרן הדמיוני).

החלטתי להרים את הכפפה שעוד לא נולדה ולהציג לכם סקר חדש, באמצעות מנגנון הסקרים המשוכלל של וורדפרס. הסקר נערך ללא ידיעת החברה להגנת הטבע ואיננו כולל חיות בית, כך שאין לכם מה לשאול: "איפה החתול?" ו"איה פלוטו". חיות הבית: החמורים, הסוסים, הגמלים והפרות וכל החברות שלהן – אולי יקבלו פעם סקר משלהן, אבל די ברור ששם תיבחר "החתול" שלנו, שרוב הציבור כבר יודע שהיא מלכת החיות הבלתי מעורערת (כמו כל חתול אחר לדעת בעליו).

עשר חיות עלו לגמר הגדול. הבחירות המוקדמות ושלב המיונים היו כמו תמיד שרירותיים ומורכבים ולא אלאה אתכם בשיקולי המערכת שהביאו את צוות השופטים (המשפחתי) לבחירת המועמדים. האמת? לא היו שום שיקולים, הכל ספונטני, סתם אסוציאציות וזיכרונות מקריים. אם תהיה היענות גדולה למשאל, יש להניח שהחברה להגנת הטבע, ואולי גם גורמים ממשלתיים אחרים, כבר ידאגו לתחרות רשמית של ממש. הכדור עכשיו בידיכם. "תלכו להצביע!!!", "אם לא תצביעו – לא תשפיעו".
ואלה עשרת החיות שעומדות לבחירתכם, לפי סדר הא"ב – מא' (אריה) ועד ת' (תן) – עם קיצור תכונותיהן והקשר הסימבולי של כל בעל-חי למדינת ישראל:

אריה – פעם חי פה בארץ ועדיין נחשב למלך החיות. אצילי ומעורר-כבוד, אבל פדלאה לא קטנה (כמונו). וכשהוא מחליט לריב עם השכנים – כדאי להם להיזהר.
דימוי ישראלי: גור-אריה-יהודה, סמל ירושלים, בירתנו הנצחית.
.

ארנבת – לארנבת אוזניים ארוכות והיא אוהבת את כל הירקות, קלת-רגליים ופחדנית מאוד, שומעת רשרוש – והיא איננה עוד! (כמובן שאנחנו מדברים על ארנבוני-בר ולא על הארנבות המבוהלות מפינות הליטוף למיניהן).
דימוי ישראלי: "מיץ פטל" הארנב.

זאב – לא לחינם אומרים "אדם לאדם זאב". כשצריך אותו, כמו אצל מוגלי ובסיפור הרומאי – הוא תמיד מוכן לעזור. רבים ממנהיגינו הם זאבים – בנימין זאב הרצל וזאב ז'בוטינסקי ועוד.
דימוי ישראלי: "זאביק השועל" (מכיוון שלא מצאנו תמונה שלו – הכנסנו תמונה של הזאב מ"פטר-והזאב", בזכות הדיבוב לעברית של יוסי ידין).

חרדון – מי כמוהו מתאים לייצג את ארץ-ישראל הישנה והטובה. לא מי יודע מה חתיך אבל זריז, יודע "להתפלל" ומאוד מחובר לנוף, הוא מועיל לאדם בטרפו מזיקים שונים במקומות ישוב ושטחי חקלאות.
דימוי ישראלי: אדון חרדון פחד מאוד / מגברת חרדונה / כי הוא היה כזה רזה / והיא כזו שמנה (מילים: לאה נאור, לחן: נחצ'ה היימן).

נמר – עדיין נשארו כמה מבני מינו בהר הנגב ואולי במדבר יהודה. כל אחד מהם הוא סיפור אישי. פעם הוא היה כאן בן-בית ועדיין הוא מייצג את היפים והאמיצים והלוחמים. רשימת הגיבורים כוללת את "הנמרים" של מלחמת ההתשה, נמ"ר – נגמ"ש מרכבה, וגם (בסלנג מיושן) נמ"ר = נודניק ממדרגה ראשונה.
דימוי ישראלי-תנ"כי: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו, י"א)

פיל –  הפיל היה חיה ארצישראלית עד שהכחדנו אותו (לא אנחנו באופן אישי). עם כל גודלו הוא תמיד הגיבור הטוב בספרים ובסרטים המצוירים. וגם שייך איכשהו לחנוכה, עם אלעזר החשמונאי וסיפור הגבורה שלו.
דימוי ישראלי: הפיל של עליקמא.

צב – יש פה הרבה כאלה, יש לו שיריון (כמו לנו). הוא הולך לאט אבל בטוח. צמחוני וחי הרבה שנים (אם לא דורכים עליו בטעות או הופכים אותו על גבו).
דימוי ישראלי: בץ מתוכנית הטלוויזיה "פרפר נחמד".

צבי – רץ מהר (מגיע ל-80 קמ"ש! כמעט כמו סובארו), יודע לברוח מסכנות. "התנ"ך מרבה להציג את הצבי כסמל לעוז והדר במצבי מלחמה".
דימוי ישראלי: "סמל הדואר" מהזמנים שלמכתבים עוד היה ניחוח רומנטי.

קיפוד – אני לא רוצה להשפיע על הבוחרים, אבל עלי הוא חביב במיוחד. הקוצים שלו הם רק אמצעי במלחמת ההישרדות בעולמנו האכזר. כולם יודעים שבתוך תוכו הוא בחור רגיש וטוב-לב. בעת סכנה יכול לברוח במהירות של 12 קמ"ש (את הצבי הוא לא ישיג כנראה).
דימוי ישראלי: שמוליקיפוד (וגם קיפי, וגם "ברל'ה" הקיפוד שלנו).

תן – מיילל בלילה ליד הגדר (כי לא נותנים לו להיכנס). טורף תרנגולות מהלול. בחור עם תדמית לא כל-כך סימפטית, אבל הוא חיית-שטח עם חושים מחודדים, שלא מפחדת מנבלות. התן הוא גם בעל חיים מונוגמי וטריטוריאלי ביותר (ממש כמונו).
דימוי ישראלי: "הו-הו- מה הקולות שם בלילה? הו – תן מיילל".

אנחנו מתנצלים בפני הצבוע והשועל, העכבר והחולד, הזיקית והגירית, הצרצר והנמלה, הצפרדע והקרפדה, הנחש והתנין, שור הבר והלוויתן – ועוד הרבה חיות שלא נכנסו לתיבת-נוח שלנו. בניגוד למקור המקראי – אצלנו היה מקום רק לעשרה. מצטערים.
מקווים שתבחרו נכון. תוכלו לראות את התוצאות און-ליין, ע"י לחיצה על כפתור "View Results". הבחירה היא חשאית ואנונימית, אבל לא ניתן להצביע יותר מפעם אחת (הם יודעים שם לספור, בוועדת הקלפי של וורדפרס שמאחורי הקלעים).

תיבת נוח בציור העטיפה של "סיפורי התנ"ך עם תמונות בצבעים", הוצאת סאן, ניו יורק, 1956.
איורים: נ. דיופורט

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.