גלגלי הזמן וכנפי ההיסטוריה ||| סיפור על אוטו-אחד-ישן ועל חשמלאי-טייס-מעצב ג'ינג'י-אחד-בדורו

אני קורא היום בעיתון (כלומר ב-ynet) שתם עידן השברולט באירופה! מי היה מאמין שיקרה דבר כזה?!
בגוף הידיעה מוסבר שענקית-הרכב האמריקאית ג'נרל מוטורס החליטה להפסיק לשווק את דגמי השברולט באירופה ולהסתפק במותג "אופל" שהוא חלק מהקונצרן. מסתבר שבשנים האחרונות אין הרבה ביקוש באירופה לדגמי השברולט (שמיוצרים בכלל בקוריאה, כחלק מחברת דייהו לשעבר). אמנם היבואן המקומי בישראל מנסה לשדר עסקים-כרגיל ומבטיח ששום דבר לא ישתנה ביחסי שברולט-ישראל, אבל אני (שתחום דגמי המכוניות ו"מהירות ההאצה" ו"אחיזת הכביש" שלהן לא מרשים אותי במיוחד – העיקר מבחינתי, שיש במכונית מזגן!) בספק גדול אם האמירה הזו תעמוד על רגליה (ועל צמיגיה) כשהקונצרן האמריקאי יחליט להצטמצם. כי הרי זה מה שעושים קונצרנים גדולים, קודם בולעים עוד ועוד חברות קטנות, ואז חייבים להתייעל כדי לשמור על גזרה ספורטיבית ורנטבילית ומתחילים לפלוט אותן.

ויש, כמובן, גם זווית היסטורית-רומנטית ונוסטלגית הרבה יותר לסיפור הרכב הטכני-לכאורה הזה. אני מתכוון ל"שברולט-של-הבניין" ול"ג'ינג'י-של-החשמליה". תיכף תראו איך השניים מתחברים.

השברולט של הפלמ"ח ושל הבניין בתהלוכת ביכורים 1954 עם הסיסמה החלוצית והאסם ברקע

ה"שברולט-של-הבניין" התחיל בכלל כטנדר משוריין ("פרפר") של הפלמ"ח שעלה בימי המלחמה על מוקש בדרך אל הכפר, שהיה אז משלט לכל דבר.
מכיוון שאנשי הפלמ"ח ויתרו על השברולט, לקחו אותו המתיישבים הצעירים, תיקנו אותו והפכו אותו לרכב-כפרי לכל תפקיד. כך הוא שימש תחילה כרכב-הובלות, ומאוחר יותר כרכב של ענף הבניין, ואז הורכב עליו מיכל גדול ומשפך ארוך והוא תיפקד בתור רכב-התערובות של האסם והמחסן. הוא היה בילדותנו אחד הרכבים היחידים בכפר (היו אולי ארבעה חמישה בסך-הכל) והאהוב ביותר על הילדים הראשונים (כלומר עלינו).

בתהלוכת הביכורים בשנות החמישים הוא נסע בשורה אחת עם הסוסות והטרקטורים והקומביינים ושימש פלטפורמה לתערוכה ולסיסמה "ישובי הספר חומת המדינה". וכשאזלו כוחותיו ו"נגמר לו הדלק" הוא ניצב בתערוכת חגיגות השלושים בשורת הכלים החקלאיים וקיבל את כל הכבוד המגיע לוותיקי הישוב.

וכאן מגיע חלקו השני של הסיפור (בקיצור המתחייב): הקטע על "הג'ינג'י". ובסוף תראו איך מצטלבות הדרכים של השניים – השברולט והג'ינג'י.
"הג'ינג'י" נקרא ככה פשוט משום שהיה ג'ינג'י, ובכל הכפר (בדיוק לפי כל הסטטיסטיקות) לא היו אלא שלושה-ארבעה ג'ינג'ים. וג'ינג'י זה (ששמו בכלל ד.ר.), היה חלק מהכשרת-נוער שהלכה לנח"ל וחזרה אחרי השירות לכפר. הוא היה "החשמלאי של הכפר", היה מתקין את תאורת פנסי הגדר ו"המחנה", מתקן אביזרים חשמליים (במידה שהיו אז) ותולה שרשרות של מנורות לחגים מעל "הדשא הגדול". בקיצור – ידו בכל ויד כל בו. אבל זה לא היה כל סוד קסמו של הג'ינג'י. הוא בחור מוכשר (עכשיו הוא כמובן כבר סבא לונדוני, אבל לא אקדים את המאוחר). הוא ידע לצייר "הכי יפה בכפר". וכך, בתור תחביב, הוא צייר את תפאורות החגים ומודעות ועוד דברים שנדרש לעשות "צייר הכפר". וכשזה לא הספיק כדי לבטא את כישרונו הוא התחיל לצייר על הקירות הפנימיים של הצריפים, בחדרים שהיו נטושים לרגע. או במחסני החשמליה. היו אלה ציורים מופלאים של מטוסים מקסימים ומכוניות מרהיבות, שאנחנו הילדים לא ראינו כמותם בשום מקום. וככה הוא מילא את כל הקירות של הכפר בציוריו. ומכיוון שהמטוסים שלו נראו כל-כך "אמיתיים", פתאום בא לו גם להיות טייס. ולא בחור כ"הג'ינג'י" יוותר על דברים שבא לו לעשות (כי הרי הוא ג'ינג'י) וכך כבר בשנות ה-60 המוקדמות הוא עשה רישיון טיס פרטי ונהיה טייס!
ואחר-כך נסיבות החיים הביאו אותו לעבור לממלכה המאוחדת ושם, מכיוון שלא היו צריכים חשמלאי לתלות שרשרות של נורות מעל שמי לונדון, הוא הפך למעצב-הבית של מפעל המכוניות ווקסהול (או אוסטין) וציורי המכוניות הדמיוניות שהשאיר לנו על קירות החשמליה פתאום קרמו עור וברגים והפכו לדגמים של מכוניות אמיתיות שמילאו את כל כבישי הממלכה.
וכאן מגיע הקטע בו הסיפורים של הג'ינג'י החשמלאי-טייס-מעצב, והשברולט של הפלמ"ח-בניין-אסם מצטלבים ומתחברים. בחגיגות החמישים לכפר עלה הרעיון שהג'ינג'י ששמר על קשר עם חברי הכפר כל השנים ממקום מושבו באי הבריטי, יצייר את תפאורת החגיגות.
הג'ינג'י לא היסס לרגע, הוא בא לחופשה כפרית מיוחדת וצייר על-פי תמונות מהארכיון ועל פי זיכרונו המופלג (כי הוא הרי ג'ינג'י!) פנורמה המראה את תמונות הכפר משנותיו הראשונות ועד ימי חגיגת היובל. בצד שמאל הנוסטלגי של הפנורמה היפהפיה (שרק הסקיצה שלה נשמרה בשל גודלה העצום של התפאורה המקורית) ניצב כמובן – השברולט הישן!

סקיצת התפאורה שהכין הג'ינג'י לחגיגות ה-50. השברולט מצד שמאל – בגילגולו האחרון עם מיכל תערובות ומשפך (ניתן להגדיל בלחיצה כדי לראות את פרטי הציור)

זהו. זה היה סיפור לשבת – שהתחיל בקונצרן אמריקאי שמפסיק לשווק מכוניות קוריאניות לשוק האירופאי ומסתיים בחשמלאי-טייס-מעצב ישראלי-אנגלי-ג'ינג'י, החי בלונדון וליבו (גם) בנגב המערבי ומצייר מטוסים אמריקאיים, מכוניות אנגליות ורכב-של-הפלמ"ח. מסתבר שהעולם הוא הרבה יותר קטן ממה שחושבים עליו הקונצרנים הענקיים. שבת שלום לנהגים, לטייסים, לחשמלאים, למעצבי-המכוניות ולכל השאר.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.